זקן ששכח כתב:ומה שכתב בהמשך דבריך לפי ההברה היקית - לא זכיתי להבין.
זקן ששכח כתב:איש יהודי יקר, יסלח לי מר, אך דומני שהנך מערב מין בשאינו מינו: אילו היית דן על הגיית האות וי"ו ניחא, אך כאן אתה דן על החולם שבסך הכל נכתבת באות וי"ו, ואין הוי"ו נשמעת כלל.
בר מן דין, שמא תסבירני מדוע השורוק מיוצג על ידי האות וי"ו? שמא נאמר שהשורוק מבוטא כחולם לפי שנכתב כחולם? ודאי אלו דברים שאין בהם ממש וכן מה שתלית החולם בשורוק - הן הן הדברים.
זקן ששכח כתב:משולש נכבד,
שמא תאלפני בינה אודות הקשר שבין חיריק לצירה, שהרי בשניהם אות הניקוד היא יו"ד.
זקן ששכח כתב:איש יהודי יקר, יסלח לי מר, אך דומני שהנך מערב מין בשאינו מינו: אילו היית דן על הגיית האות וי"ו ניחא, אך כאן אתה דן על החולם שבסך הכל נכתבת באות וי"ו, ואין הוי"ו נשמעת כלל.
בר מן דין, שמא תסבירני מדוע השורוק מיוצג על ידי האות וי"ו? שמא נאמר שהשורוק מבוטא כחולם לפי שנכתב כחולם? ודאי אלו דברים שאין בהם ממש וכן מה שתלית החולם בשורוק - הן הן הדברים.
איש_יהודי כתב:זקן ששכח כתב:איש יהודי יקר, יסלח לי מר, אך דומני שהנך מערב מין בשאינו מינו: אילו היית דן על הגיית האות וי"ו ניחא, אך כאן אתה דן על החולם שבסך הכל נכתבת באות וי"ו, ואין הוי"ו נשמעת כלל.
בר מן דין, שמא תסבירני מדוע השורוק מיוצג על ידי האות וי"ו? שמא נאמר שהשורוק מבוטא כחולם לפי שנכתב כחולם? ודאי אלו דברים שאין בהם ממש וכן מה שתלית החולם בשורוק - הן הן הדברים.
הן בהברת שורק והן בהברת וא"ו ייקי נשמע W.
הכהן כתב:אמות הקריאה (אהו"י) מורות על תנועה במילה, כשבדרך כלל א' וה' מורות על קמץ, ו' מורה על חולם ושורוק, וי' מורה על חיריק.
חלוקה זו אינה ברורה כלל!
א' מורה גם על חולם (כמו במילה רֹאשׁ) ופתח (לִקְרַאת) ועוד, י' מורה גם על סגול (בָּנֶיךָ) ועוד, ה' גם היא על סגול (שָׂדֶה) ועוד, (ואולי ניתן לומר גם ו' על חיריק (הִוא)).
כך שהשאלה למה זה כך היא לכאורה לא מתחילה!
זקן ששכח כתב:בתיאוריה.
מובן שכיום כיון שכבר נקבעו כללים וסדרים, הרי הם לפנינו כמות שהם, אבל מלכתחילה לפני שקבעו כן היה אפשר לקבוע אחרת וגם היה דבר נאה ומתקבל.
זקן ששכח כתב:רק עיור יתכן שיחשוב שאין היום אמות קריאה. אבל ההחלטה איזה מהן תשמש כחולם ואיזה חיריק וכדו', יתכן שהיא החלטה שרירותית. אבל כך הם פני הדברים כיום. ואין אני מצליח לראות קשר בין האות לניקוד. ודומני שעד עתה לא הצלחתי לראות שום קשר ביניהם.
משולש כתב: הגיית החולם "אוי" היתה אמורה להפוך את היוד לנח נסתר בחולם, (כי היא כוללת הברת חיריק או יוד) אבל בכל המקרא רואים שיוד אחרי חולם היא נח נראה, ולכן בפסוק וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל הגימל דגושה, וכן וְכֻתְּתוּ גוֹי בְּגוֹי וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל. וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל . אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג. כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ. וכן עוד עשרות מקומות. ולכן מוכרח שהחולם אוי הוא טעות ושיבוש.
ועל כן המדקדקים מקפידים שלא לקרוא חולם אוי אלא אאו כדעת הגר"א וכמדומני שכן נוהג הגר"ש דבילצקי ועוד.
זקן ששכח כתב:משולש כתב: הגיית החולם "אוי" היתה אמורה להפוך את היוד לנח נסתר בחולם, (כי היא כוללת הברת חיריק או יוד) אבל בכל המקרא רואים שיוד אחרי חולם היא נח נראה, ולכן בפסוק וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל הגימל דגושה, וכן וְכֻתְּתוּ גוֹי בְּגוֹי וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל. וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל . אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג. כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ. וכן עוד עשרות מקומות. ולכן מוכרח שהחולם אוי הוא טעות ושיבוש.
ועל כן המדקדקים מקפידים שלא לקרוא חולם אוי אלא אאו כדעת הגר"א וכמדומני שכן נוהג הגר"ש דבילצקי ועוד.
א. לעצם טיעונך. הכלל אומר שאותיות בגד כפת בראש מילה הן דגושות. ברם כאשר התיבה שלפניה מסתיימת באחת מאמות הקריאה תהיינה האותיות הנזכרות רפויות ולא דגושות. אולם זאת בתנאי שיש קשר בין התיבות, כלומר שעל פי טעמי המקרא התיבות קשורות ומחוברות זו בזו..
זקן ששכח כתב:משולש כתב: הגיית החולם "אוי" היתה אמורה להפוך את היוד לנח נסתר בחולם, (כי היא כוללת הברת חיריק או יוד) אבל בכל המקרא רואים שיוד אחרי חולם היא נח נראה, ולכן בפסוק וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל הגימל דגושה, וכן וְכֻתְּתוּ גוֹי בְּגוֹי וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל. וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל . אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג. כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ. וכן עוד עשרות מקומות. ולכן מוכרח שהחולם אוי הוא טעות ושיבוש.
ועל כן המדקדקים מקפידים שלא לקרוא חולם אוי אלא אאו כדעת הגר"א וכמדומני שכן נוהג הגר"ש דבילצקי ועוד.
א. לעצם טיעונך. הכלל אומר שאותיות בגד כפת בראש מילה הן דגושות. ברם כאשר התיבה שלפניה מסתיימת באחת מאמות הקריאה תהיינה האותיות הנזכרות רפויות ולא דגושות. אולם זאת בתנאי שיש קשר בין התיבות, כלומר שעל פי טעמי המקרא התיבות קשורות ומחוברות זו בזו.
ב. ההברה האשכנזית המצויה לחולם כוללת לדבריך הברת חיריק או יוד, אך רק לדבריך. לראות עיני היא כוללת הברה והגייה של חולם, ותו לא.
ג. הייתי ממליץ לך לאמץ את החולם הפולנית, שבדרך כלל בסוף תיבה היא נשמעת o ולא oy. וכך תרויח שלא יקשה בעיניך כל מה שהקשית.
זקן ששכח כתב:איש_יהודי כתב:זקן ששכח כתב:איש יהודי יקר, יסלח לי מר, אך דומני שהנך מערב מין בשאינו מינו: אילו היית דן על הגיית האות וי"ו ניחא, אך כאן אתה דן על החולם שבסך הכל נכתבת באות וי"ו, ואין הוי"ו נשמעת כלל.
בר מן דין, שמא תסבירני מדוע השורוק מיוצג על ידי האות וי"ו? שמא נאמר שהשורוק מבוטא כחולם לפי שנכתב כחולם? ודאי אלו דברים שאין בהם ממש וכן מה שתלית החולם בשורוק - הן הן הדברים.
הן בהברת שורק והן בהברת וא"ו ייקי נשמע W.
האם כאשר יקרא ייקי את הפסוק (בראשית כו ג) גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת. התיבה תשמע בצורה שונה ממה שאני אומר אותה? היכן בדיוק ישמע כאן ה-w?! נפלאתי הבן.
הכהן כתב:אמות הקריאה (אהו"י) מורות על תנועה במילה, כשבדרך כלל א' וה' מורות על קמץ, ו' מורה על חולם ושורוק, וי' מורה על חיריק.
חלוקה זו אינה ברורה כלל!
א' מורה גם על חולם (כמו במילה רֹאשׁ) ופתח (לִקְרַאת) ועוד, י' מורה גם על סגול (בָּנֶיךָ) ועוד, ה' גם היא על סגול (שָׂדֶה) ועוד, (ואולי ניתן לומר גם ו' על חיריק (הִוא)).
כך שהשאלה למה זה כך היא לכאורה לא מתחילה!
שמים מצרים. שאע''פ שאין בהם אל''ף נקראים כאילו היתה בהם:
מקרא סופרים ארץ ארץ. כלומר מה שקורין ארץ ארץ דלא כתבינן ההברה דלא כתבינן יו''ד בין אל''ף לרי''ש ובין רי''ש לצד''י וכן נמי ארץ דלא כתבינן. ב' אלפי''ן או ה''א סמוך לאל''ף ויו''ד בין רי''ש לצד''י וכן שמים דלא כתבינן שאמים אל''ף בין שי''ן למ''ם ובין מ''ם ליו''ד וכן מצרים:
יש אם למסורת. כמה שנמסרה כתב של תיבה למשה אנו צריכין לדורשה ולא לפי המקרא כשאתה קורא ונשל אתה מוסיף הברה של אל''ף או של ה''א בין נו''ן לשי''ן
זקן ששכח כתב:רק עיור יתכן שיחשוב שאין היום אמות קריאה. אבל ההחלטה איזה מהן תשמש כחולם ואיזה חיריק וכדו', יתכן שהיא החלטה שרירותית. אבל כך הם פני הדברים כיום. ואין אני מצליח לראות קשר בין האות לניקוד. ודומני שעד עתה לא הצלחתי לראות שום קשר ביניהם.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 19 אורחים