בפשטות הגמאה פירושה להשקות, וכפי שביקש אליעזר מרבקה "הגמיאיני נא". ואילו הלעטה פירושה להאכיל וכפי שביקש עשו מיעקב "הלעיטני נא".
וכ"כ רד"ק בשורשים.
לפ"ז מה הפשט בדברי רש"י בחולין קיא. גאמו לשבא - הגמיאהו והלעיטהו לשבא על כרחו. ושם מדובר שהכריחו לאכול כבד, א"כ מה הקשר להגמאה.
ואפשר ליישב בדוחק שהעיקר זה ההלעטה, אבל מכיוון שהגמ' השתמשה בלשון "גאמו" הוכרח רש"י לפרש כן.
אבל א"כ הא גופא קשיא לשון הגמ'.