פורום אוצר החכמה

במקראי קודש מצוי, שבחלקו האחד של פסוק מוזכרת תיבת 'יד', ומולה בחלקו האחר תיבת 'ימין'. יתכן שהיד השמאלית היא שנקראת 'יד' סתם, או שהיד הימנית נקראת 'יד' וגם 'ימין'.
אלה הם הפסוקים:
יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה / וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים (שופטים ה כו).
אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ / וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם (ישעיהו מח יג).
תִּמְצָא יָדְךָ לְכָל אֹיְבֶיךָ / יְמִינְךָ תִּמְצָא שֹׂנְאֶיךָ (תהלים כא ט).
אֲשֶׁר בִּידֵיהֶם זִמָּה / וִימִינָם מָלְאָה שֹּׁחַד (שם כו י).
תָּעֹז יָדְךָ / תָּרוּם יְמִינֶךָ (שם פט יד).
וְשַׂמְתִּי בַיָּם יָדוֹ / וּבַנְּהָרוֹת יְמִינוֹ (שם פסוק כו).
תִּשְׁלַח יָדֶךָ / וְתוֹשִׁיעֵנִי יְמִינֶךָ (שם קלח ז).
יָדְךָ תַנְחֵנִי / וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ (שם קלט י).

על כן נוטה אני לפסק גם את הפסוק הבא כך:
לָמָּה תָשִׁיב יָדְךָ / וִימִינֶךָ מִקֶּרֶב חֵיקְךָ כַלֵּה (תהלים עד יא).
אבל הרי זה בניגוד לטעמי המקרא, ש'וימינך' מוטעמת באתנחתא, ובניגוד לפירושיהם של רוב מפרשי המקרא שנמשכו אחרי הטעמים, הם חיברו את התיבות לָמָּה תָשִׁיב יָדְךָ וִימִינֶךָ. אולם כדברַי פירשו הרד"ק בפירושו השני, ור' עובדיה ספורנו.

ואולי אולי יש לפרש כן גם בפסוק זה:
תְּהִי יָדְךָ עַל אִישׁ / יְמִינֶךָ עַל בֶּן אָדָם אִמַּצְתָּ לָּךְ (שם פ יח).
גם זה בניגוד לטעמי המקרא, ונגד חז"ל ומפרשי המקרא. אבל יתכן שחז"ל נקטו דרך דרש. וכדברַי מצאתי שפירש גם ר' ראובן מרגליות בנפש חיה סי' כז סעיף ב. [לעומת זה יש להעיר מפסוק קודם (פסוק טז): וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ / וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ, וצ"ע.]

השאלה היא: עד כמה נאמנים עלינו טעמי המקרא שבספר תהלים? והאם הם מפסקים את הפסוקים כל פעם דווקא לפי הפשט הפשוט ביותר?

הדברים מענינים מאוד. ואגב אציין להארה שקשורה קצת, במנחות לו, ב אכן מפורש ש'ידך' סתם זה שמאל, ומייתי ע"ז מקראי, וזה מתאים עם כל הפסוקים שהבאתם. אך יצויין שרש"י בתחילת פר' ואתחנן עה"פ ואת ידך החזקה מפרש 'זו היא ימינך שהיא פשוטה לקבל שבים'. ואולי יש חילוק בין יד סתם ליד חזקה.

בדקתי וראיתי שבדעת מקרא הובאו שני הפירושים לשני הפסוקים הנ"ל (תהלים עד ושם פ) בשם יש מפרשים.

היום (ראש השנה) אמרנו בתפילה: "עוז בידך / וגבורה בימינך".
אולי יש להוסיף להנ"ל גם את הפסוקים המביאים ימין-זרוע: "הושיעה לו ימינו / וזרוע קדשו", וכן: "נשבע ה' בימינו / ובזרוע עזו" (בברכות ו ע"א נראה ש'זרוע עזו' היינו הזרוע השמאלית, שדרשוה על תפילין).

אולי 'ידך וימינך' הם 'הנדיאדיס', ולכן יכולים להופיע ב'למה תשיב' ביחד, ובמליצות הם מתפצלים לשנים?

בנוגע ל'תהי ידך על איש ימינך', הפיסוק שאתה מציע גלורם למשפט לאבד את הסימטריה שלו, זה נשמע קצת מאולץ מבחינת הזרימה של המשפט
אולי צריך לחלק לשלוש: "תהי ידך על איש / ימינך על בן אדם / אמצת לך", אבל אז המשמעות נעשית מעורפלת