פלכו קלטתו. כף דגושה בנחמיה כמו נסך נסכו (תוס' זבחים קיז א): מה רצו בזה?

[אבא יודן]

??????.

[חיימקה]

נחמיה פרק ג פסוק יז
אַחֲרָ֛יו הֶחֱזִ֥יקוּ הַלְוִיִּ֖ם רְח֣וּם בֶּן־בָּנִ֑י עַל־יָד֣וֹ הֶחֱזִ֗יק חֲשַׁבְיָ֛ה שַׂר־חֲצִי־פֶ֥לֶךְ קְעִילָ֖ה לְפִלְכּֽוֹ: ס
רש"י
(יז) לפלכו - מאותה שררה חצי פלך בנה בנין זה לפלכו. כ"ף דגושה כאשר יאמר מן מלך מלכו מן עבד עבדו כן יאמר מן פלך פלכו שאות אחרונה של שם דבר מאותיות בג"ד כפ"ת דגושו':

נראה לך שיש להם תוספת כוונה על זה?

[אבא יודן]

נחמיה פרק ג פסוק יז
אַחֲרָ֛יו הֶחֱזִ֥יקוּ הַלְוִיִּ֖ם רְח֣וּם בֶּן־בָּנִ֑י עַל־יָד֣וֹ הֶחֱזִ֗יק חֲשַׁבְיָ֛ה שַׂר־חֲצִי־פֶ֥לֶךְ קְעִילָ֖ה לְפִלְכּֽוֹ: ס
רש"י
(יז) לפלכו - מאותה שררה חצי פלך בנה בנין זה לפלכו. כ"ף דגושה כאשר יאמר מן מלך מלכו מן עבד עבדו כן יאמר מן פלך פלכו שאות אחרונה של שם דבר מאותיות בג"ד כפ"ת דגושו':

נראה לך שיש להם תוספת כוונה על זה?

לא נראה שבעלי תוספות נכנסו בתחום ניקוד אך לשעה!
לא נקדו לפניהם ולא לאחריהם ויהי לפלא!

[פלתי]

נחמיה פרק ג פסוק יז
אַחֲרָ֛יו הֶחֱזִ֥יקוּ הַלְוִיִּ֖ם רְח֣וּם בֶּן־בָּנִ֑י עַל־יָד֣וֹ הֶחֱזִ֗יק חֲשַׁבְיָ֛ה שַׂר־חֲצִי־פֶ֥לֶךְ קְעִילָ֖ה לְפִלְכּֽוֹ: ס
רש"י
(יז) לפלכו - מאותה שררה חצי פלך בנה בנין זה לפלכו. כ"ף דגושה כאשר יאמר מן מלך מלכו מן עבד עבדו כן יאמר מן פלך פלכו שאות אחרונה של שם דבר מאותיות בג"ד כפ"ת דגושו':

נראה לך שיש להם תוספת כוונה על זה?

לא נראה שבעלי תוספות נכנסו בתחום ניקוד אך לשעה!
לא נקדו לפניהם ולא לאחריהם ויהי לפלא!

מה לא נראה? וכי התוספות עוסקים בנסתרות? ברור שנכנסו לתחום הדקדוק. וע"ע תוס' ריש קידושין ד"ה איטלקי.

[אבא יודן]

נחמיה פרק ג פסוק יז
אַחֲרָ֛יו הֶחֱזִ֥יקוּ הַלְוִיִּ֖ם רְח֣וּם בֶּן־בָּנִ֑י עַל־יָד֣וֹ הֶחֱזִ֗יק חֲשַׁבְיָ֛ה שַׂר־חֲצִי־פֶ֥לֶךְ קְעִילָ֖ה לְפִלְכּֽוֹ: ס
רש"י
(יז) לפלכו - מאותה שררה חצי פלך בנה בנין זה לפלכו. כ"ף דגושה כאשר יאמר מן מלך מלכו מן עבד עבדו כן יאמר מן פלך פלכו שאות אחרונה של שם דבר מאותיות בג"ד כפ"ת דגושו':

נראה לך שיש להם תוספת כוונה על זה?

לא נראה שבעלי תוספות נכנסו בתחום ניקוד אך לשעה!
לא נקדו לפניהם ולא לאחריהם ויהי לפלא!

מה לא נראה? וכי התוספות עוסקים בנסתרות? ברור שנכנסו לתחום הדקדוק. וע"ע תוס' ריש קידושין ד"ה איטלקי.

בודאי שידעו דקדוק!
אך לא כתבו בדבריהם היאך לנקד מילה סתם כך, רק באופן שחל שינויי בפשט התלמוד, ועל זה שאלתי מה יוצא ממשמעות התלמוד אלמלא ניקוד הלז?

[פלתי]

מדןע חייב להיות שינוי בפשט התלמוד?

[יהודה בן יעקב]

??????.

לתומי סברתי שדברים אלו אינם מהתוס' אלא הגהה מאוחרת יותר, שהרי כתבו "בנחמיה" וידוע שהראשונים קראו לספר זה עזרא כמבו' בגמ' סנהדרין צ"ג: שנחמיה נענש שספרו לא נקרא על שמו, ראה רש"י דברים ל"ב כ"ה, סוכה י"ב. בד"ה צאו, ביצה ט"ו: בד"ה אכלו, כ"ז: בד"ה אין, סוטה ל"ט. בד"ה ובפתחו, מ': ד"ה קומו, מ"א. ד"ה ויקרא, תוס' יבמות פ"ו: בד"ה מפני, ועיין גליון הש"ס לרעק"א סוכה י"ב וביצה כ"ז:.

[להשלמת העניין מן הראוי לצטט דברי החיד"א בחומת אנך נחמיה א' וז"ל בפ' חלק דף צ"ג אמרו מכדי כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו מ"ט לא אקרי ספרא על שמיה אמר רב ירמיה בר אבא מפני שהחזיק טובה לעצמו שנאמר זכרה לי אלהי לטובה וכו', רב יוסף אמר מפני שספר בגנותן של ראשונים שנאמר והפחות הראשונים אשר לפני וכו' ע"ש. וצריך להבין דהאידנא קרו ליה ספר נחמיה נאמר לקרות וליכתב. וזה כמה מאות שנים בהגלות נגלות הדפוס בעולם מדפ"ס ועולה ספר נחמיה לחוד. והנה בספר חזיונות כ"י להרב עיר וקדיש מהרח"ו ז"ל כתב דהגיד לו רבינו האר"י ז"ל דבן הראשון מבת שבע שמת הוא היה נחמיה התרשתא אדם גדול ולפי שמת בתחילה קודם מילה ולא זכה לשם גם אח"כ לא נקרא הספר על שמו אלא נטפל לספר עזרא זהת"ד. ואפשר לומר כי שם גימט' ספר וא"ש דבתחילה לא זכה לשם ולכן לא זכה שיקרא ספ"ר על שמו. ועוד אפשר לומר דמה שאמר זכרה לי אלהי לטובה אי נמי במה שספר בגנותן של ראשונים ברוב הימים נתכפר ומה גם לפי מ"ש מהר"י סרוק ז"ל דרבן גמליאל עבר מן הנשיאות משום זה ובאותו הצער ובכמה זמן נתקן. ולכן בדורות אחרונים נקרא הספר נחמיה על שמו. ואינו מקרה ח"ו רק הכל בדקדוק גמור ומיהו יען היה הבן ראשון של בת שבע ולא זכה לשם דהוא רומז למ' ולא אערע דוד הע"ה בהאי באר כמ"ש בזהר הקדוש ושם וספר רומז למ' לכן אינו מכלל ד' ועשרים ספרים רק ספר עזרא לבד ולא ספר נחמיה ודוק הטב כי קצרתי וא"ש ה' הטוב יכפר בעדי. [ובקונטריס מראית העין שם כתבתי בסגנון אחר בס"ד ועיין ככר לאדן דף קצ"א], עכ"ל.]

[גל של אגוזים]

הנה ציטוט מכאן

עיין תוס' בזבחים דף קי"ז ע"א שכתבו בד"ה פלכו קלטתו, כף דגושה בנחמיה כמו נסך נסכו, עכ"ל. [יתכן דאי"ז מדברי רבותינו הראשונים, משום שלא זכור לי שדרכם להעיר הערות מסוג זה].

גם אני נקלעתי לאחרונה בדברי תוספות אלו והיה לתמיה בעיני, אבל הסקתי מזה שגם בלימוד הגמרא צריך לדקדק. (אגב בעניין הכ"ף דגושה, כ"כ רש"י שם בנחמיה ג' י"ז).

ועתה הננו רואה מישהו מפקפק ביחוס דברים אלו לבעלי התוספות.

למישהו מידע (או סברא) בנושא?

[מה שנכון נכון]

עי' עירובין נג.

[גל של אגוזים]

עי' עירובין נג.

לפי פשוטו (רש"י) אין הכוונה לדקדוק אלא ל'לשון רבו'

[גל של אגוזים]

עתה מצאתי ב'אוצר' ספר הנקרא 'חדושי שני המאורות' [רבי שניאור פיבוש ב"ר מנחם מניש מבולחוב] ושם בדף כ"ב: מטייל ארוכות בדברי התוס' הללו איך הם מיישבים הסוגיא. ולפי דבריו יוצא שאכן לא באו התוס' כאן סתם להגיד איך צריך לומר המילה 'פלכו' ע"פ דקדוק (הגם שלא העיר בזה). אין בכוחי עתה לעיין בדבריו לראות אם הם מתאימים ל'פשט'.

[גל של אגוזים]

שו"ת שלמת חיים [הג"מ יוסף חיים זוננפלד זצ"ל] יו"ד סי' ק"ט

בתורה שבעל פה, אותן התיבות שהעולם אין אומרים עפ"י דקדוק [לדוגמא 'מכרה' - הוא מכר אותה, אומרים 'מכרה' שהפירוש היא מכרה. 'ישבע' - פעולה שבאה בתנ"ך תמיד בלשון נפעל, אומר 'ישבע' - לשון פועל] ואולי שייך ע"ז לומר "חייב אדם לומר בלשון רבו" (שבת ט"ו ע"א), ולפי הנראה חכמינו ז"ל היו מדקדקים. גם בעירובין (נ"ג ע"א): "בני יהודה דדייקי לישנא וכו' נתקיימה תורתן בידן". ובפרט המלמד לקטנים - שבשתא כיון דעל על. אולם לדקדק בתורה שבעל פה גם על מלעיל ומלרע, ע"ז אולי י"ל עת לעשות וכו' דזה מבלבל הלימוד כיון שהעולם אין אומרים כהוגן. אמנם על הנקודות הנ"ל כנראה שאין בזה הרבה בלבול, ובפרט אחר שיתרגלו. גם דבר זה הוא היפך הפירוש אם לא ידקדקו, אמנם המדקדק אפילו בזה נראה לתמוה בעיני העולם. אמנם מה שרגילין לומר 'ישבע' ניחא קצת, אחרי דמפרשים "זאל ער שווערן", ואם יאמרו 'ישבע' יצטרך לפרשו "זאל ער ווערן באשווארן", ואין הלשון כן בלשון זארגאן.

תשובה: זה ודאי במקום שאינו אומר כראוי לפי הפשט צריך להרגיל את עצמו ואת כל השומעים לומר כהוגן, ולא שייך בזה לחשוש לתמיהה.

לא נחית לדברי התוס' שלנו (האומנם השואל למד דברי הגמ' בעירובין כמו הרב משנ"נ).

[גבול ים]

viewtopic.php?f=45&t=36598

[עזריאל ברגר]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=45&t=36598

יישר כח. אוחדו.

[אחד מעיר]

תוס מביא רבנו חננאל על כל הנשמה
ומציין שהתלמוד נתכוון לפתח ודגש עירובין יח ב

[גל של אגוזים]

אינו עניין לכאן.

א. משום דאיירי על לשון הפסוק.

ב. דבא לפרש איך דרשו ד"ז על החורבן עיי"ש במהרש"א.