ברוב המקומות שמופיע הביטוי כל שהו, הוא מתפרש במובן של "איזושהי כמות". שאלתי היא האם ישנם מקומות בלשון חז"ל (תנאים ואמוראים) שכל שהו מתפרש במובן של "כל סוג שהוא". כוונתי לסוגיית עירוב שמן פסול לשבת בשמן מותר (כא ע"א), כשאביי שואל את רבה "מהו שיתן לתוכן שמן כל שהוא", הרבה יותר נוח לפרש שהכוונה שמן מכל סוג שהוא, ולא במובן הכמותי.
לחילופין, אפשר גם לפרש "שמן באיזו כמות שתספיק", וכידוע שכלשהו אינו בהכרח טיפה או שתיים.