מה נשתנה אות הל' מאותיות בכל"ם, שמופיעה בקמץ לפני מלים מסוימות?

[אבא יודן]

מקור אם שייך

[אבא יודן]

אין מי שיאסף תירוץ הביתה

[חגי פאהן]

בָּזֶה, כָּזֶה.
למה מ' ביחד איתן?

[אבא יודן]

למה מ' ביחד איתן?

אין הכי נמי, כדי נסבה.

[אבא יודן]

בָּזֶה, כָּזֶה.

הלא תדעי ש 'זה' יוצאת דופן!
ואדרבא אני מעניין לקבל נימוק גם ללמד השימושי, וגם למלה 'זה'?

[חגי פאהן]

אולי תתן דוגמה, שאדע על מה אנחנו דנים.

[אבא יודן]

אולי תתן דוגמה, שאדע על מה אנחנו דנים.

חסרי פ"נ לגשת לגעת
חסרי קצוות לתת
חסרי פ"ל לקחת
חסרי פ"י לשבת ללכת; לצקת; לדעת; לרדת
נחי ע"ו לקום [לבוש צרויה]
נחי ע"י לשיר
כפולים לסוב לבור
ואכלתם לחמכם לשובע
[לעתיד לבוא ל' ראשונה סגולה]
[ועיין רד"ק ישעיה מז יג הלמד בסגול שלא כמנהג]

[כדכד]

לעתיד ל' ראשונה סגולה כי היא במקום ה' הידיעה כמו להעתיד שאמורה להיות סגולה לפני ע' במלה כזו

[כדכד]

לענ"ד הל' לפני הפעולה מתייחסת לעשיית הפעולה ואינה רק אות קישור אליה לעומת האותיות ב' כ' שאיזכורם לפני הפעולה הוא רק כיחס לפעולה ולא עצם עשייתה.

[בריושמא]

לא על הל' לבדה יבוא הקמץ:

ב כ ל.JPG (36.95 KiB) נצפה 3153 פעמים

[אבא יודן]

לא על הל' לבדה יבוא הקמץ:

ב כ ל.JPG

ישר כח
אך כפי שראינו, רק אותיות ב' וכ' תבואנה ממש במקרים בודדים.
אך הל' הייתי מעדיף לומר כמחצית הגזרות פלוס, ולמה?
[ואני כלומד בבית מדרשו של ר' זלמן הענא, שכל חק מחקי הדקדק מקבל סברה הגיונית, אני מסובך מאד].

[בריושמא]

א. קמץ יבוא גם בוא"ו החיבור לפני מלים מלעליות: שמים וארץ, חוט ומחט.

ב. אני למדתי כי כללי הדקדוק אינם נובעים מההיגיון השכלי אלא מההגיון הדיבורי.
כללי הפונטיקה קובעים את ההגיה, והיא קובעת את הניקוד.
וברור שההגיה של אבות אבותינו שונה מההגיה שלנו. כנראה ההגיה של אות ל' היתה שונה ממהגיה של אותיות ב' כ'.

ג. נכון יותר לומר אותיות משה ואותיות כלב, ולא בכלם.
שהרי אחרי מ' יבוא דגש כאשר יבוא אחרי ש' וה', ואילו אחרי כ' ל' ב' לא יבוא דגש.

[אבא יודן]

א. קמץ יבוא גם בוא"ו החיבור לפני מלים מלעליות: שמים וארץ, חוט ומחט.

ב. אני למדתי כי כללי הדקדוק אינם נובעים מההיגיון השכלי אלא מההגיון הדיבורי.
כללי הפונטיקה קובעים את ההגיה, והיא קובעת את הניקוד.
וברור שההגיה של אבות אבותינו שונה מההגיה שלנו. כנראה ההגיה של אות ל' היתה שונה ממהגיה של אותיות ב' כ'.

ג. נכון יותר לומר אותיות משה ואותיות כלב, ולא בכלם.
שהרי אחרי מ' יבוא דגש כאשר יבוא אחרי ש' וה', ואילו אחרי כ' ל' ב' לא יבוא דגש.

צודק בכל מילה
אך אני שואל מהו הכלל בזה? עדיין לא מצאתי מי שמדבר מזה.