מסתמא אין כוונת הכותב ל'גיד' ('גיד הנשה') אלא ללשון 'הגדה' (ששורשו אינו 'גיד', אלא 'נגד').
וראה בקטע המצורף בזה מספר 'בית אהרן'.
ולי נראה, שיש הבדל בין לשון הגדה שבתורה, ללשון 'אגדה' שבחז"ל. שהראשון הוא מלשון הקודש, והשני מארמית.
בארמית לשון 'נגד' משמשת כלשון משיכה, ולכן נקראת 'אגדה' שמושכת את לבו של אדם ("אלו בעלי אגדה שמושכין לבו של אדם כמים באגדה" - חגיגה יד.).
מה שאין כן בלשון הקודש, שאין לה משמעות של משיכה.
- בית אהרן, מגיד, עמוד רב -רג.GIF (82.34 KiB) נצפה 1732 פעמים