משולש כתב:לייטנר כתב:על קיום השורש יז"מ כמקביל לזמ"מ - חשיבה ותכנון, כבר עמדו ראב"ע ורד"ק שם.
חידושו של אב"י היה פיצול שורש זה לתחום קרוב אבל שונה - 'כושר ליצירת דברים חדשים', כלשון אבן שושן.
על הניסיון להחזיר את הגלגל לאחור ולטעון שמדובר באותו שורש (כפי שכאמור היה במקור), לא ארחיב.
הערתי אחת היתה - אי אפשר לתקוף אותי על שימוש בלשון אב"י, כפי שתקף אותי אב"י [=אבא יודן], תוך כדי שהוא משתמש במילה 'מיזם' שהוא החלופה העברית למילה 'פרוייקט'. היש מישהו שהיה מחליף את המילה פרוייקט במילה 'מזימה'?!
מילה שמשמעותה השתנתה לא הופך אותה לשורש אחר. זה ש"יזמה" הפך גם ל"כושר ליצירת דברים חדשים" לא הפך את השורש שלה מיזם לזמם.
ומה ששאלת על "מזימה" גם זה שונה בעברית מלשון התנ"ך. האם דובר עברית יבין כראוי את הפסוק "מזמה תשמור עליך"? או "לתת... לנער דעת ומזמה" או "ידעתי כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה".
תגובה אחרונה שלי בלי נדר בנושא זה.א. נתח את המילים הבאות לפי כללי הלשון:
יזם - גוף שלישי יחיד, עבר, שורש?
זמם - גוף שלישי יחיד, עבר, שורש?
ב. בשנים האחרונות נוצר פועל
(לדעתי האישית, מדובר בפועל וולגרי) - לצלְחֵת. משמעות הפועל הוא עריכת האוכל המוגש על הצלחת. נניח שיקום אי מי ויוכיח שהסיבה לשמו של הכלי צלחת היא מלשון צליחה וחיתוך שהיה נעשה על גבי הצלחת. האם גם אז תגיד שיש קשר בין הצִלְחוּת לצליחה?!
ג.
שורש תנייני (שניוני, משני, שני – מארמית) הוא שורש שנוצר משם עצם או שם פעולה, כאשר לקחו חלק מאותיות השורש הראשוני (המקורי) והוסיפו להן את אחת המוספיות או התחיליות של השם.
לדוגמא: השורש רו"מ במשקל תַקְטֵלָה – תרומה. משם העצם הזה נלקחו אותיות השורש המקורי ר', מ', ונוספה להן האות ת' שהייתה חלק מהתבנית של השם ולא הייתה שייכת לשורש המקורי. כך נוצר השורש: תר"מ ← תרמנו, התרים, וכו.
דוגמאות לשורשים תניינים –
גזרת נחי פ"ו: מוקד (יק"ד) ← לְמַקֵּד (מק"ד)
גזרת נחי עו"י:
תחילה (חל"ל) ← הפועל התחיל (תח"ל). מכאן נוצר גם שורש תנייני כפול (איתחל)
גזרת השלמים - יצירת שורשים תניינים רבועיים (4 אותיות שורש):
מרכז (רכ"ז) ← מירכז (מרכ"ז),
מקצוע (קצ"ע) ← התמקצע (מקצ"ע),
אזכרה (זכ"ר) ← איזכר (אזכ"ר), ◄אבחנה (בח"ן) ← איבחן (אבח"ן)
גזרת נחי ל"י/ה: כמות (כמ"ה) - כימת (כמ"ת)
וגם בתנ"ך יש דוגמה לשורש תנייני:
אבה – במשמעות רצה: אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרַי (בראשית כד ה)
תאב – הפך לפועל בפני עצמו: תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ (תהילים קיט קעד)