הסופרים בני ימינו הלבישו ל'מהדורא' הארמית צורה עברית, והחלו לכתוב 'מהדורה': "מהדורה ראשונה", "מהדורה שנייה", וכיוצא.
אבל משהורגלנו לכתיב עברי זה, הננו רואים בספרים חדשים שפותחים את ראשי התיבות "מהדו"ק" ו"מהדו"ב" – מהדורה קמא ומהדורה בתרא. ערבוב של עברית וארמית. לדעתי יש בזה משום שעטנז גמור. מה גם, שהמחברים הקדמונים שכתבו בראשי תיבות "מהדו"ק" ו"מהדו"ב", לא עלה במחשבתם לכתוב "מהדורה" בה'א.
אגב חשוב לברר: אם מהדורא-מהדורה היא באמת לשון נקבה (שהרי כותבים ראשונה, שנייה, לא ראשון, שני), האם נכון יותר לכתוב 'קמיתא' 'תניתא' ו'בתריתא'? אינני מדבר על פענוח ראשי תיבות בספרי קדמונינו באופן זה, כי ברור לנו שהם ידעו רק על 'קמא' 'תנינא' ו'בתרא'.