חיימקה כתב:תָּנַחְנָה
יהודה בן יעקב כתב:חיימקה כתב:תָּנַחְנָה
משמעות מילה זו היא שיניחו חפצים אחרים.
לכא' הניקוד תָּנוֹחְנָה
יהודה בן יעקב כתב:חיימקה כתב:תָּנַחְנָה
משמעות מילה זו היא שיניחו חפצים אחרים.
לכא' הניקוד תָּנוֹחְנָה
בן ראובן כתב:נראה כדעת חיימקה (סימוכין: "ותנח התיבה").
ביקורת תהיה כתב:בן ראובן כתב:נראה כדעת חיימקה (סימוכין: "ותנח התיבה").
הצדק עמך אך לא מטעמך, אלא הנון נפתחת בגלל האות הגרונית שאחריה. והראיה: 'וַתָּנַח', שפ"א הפועל פתוחה, לעומת שאר הפעלים מגזרה זו שפ"א הפועל נקודה בקמץ קטן: וַתָּשָׁב, וַתָּמָת, וַתָּקָם וכיו"ב.
מכל מקום, הצורה 'תנוחינה' יותר מצטלצלת באזני מאשר 'תנחנה'. וכן מצאתי אצל טשרניחובסקי: עַל בַּדָּיו וְעַל אֲגַפָּיו תְּנוּחֶינָה כַּאֲבַק-הַכֶּסֶף דִּמְעוֹת כְּפוֹר.
ביקורת תהיה כתב:בן ראובן כתב:נראה כדעת חיימקה (סימוכין: "ותנח התיבה").
הצדק עמך אך לא מטעמך, אלא הנון נפתחת בגלל האות הגרונית שאחריה. והראיה: 'וַתָּנַח', שפ"א הפועל פתוחה, לעומת שאר הפעלים מגזרה זו שפ"א הפועל נקודה בקמץ קטן: וַתָּשָׁב, וַתָּמָת, וַתָּקָם וכיו"ב.
מכל מקום, הצורה 'תנוחינה' יותר מצטלצלת באזני מאשר 'תנחנה'. וכן מצאתי אצל טשרניחובסקי: עַל בַּדָּיו וְעַל אֲגַפָּיו תְּנוּחֶינָה כַּאֲבַק-הַכֶּסֶף דִּמְעוֹת כְּפוֹר.
ביקורת תהיה כתב:בעתיד (לנוכחות ולנסתרות): א. תְּנוּחֶינָה; ב. תָּנֹחְנָה או תָּנֹחְןָ.
בציווי – כנ"ל ללא תיו השימוש: א. נוּחֶינָה; ב. נֹחְנָה או נֹחְןָ.
סימוכין:
1. 'וְאַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶן' (יחזקאל טז, נה), 'מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה' (ישעיה ס, ח), 'תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ' (תהלים מה, טז).
2. 'וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה יַגִּידוּ לָמוֹ' (ישעיה מד, ז), 'וְעָרֶיךָ לֹא תָשֹׁבְנָה' (יחזקאל לה, ט). וכיו"ב 'קֹמְנָה' (ישעיה לב, ט), 'שֹׁבְנָה' (רות א ג"פ).
3. 'אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת' (בראשית ל, לח), 'וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן, וְשֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן' (יחזקאל טז, נה).
כרמי שלי כתב:לכאו' בלי תי"ו
לבי במערב כתב:ביקורת תהיה כתב:בעתיד (לנוכחות ולנסתרות): א. תְּנוּחֶינָה; ב. תָּנֹחְנָה או תָּנֹחְןָ.
בציווי – כנ"ל ללא תיו השימוש: א. נוּחֶינָה; ב. נֹחְנָה או נֹחְןָ.
סימוכין:
1. 'וְאַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶן' (יחזקאל טז, נה), 'מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה' (ישעיה ס, ח), 'תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ' (תהלים מה, טז).
2. 'וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה יַגִּידוּ לָמוֹ' (ישעיה מד, ז), 'וְעָרֶיךָ לֹא תָשֹׁבְנָה' (יחזקאל לה, ט). וכיו"ב 'קֹמְנָה' (ישעיה לב, ט), 'שֹׁבְנָה' (רות א ג"פ).
3. 'אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת' (בראשית ל, לח), 'וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן, וְשֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן' (יחזקאל טז, נה).כרמי שלי כתב:לכאו' בלי תי"ו
זה נלפענ"ד הנכון יותר (ובעיקר - הב').
ולא זכיתי להבין בעניי, מפ"מ נזקקנו לעזרת האקדמי' ה"עברית" לדעת הגיית מילים בלשוננו.
וכי מפני "פסק" האקדמי' - יתחילו לפנות לקהל בו נמצאים 51 בנות ו-50 בנים בלשון נקבה?!
ודון מינה, ואוקי באתרא.
לבי במערב כתב:עזריאל ברגר כתב:ב. הפסק הנ"ל שהולכים אחר הרוב - כמדומני לא היה ולא נברא.
הי' גם נברא, זהו חוק חדש מהשנים האחרונות - לאחר הצבעה מחודשת בנושא.
א' מקרובות משפחתי היא מורה ללשון וכו', ובקיאה בנושאים אלו, ומשמה שמעתי כן.
בציבור מתהלכת שמועה ולפיה החליטה האקדמיה שבמקרים שיש רוב נשים יש לנקוט לשון נקבה. אבל זו אינה אלא שמועה, ואין לה על מה שתסמוך.
מה שנכתב בלי ת' מתייחס ללשון ציווי והשאלה שלי היתה על לשון עתיד. הדוגמאות המובאות פה ברישא הן בלשון שירה והדוגמאות "תשבנה" ו"תקמנה" אינן שייכות לפה כלל כי הח' היא גרונית וגם הדוגמה של "תבאנה" אינה שייכת לפה על אף שגם הא' היא גרונית כי יש הבדל בעין ח' לא' שכן א' יכולה להיות נחה בלי תנועה וח' לאלבי במערב כתב:ביקורת תהיה כתב:בעתיד (לנוכחות ולנסתרות): א. תְּנוּחֶינָה; ב. תָּנֹחְנָה או תָּנֹחְןָ.
בציווי – כנ"ל ללא תיו השימוש: א. נוּחֶינָה; ב. נֹחְנָה או נֹחְןָ.
סימוכין:
1. 'וְאַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶן' (יחזקאל טז, נה), 'מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה' (ישעיה ס, ח), 'תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ' (תהלים מה, טז).
2. 'וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה יַגִּידוּ לָמוֹ' (ישעיה מד, ז), 'וְעָרֶיךָ לֹא תָשֹׁבְנָה' (יחזקאל לה, ט). וכיו"ב 'קֹמְנָה' (ישעיה לב, ט), 'שֹׁבְנָה' (רות א ג"פ).
3. 'אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת' (בראשית ל, לח), 'וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן, וְשֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן' (יחזקאל טז, נה).כרמי שלי כתב:לכאו' בלי תי"ו
זה נלפענ"ד הנכון יותר (ובעיקר - הב').
ולא זכיתי להבין בעניי, מפ"מ נזקקנו לעזרת האקדמי' ה"עברית" לדעת הגיית מילים בלשוננו.
וכי מפני "פסק" האקדמי' - יתחילו לפנות לקהל בו נמצאים 51 בנות ו-50 בנים בלשון נקבה?!
ודון מינה, ואוקי באתרא.
מי שענה כתב:בעיקרון אפשר לומר תנוחו גם לבנות (יש במקורותינו גם וגם: 'וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן', ועוד)
רק בעתיד ובציווי, נוכחות ונסתרות.
עזריאל ברגר כתב:לבי במערב כתב:עזריאל ברגר כתב:ב. הפסק הנ"ל שהולכים אחר הרוב - כמדומני לא היה ולא נברא.
הי' גם נברא, זהו חוק חדש מהשנים האחרונות - לאחר הצבעה מחודשת בנושא.
א' מקרובות משפחתי היא מורה ללשון וכו', ובקיאה בנושאים אלו, ומשמה שמעתי כן.
מתוך אתר האקדמיה (ההדגשה במקור):בציבור מתהלכת שמועה ולפיה החליטה האקדמיה שבמקרים שיש רוב נשים יש לנקוט לשון נקבה. אבל זו אינה אלא שמועה, ואין לה על מה שתסמוך.
בן ראובן כתב:"תנוחו" - בנסתרות?!
מי שענה כתב:בעיקרון אפשר לומר תנוחו גם לבנות (יש במקורותינו גם וגם: 'וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן', ועוד)
במסתרים כתב:אין להביא ראיה לפת"ח ממלת ותנח התיבה
דשאני התם שאף אם עיקר המשקל בקמץ מ"מ נפתח מפני הגרונית ואין הניקוד סותר לאותיות
משא"כ במלת נוחנה שהוא"ו שרשית, ואף אם איננה כתובה לא נוכל לנטות מניקוד חולם או מלאפום
גם יש ללמוד מציווי "נוחי" שכן יהיה הניקוד לרבות
מה שנשאר הוא רק ניקוד החי"ת אם במשקל תעופינה או תשובנה, ולזה יש לומר שניהם כאחד טובים
בן ראובן כתב:מי שענה כתב:בעיקרון אפשר לומר תנוחו גם לבנות (יש במקורותינו גם וגם: 'וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן', ועוד)
רק בעתיד ובציווי, נוכחות ונסתרות.
"תנוחו" - בנסתרות?!
מי שענה כתב:בעיקרון אפשר לומר תנוחו גם לבנות (יש במקורותינו גם וגם: 'וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן', ועוד)
רק בעתיד ובציווי, נוכחות ונסתרות.
כדכד כתב:"לכנה שבנה" "שבנה" היא משורש "שוב" כמו "שובי השולמית" והו' נשמטת ב"שבנה" וה"ה בכל נחי ע"ו ולכן ברור שצודק הרב בן ראובן שאף אם הו' שרשית היא נשמטת
במסתרים כתב:כדכד כתב:"לכנה שבנה" "שבנה" היא משורש "שוב" כמו "שובי השולמית" והו' נשמטת ב"שבנה" וה"ה בכל נחי ע"ו ולכן ברור שצודק הרב בן ראובן שאף אם הו' שרשית היא נשמטת
כל שלא נשתנה הניקוד לא הוכחת שהוא"ו חסרה מצד הדקדוק ולא רק מפני מסורת הכתיב
מי שענה כתב:אין לי כעת עוד דוגמאות אבל ידוע לי שיש.
בן ראובן כתב:במסתרים כתב:כדכד כתב:"לכנה שבנה" "שבנה" היא משורש "שוב" כמו "שובי השולמית" והו' נשמטת ב"שבנה" וה"ה בכל נחי ע"ו ולכן ברור שצודק הרב בן ראובן שאף אם הו' שרשית היא נשמטת
כל שלא נשתנה הניקוד לא הוכחת שהוא"ו חסרה מצד הדקדוק ולא רק מפני מסורת הכתיב
נשתנה גם נשתנה (משורוק לחולם).
במסתרים כתב:בן ראובן כתב:במסתרים כתב:כדכד כתב:"לכנה שבנה" "שבנה" היא משורש "שוב" כמו "שובי השולמית" והו' נשמטת ב"שבנה" וה"ה בכל נחי ע"ו ולכן ברור שצודק הרב בן ראובן שאף אם הו' שרשית היא נשמטת
כל שלא נשתנה הניקוד לא הוכחת שהוא"ו חסרה מצד הדקדוק ולא רק מפני מסורת הכתיב
נשתנה גם נשתנה (משורוק לחולם).
כמדומה שאי"ז ראיה כי הוא"ו סובלת חולם גם אם היתה כתובה.
ביקורת תהיה כתב:מי שענה כתב:אין לי כעת עוד דוגמאות אבל ידוע לי שיש.
הנה דוגמא נוספת: 'וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת'.
ויש גם לשון אנדרוגינוס, כמו שאומר רש"י על 'וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת' – הרי תיבה זו אנדרוגינוס.
כיוצא בה מביא במנחת שי פרשת ויצא:
צורה א: וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת', 'אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת מִגּוֹי יַעֲמֹדְנָה'.
צורה ב: 'וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ', 'וְאַלְמְנֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ'.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 3 אורחים