פורום אוצר החכמה

נפוצה מאד הטעות של בעלי הקוראים למיניהם שקוראים בטעות של שווא נח במקום שווא נע ואז המהות משתנה לשניים במקום שנים - זאת טעות המצריכה לחזור?

אין הבדל בהיגוי בין שני=שָנִים לבין שני=שְנַים, ובשניהם השווא נעה. ומי שמניח את השוו"א בתיבת 'שְנֵי', שוגה בשתיהם.

(אינני מבין גדול בדקדוק, אבל בשעתו שמעתי בע"ק מדקדק שבתיבה שענינה מספר/מנין, היה מניח את השוו"א שבראש מילה, ושלחתי לשאול קמיה דהגרש"ד שליט"א ואמר שהגם שיש דעה כזו, איננה עיקר, ותמיד בראש מילה מניעים את השוו"א).

גא"מ לדברי הרב קו ירוק בתשובה לשאלה.
במלה "שתי" לשון מנין יש דעה שהשוא נח על אף שהוא בראש מלה ואולי השואל החליף בין "שתי" ל"שני" אבל הדעה ההיא סוברת כן בגלל הדגש שיש בת' ולא מצינו דגש קל אחרי שוא נע כי אם אחרי נח וזה לא שייך ב"שני".

אמנם, עדיין נשאלת השאלה באופנים שמצינו בהם חילוק, האם יש להחזיר עליהם, כגון.
יראו - לשון ראיה, שוא נח, ייראו - לשון יראה, שוא נע.
היה לי מקרה שהסתפקתי בו, שהבעל קורא לא הפסיק בין עשו ל -כלה (פרשת וירא) כשיש שם "פסיק" (יש שם "קו" בין שתי המילים וזה אחד מהטעמים הנקרא "פסיק" שמורה לעשות הפסקה קטנה) וקרא "עשו כלה" וזה לכאורה משנה את המשמעות.
עוד מקרה, הבעל קורא קרא שנותי מלעיל (פרשת האזינו) במקום שנותי מלרע, ויעויין ברש"י ובתרגום,ויתכן שעכ"פ לאחד מהפירושים צריך לחזור, וצ"ע

כדכד כתב:במלה "שתי" לשון מנין יש דעה שהשוא נח על אף שהוא בראש מלה.

לא ידוע על דעה כזו.

יש דעה, שהובאה בראשונים (כגון במכלול קמ. וראה מנחת שי בראשית ד, יט) שמוסיפים אות א' לפני המילה, וקוראים 'אשתי', 'אשתים'. אבל לא שקוראים את האות ש' בשוא נח.

וראה עוד בקובץ המצורף.

מאחר שבני עדות אשכנז (וכן במבטא הרגיל בימינו בא"י, שהושפע בענין זה ממבטא בני עדות אשכנז) אינם מתקשים לבטא שבא נח בראש תיבה (בחלק מהעיצורים, והעיצור ש' ביניהם), יש מקום לומר שקריאתם מתאימה לדעה השניה גם ללא הוספת א'.

כתב ראב"ע שמות טו יז:
כי אין מנהג בכל המקרא דגש אחר שוא נע חוץ מגזרת שתים.

לי כן ידוע על דעה כזו (עם כי לע"ע אין ידוע לי מקורה) ויתכן שכונת הרב מעט דבש שאין ראוי לו לכנות זאת בשם דעה

בן ראובן כתב:מאחר שבני עדות אשכנז (וכן במבטא הרגיל בימינו בא"י, שהושפע בענין זה ממבטא בני עדות אשכנז) אינם מתקשים לבטא שבא נח בראש תיבה (בחלק מהעיצורים, והעיצור ש' ביניהם), יש מקום לומר שקריאתם מתאימה לדעה השניה גם ללא הוספת א'.

אי אפשר לנו להמציא דברים מדעתנו, בדברים שתלויים במסורת.

אלו שסוברים שצריך להוסיף א' קודם, אין זו המצאה אישית שלהם (כדי שיוכלו לקרוא את ה-ש' בשוא נח), אלא שהם סבורים שכך מסורת הקריאה.

וראה עוד:
viewtopic.php?p=323799#p323799

מעט דבש כתב:

בן ראובן כתב:מאחר שבני עדות אשכנז (וכן במבטא הרגיל בימינו בא"י, שהושפע בענין זה ממבטא בני עדות אשכנז) אינם מתקשים לבטא שבא נח בראש תיבה (בחלק מהעיצורים, והעיצור ש' ביניהם), יש מקום לומר שקריאתם מתאימה לדעה השניה גם ללא הוספת א'.

אי אפשר לנו להמציא דברים מדעתנו, בדברים שתלויים במסורת.

אלו שסוברים שצריך להוסיף א' קודם, אין זו המצאה אישית שלהם (כדי שיוכלו לקרוא את ה-ש' בשוא נח), אלא שהם סבורים שכך מסורת הקריאה.

וראה עוד:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=323799#p323799

אכן זו בדיוק השאלה. האם המסורת היא שיש לקרוא את השי"ן בשבא נח, וממילא צריך להוסיף אל"ף (כדי שיוכלו לקרוא את השי"ן כדין), או שהמסורת כוללת את הוספת האל"ף.

כדכד כתב:לי כן ידוע על דעה כזו (עם כי לע"ע אין ידוע לי מקורה) ויתכן שכונת הרב מעט דבש שאין ראוי לו לכנות זאת בשם דעה

ביררתי אצל מו"ר שעזר ללמדני חכמת הקריאה בתורה והדקדוק והוא לימד לקרוא הש' בשווא נח ואמר לי שהוא מקובל כך מרבותיו ואמנם הוא יודע שזה נגד הרד"ק ואינו מכיר מקור כתוב לכך אך הוא בטוח שרבותיו הכירו את הרד"ק ובכ"ז לימדו אחרת אך מכיוון שידוע לו על שיטת הרד,ק אינו מתקן בעלי קריאה הקוראים בשווא נע כיוון שיש להם על מה שיסמוכו

כדכד כתב:ביררתי אצל מו"ר שעזר ללמדני חכמת הקריאה בתורה והדקדוק והוא לימד לקרוא הש' בשווא נח ואמר לי שהוא מקובל כך מרבותיו ואמנם הוא יודע שזה נגד הרד"ק ואינו מכיר מקור כתוב לכך אך הוא בטוח שרבותיו הכירו את הרד"ק ובכ"ז לימדו אחרת אך מכיוון שידוע לו על שיטת הרד,ק אינו מתקן בעלי קריאה הקוראים בשווא נע כיוון שיש להם על מה שיסמוכו

מי הם רבותיו?

צבי שץ כתב:אמנם, עדיין נשאלת השאלה באופנים שמצינו בהם חילוק, האם יש להחזיר עליהם, כגון.
יראו - לשון ראיה, שוא נח, ייראו - לשון יראה, שוא נע.
היה לי מקרה שהסתפקתי בו, שהבעל קורא לא הפסיק בין עשו ל -כלה (פרשת וירא) כשיש שם "פסיק" (יש שם "קו" בין שתי המילים וזה אחד מהטעמים הנקרא "פסיק" שמורה לעשות הפסקה קטנה) וקרא "עשו כלה" וזה לכאורה משנה את המשמעות.
עוד מקרה, הבעל קורא קרא שנותי מלעיל (פרשת האזינו) במקום שנותי מלרע, ויעויין ברש"י ובתרגום,ויתכן שעכ"פ לאחד מהפירושים צריך לחזור, וצ"ע

בדבר הקורא 'עשו כלה' ברצף: אפשר לומר, כי קריאת 'כלה' בכף דגושה, היא עצמה מורה ששתי המלים אינן דבוקות וקשורות זו לזו, והמשפט לא איבד אפוא את משמעותו הנכונה.
בדבר הקורא 'שנותי' מלעיל: כלום יש למלה 'שנותי' שני משמעים, שבמשמע אחד היא מוטעמת מלעיל, ובמשמע שני – מלרע?

ביקורת תהיה כתב:בדבר הקורא 'עשו כלה' ברצף: אפשר לומר, כי קריאת 'כלה' בכף דגושה, היא עצמה מורה ששתי המלים אינן דבוקות וקשורות זו לזו, והמשפט לא איבד אפוא את משמעותו הנכונה.

ר' דויד יצחקי שליט"א, כתב בזה ב'לוח ארש' עמ' תסד (לגבי 'בעלמא די ברא כרעותיה' שלפי הגר"א האות כ' דגושה), שהדגש לכשעצמו אינו מורה על הפסק, אלא הוא נמשך כתוצאה מן ההפסק.
והביא כמה ראיות לזה, ואחת מהן מדברי הר"ן בנדרים (לז:) לגבי 'צדקתך כהררי אל', שאף שהאות כ' דגושה, אילולי בא טעם מפסיק במילה 'כהררי' עדיין לא היינו יודעים שיש הפסק.

צבי שץ כתב:הבעל קורא קרא שנותי מלעיל (פרשת האזינו) במקום שנותי מלרע, ויעויין ברש"י ובתרגום,ויתכן שעכ"פ לאחד מהפירושים צריך לחזור, וצ"ע

ביקורת תהיה כתב:בדבר הקורא 'שנותי' מלעיל: כלום יש למלה 'שנותי' שני משמעים, שבמשמע אחד היא מוטעמת מלעיל, ובמשמע שני – מלרע?

מתוך 'משמרת הקורא' שבסוף שו"ת 'פאת שדך' חלק ב' (ההערות החתומות 'ד.י.' הן מר' דויד יצחקי שליט"א)

מעט דבש כתב:

ביקורת תהיה כתב:בדבר הקורא 'עשו כלה' ברצף: אפשר לומר, כי קריאת 'כלה' בכף דגושה, היא עצמה מורה ששתי המלים אינן דבוקות וקשורות זו לזו, והמשפט לא איבד אפוא את משמעותו הנכונה.

ר' דויד יצחקי שליט"א, כתב בזה ב'לוח ארש' עמ' תסד (לגבי 'בעלמא די ברא כרעותיה' שלפי הגר"א האות כ' דגושה), שהדגש לכשעצמו אינו מורה על הפסק, אלא הוא נמשך כתוצאה מן ההפסק.
והביא כמה ראיות לזה, ואחת מהן מדברי הר"ן בנדרים (לז:) לגבי 'צדקתך כהררי אל', שאף שהאות כ' דגושה, אילולי בא טעם מפסיק במילה 'כהררי' עדיין לא היינו יודעים שיש הפסק.

שמחתי בדברי התשובה, ברם לצערי לא הבנתי אותם.

הנה הסבר בצורה אחרת:
היכן מצינו שדגש מורה על הפסק?
מצינו שהיכן שיש הפסק בא דגש - אבל לא מצינו להפך, שהיכן שיש דגש יש הפסק.
ויש מקומות שיש דגש גם מסיבות אחרות - לא רק בגלל ההפסק (למשל 'מי כמוכה' השני).

מעט דבש כתב:

צבי שץ כתב:הבעל קורא קרא שנותי מלעיל (פרשת האזינו) במקום שנותי מלרע, ויעויין ברש"י ובתרגום,ויתכן שעכ"פ לאחד מהפירושים צריך לחזור, וצ"ע

ביקורת תהיה כתב:בדבר הקורא 'שנותי' מלעיל: כלום יש למלה 'שנותי' שני משמעים, שבמשמע אחד היא מוטעמת מלעיל, ובמשמע שני – מלרע?

מתוך 'משמרת הקורא' שבסוף שו"ת 'פאת שדך' חלק ב' (ההערות החתומות 'ד.י.' הן מר' דויד יצחקי שליט"א)

אם שנותי ברק חרבי - משמרת הקורא עמוד לט.PNG

התכוונתי לומר: כלום יש ל'שנותי' משמע שבו היא מוטעמת מלעיל? ואם לאו, הרי שלכאורה אין כאן צד ספק.

בעניין עשו כלה
לכאורה היא הנותנת
פסק בא במלים מחוברות ע"י טעמים
והפסק בא לומר לעשות בכ"ז הפסק כלשהו
ולכן אם הקורא חיבר עשה נכון או כמעט נכון
ויותר נכון מאשר אילו הפסיק.
מנהג הספרדים לעשות הפסק ממש
ולכן אמר הבא"ח שמי שאינו מפסיק בין השמות בי"ג מדות עונשו גדול