לעולם ועד - האם הוי"ו היא מן השרש?

[זאב ערבות]

בספרי אוצר רש"י ערך "ועד" מובא כך:
וָעֶד (א)
לעולם ועד - (בד"ר אין תיבה לעולם בד"ה, ובספר בית הלל מבאר שזה סיום הד"ה הקודם, ובטעות נדפס כחלק מהד"ה כאן) - לשון עולמית הוא, והוי"ו בו יסוד, לפיכך היא פתוחה, אבל (ירמ' כט כג) ואנכי היודע ועד, שהוי"ו בו שמוש, קמוצה היא [שמות טו יח].
*למרות שבכל המילונים ובקונקורדנציה מובא בערך "עד", כאן רש"י כותב במפורש שהוי"ו היא מן השורש. ע"ע: ו בהערה בסופו, עד.

בערך ו' בסופו מובא כך: במקרא ב' מלים בלבד מתחילות באות ו"ו: וו, ולד (צורת משנה של ילד) ולפי רש"י אף "והב" וכן "ועד".
הרב מעט דבש העיר בהערה פרטית שמה שאני כותב שלשיטת רש"י השרשים הם בני שלש אותיות לאו דווקא, אך כך מסתבר מפירושיו השונים בהם מציין זאת.

[ביקורת תהיה]

האם הקטע האחרון קשור לקטעים שלפניו?

[מעט דבש]

הרב מעט דבש העיר בהערה פרטית שמה שאני כותב שלשיטת רש"י השרשים הם בני שלש אותיות לאו דווקא, אך כך מסתבר מפירושיו השונים בהם מציין זאת.

הדברים לא ברורים.
לכו"ע יש בלה"ק שרשים בני שלש אותיות; הויכוח בין חכמי צרפת לחכמי ספרד היה, על שרשים רבים אם הם פחותים משלש אותיות או לא (גם לפי חכמי ספרד יש שרשים בני ב' אותיות, אבל הם מעטים - וכמו שכתב האבן עזרא בספר 'צחות' מט, ב "השניים מעטים הם"; ועיין גם שפה ברורה מא, ב, ומאזנים מ, א).
לפי חכמי צרפת יש שרשים של שתי אותיות, ואף של אות אחת (כמו שכתב רש"י במדבר כא, יא על 'עיי העברים' - 'והעי"ן בו יסוד לבדה'),
אבל לפי חכמי ספרד רוב רובם של השרשים הם בני ג' אותיות.
וכבר סיכם זאת הרא"ם בשמות כט, א, והדברים פשוטים וידועים (וכפי שהביא מר עצמו בהקדמה בהערה 20: "שרש"י הולך בשיטת השניים, כידוע").

[זאב ערבות]

הרב מעט דבש העיר בהערה פרטית שמה שאני כותב שלשיטת רש"י השרשים הם בני שלש אותיות לאו דווקא, אך כך מסתבר מפירושיו השונים בהם מציין זאת.

הדברים לא ברורים.
לכו"ע יש בלה"ק שרשים בני שלש אותיות; הויכוח בין חכמי צרפת לחכמי ספרד היה, האם יש שרשים פחותים משלש אותיות או לא.
לפי חכמי צרפת יש שרשים של שתי אותיות, ואף של אות אחת (כמו שכתב רש"י במדבר כא, יא על 'עיי העברים' - 'והעי"ן בו יסוד לבדה'),
אבל לפי חכמי ספרד אין שורש פחות משלש אותיות.
וכבר סיכם זאת הרא"ם בשמות כט, א, והדברים פשוטים וידועים (וכפי שהביא מר עצמו בהקדמה בהערה 20: "שרש"י הולך בשיטת השניים, כידוע").

צודק הרב מעט דבש אתקן את הדבר שכן זו היתה חוסר הבנה שלי, אך נשארת השאלה מדוע כאן רש"י סובר שהוי"ו היא מן השורש?

[מעט דבש]

מדוע כאן רש"י סובר שהוי"ו היא מן השורש?

לפי רש"י (שמות טו, יח) 'ועד' היא מילה בפני עצמה, שפירושה 'לשון עלמות'.
אם נפרש שהו"ו אינה מן השורש, השורש הוא 'עד'.
וכן כך מפרש האב"ע (שם, ובתהלים ט, ו), והרד"ק (תהלים ט, ו), וכתב האב"ע שהוא כמו 'לעולם וְעַד עולם', אלא שנכתב בקיצור.
אלא שלפי שיטתם תמוה למה האות ע' נקודה בסגול, ולא בפת"ח כמו בכל מקום.
ועל זה השיבו האב"ע והרד"ק, שהשתנה לסגול, משום שהוא סוף פסוק.
אבל רש"י לא נדחק כך, ועשאו לשורש בפני עצמו.

[מעט דבש]

בספרי אוצר רש"י ערך "ועד" מובא כך:
בערך ו' בסופו מובא כך: במקרא ב' מלים בלבד מתחילות באות ו"ו: וו, ולד (צורת משנה של ילד) ולפי רש"י אף "והב" וכן "ועד".

עדיף לכתוב בצורה יותר ברורה: המילה 'ולד' מופיעה פעם אחת במקרא (בראשית יא, כט), ומצויה יותר בלשון המשנה.

[זאב ערבות]

בספרי אוצר רש"י ערך "ועד" מובא כך:
בערך ו' בסופו מובא כך: במקרא ב' מלים בלבד מתחילות באות ו"ו: וו, ולד (צורת משנה של ילד) ולפי רש"י אף "והב" וכן "ועד".

עדיף לכתוב בצורה יותר ברורה: המילה 'ולד' מופיעה פעם אחת במקרא (בראשית יא, כט), ומצויה יותר בלשון המשנה.

מה שמובא בסוגריים זו צורת משנה בסגול ולא משנה בקמץ

[מעט דבש]

בספרי אוצר רש"י ערך "ועד" מובא כך:
בערך ו' בסופו מובא כך: במקרא ב' מלים בלבד מתחילות באות ו"ו: וו, ולד (צורת משנה של ילד) ולפי רש"י אף "והב" וכן "ועד".

עדיף לכתוב בצורה יותר ברורה: המילה 'ולד' מופיעה פעם אחת במקרא (בראשית יא, כט), ומצויה יותר בלשון המשנה.

מה שמובא בסוגריים זו צורת משנה בסגול ולא משנה בקמץ.

באמת כדאי לנקד.