תמרורי 'אל תטעה', היכן והיכן לא?

[זקן ששכח]

בעקבות הדיון הפורה באשכול סמוך.


האם ידועה סיבה לכך מפני מה ישנן תיבות בהם ראתה התורה צורך להוסיף אות כדי למנוע טעות בקריאתה, וכגון מה שהסבירו שלכן באה אות יו"ד בסיום התיבה להורות על כך שהיא בלשון רבים, לדוגמא ידו - ידיו, ואילו בתיבות אחרות איננו רואים שום 'מאמץ' למנוע טעויות, לכאורה משמעותיות יותר, שכן הן משנות לחלוטין את הבנתה של אותה תיבה?
דוגמא: נבלה יכול להקרא בכמה אופנים:
בראשית יא ז) הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.
בראשית לד ז) וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה.
ויקרא ז כד) וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ.

אמנם יתכן שבהאי גוונא נאמר כי הענין מובן על פי הקשרו, ותלוי מאד היכן התיבה ממוקמת וכמו בשלשת הדוגמאות דלעיל, אבל עדיין יש לדון בכך, שהרי אם כן, גם ביחיד ורבים נלמד מההקשר, שאם יהיה כתוב ''ידו רב לו' נבין שמדובר בלשון רבים, ואילו אם יהיה כתוב 'בידו החזקה' נבין שזה בלשון יחיד. ובר מן דין עדיין תתכן טעות גם אם נצרף את ההקשר לענין.
אשמח מאד להסבר מניח דעת, ודאי וודאי אם יוסמך במקורות.

[סגי נהור]

בעקבות הדיון הפורה באשכול סמוך.


האם ידועה סיבה לכך מפני מה ישנן תיבות בהם ראתה התורה צורך להוסיף אות כדי למנוע טעות בקריאתה, וכגון מה שהסבירו שלכן באה אות יו"ד בסיום התיבה להורות על כך שהיא בלשון רבים, לדוגמא ידו - ידיו, ואילו בתיבות אחרות איננו רואים שום 'מאמץ' למנוע טעויות, לכאורה משמעותיות יותר, שכן הן משנות לחלוטין את הבנתה של אותה תיבה?

מנא לך שהחילוק בין "יד" ל"ידיו" הוא למנוע טעות? ההסבר המסתבר הוא ש"ידו" = יד שלו, משא"כ "ידיו" = ידיים שלו, והיו"ד מגוף התיבה.
ובכל אופן שיהיה, מובן ההבדל בין שתי תיבות זהות אחת בלשון יחיד ואחת בלשון רבים, שכמעט אי אפשר להבחין ביניהן, לשתי תיבות שונות לגמרי במשמעותן.

[זקן ששכח]

בעקבות הדיון הפורה באשכול סמוך.


האם ידועה סיבה לכך מפני מה ישנן תיבות בהם ראתה התורה צורך להוסיף אות כדי למנוע טעות בקריאתה, וכגון מה שהסבירו שלכן באה אות יו"ד בסיום התיבה להורות על כך שהיא בלשון רבים, לדוגמא ידו - ידיו, ואילו בתיבות אחרות איננו רואים שום 'מאמץ' למנוע טעויות, לכאורה משמעותיות יותר, שכן הן משנות לחלוטין את הבנתה של אותה תיבה?

מנא לך שהחילוק בין "יד" ל"ידיו" הוא למנוע טעות? ההסבר המסתבר הוא ש"ידו" = יד שלו, משא"כ "ידיו" = ידיים שלו, והיו"ד מגוף התיבה.
ובכל אופן שיהיה, מובן ההבדל בין שתי תיבות זהות אחת בלשון יחיד ואחת בלשון רבים, שכמעט אי אפשר להבחין ביניהן, לשתי תיבות שונות לגמרי במשמעותן.

יעיין נא מר במצורף בשורה האחרונה. (לצערי אינני יודע להעתיק מאשכול מאשכול)
אני מקוה שאתה מכיר את הכותב ולשאול אותו מניין לו...

יו''ד.PNG (27.43 KiB) נצפה 6119 פעמים

[סגי נהור]

אין הכוונה שהיו"ד היא איזה סימן שנוסף כדי שלא נטעה, אלא שהיא האות המבדילה בין "יד שלו" ל"ידיים שלו".
לשון אחר: ההבדלה היא בשפה ולא בכתיב.
משא"כ ב"עכשיו" וכדומה - שהיו"ד היא סתם סימן למנוע טעות בקריאה.

[זקן ששכח]

אנקוט בדוגמא, (בראשית יד כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.
האם מדובר בלשון יחיד או רבים. לשון אחר: מה טעם לא מצא הכתוב לנכון 'לשתול' את האות
יו"ד המבדלת בין יחיד לרבים, אף בפסוק זה.

[כח הטענה]

אנקוט בדוגמא, (בראשית יד כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.
האם מדובר בלשון יחיד או רבים. לשון אחר: מה טעם לא מצא הכתוב לנכון 'לשתול' את האות
יו"ד המבדלת בין יחיד לרבים, אף בפסוק זה.

לשון יחיד. הסגו"ל בגלל האתנחתא.

[הכהן]

אנקוט בדוגמא, (בראשית יד כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.
האם מדובר בלשון יחיד או רבים. לשון אחר: מה טעם לא מצא הכתוב לנכון 'לשתול' את האות
יו"ד המבדלת בין יחיד לרבים, אף בפסוק זה.

ומדוע לא תשאל מ"וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם"? בגלל שהמעתיקים ציינו שם קרי וכתיב?
(ומה עם פסוק כמו "וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ", ששם בודאי היה צריך להיות "רֹעֵי"?)

[זקן ששכח]

אנקוט בדוגמא, (בראשית יד כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.
האם מדובר בלשון יחיד או רבים. לשון אחר: מה טעם לא מצא הכתוב לנכון 'לשתול' את האות
יו"ד המבדלת בין יחיד לרבים, אף בפסוק זה.

לשון יחיד. הסגו"ל בגלל האתנחתא.

את הכלל אני מכיר, אבל מי גילה אוזניך שמדובר בלשון יחיד?
בר מן דין, גם אם בפסוק זה צדקת, עדיין לא נפתרה שאלתי.

ומדוע לא תשאל מ"וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם"? בגלל שהמעתיקים ציינו שם קרי וכתיב?
(ומה עם פסוק כמו "וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ", ששם בודאי היה צריך להיות "רֹעֵי"?)

נקטתי רק דוגמא, ושאלתי הינה כללית ואשמח לפתרונה.

[הכהן]

את כל החסר ויתר שבמקרא הבינות?

[זקן ששכח]

את כל החסר ויתר שבמקרא הבינות?

לצערי אני רחוק מכך. ובכל זאת אינני חושב שיש 'להרים ידים' ולוותר מראש. מה עוד שיש טוענים, כפי שתראה באשכולות היעודיים, שיש להם הסברים.

[אוצר החכמה]

התבארו כאן כמה עניינים בנושאים דקדוקיים.
אבל אני לא מבין את הרציונל ביסוד חלק מהשאלות כאן.
אנחנו מדברים לפי הפשט, כלומר על דרך הדרוש (ההלכתי ולא ההלכתי) וודאי על דרך הרמז והסוד כל אות הכתובה בתורה וכל תג יש לו משמעות ודברים התלויים בו. אבל דרך הפשט כמו שרואים ברש"י בהרבה מקומות היא שהתורה נכתבת כלשון בני אדם והתנהגות בני אדם, היינו שכשם שבני אדם בדברם אינם מקפידים שלא לומר פעם באופן כזה ופעם באופן אחר ודי בעובדה שצורת הדיבור סבירה כדי שאנשים ישתמשו בה מדי פעם ולפעמים ידייקו יותר ולפעמים פחות, כן גם דרך התורה. ולכן רש"י הרבה פעמים אומר הכתוב דבר מקרא קצר וכדומה. ואי אפשר לשאול (ע"פ פשוטו) אם כך מדוע כאן נקט מקרא קצר ומדוע במקום אחר לא נקט כך. וכן לגבי לשון זכר ונקבה אם המילה סובלת את שתי האפשרויות זה בעיני רש"י תירוץ מספיק לפי פשוטו, אבל עדיין יקשה סוף סוף מדוע כאן נקטו כך וכאן אחרת? התשובה היא שלפי פשוטו אין צורך ליישב ורק על דרך הדרש יש ליישב (וכעין הגמרא קידושין ב ע"ב שהוזכרה כאן בפורום בעניין זה).
כך שלפי הפשט העובדה שהמילים בתורה מגוונות ומשתנות פעם כך ופעם אחרת זה דבר טבעי ולא דבר המעורר קושיה.

[כח הטענה]

אנקוט בדוגמא, (בראשית יד כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.
האם מדובר בלשון יחיד או רבים. לשון אחר: מה טעם לא מצא הכתוב לנכון 'לשתול' את האות
יו"ד המבדלת בין יחיד לרבים, אף בפסוק זה.

לשון יחיד. הסגו"ל בגלל האתנחתא.

את הכלל אני מכיר, אבל מי גילה אוזניך שמדובר בלשון יחיד?
בר מן דין, גם אם בפסוק זה צדקת, עדיין לא נפתרה שאלתי.

ומדוע לא תשאל מ"וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם"? בגלל שהמעתיקים ציינו שם קרי וכתיב?
(ומה עם פסוק כמו "וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ", ששם בודאי היה צריך להיות "רֹעֵי"?)

נקטתי רק דוגמא, ושאלתי הינה כללית ואשמח לפתרונה.

הכלל הוא שבלשון רבים נכתב יו"ד. נכון שיש במקרא חסירות ויתירות, אבל למה להניח בלי סיבה יציאה מן הכלל?

בפסוק רעה צאן עבדיך ג"כ הוא בלשון יחיד ואמרו לשון יחיד על כל אחד ואחד מהם, ופשוט.

[הכהן]

בפסוק רעה צאן עבדיך ג"כ הוא בלשון יחיד ואמרו לשון יחיד על כל אחד ואחד מהם, ופשוט.

ויאמרו - כולם, רעה צאן - כל אחד, עבדיך - כולם.
כל כך פשוט...

[זקן ששכח]

אנקוט בדוגמא, (בראשית יד כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.
מי גילה אוזניך שמדובר בלשון יחיד?

הכלל הוא שבלשון רבים נכתב יו"ד.

אני סבור, ומדומני שרבים יסכימו אתי, שכאן הפשט הפשוט הוא בשתי ידיך.

אוצר החכמה,
אינני מבטל דבריך לחלוטין ויש מקום לדון.
ועדיין אם התורה נוקטת בלשון זו או אחרת, טענתך נשמעת. אולם כשהכלל בתורה הוא שבתוך תיבה יש הבדל האם היא נכתבת עם יו"ד או בלי, בהחלט יש להבין מפני מה השינוי. ובר מן דין בהחלט יש מקום לדון מפני מה מכניסה התורה אותיות שאינן נשמעות, ולדוגמא: האות יו"ד השניה בתיבת 'עיניך' וכהנה רבות.

[כח הטענה]

אנקוט בדוגמא, (בראשית יד כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.
מי גילה אוזניך שמדובר בלשון יחיד?

הכלל הוא שבלשון רבים נכתב יו"ד.

אני סבור, ומדומני שרבים יסכימו אתי, שכאן הפשט הפשוט הוא בשתי ידיך.

למה?

[אבא יודן]

ייווא בלעטער 39.jpg (591.99 KiB) נצפה 6029 פעמים

[הכהן]

ולדוגמא: האות יו"ד השניה בתיבת 'עיניך' .

וגם הראשונה

[זקן ששכח]

ולדוגמא: האות יו"ד השניה בתיבת 'עיניך' .

וגם הראשונה

לא ממש. הבה לא נשכח ששורש התיבה הוא 'עין', ויו"ד ראשונה מופיעה גם בלשון יחיד.

אבא יודן,
מעניין. לא עיינתי בספרים, אבל רחוק אני מלהשתכנע מטענתו שאין התיבה בלשון רבים.

[אוצר החכמה]

ובר מן דין בהחלט יש מקום לדון מפני מה מכניסה התורה אותיות שאינן נשמעות, ולדוגמא: האות יו"ד השניה בתיבת 'עיניך' וכהנה רבות.

את השאלה הזאת אני לא מבין. ענו כבר למעלה על זה המילה מגיעה מהמילה עינים.
אני גם לא מבין את ההדגשה התורה מכניסה. ע"פ פשוטו זה צורת הכתיבה בלשון הקודש וכך דברו וכתבו העברים (ושם איתנו נער עברי) והתורה שניתנה בלשון זה ניתנה כצורת הלשון.

[לייטנר]

אנקוט בדוגמא, (בראשית יד כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.
האם מדובר בלשון יחיד או רבים. לשון אחר: מה טעם לא מצא הכתוב לנכון 'לשתול' את האות
יו"ד המבדלת בין יחיד לרבים, אף בפסוק זה.

ומדוע לא תשאל מ"וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם"? בגלל שהמעתיקים ציינו שם קרי וכתיב?
(ומה עם פסוק כמו "וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ", ששם בודאי היה צריך להיות "רֹעֵי"?)

וכן "ויתפרו להם עלה תאנה ויעשו להם חגורות"

וראו כאן בחציו השני של המאמר:
http://shaalvim.co.il/torah/maayan-arti ... %20&id=642

[זקן ששכח]

ובר מן דין בהחלט יש מקום לדון מפני מה מכניסה התורה אותיות שאינן נשמעות, ולדוגמא: האות יו"ד השניה בתיבת 'עיניך' וכהנה רבות.

את השאלה הזאת אני לא מבין. ענו כבר למעלה על זה המילה מגיעה מהמילה עינים.
אני גם לא מבין את ההדגשה התורה מכניסה. ע"פ פשוטו זה צורת הכתיבה בלשון הקודש וכך דברו וכתבו העברים (ושם איתנו נער עברי) והתורה שניתנה בלשון זה ניתנה כצורת הלשון.

רבינו אוצר,
בתיבת 'עינים' נשמעת היטב היו"ד השניה, שהרי היא חרוקה, בניגוד ל'עיניך' בה לא נשמעת היו"ד השניה. חוצמזה, מלים נבנות ונכתבות לפי השרש ולא לפי הטיה מסויימת, כך ש'עינים' איננו ענין לכאן.

[אבא יודן]

ראה כאן
ומי שירצה להיטב עמי יורידו נא אלי [כי חסום בעדי וע"י המפתח הגעתי שמה]

[כח הטענה]

אנקוט בדוגמא, (בראשית יד כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.
האם מדובר בלשון יחיד או רבים. לשון אחר: מה טעם לא מצא הכתוב לנכון 'לשתול' את האות
יו"ד המבדלת בין יחיד לרבים, אף בפסוק זה.

ומדוע לא תשאל מ"וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם"? בגלל שהמעתיקים ציינו שם קרי וכתיב?
(ומה עם פסוק כמו "וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ", ששם בודאי היה צריך להיות "רֹעֵי"?)

וכן "ויתפרו להם עלה תאנה ויעשו להם חגורות"

? ? ?
גם שם הוא לשון יחיד אך אין הכוונה לעלה אחד בדוקא אלא זה שם המין.

[אוצר החכמה]

ובר מן דין בהחלט יש מקום לדון מפני מה מכניסה התורה אותיות שאינן נשמעות, ולדוגמא: האות יו"ד השניה בתיבת 'עיניך' וכהנה רבות.

את השאלה הזאת אני לא מבין. ענו כבר למעלה על זה המילה מגיעה מהמילה עינים.
אני גם לא מבין את ההדגשה התורה מכניסה. ע"פ פשוטו זה צורת הכתיבה בלשון הקודש וכך דברו וכתבו העברים (ושם איתנו נער עברי) והתורה שניתנה בלשון זה ניתנה כצורת הלשון.

רבינו אוצר,
בתיבת 'עינים' נשמעת היטב היו"ד השניה, שהרי היא חרוקה, בניגוד ל'עיניך' בה לא נשמעת היו"ד השניה. חוצמזה, מלים נבנות ונכתבות לפי השרש ולא לפי הטיה מסויימת, כך ש'עינים' איננו ענין לכאן.

איני מבין את דבריך כלל.
אתה קבעת עקרון שאות שאינה נשמעת אינה נכתבת, עיקרון זה אינו נכון בבירור וכל מילה שניה המסתיימת ב ה"א מוכיחה אותו. אחר שהעיקרון לא נכון השאלה היא מדוע שתופיע אות שאינה נשמעת בפועל. ועל זה תשובות לכל דבר לפי עניינו, אבל במילה עיניך אין שום קושי עיניך פירושו העינים שלך כמו שכסאך פירושו הכסא שלך ולכאורה היה צריך לומר עינימך אבל זו דרכה של העברית שמם הרבים נשמטת ונשאר עיניך.

[סגי נהור]

רבינו אוצר,
בתיבת 'עינים' נשמעת היטב היו"ד השניה, שהרי היא חרוקה, בניגוד ל'עיניך' בה לא נשמעת היו"ד השניה. חוצמזה, מלים נבנות ונכתבות לפי השרש ולא לפי הטיה מסויימת, כך ש'עינים' איננו ענין לכאן.

עין אחת - עינך. עיניים רבות - עיניך.
זה בדיוק כמו ידך וידיך (או ידו וידיו).

[סגי נהור]

ולכאורה היה צריך לומר עינימך אבל זו דרכה של העברית שמם הרבים נשמטת ונשאר עיניך.

אינו מדויק, כי "עיניך" = עֵינֵי + אתה.

[אוצר החכמה]

כי הסמיכות משמיטה את מם הרבים עיני העדה, מה שלא נעשה ב ת במקרה של כסאות או בנות, בנות פלוני ולכן גם בנותיך.

[זקן ששכח]

אתה קבעת עקרון שאות שאינה נשמעת אינה נכתבת, עיקרון זה אינו נכון בבירור וכל מילה שניה המסתיימת ב ה"א מוכיחה אותו. אחר שהעיקרון לא נכון השאלה היא מדוע שתופיע אות שאינה נשמעת בפועל. ועל זה תשובות לכל דבר לפי עניינו, אבל במילה עיניך אין שום קושי עיניך פירושו העינים שלך כמו שכסאך פירושו הכסא שלך ולכאורה היה צריך לומר עינימך אבל זו דרכה של העברית שמם הרבים נשמטת ונשאר עיניך.

ובכן, לעת עתה אינני בתקן של קובע עקרון, בסך הכל אני שואל ומנסה להבין.
היות ובאשכול סמוך הסבירוני שיש סיבה לאותיות נכתבות ולא נקראות, וכגון 'ידיו' שבאה כדי לומר שאין הוא"ו שבסוף התיבה חולם או שורוק, אלא היא נשמעת, לכן 'שתלו' יו"ד שתהא לאות על האות וא"ו שיקראוה כתקנה.
עד עתה לא הכרתי את הכלל והנאני הכותב. אלא שעל פי כלל זה - בתקוה שהוא מעוגן בקדמונים, אני מנסה להבין אותיות יו"ד מסוג נוסף שגם הן נראות כמיותרות. ובהחלט אשמח שיחכימוני גם בזה.
[אגב, בחסד ה' כבר זכיתי להבין ש'עיניך' פירושו הוא העינים שלך, אבל מה שחפשתי הוא סיבה ליו"ד, וכנ"ל].

[סגי נהור]

היות ובאשכול סמוך הסבירוני שיש סיבה לאותיות נכתבות ולא נקראות, וכגון 'ידיו' שבאה כדי לומר שאין הוא"ו שבסוף התיבה חולם או שורוק, אלא היא נשמעת, לכן 'שתלו' יו"ד שתהא לאות על האות וא"ו שיקראוה כתקנה.

מה שהסבירו הסבירו רק על "עכשיו" או "סתיו", שבהם נוספה היו"ד מטעם זה, בהסתמך על היכרות הקורא עם מלים כמו "ידיו" שבהן הוא"ו נקראת כעיצור. אבל במלה "ידיו" עצמה, היו"ד היא מגוף התיבה (איני יודע למה אני כותב כן זו הפעם החמישית?).

[זקן ששכח]

א. בסופו של יום אבל לומד אני כי בלשוננו הקדושה נינתו תמרורים מסויימים לבל יטעה האדם בקריאה. על סמך זה אני שב ושואל היכן יש והיכן אין.
מקוה מאד שכעת השאלה ברורה.
ב. מה הכוונה שב'ידיו' היו"ד היא חלק מהתיבה? האם כוונתך לראשונה או לשניה?
ואם לשניה כוונתך, הרי ראינו שפעמים שהתורה מתעלמת מהשניה, אף כי בדרך כלל היא קיימת.
אלא מאי, היא אכן צריכה להיות ופעמים שהיא נעלמת, ושבנו שוב לשאלה: מדוע 'והתעלמת' - פעמים
שמתעלמים מהכלל?

[סגי נהור]

"לשוננו הקדושה" אינה מקשה אחת, אלא לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד, ובלשון חכמים לכאורה אין מקום לדייק בכתיב שהשתנה מדור לדור ומהעתקה להעתקה, בלי כללים ברורים, למטרת נוחות הקריאה, וסימנך - שבכתיב המנוקד (שבו אין הקורא צריך סיוע) בטלים ומבוטלים רוב האותיות הנוספות שבלשון חכמים.

[זקן ששכח]

"לשוננו הקדושה" אינה מקשה אחת, אלא לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד, ובלשון חכמים לכאורה אין מקום לדייק בכתיב שהשתנה מדור לדור ומהעתקה להעתקה, בלי כללים ברורים, למטרת נוחות הקריאה, וסימנך - שבכתיב המנוקד (שבו אין הקורא צריך סיוע) בטלים ומבוטלים רוב האותיות הנוספות שבלשון חכמים.

אכן, דעתי כדעתך, ולכן הדוגמאות שהבאתי הן מלשון תורה ולא מלשון חכמים.

[אבא יודן]

ראה כאן
ומי שירצה להיטב עמי יורידו נא אלי [כי חסום בעדי וע"י המפתח הגעתי שמה]

הרב אמרתי אחכמה עשה עמנו חסד ואמת, שם יש חומר בנושא.