חיימקה כתב:נחמיה פרק ג פסוק יז
אַחֲרָ֛יו הֶחֱזִ֥יקוּ הַלְוִיִּ֖ם רְח֣וּם בֶּן־בָּנִ֑י עַל־יָד֣וֹ הֶחֱזִ֗יק חֲשַׁבְיָ֛ה שַׂר־חֲצִי־פֶ֥לֶךְ קְעִילָ֖ה לְפִלְכּֽוֹ: ס
רש"י
(יז) לפלכו - מאותה שררה חצי פלך בנה בנין זה לפלכו. כ"ף דגושה כאשר יאמר מן מלך מלכו מן עבד עבדו כן יאמר מן פלך פלכו שאות אחרונה של שם דבר מאותיות בג"ד כפ"ת דגושו':
נראה לך שיש להם תוספת כוונה על זה?
אבא יודן כתב:חיימקה כתב:נחמיה פרק ג פסוק יז
אַחֲרָ֛יו הֶחֱזִ֥יקוּ הַלְוִיִּ֖ם רְח֣וּם בֶּן־בָּנִ֑י עַל־יָד֣וֹ הֶחֱזִ֗יק חֲשַׁבְיָ֛ה שַׂר־חֲצִי־פֶ֥לֶךְ קְעִילָ֖ה לְפִלְכּֽוֹ: ס
רש"י
(יז) לפלכו - מאותה שררה חצי פלך בנה בנין זה לפלכו. כ"ף דגושה כאשר יאמר מן מלך מלכו מן עבד עבדו כן יאמר מן פלך פלכו שאות אחרונה של שם דבר מאותיות בג"ד כפ"ת דגושו':
נראה לך שיש להם תוספת כוונה על זה?
לא נראה שבעלי תוספות נכנסו בתחום ניקוד אך לשעה!
לא נקדו לפניהם ולא לאחריהם ויהי לפלא!
פלתי כתב:אבא יודן כתב:חיימקה כתב:נחמיה פרק ג פסוק יז
אַחֲרָ֛יו הֶחֱזִ֥יקוּ הַלְוִיִּ֖ם רְח֣וּם בֶּן־בָּנִ֑י עַל־יָד֣וֹ הֶחֱזִ֗יק חֲשַׁבְיָ֛ה שַׂר־חֲצִי־פֶ֥לֶךְ קְעִילָ֖ה לְפִלְכּֽוֹ: ס
רש"י
(יז) לפלכו - מאותה שררה חצי פלך בנה בנין זה לפלכו. כ"ף דגושה כאשר יאמר מן מלך מלכו מן עבד עבדו כן יאמר מן פלך פלכו שאות אחרונה של שם דבר מאותיות בג"ד כפ"ת דגושו':
נראה לך שיש להם תוספת כוונה על זה?
לא נראה שבעלי תוספות נכנסו בתחום ניקוד אך לשעה!
לא נקדו לפניהם ולא לאחריהם ויהי לפלא!
מה לא נראה? וכי התוספות עוסקים בנסתרות? ברור שנכנסו לתחום הדקדוק. וע"ע תוס' ריש קידושין ד"ה איטלקי.
אבא יודן כתב:??????.
יהודה בן יעקב כתב:עיין תוס' בזבחים דף קי"ז ע"א שכתבו בד"ה פלכו קלטתו, כף דגושה בנחמיה כמו נסך נסכו, עכ"ל. [יתכן דאי"ז מדברי רבותינו הראשונים, משום שלא זכור לי שדרכם להעיר הערות מסוג זה].
מה שנכון נכון כתב:עי' עירובין נג.
בתורה שבעל פה, אותן התיבות שהעולם אין אומרים עפ"י דקדוק [לדוגמא 'מכרה' - הוא מכר אותה, אומרים 'מכרה' שהפירוש היא מכרה. 'ישבע' - פעולה שבאה בתנ"ך תמיד בלשון נפעל, אומר 'ישבע' - לשון פועל] ואולי שייך ע"ז לומר "חייב אדם לומר בלשון רבו" (שבת ט"ו ע"א), ולפי הנראה חכמינו ז"ל היו מדקדקים. גם בעירובין (נ"ג ע"א): "בני יהודה דדייקי לישנא וכו' נתקיימה תורתן בידן". ובפרט המלמד לקטנים - שבשתא כיון דעל על. אולם לדקדק בתורה שבעל פה גם על מלעיל ומלרע, ע"ז אולי י"ל עת לעשות וכו' דזה מבלבל הלימוד כיון שהעולם אין אומרים כהוגן. אמנם על הנקודות הנ"ל כנראה שאין בזה הרבה בלבול, ובפרט אחר שיתרגלו. גם דבר זה הוא היפך הפירוש אם לא ידקדקו, אמנם המדקדק אפילו בזה נראה לתמוה בעיני העולם. אמנם מה שרגילין לומר 'ישבע' ניחא קצת, אחרי דמפרשים "זאל ער שווערן", ואם יאמרו 'ישבע' יצטרך לפרשו "זאל ער ווערן באשווארן", ואין הלשון כן בלשון זארגאן.
תשובה: זה ודאי במקום שאינו אומר כראוי לפי הפשט צריך להרגיל את עצמו ואת כל השומעים לומר כהוגן, ולא שייך בזה לחשוש לתמיהה.
גבול ים כתב:https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=45&t=36598
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 90 אורחים