מה השורש והפירוש של המילה: ברית.

[ישא ברכה]

אשמח גם למקורות והפניות. תודה רבה.

[מקדש מלך]

רמב"ן פרשת נח, בראשית ו, יח

[בינוני]

אבן עזרא בראשית ו' י"ח:

וטעם ברית הסכמה, ודבר שבחרו שנים, והוא מגזרת ברו לכם איש (שמואל א' י"ז ח'), והמלה בסמוך ובמוכרת שוה, וכן שבית יעקב (תה' פ"ה ב'), ובנותיו בשבית (במד' כ"א כ"ט).
וי"א שברית גבול כרות.

ובדבר זה נחלקו כמה פרשנים. דעה א' שהשורש הוא מלשון ברירה, וכמו בפסוק (יחזקאל כ' ל"ח): "וברותי מכם המרדים והפושעים בי מארץ מגוריהם אוציא אותם".
הכתב והקבלה (בראשת ט"ו י"ח) הרחיב בשיטה זו וז"ל:

כרת ברית. שם ברית ע"מ שבית, ובנותיו בשבית, והוא לשון ברירה לרש"פ, והוא מה ששני צדדין בוררין להם איזה דבר שיהיו שניהם מחוייבים בו בפרטות, הן קיום או שלילה, חוץ מן החיובים שכל אדם מחוייב לחברו מצד המוסר והחברה המדינית, כאלו תאמר שמחייבין את עצמן לבוא זה לזה כשהוא עושה משתה לחתנות בנו ובתו או שלא לעשות דבר פלוני ופלוני, הנה החיוב ההוא יקרא ברית ע"ש שנתברר ביחוד להיות משותף בין הצדדים והוא הנושא, ופעל הברירה של אותו החיוב יקרא כריתה, דהיינו כריתת דבר פלוני וחתוכו משאר דברי רשות שבין בני אדם, שכולם הם רשות וזהו לבדו נכרת מהם ונעשה חיוב...
והוא ענין כל כריתות ברית שבמקרא, כי החיוב ההסכמי המוברר בין הצדדים יקרא ברית (וואהלפפליכט), וההגבלה לעשות את הדבר ההיא מחוייב יקרא כריתה (בעשלוסס), והצדדים העושים זה יקראו כורתי ברית.

דעה ב' שברית היא מלשון כריתה, וכמו בפסוק (יהושע י"ז ט"ו-י"ח): "עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפרזי והרפאים [...] כי הר יהיה לך כי יער הוא ובראתו והיה לך תצאתיו", ופי' כל המפרשים "ובראת - לשון כריתה כמו וברא אתהן בחרבותם", וכוונתם לפסוק (יחזקאל כ"ג מ"ז): "ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו".
פשטות שיטה זו היא כריתת עניין, או בין שני צדדים, או כריתה כפשוטה.

תוספת ביאור בשיטה זו הביא הכתב והקבלה הנ"ל בשם הגר"א:

והגר"א כתב (בפי' לספר היצירה פ"א ע"ח) ענין ברית הוא, אדם שיש לו אוהב כנפשו ורצה שלא יפרש ממנו, אבל א"א להיות אצלו, נותן לו דבר שכל מגמתו ותשוקתו אלי', והם נקשרים ע"י הדבר ההוא, אף על פי שנוטל ממנו הדבר מכל מקום כל מחשבתו שם, והוא לשון ברית, והוא הבטחה שעל ידי הדבר ודאי לא יתפרד ממנו, וזהו ענין לשון כריתה שכורת ממנו הדבוק לו ונותן וכן הוא הקשת שהוא דבר מאצילותו ית', ונשתבשו בה כל הפילוסופים והמפרשים הנמשכים אחריהם, לפי שהוא דבר למעלה מן השכל. וכן התורה והמילה הן דברים אמצעים בין הבורא ית' ובין ישראל, וכל זה לפי שאין יכולת להשיג בעצמותו יתברך, וכן היו צריכין ישראל במשכן ומקדש לאמצעים כמו ארון וכרובים, ונקרא ארון הברית הכלל לפי שאי אפשר להשיגו רק על ידי אמצעים, עכ"ד היקרים. ובזה יותר נכון לשון כריתה המחובר עם ברית, אשר לדעת המפרשים הוא קשה ההתוך, כי איך יונח כריתת והבדלת דבר המתאחד לשני חלקים, להורות על דבקות ואהבת הצדדים, ויותר היה ראוי לכמו זה דבקות והתאחדות שני דברים הנפרדים.

קירוב מסוים בין שתי השיטות אפשר שיש בדברי הרש"ר הירש, שברית היא לשון הפרדה [שהיא שורש הבירור], וז"ל (בראשית שם):

ברית משורש "ברת", קרוב אל "ברד", "פרד" "פרט", - המורים כולם על הפרדה. מכאן כנראה גם "ברת": חתיכה... "ברית" היא הבטחה ללא תנאי; היא תקוים ללא קשר עם גורמים חיצוניים ואף בניגוד גמור אליהם. הבטחת "ברית" היא הבטחה "אבסולוטית" - פשוטה כמשמעה: היא מנותקת מכל קשר סיבתי ואמורה ללא תנאי. מכאן גם לשון "כריתת ברית": אין כריתה אלא הפרדה.