פורום אוצר החכמה

במכלול (ליק קיז:) כתוב שבצורה הזו עה"פ סגולה, ונמשכו אחריו כל המדקדקים, וכך מקובל כיום. על פי בדיקה שערכתי בספר עמלים בתורה זילברמן (נמצא באוצר) צורה זו (לזכר-יחיד) לא מופיעה בתנ"ך (זולת התגר והתחל החסרים), וכנראה רד"ק למד זאת מפעל (עשה לך תיבת) נפעל (הראה אל אחאב - המקרה היחיד במקרא) פיעל (קוה, אולם ראה שופטים ט-כט שבסגול) והפעיל (הפלה חסדך, ויש רק שלשה מקרים נוספים) שלמרות שבהווה ועתיד עה"פ סגולה, בציווי היא צרויה.
בתפילת תחנון, ב'התרצה והתפיס', ברוב סידורי ימינו נדפס התרצֶה בסגול, וצורה זו עתיקת יומין היא: כ"ה אצל ר"א ור"ע מוילנא, רז"ה (סותר ד"ע ביסוד הניקוד דף נד ע"א), ריעב"ץ (במהדורה החדשה שינוהו), רוו"ה, ויעתר יצחק וכל הסידורים וסדרי הסליחות הישנים שראיתי (באוצה"ח, וגם בדקתי בסידור שנדפס באלטונא בשנת תקכה עם הסכמה מהריעב"ץ והוא בסגול), ואחריהם בסידור עבודת ישראל ואוצר התפילות, ומהם לסידורי ימינו. הרש"ס העיר מדברי הרד"ק שצ"ל בצירי, וכנראה שלפניו היה בסגול. בסידור מנטובה שנדפס ע"י ר"א בחור (תפד?) גם כן הוא בסגול, וכן מצאתי בסידור כת"י CUL Or. 1081 2.79, בסגול. (בתכלאל כת"י Strassbourg 4076 עם ניקוד בבלי הוא בצירי, אך נראה שכתה"י מאוחר, וכידוע הם הושפעו מהמדקדקים.) ב'מאגרים' של מפעל המילון ההיסטורי, בשיר 'עדה משירך חליו ועדיו' מר' יצחק אבן עזרא (כת"י JTS 8386; על פי הערה בכתב היד נמסרו השירים למעתיק מידי ר' יצחק אבן עזרא עצמו במרחשוון אתנ"ד, 1142), מופיעה בשורה 2 המילה 'והתרצה' בסגול.
פה (https://www.academia.edu/37673891/A_tri ... e_paradigm) יש דיון סביב גזרת ל"ה, ותוך דבריו הוא נותן הסבר לתופעה שבציווי עה"פ צרויה בשונה מהווה ועתיד. על פי דרכו יתכן שבהתפעל לא קרה השינוי הזה. שאלתי השטוחה בפני חכמי הפורום, אם כן, היא, האם יש לראות ב'התרצֶה' בסגול שריד לאי-ההבחה הקדומה בין צירי וסגול, או שמא יש דברים בגו וזהו הניקוד הנכון של הצורה הזו.

בבנין התפעל יש ענין מיוחד לצריית עה"פ: לבדל את הציווי מן העבר.

לא הבנתי. בכל הגזרות בעבר עה"פ דווקא צרויה בדר"כ (בנסתר), ובל"ה היא קמוצה.

יאיר אתמר כתב:לא הבנתי.

אכן, התבדיתי.

בנוסח מתרצה ברחמים ומתפייס בתחנונים הנועד להאמר בתענית ציבור ויש האומרים אותו יום יום
הניקוד הנכון הוא התרצֵּה והתפתֵּה בצירי

שבת לב א (וכן, רש"י דברים כו-יג), 'התודה', מישהו יודע מה מסורת הקריאה התימנית פה? בתו"כ ויקרא דיבורא דחובה על הפסוק אשר נשיא יחטא, בכת"י Vatican Ebr. 66 הידוע, מנוקד (בניקוד בבלי): 'והתוַדָה, בקמץ! אולי משום שבא בהפסק.
מילים נוספים בהם יש להסתפק: 'השתחוה' (ספרי במדבר קלא, איכ"ר א-נ, תדא"ר פרק ל, פיוט ויורד אמרות טהורות (קדושתא קדומה ליום מתן תורה, זמן חיבורו בין השנים 400-600)), 'והתכסה' (מכילתא דרשב"י משפטים על הפסוק והיה כי יצעק אלי), 'התעלה' ו'התראה' (מפיעים באיזה פיוטים).

בנוסח מתרצה ברחמים ומתפייס בתחנונים הנועד להאמר בתענית ציבור ויש האומרים אותו יום יום
הניקוד הנכון הוא התרצֵּה והתפתֵּה בצירי

1. איך הגיע כבודו למסקנא זו?
2. ומה דעתו על שפע המקורות שהבאתי שמנקדים בסגול?
3. לגבי 'התפתה', שני הנוסחים קדומים (בשני כתה"י שציינתי הנוסח: והתפייס), רש"ס אמנם תמך בנוסך 'והתפתה' אבל כמדומה שתמיכתו זו לא נתקבלה ו'והתפייס' שגור בפי רוב ככל עמך בית ישראל (אפילו בסידורים אזור אליהו וקימחא דאבישונא הדפיסו 'והתפייס', ללא הערה), ומופיע בכל הסידורים שציינתי למעלה. אחד מטיעוניו של רש"ס הוא מנוסח רע"ג, אולם בסרע"ג שלפנינו הנוסח הוא 'והתפייס'.

לפי לוחות הפעלים צווי ל"ה הוא בצירי בכל הבנינים
לפחות בניקוד המקראי
אם יש לך מסורות ניקוד שונות בתורה שבעל פה או בסידורים
אני יכול לקבל
יש גם בשופר אפתנו

ג"א ראיתי את לוחות הפעלים, אבל הצורה הזאת לא מופיעה במקרא. הייתי סבור שרד"ק היה הראשון שכתב לנקד בצירי,אבל כעת מצאתי בקטע גניזה (CUL: T-S AS 140.31, נמצא באתר הגניזה של פרידברג; לפי הרשום שם נדפס אצל ג' כהאן בEKGT, ואמ"א) קטע מחיבור דקדוקי קראי קדום (לפני כאלף שנה) שמנקד בצירי, ואפשר שהיה לו מסורה לשונית בזה, אבל יתכן שכתב כן על פי שאר הבניינים.
לגבי 'התפתה', לא התכוונתי לשלול נוסח זה, ורש"ס כבר הגין בעדו, אלא שרש"ס העדיף אותו על נוסח 'התפייס', והטענה היחידה (שלו) לכך הייתה מנוסח רע"ג, ובסרע"ג שלפנינו הנוסח הוא 'התרצה'. גם ציינתי לשני כת"י ש'התפייס' מופיע בהם. אולי מישהו יכול לבדוק במאגר הסידורים של ר"א גבאי.