מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

פרושים מן המותרות - בחולם או בשורוק (רמב"ן פ' קדושים)

חקר מסורה, ענייני דקדוק, טעמי המקרא, חיפוש מקורות, בירור ועיון בלשון הקודש והתרגומים, מפורש ושום שכל.
אבקברד
הודעות: 169
הצטרף: ג' אוקטובר 06, 2015 2:00 am

פרושים מן המותרות - בחולם או בשורוק (רמב"ן פ' קדושים)

הודעהעל ידי אבקברד » ד' יוני 05, 2019 8:38 am

רמב"ן ויקרא פרק יט פסוק ב[b][/b]
קדושים תהיו - הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, לשון רש"י. אבל בתורת כהנים (פרשה א ב) ראיתי סתם, פרושים תהיו. וכן שנו שם (שמיני פרק יב ג), והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים:
ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב, אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד, שבעליה נקראים פרושים:
והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה:
לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות. ימעט במשגל, כענין שאמרו (ברכות כב א) שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין, ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו. ויקדש עצמו מן היין במיעוטו, כמו שקרא הכתוב (במדבר ו ה) הנזיר קדוש, ויזכור הרעות הנזכרות ממנו בתורה בנח ובלוט. וכן יפריש עצמו מן הטומאה, אף על פי שלא הוזהרנו ממנה בתורה, כענין שהזכירו (חגיגה יח ב) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, וכמו שנקרא הנזיר קדוש (במדבר ו ח) בשמרו מטומאת המת גם כן. וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס, כענין שהזכיר הכתוב (ישעיה ט טז) וכל פה דובר נבלה, ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות, כמה שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו:
באלו ובכיוצא בהן באה המצוה הזאת הכללית, אחרי שפרט כל העבירות שהן אסורות לגמרי, עד שיכנס בכלל זאת הצוואה הנקיות בידיו וגופו, כמו שאמרו (ברכות נג ב) והתקדשתם אלו מים ראשונים, והייתם קדושים אלו מים אחרונים, כי קדוש זה שמן ערב. כי אף על פי שאלו מצות מדבריהם, עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר, שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים:

השאלה היא איך לנקד: שנהיה פרושים מן המותרות - בחולם לשון תענוגים ותפנוקים או בשורוק לשון מותר ואסור?

מההקשר של משפט זה נראה שבשורוק, שאחר שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי צוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות.
גם חלק מהדוגמאות לא מתאימים לתענוגות ותפנוקים - טומאת מת, דבור נמאס, נקיות.
אמנם מהסיפא של הרמב"ן משמע קצת להיפך, שסמך מותרות לכיעורים.

והנה באופן כללי לא מצינו בקדמונים מותרות [בחולם] במשמעות של תענוגות ותפנוקים.
לכאורה מצינו שתי משמעויות למילה זו בחולם:
1. במקרא המשמעות היא יתרון: בעל עצב יהיה מותר [משלי, יד כג]; מחשבות חרוץ אך למותר [שם, כא ה]; ומותר האדם מן הבהמה [קהלת ג יט].
2. בחז"ל המשמעות היא יתרה, שארית: נותנים לה עבודתה וזורע את המותר [כלאיים ה, ד]; מפני שהוא מחזיר את המותר [מעשרות ג ד] ועוד רבים.

אמנם במילון אבן שושן כתב משמעות שלישית [מלבד המשמעות המודרנית של תפנוקים]: 'דבר שהוא בחזקת מיותר שאינו חיוני'. והדוגמא שנתן: ושנפרוש ממותרי ענייני העולם שטורדים אותנו מעבודת השם [הקדמת חובות הלבבות, ע"פ תרגום א"ת].
מעין משמעות זו יש באברבנאל דברים פרק כא יח
גם צותה התורה והתקדשתם והיתם קדושי' שתהיו פרושי' ממותרי התאוות הגשמיות.
וכן באלשיך משלי פרק כא
(כג) הנה אומרו פיו ולשונו יראה כפל ענין, אך יזהיר על מותרי מאכל פיו ומותרי מענה לשון, וילמדנו דעת בל יאמר איש, כי שומר פיו ממותרי מאכלות ואת לשונו מדברי מותר, את גופו ובשרו הוא שומר מתחלואים המתרגשים מרבוי מאכל, וגם את עצמו ובשרו הוא שומר בשמור לשונו מהביע רעות, מרגשת אנשי ריבו וחבורות פצעי שומע חרפתו, אך את נפשו לא היה פוגם, על כן אמר שלמה בחכמתו, דע איפוא בני, כי שומר פיו ולשונו לא מצרות גופו לבדם הוא נשמר, כי אם גם מצרות נפשו, כי ממותרי מאכלות יפותה אחר יתר תאות אשר שנא ה' ומשחית נפשו, וכן שומר לשונו, כי אין קצה לצרות המרגשות מלשון יתירה.

האם אכן משמעות שלישית לפנינו או דילמא משמעות זו היא נגזרת של המשמעות השניה, של שארית ויתרה: התאוות היתרות, הדבור היתר. כמובן שאם הוא יתר אז הוא גם מיותר אבל המשמעות הסמנטית היא יתרה ושארית.

דומה שגם במקורות הבאים נקדן בחול"ם וכוונו למשמעות זו של דבר יתר ולא נצרך:
א. רבי עזריה מן האדומים בספר מאור עיניים [לו עמוד א]: 'מצות מילה מעוררת למאוס המותרות כלם'
ב. בספר שני לוחות הברית [עשרה מאמרות, מאמר שביעי, אות רא]: 'הנה, בודאי כל המותרות אף שהוא מן המותר, הוא אסור'
ג. בספר פלא יועץ ערך מותרות [אות ריג]: 'ידוע כי רעת המותרות רבה'.

בכל אופן לאור זאת שיש כאן משמעות שלישית של המילה מותר בחולם - משמעות שכבר מופיעה אצל אבן תבון, אולי כך גם צריך לפרש ברמב"ן.

לסיכום:
מה דעת חכמי בית המדרש: האם יש לנקד ברמב"ן בחולם או בשורוק, ואם בחולם - באיזו משמעות: של דבר יתר [שארית], דבר מיותר [נימה שלילית], או תענוגות [לא מסתבר]

סגי נהור
הודעות: 3652
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: פרושים מן המותרות - בחולם או בשורוק (רמב"ן פ' קדושים)

הודעהעל ידי סגי נהור » ד' יוני 05, 2019 10:47 am

אין מותרות במשמעות תענוגים ותפנוקים. מותרות בשפתנו הם במשמעות השלישית שהזכרת, שהיא בהחלט נגזרת של השנייה (הרי גם "מיותר" פירושו דבר שהוא מותר ותוספת על הנצרך).

אבקברד
הודעות: 169
הצטרף: ג' אוקטובר 06, 2015 2:00 am

Re: פרושים מן המותרות - בחולם או בשורוק (רמב"ן פ' קדושים)

הודעהעל ידי אבקברד » ד' יוני 05, 2019 12:03 pm

תודה רבה
השאלה היתה אם הרמב"ן כיוון לאותה משמעות שלישית,
או אולי כוונתו למשמעות המילה בשורוק

אבקברד
הודעות: 169
הצטרף: ג' אוקטובר 06, 2015 2:00 am

Re: פרושים מן המותרות - בחולם או בשורוק (רמב"ן פ' קדושים)

הודעהעל ידי אבקברד » ד' יוני 05, 2019 12:29 pm

הפנו אותי לפרק מהספר מלמד התלמידים, לר"י אנטולי בן דורו של הרמב"ן, שהשתמש כמה פעמים במילה זו בחול"ם במשמעות השלישית - שארית, דבר יתר:
ספר מלמד התלמידים פרשת נשא
ראה והבן כונת התורה התמימה בשני דרכי נוול השער בשתי קצוות והם גדול השער והשחתתו והכל בא להורות הדרך הישרה במעשה האדם בהתבוננו בנדרו שצריך לעזוב המותרות כמו שהשער כלו מותר הטבע ואין ראוי לאדם שיביט אליו ושישים אותו על לבו כי אין ביופיו ורבויו תועלת אבל נזק גדול ואבשלום שהיה מגבורי ישראל מת בסבת רבוי שערו. ולראיה כי כל מותר רע בא במצות קרוב הלוים והעבירו תער על כל בשרם להעיר על עזיבת המותרות כי הם המונעים יושר האדם כמו שאמר החכם אשר עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים ולפיכך מי שנטה אל אחת הקצוות צריך לו על דרך הרפואה שירחיק עצמו אל הקצה האחר כדי שישוב מתוך זה אל הדרך הבינונית שהיא הדרך הישרה. ומי שנודר על הכונה הזאת נדרו לשם כמו שאמר ר' שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר חוץ מאדם אחד שבא מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית לשחת שער נאה כזה אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי והלכתי לשאוב מים מן המעיין והסתכלתי בבואה שלי ופחז יצרי ובקש לטורדי מן העולם אמרתי לו ריקה מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך רמה ותולעה העבודה הריני מגלחך לשמים עמדתי ונשקתי לו על ראשו אמרתי לו בני ירבו כמותך נודרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לי"י.

איני יודע אם היתה הכרות בין ר"י אנטולי הרמב"ן [נולדו באותה שנה] - אבל מסתבר שגם הרמב"ן השתמש במילה זו בחול"ם במשמעות זו.

דרומי
הודעות: 5428
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: פרושים מן המותרות - בחולם או בשורוק (רמב"ן פ' קדושים)

הודעהעל ידי דרומי » ד' יוני 05, 2019 4:47 pm

יש להעיר - לחידודא - מהמשנה בתחילת מס' סוטה "וכל הנשים מותרות לראותה", שיש שם שאלה האם זה מותרות (ת' בקמץ) במשמעות של מותר, או מותרות (ת' שואית) במשמעות של התראה וחיוב.


חזור אל “דקדוק ומסורה”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 8 אורחים