מה ההבדל בין 'אוי' ל'הוי'?

[איש גלילי]

לדעת רש"י וסיעתו ש'הוי' הוא לשון גניחה וצעקה, וגם 'אוי' הוא כן, יל"ע אם יש הבדל ביניהם, או שהן מילות שוות בהתחלפות האותיות (א-ה).
וחשבתי לומר, ש'אוי' הוא לשון צעקה, כמו אדם שצועק מרה מכאב חד או צרה גדולה. ו'הוי' הוא לשון אנחה, כמו אדם שנאנח מכאביו הממושכים וכו'. והבדל זה ניכר היטב בקריאות הספונטניות.
ונ"ל שלזה כיון רש"י, שבישעיה (א ד) כתב: כל 'הוי' שבמקרא לשון קובלן וקינה, כאדם הגונח מלבו וצועק 'אה'. ובמשלי (כג כט) כתב: למי אוי למי אבוי - לשון צעקה ויללה.
האם יש מקור לחידוש זה? או כלך לדרך זו - הנושא חן בעיניכם פירוש זה?

[דרומי]

שאלה מעניינת וצריך לחשוב עליה. בינתיים אסתפק בציון העובדה שבספרי קבלה מבואר ההפרש בין "אוי" ל"הוי" - ראה זהר חלק ג עד, ב ובעוד מקורות שנסמנו ב'ספר הערכים חב"ד' ערך 'אוי' (אנציקלופדיה לתורת החסידות שבינתיים הגיעו רק לערך 'אח'... ולמזלנו הערך 'אוי' כבר קיים)

[כדכד]

פרושך יאה ונאה לכה"פ בכל במקורות שנזכרתי בהם, אוי הוא קריאת כאב או התפעלות כמו ,אוי מי יחיה משמו אל" ו"ה וי" הוא אנחה על דבר מתמשך כמו "הוי גוי חוטא" "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע". אינני יודע למה קראת לזה חידוש

[דרומי]

אני נזכר גם בפסוק בספר עמוס - הוי פרות הבשן אשר בהר אפרים, שאכן מתאים בתור אנחה מתמשכת

[איש גלילי]

אינני יודע למה קראת לזה חידוש

כי לא מצאתי לזה בינתיים מקור מפורש (אם כי נסיתי לדייק כך ברש"י כנ"ל), ומנגד מצאתי בכמה מקומות שכתבו בפירוש ש'אוי' ו'הוי' משמעותם שוה, ומדובר בחילופי אותיות א-ה.

[כדכד]

אינני יודע למה קראת לזה חידוש

כי לא מצאתי לזה בינתיים מקור מפורש (אם כי נסיתי לדייק כך ברש"י כנ"ל), ומנגד מצאתי בכמה מקומות שכתבו בפירוש ש'אוי' ו'הוי' משמעותם שוה, ומדובר בחילופי אותיות א-ה.

באלו מקורות מצאת שמשמעותם שווה? חפשתי אחרי שכתבתי את ההודעה הקודמת ונראה בכל המקומות שמצאתי כדבריך (אוי לך מואב" למשל מול "הוי המתאוים את יום ה'"). נראה לי שבדרך כלל "אוי" כוון לקריאת הכאב לאחר קבלת העונש או הפורענות ו"הוי" מופיע בתלונות הנביאים על החטא המתמשך וכד' שאלתי למה קראת לזה חידוש לא באה לעמעם זהרו של כת"ר כמחדש כי אם להיפך לומר שחידושו מוצק ובנוי לתלפיות ובכל אופן לי חידשת באופן הנאה שבו הגדרת את ההבדל

[איש גלילי]

כן מצאתי בכמה מפרשים:

הוי. יש מפרשים ה"א תחת אל"ף, כמו אדורם (מ"א יב יח) הדורם (דה"ב י יח), איך (ישעיה יד ד) והיך (דה"א יג יב).

הוי גוי חוטא.... ויונתן תרגם זה לשון אבל כמו אוי.

והוי הוא כמו אוי, כי הה"א במקום אל"ף כמו הדורם אדורם איך והיך.

ואולם, נסיתי לדייק את דברי מהדברים שהזכרתי מרש"י, ואני מקוה שאמצא מקור לזה.

לא חשבתי שהתכונת להקניטני... וגם אם כן, הרי לשם כך כתבתי כאן את החידוש.

[כדכד]

עיינתי ברוב המפרשים שכת"ר ציטט וראיתי שזה אכן כתוב, אך גם הראב"ע שם ממשיך: "ועיקר הוא לשון קריאה" כלומר הוא דוחה את היש מפרשים הנ"ל ומפרש שתמיד "הוי" הוא לשון קריאה. המצודות מפרש "הוי לשון קריאה". רש"י על אותו פסוק בישעיהו מפרש ש"הוי" הוא בדרך כלל צעקה על אבל ומתורגמים "וי" ויש שהם לשון קריאה והכרזה ומתורגמים "ואכלו" שהוא לשון זעקת קריאה כמו "הוי כל צמא לכו למים", "הוי הוי ונסו מארץ צפון" "הוי ציון המלטי יושבת בת בבל" (שני פסוקים סמוכים בתחלת זכריה). אמנם בפסוקים האלה מפרש רש"י שכל "הוי" הוא לשון זעקת קריאה ויש מהם לאבל ויש מהם לקריאה לאיסוף וקבוץ אנשים וכד'.
ממה שראיתי עולה ש"הוי" לפי רוב המפרשים מובנו: קריאה לאנשים נוספים שיצטרפו למטרה מסויימת שיכולה להיות: התקבצות, בריחה, קינה, אבל וכד'.
אגב, הפעם הראשונה שנזכר "הוי" במקרא לענ"ד היא "הוי אחי" בהספד וגם שם יתכן לפרש שהמספידים מעוררים לקול בכי ואין זה קריאת כאב פתאומית שהיתה ראויה להשמע במות המת "אוי".
לענ"ד הדברים בהחלט עולים בקנה אחד עם פרושו של כת"ר אשר קרא לו חידוש.

[איש גלילי]

אכן לראב"ע וסיעתו יש דרך אחרת בכלל בפירוש המילה 'הוי' (שלדעת רש"י פירוש זה נכון במקומות מסויימים), ולשיטתו אין כל קשר בין 'אוי' ל'הוי'. אני דברתי לדעת רש"י וסיעתו, שקושרים (בד"כ) את 'אוי' ו'הוי' יחד, האם הם אכן סבורים שזה אותו דבר ממש (כמו שמשמע בלשון המקורות שציינתי), או שהם רק דומים, ויש ביניהם את ההבדל שאמרתי (כמו שאפשר לדייק בלשון רש"י).

===

קיצורו של דבר - שאלתי בפתיחת האשכול שתי שאלות:
א. אם יש מקור לפירוש זה.
ב. אם נושא חן בעיניכם הפירוש.
ברוך ה', לשאלה השנייה קבלתי תשובה חיובית מאד (בינתים אף אחד לא התנגד, לא אפתח פה לשטן...).
אך לשאלה הראשונה (שחשובה בעיני לא פחות), לא מצאתי מזור.

[כדכד]

בישעיהו ה פסוק ח על הכתוב: "הוי מגיעי בית בבית" אומר רש"י ש"הוי" לשון צעקה על פורענות העתידה לבוא. יתכן לפרש שכוונתו להסביר את הפסוק שם, אך יתכן להבינו גם באופן כללי יותר והוא כדבריך שהצעקה היא על דבר מתמשך.
מה שהתכוונתי לכתוב בעבר הוא שרש"י מפרש בהקשרים שונים את המלה "הוי" במקרא ואם אין אנו רוצים לומר שהוא סותר את עצמו ממקום למקום עלינו לומר שגם רש"י סובר שהמלה "הוי" משמעותה באופן כלי היא קריאת הכרזה של זעקה או שיצטרפו אנשים לזועק לצורך מה, אלא שבחלק גדול מהמקומות היא זעקת אבל: וי, הדומה ל"אוי" ובחלק אחר משמעותה קריאת הכרזה לבריחה או להיאספות וכד.
במלבי"ם ראיתי שמפרש ש"הוי" הוא לשון הכרזה ואינו נקשר לעומת "אוי"" שהיא קריאת כאב והיא נקשרת. "נקשר" הינו שאפשר לשייך אותו למישהו. "אוי" מוזכר גם "אוי לי כי נדמיתי" ."אוי לי על שברי" "אוי נא לנו כי חטאנו" שקריאת הכאב מיוחסת לזועק או לזועקים משא"כ "הוי".

[איש גלילי]

מה שהתכוונתי לכתוב בעבר הוא שרש"י מפרש בהקשרים שונים את המלה "הוי" במקרא ואם אין אנו רוצים לומר שהוא סותר את עצמו ממקום למקום עלינו לומר שגם רש"י סובר שהמלה "הוי" משמעותה באופן כלי היא קריאת הכרזה של זעקה או שיצטרפו אנשים לזועק לצורך מה, אלא שבחלק גדול מהמקומות היא זעקת אבל: וי, הדומה ל"אוי" ובחלק אחר משמעותה קריאת הכרזה לבריחה או להיאספות וכד.

רש"י בפירוש מחלק בין שני סוגים של 'הוי', ואינו סבור שכל 'הוי' משמעותו קריאה (ולפעמים היא קריאת אבל ולפעמים קריאת הכרזה), כמדוייק מלשונו בריש ישעיה:

כל הוי שבמקרא לשון קובלן וקינה, כאדם הגונח מלבו וצועק אה. אלא שיש מהם מועטין שהם לשון צעקת קריאת קול, כגון הוי הוי ונוסו מארץ צפון (זכריה ב י), ותרגומו אכלו לשון הכרזה.

[כדכד]

ל"איש גלילי" דיוקך מרש"י בישעיה היה ידוע לי ולכן כתבתי שרש"י מפרש זאת בכמה מקומות במקרא. בישעיה משמע כמוך, אך, מאותן מקומות בזכריה וכן מעוד מקומות משמע אחרת. לכן כתבתי שאם אין אנו רוצים לומר שיש סתירות בדברי רש"י ממקום למקום צריך לומר כמו שכתבתי

[איש גלילי]

לא השכלתי להבין דבריך (נסיתי כמה ימים לעיין, ועדיין לא הצלחתי), רש"י בישעיה (א ד) מסביר שיש שני סוגים של הוי: א. לשון קובלן וקינה. ב. לשון צעקת קריאת קול. והוא מוסיף, שרוב ה'הוי' הם כפי הפירוש הראשון, ורק מעטים מהם שייכים לפירוש השני.
אם כן, כל המקומות שרש"י פירש את 'הוי' כלשון צעקת קריאת קול, הם המקומות (המועטים) ששייכים לפירוש השני. למה לנו להעמיס על פירוש רש"י, שגם הפירוש הראשון הוא כלול בשני, כאשר הוא בפירוש מחלק אותם?