פורום אוצר החכמה

היינו שאומרים לבנות רבות שינוחו. אם כותבים את המלה אחרת מהדרך שבה כתבתיה אז אשמח לדעת גם את זאת

חיימקה כתב:תָּנַחְנָה

משמעות מילה זו היא שיניחו חפצים אחרים.

לכא' הניקוד תָּנוֹחְנָה

לכאו' בלי תי"ו

נוח במשקל שוב
ויש ללמוד הניקוד ממגילת רות
א,יב שֹׁבְנָה בְנֹתַי

בעתיד (לנוכחות ולנסתרות): א. תְּנוּחֶינָה; ב. תָּנֹחְנָה או תָּנֹחְןָ.
בציווי – כנ"ל ללא תיו השימוש: א. נוּחֶינָה; ב. נֹחְנָה או נֹחְןָ.
סימוכין:
1. 'וְאַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶן' (יחזקאל טז, נה), 'מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה' (ישעיה ס, ח), 'תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ' (תהלים מה, טז).
2. 'וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה יַגִּידוּ לָמוֹ' (ישעיה מד, ז), 'וְעָרֶיךָ לֹא תָשֹׁבְנָה' (יחזקאל לה, ט). וכיו"ב 'קֹמְנָה' (ישעיה לב, ט), 'שֹׁבְנָה' (רות א ג"פ).
3. 'אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת' (בראשית ל, לח), 'וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן, וְשֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן' (יחזקאל טז, נה).

יהודה בן יעקב כתב:

חיימקה כתב:תָּנַחְנָה

משמעות מילה זו היא שיניחו חפצים אחרים.

לכא' הניקוד תָּנוֹחְנָה

לא נראה שחי"ת שבאית סובלת חולם לפניה.

נראה כדעת חיימקה (סימוכין: "ותנח התיבה").

תשובת האקדמיה:


שלום רב,
אתם תנוחו, הם ינוחו, אתן והן תָּנַחְנָה.

בברכה,
ד"ר קרן דובנוב

המזכירות המדעית, האקדמיה ללשון העברית

יהודה בן יעקב כתב:

חיימקה כתב:תָּנַחְנָה

משמעות מילה זו היא שיניחו חפצים אחרים.

לכא' הניקוד תָּנוֹחְנָה

ההבדל הוא שהנחת חפצים היא ת' פתוחה ונ' דגושה וכעיו מ"ש השו"ע לברך להניח תפלין בקמץ משורש נוח ולא בפתח ודגש שהוא מלשון להניח חפצים אחרים

בן ראובן כתב:נראה כדעת חיימקה (סימוכין: "ותנח התיבה").

הצדק עמך אך לא מטעמך, אלא הנון נפתחת בגלל האות הגרונית שאחריה. והראיה: 'וַתָּנַח', שפ"א הפועל פתוחה, לעומת שאר הפעלים מגזרה זו שפ"א הפועל נקודה בקמץ קטן: וַתָּשָׁב, וַתָּמָת, וַתָּקָם וכיו"ב.
מכל מקום, הצורה 'תנוחינה' יותר מצטלצלת באזני מאשר 'תנחנה'. וכן מצאתי אצל טשרניחובסקי: עַל בַּדָּיו וְעַל אֲגַפָּיו תְּנוּחֶינָה כַּאֲבַק-הַכֶּסֶף דִּמְעוֹת כְּפוֹר.

ביקורת תהיה כתב:

בן ראובן כתב:נראה כדעת חיימקה (סימוכין: "ותנח התיבה").

הצדק עמך אך לא מטעמך, אלא הנון נפתחת בגלל האות הגרונית שאחריה. והראיה: 'וַתָּנַח', שפ"א הפועל פתוחה, לעומת שאר הפעלים מגזרה זו שפ"א הפועל נקודה בקמץ קטן: וַתָּשָׁב, וַתָּמָת, וַתָּקָם וכיו"ב.
מכל מקום, הצורה 'תנוחינה' יותר מצטלצלת באזני מאשר 'תנחנה'. וכן מצאתי אצל טשרניחובסקי: עַל בַּדָּיו וְעַל אֲגַפָּיו תְּנוּחֶינָה כַּאֲבַק-הַכֶּסֶף דִּמְעוֹת כְּפוֹר.

לא ראיתי במה טעמך שונה משלי.

אמרתי בחפזי שרצונך לומר כי שווא אחרי חולם הוא שווא נע, שאיננו נכון במקום זה שהאות החלומה מוטעמת.

ביקורת תהיה כתב:

בן ראובן כתב:נראה כדעת חיימקה (סימוכין: "ותנח התיבה").

הצדק עמך אך לא מטעמך, אלא הנון נפתחת בגלל האות הגרונית שאחריה. והראיה: 'וַתָּנַח', שפ"א הפועל פתוחה, לעומת שאר הפעלים מגזרה זו שפ"א הפועל נקודה בקמץ קטן: וַתָּשָׁב, וַתָּמָת, וַתָּקָם וכיו"ב.
מכל מקום, הצורה 'תנוחינה' יותר מצטלצלת באזני מאשר 'תנחנה'. וכן מצאתי אצל טשרניחובסקי: עַל בַּדָּיו וְעַל אֲגַפָּיו תְּנוּחֶינָה כַּאֲבַק-הַכֶּסֶף דִּמְעוֹת כְּפוֹר.

זו לשון שירה. הלשון הפשוטה הא תנחנה כמ"ש הרב חימקה ודעימיה

למה לא במשקל תסובינה בתחילת וישב
תנחנה נראה לי בניין הפעיל
אבל....
תסובינה משורש סבב הכפולים
טוב בסדר שם יש דגש בב'
אז נחזור לתנוחנה בשורק או בחולם
והחי"ת בשווא נח כמובן אחרי הברה מוטעמת
את התחנה אני מתקשה להבין
אולי בגלל השעה

בנין הפעיל זה שורש אחר והנ' בדגש
כבר הסבירו לעיל למה לא בשורוק או פתח
היסוד של "תנחנה" הוא כמו "וינח בים השביעי" או מה שהובא לעיל "ותנח תיבה" שזו צורה אחרת ופחות מצויה של היחיד של נוח בעתיד. ביחיד בד"כ משתמשים בינוח או תנוח אבל כיוון שברבות זה לא שיך חוזרים לצורה הזו

ביקורת תהיה כתב:בעתיד (לנוכחות ולנסתרות): א. תְּנוּחֶינָה; ב. תָּנֹחְנָה או תָּנֹחְןָ.
בציווי – כנ"ל ללא תיו השימוש: א. נוּחֶינָה; ב. נֹחְנָה או נֹחְןָ.
סימוכין:
1. 'וְאַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶן' (יחזקאל טז, נה), 'מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה' (ישעיה ס, ח), 'תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ' (תהלים מה, טז).
2. 'וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה יַגִּידוּ לָמוֹ' (ישעיה מד, ז), 'וְעָרֶיךָ לֹא תָשֹׁבְנָה' (יחזקאל לה, ט). וכיו"ב 'קֹמְנָה' (ישעיה לב, ט), 'שֹׁבְנָה' (רות א ג"פ).
3. 'אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת' (בראשית ל, לח), 'וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן, וְשֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן' (יחזקאל טז, נה).

כרמי שלי כתב:לכאו' בלי תי"ו

זה נלפענ"ד הנכון יותר (ובעיקר - הב').
ולא זכיתי להבין בעניי, מפ"מ נזקקנו לעזרת האקדמי' ה"עברית" לדעת הגיית מילים בלשוננו.
[תוקן מפני הודעתו של הרב 'עזריאל ברגר'].

לבי במערב כתב:

ביקורת תהיה כתב:בעתיד (לנוכחות ולנסתרות): א. תְּנוּחֶינָה; ב. תָּנֹחְנָה או תָּנֹחְןָ.
בציווי – כנ"ל ללא תיו השימוש: א. נוּחֶינָה; ב. נֹחְנָה או נֹחְןָ.
סימוכין:
1. 'וְאַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶן' (יחזקאל טז, נה), 'מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה' (ישעיה ס, ח), 'תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ' (תהלים מה, טז).
2. 'וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה יַגִּידוּ לָמוֹ' (ישעיה מד, ז), 'וְעָרֶיךָ לֹא תָשֹׁבְנָה' (יחזקאל לה, ט). וכיו"ב 'קֹמְנָה' (ישעיה לב, ט), 'שֹׁבְנָה' (רות א ג"פ).
3. 'אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת' (בראשית ל, לח), 'וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן, וְשֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן' (יחזקאל טז, נה).

כרמי שלי כתב:לכאו' בלי תי"ו

זה נלפענ"ד הנכון יותר (ובעיקר - הב').
ולא זכיתי להבין בעניי, מפ"מ נזקקנו לעזרת האקדמי' ה"עברית" לדעת הגיית מילים בלשוננו.
וכי מפני "פסק" האקדמי' - יתחילו לפנות לקהל בו נמצאים 51 בנות ו-50 בנים בלשון נקבה?!
ודון מינה, ואוקי באתרא.

א. פסקי האקדמיה אינם מחייבים אותנו, אבל "מראה מקום היא לו".
ב. הפסק הנ"ל שהולכים אחר הרוב - כמדומני לא היה ולא נברא.

[ראה בהודעה הבאה מהרב 'עזריאל ברגר']

לבי במערב כתב:

עזריאל ברגר כתב:ב. הפסק הנ"ל שהולכים אחר הרוב - כמדומני לא היה ולא נברא.

הי' גם נברא, זהו חוק חדש מהשנים האחרונות - לאחר הצבעה מחודשת בנושא.
א' מקרובות משפחתי היא מורה ללשון וכו', ובקיאה בנושאים אלו, ומשמה שמעתי כן.

מתוך אתר האקדמיה (ההדגשה במקור):

בציבור מתהלכת שמועה ולפיה החליטה האקדמיה שבמקרים שיש רוב נשים יש לנקוט לשון נקבה. אבל זו אינה אלא שמועה, ואין לה על מה שתסמוך.

לבי במערב כתב:

ביקורת תהיה כתב:בעתיד (לנוכחות ולנסתרות): א. תְּנוּחֶינָה; ב. תָּנֹחְנָה או תָּנֹחְןָ.
בציווי – כנ"ל ללא תיו השימוש: א. נוּחֶינָה; ב. נֹחְנָה או נֹחְןָ.
סימוכין:
1. 'וְאַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶן' (יחזקאל טז, נה), 'מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה' (ישעיה ס, ח), 'תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ' (תהלים מה, טז).
2. 'וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה יַגִּידוּ לָמוֹ' (ישעיה מד, ז), 'וְעָרֶיךָ לֹא תָשֹׁבְנָה' (יחזקאל לה, ט). וכיו"ב 'קֹמְנָה' (ישעיה לב, ט), 'שֹׁבְנָה' (רות א ג"פ).
3. 'אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת' (בראשית ל, לח), 'וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן, וְשֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן' (יחזקאל טז, נה).

כרמי שלי כתב:לכאו' בלי תי"ו

זה נלפענ"ד הנכון יותר (ובעיקר - הב').
ולא זכיתי להבין בעניי, מפ"מ נזקקנו לעזרת האקדמי' ה"עברית" לדעת הגיית מילים בלשוננו.
וכי מפני "פסק" האקדמי' - יתחילו לפנות לקהל בו נמצאים 51 בנות ו-50 בנים בלשון נקבה?!
ודון מינה, ואוקי באתרא.

מה שנכתב בלי ת' מתייחס ללשון ציווי והשאלה שלי היתה על לשון עתיד. הדוגמאות המובאות פה ברישא הן בלשון שירה והדוגמאות "תשבנה" ו"תקמנה" אינן שייכות לפה כלל כי הח' היא גרונית וגם הדוגמה של "תבאנה" אינה שייכת לפה על אף שגם הא' היא גרונית כי יש הבדל בעין ח' לא' שכן א' יכולה להיות נחה בלי תנועה וח' לא

בעיקרון אפשר לומר תנוחו גם לבנות (יש במקורותינו גם וגם: 'וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן', ועוד)
רק בעתיד ובציווי, נוכחות ונסתרות.

מי שענה כתב:בעיקרון אפשר לומר תנוחו גם לבנות (יש במקורותינו גם וגם: 'וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן', ועוד)
רק בעתיד ובציווי, נוכחות ונסתרות.

"תנוחו" - בנסתרות?!

עזריאל ברגר כתב:

לבי במערב כתב:

עזריאל ברגר כתב:ב. הפסק הנ"ל שהולכים אחר הרוב - כמדומני לא היה ולא נברא.

הי' גם נברא, זהו חוק חדש מהשנים האחרונות - לאחר הצבעה מחודשת בנושא.
א' מקרובות משפחתי היא מורה ללשון וכו', ובקיאה בנושאים אלו, ומשמה שמעתי כן.

מתוך אתר האקדמיה (ההדגשה במקור):

בציבור מתהלכת שמועה ולפיה החליטה האקדמיה שבמקרים שיש רוב נשים יש לנקוט לשון נקבה. אבל זו אינה אלא שמועה, ואין לה על מה שתסמוך.

ייש"כ על שהעמדתני על האמת ועל השלום. ואבקש באתרא הדין מחילה על שחשדתי בכשרים [הן בחו"ר הפורום - שחששתי שהוכיחו מן האקדמי', והן בנוגע לאקדמי' עצמה - אף ש'כשרה' היא לא...].

למה לא?

בן ראובן כתב:"תנוחו" - בנסתרות?!

לכאורה:
תנוחו - לנוכחות.
ינוחו - לנסתרות.

מי שענה כתב:בעיקרון אפשר לומר תנוחו גם לבנות (יש במקורותינו גם וגם: 'וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן', ועוד)

אשמח לשמוע על דוגמאות נוספות שעליהן אמרת "ועוד". אולי בלשון המשנה?
(כמדומני שבלשון המשנה אין כלל שימוש בסיומת "נה")
עד עתה חשבתי שזה מהשרצים שהכשירה האקדמיה, ועתה מדבריך אני רואה שיש להם על מה שיסמוכו.

אחד מני רבים: יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב.

אין להביא ראיה לפת"ח ממלת ותנח התיבה
דשאני התם שאף אם עיקר המשקל בקמץ מ"מ נפתח מפני הגרונית ואין הניקוד סותר לאותיות
משא"כ במלת נוחנה שהוא"ו שרשית, ואף אם איננה כתובה לא נוכל לנטות מניקוד חולם או מלאפום

גם יש ללמוד מציווי "נוחי" שכן יהיה הניקוד לרבות
מה שנשאר הוא רק ניקוד החי"ת אם במשקל תעופינה או תשובנה, ולזה יש לומר שניהם כאחד טובים

במסתרים כתב:אין להביא ראיה לפת"ח ממלת ותנח התיבה
דשאני התם שאף אם עיקר המשקל בקמץ מ"מ נפתח מפני הגרונית ואין הניקוד סותר לאותיות
משא"כ במלת נוחנה שהוא"ו שרשית, ואף אם איננה כתובה לא נוכל לנטות מניקוד חולם או מלאפום

גם יש ללמוד מציווי "נוחי" שכן יהיה הניקוד לרבות
מה שנשאר הוא רק ניקוד החי"ת אם במשקל תעופינה או תשובנה, ולזה יש לומר שניהם כאחד טובים

הוא"ו אינה בעיה. לא הכל מודים בכלל שהיא שרשית, ובכל אופן היא נשמטת בלאו הכי בנטיות רבות. ואף ב"תשובנה" נלענ"ד שהיא חסרה מן הדין, ולכן הוחלף השורוק בחולם (חסר).

"נוחי" כמובן אינו ראיה כלל מאחר שהחי"ת שם אינה שבאית.

"לכנה שבנה" "שבנה" היא משורש "שוב" כמו "שובי השולמית" והו' נשמטת ב"שבנה" וה"ה בכל נחי ע"ו ולכן ברור שצודק הרב בן ראובן שאף אם הו' שרשית היא נשמטת

בן ראובן כתב:

מי שענה כתב:בעיקרון אפשר לומר תנוחו גם לבנות (יש במקורותינו גם וגם: 'וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן', ועוד)
רק בעתיד ובציווי, נוכחות ונסתרות.

"תנוחו" - בנסתרות?!

ברור שלא.
התייחסתי לכלל: רק בעתיד ובציווי, נוכחות ונסתרות, אפשר להשתמש גם בלשון זכר, כמו בדוגמה הנ"ל.
דוגמאות נוספות אחפש בל"נ.
בלשון המשנה והגמרא בוודאי, אבל יש גם במקרא.

"השבעתי... אם תמצאו את דודי מה תגידו לו..."
"אם תעירו ואם תעוררו את האהבה..."

אין לי כעת עוד דוגמאות אבל ידוע לי שיש.

מקבל את דבריך.

מי שענה כתב:בעיקרון אפשר לומר תנוחו גם לבנות (יש במקורותינו גם וגם: 'וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן', ועוד)
רק בעתיד ובציווי, נוכחות ונסתרות.

נכון. כת"ר הוכיח שאפשר לומר כך אך השאלה היתה למי שרוצה לנקד את המלה בדרך שבה כותבים לנקבות ביחוד

כדכד כתב:"לכנה שבנה" "שבנה" היא משורש "שוב" כמו "שובי השולמית" והו' נשמטת ב"שבנה" וה"ה בכל נחי ע"ו ולכן ברור שצודק הרב בן ראובן שאף אם הו' שרשית היא נשמטת

כל שלא נשתנה הניקוד לא הוכחת שהוא"ו חסרה מצד הדקדוק ולא רק מפני מסורת הכתיב

במסתרים כתב:

כדכד כתב:"לכנה שבנה" "שבנה" היא משורש "שוב" כמו "שובי השולמית" והו' נשמטת ב"שבנה" וה"ה בכל נחי ע"ו ולכן ברור שצודק הרב בן ראובן שאף אם הו' שרשית היא נשמטת

כל שלא נשתנה הניקוד לא הוכחת שהוא"ו חסרה מצד הדקדוק ולא רק מפני מסורת הכתיב

נשתנה גם נשתנה (משורוק לחולם).

מי שענה כתב:אין לי כעת עוד דוגמאות אבל ידוע לי שיש.

הנה דוגמא נוספת: 'וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת'.

ויש גם לשון אנדרוגינוס, כמו שאומר רש"י על 'וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת' – הרי תיבה זו אנדרוגינוס.
כיוצא בה מביא במנחת שי פרשת ויצא:
צורה א: וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת', 'אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת מִגּוֹי יַעֲמֹדְנָה'.
צורה ב: 'וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ', 'וְאַלְמְנֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ'.

בן ראובן כתב:

במסתרים כתב:

כדכד כתב:"לכנה שבנה" "שבנה" היא משורש "שוב" כמו "שובי השולמית" והו' נשמטת ב"שבנה" וה"ה בכל נחי ע"ו ולכן ברור שצודק הרב בן ראובן שאף אם הו' שרשית היא נשמטת

כל שלא נשתנה הניקוד לא הוכחת שהוא"ו חסרה מצד הדקדוק ולא רק מפני מסורת הכתיב

נשתנה גם נשתנה (משורוק לחולם).

כמדומה שאי"ז ראיה כי הוא"ו סובלת חולם גם אם היתה כתובה.

במסתרים כתב:

בן ראובן כתב:

במסתרים כתב:

כדכד כתב:"לכנה שבנה" "שבנה" היא משורש "שוב" כמו "שובי השולמית" והו' נשמטת ב"שבנה" וה"ה בכל נחי ע"ו ולכן ברור שצודק הרב בן ראובן שאף אם הו' שרשית היא נשמטת

כל שלא נשתנה הניקוד לא הוכחת שהוא"ו חסרה מצד הדקדוק ולא רק מפני מסורת הכתיב

נשתנה גם נשתנה (משורוק לחולם).

כמדומה שאי"ז ראיה כי הוא"ו סובלת חולם גם אם היתה כתובה.

אבל אם החולם הוא מלא, מה טעם השינוי משורוק לחולם?

ועכצ"ל שאין תנועה מלאה (אפילו מוטעמת) סובלת שבא נח (או דגש) אחריה באמצע תיבה, ולכן משתנה השורוק לחולם (חסר) בנטייה זו. ואכן כמדומני שאין למצוא דוגמא לתנועה מלאה (חיריק, חולם וצירה מלאים, שורוק) בהברה סגורה באמצע תיבה.

ביקורת תהיה כתב:

מי שענה כתב:אין לי כעת עוד דוגמאות אבל ידוע לי שיש.

הנה דוגמא נוספת: 'וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת'.

ויש גם לשון אנדרוגינוס, כמו שאומר רש"י על 'וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת' – הרי תיבה זו אנדרוגינוס.
כיוצא בה מביא במנחת שי פרשת ויצא:
צורה א: וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת', 'אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת מִגּוֹי יַעֲמֹדְנָה'.
צורה ב: 'וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ', 'וְאַלְמְנֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ'.

ויחמו/ויחמנה - על זה דרשו רז"ל שהמים נעשים טיפת זכר במעיהם.

א. המדרש הוא מלשון האנדרוגינוס 'ויחמנה' (ולא מ'ויחמו'), וכן דרשו מלשון האנדרוגינוס 'וישרנה' – מלמד שאף הולדות אמרו שירה, כמו שמביא רש"י על אתר.
ב. עתה זה חזיתי את שכתב אבן עזרא על 'ויחמו': ואל תתמה בעבור שאמר על הצאן לשון זכרים, כי משפט הלשון להפריש בין זכרים לנקבות בלשון יחיד, רק בלשון רבים לא יחושו.