פורום אוצר החכמה

לפום ריהטא, מלשון חז"ל והראשונים נראה לי שהמילה "מקצת" פירושה "חלק" בלשוננו, ורק "מיעוט" הוא הנגדה לרוב.
בסוגיה של אתרוג שנקלף מסיקה הגמרא הא בכולה הא במקצתה. ומפרש הרי"ף שמקצתה היינו אפילו אם נשאר מקצת. אבל הפשט הוא שנקלף מקצת. אבל אם מקצת=חלק (ולא מיעוט, כמו שאנחנו רגילים להבין), אז ממילא הכל מובן. ובלשון ריצ"ג הדבר בולט עוד יותר: "נקלף כולו - פסול, נקלף מקצתו ומקצתו קיים - כשר". וכן בלשון משנה יש "מקצת" מול "מקצת". ואילו מיעוט מונגד ל"רוב".
השאלה שלי היא האם מישהו כתב על הנושא הזה? האם יש הוכחות בולטות נוספות?

בחיבורי הראשונים המתורגמים מערבית ובאלו המושפעים מהם, מצוי הביטוי "קצתם עם/אל קצתם" וכיו"ב, ומשמעותו: חלקם עם חלקם, ולאו דווקא "מיעוטם עם מיעוטם". כך זכור לי.

המקבילים הם כדלהלן:
מקצת – הכל: חלום, אע"פ שמקצתו מתקיים, כולו אין מתקיים.
מעט – רב: על פי הגורל תחלק נחלתו, בין רב למעט.
מיעוט – רוב: תורה רוב בכתב, ומיעוט על פה.

תודה לכם. האם מישהו זוכר מישהו שהתייחס לנושא?
(אגב, בינתיים ראיתי שכבר ר' חננאל באותה סוגיה הנ"ל קדם לריצ"ג בשימוש במקצת מול מקצת).