כתב הרמב"ם פ"ו מהלכות יסודי התורה ה"ג: 'וכל הנטפל לשם מאחריו כגון ך' של אלהיך וכ"ם של אלהיכם וכיוצא בהן אינם נמחקים', כך הוא הגירסא בדפוסי הרמב"ם הרגילים. ברמב"ם פרנקל כתוב: 'כגוף כאף של אלהיך וכאף מים של אלהיכם'. ותמה אני, מה מקום להוסיף אמות קריאה לשמות האותיות. מה עוד, שבשבת ק"ד א' כתוב מ"ם, ולא מי"ם. וברמב"ם מהדורת ר' יצחק שילת, כותב ששמות אלו הן בערבית. ואכן אות מ"ם בערבית באה בחיריק המ'. אבל עדיין קשה, מה טעם להביא כאן את שמות האותיות בערבית? ואולי הערבית השפיעה על העברית, והיהודים דוברי עברית קראו לאות מ"ם בחיריק המ'. ואפילו אם זה נכון, עדיין קשה למה כתב האות כ"ף בתוספת א', כא"ף. אלא שכן מצאנו גם בש"ס שלנו, שהאות היוונית ג', כתבו גא"ם, כגון כלים כ"ח ז', ועוד הרבה. ואולי משם למד הרמב"ם שלשמות האותיות יש להוסיף אמות הקריאה.
בחיפוש מהיר בתוכנת בר אילן, מצאתי שעוד הרבה ראשונים מוסיפים אמות הקריאה לשמות האותיות, ובדקתי רק אותיות כא"ף ומי"ם, וצ"ע מה המקור של כתיב זה.