הודעהעל ידי אחד מעיר » ג' יולי 12, 2016 11:17 pm
מגליון בלק סז
כב יא קָבָה לִּי מה שורש קבה? הה' היא הארכה של המלה. האותיות ק' וב' הן ודאי מהשורש, השאלה היא מה האות השלישית. ראב"ע לעיל פס' ו': ארה לי ־ לשון צווי, מפעלי הכפל, בחסרון אות הכפל; וכן "קבה לי" (לקמן,יא). והנה קוב על משקל "שְׁמֹר" (דב' יב כח), ו"קבה לי" בחסרון הה"א ־ על דרך משקל "שכב"; "רכב צלח" (תה' מה ה).
כוונת הראב"ע בענין ציווי של כפולים ללא הארכת הה' הרי יש צורה קוב כמו סֹב כמו בשלמים משקל אפעול: שמֹר; או בפתח כמו בשלמים משקל אפעל (אין לי כרגע דוגמאות מהכפולים לצורה זו), בספר המכלול (ליק דף קכח) מציין לציווי כפולים בבנין קל רק חולם או קמץ חטוף וכמו בהמשך הפרשה וְקָבְנוֹ.
והנה במחברת מנחם בערך קב השני כתב: השני מה אקב לא קבה אל וקבתו לי משם ונקב שם ה בנקבו שם יומת... ענין קללה ומארה הם. ע"כ. ר' מנחם בהיותו מבעלי השניים תפס שהק' והב' הם השורש ואות שלישית יכולה להצטרף בתחילה באמצע או בסוף.
האחרים יאמרו שיש שני שרשים בעלי משמעים דומים נ.ק.ב. וק.ב.ב.
נראה לקרב ולו במקצת את דעותיהם. לא מסתבר שבעלי השניים לא ראו איך בעבר בשורש שָׁב יש רק שתי אותיות ופתאום בעתיד וציווי "צמחה" לשורש אות ו' (אשוּב שוּב), וכן בי' פ' הפועל או בה' ל' הפועל. השאלה היא אם לתפוס שיש תמיד שלש אותיות אלא שלא תמיד כולן משמשות (כמו שנ' נפעל נשמט בעתיד), או שיש שתי אותיות עיקריות ושלישית נוספת שיכולה לפעמים להתחלף באות אחרת. הכל מודים שאותיות ק.ב. הן לקללה, השאלה האם הן מרכיבות שני שרשים, או שזה שורש אחד אלא שהנוספות מתחלפות. אני מצפה אם מי מהקוראים יוכל להגדיר את הדברים באופן יותר מדויק וממצה.