בכתיבה תורתית ראוי לדבוק בכתיב הקצר השגור אצל רבותינו זכרונם לברכה ואצל כל קדמונינו עליהם השלום.דרומי כתב:ראוי לכתוב להיכנס, להינשא וכיוצא בזה. הצורה השניה אינה אלא קיצור.
אחד מאלף.דרומי כתב:ראה לדוגמא איך כתב הרמב"ם בהל' אישות פי"ז ה"ד.
ביקורת תהיה כתב:בכתיבה תורתית ראוי לדבוק בכתיב הקצר השגור אצל רבותינו זכרונם לברכה ואצל כל קדמונינו עליהם השלום.דרומי כתב:ראוי לכתוב להיכנס, להינשא וכיוצא בזה. הצורה השניה אינה אלא קיצור.
בכגון דא, לשון חכמים נוצרה מאהבת הקיצור ('לישנא קלילא').בריושמא כתב:ליכנס = לשון חכמים. לא קיצור ולא עיבוד.
ביקורת תהיה כתב:בכגון דא, לשון חכמים נוצרה מאהבת הקיצור ('לישנא קלילא').בריושמא כתב:ליכנס = לשון חכמים. לא קיצור ולא עיבוד.
ביקורת תהיה כתב:בכגון דא, לשון חכמים נוצרה מאהבת הקיצור ('לישנא קלילא').בריושמא כתב:ליכנס = לשון חכמים. לא קיצור ולא עיבוד.
נפלא! ויש לצרף את 'ליטע' וחברותיה, ואת 'לוכל' וחברותיה.סגי נהור כתב:לכאורה ההסבר הנכון הוא שבלשון חכמים שם הפועל נגזר מצורת העתיד, כגון: לילך, לידע, לישב - על פי: ילך, יֵדע, יֵשב. וכך גם כאן: ליכנס כמו ייכנס. וק"ל.
הביננו נא, הכיצד 'לִמְהָךְ' 'לְמִנְדַּע' 'לְמֵיתַב' הולידו את 'לילך' 'לידע' 'לישב'? וכיצד 'לְאִזְדְּהָרָא' ו'לְאִתְבְּחָרָא' הולידו את 'ליזהר' ו'ליבחר'?בריושמא כתב:חכמי הדקדוק ויודעי לשון כותבים כי השינוי מלשון תורה - ללדת, לדעת, אל לשון חכמים - לילד, לידע, נעשה כנראה בעקבות השפה הארמית.
נטיית הפועל 'הפך' על דרך נחי פ"א יש כאן.בריושמא כתב:גם פעלים בעתיד, כגון: אהפוך יהפוך, עוברים בלשון חכמים לצורה זו: אופך יופך.
על כן אין כאן גזירת מקור מהצורה של העתיד, אלא מעבר בלשון חכמים על פי הארמית.
מה הבטחון?יאיר אתמר כתב:הבלעת ההא במקור נטוי בנפעל איננה קשורה לצורות העתיד, אלא בגלל רפיונה נתבלעה, ופשוט.
ביקורת תהיה כתב:מה הבטחון?יאיר אתמר כתב:הבלעת ההא במקור נטוי בנפעל איננה קשורה לצורות העתיד, אלא בגלל רפיונה נתבלעה, ופשוט.
'ליהנות' איננה דוגמא מוצלחת, בהיות פה"פ הא (כמו כן הדוגמאות מן המקרא בראש סעיף 5);יאיר אתמר כתב:2. הרי בנלה"י נשאר צורת המקור: 'ליהנות' ועוד.
ביקורת תהיה כתב:'ליהנות' איננה דוגמא מוצלחת, בהיות פה"פ הא
ביקורת תהיה כתב:'ליהנות' איננה דוגמא מוצלחת, בהיות פה"פ הא (כמו כן הדוגמאות מן המקרא בראש סעיף 5);יאיר אתמר כתב:2. הרי בנלה"י נשאר צורת המקור: 'ליהנות' ועוד.
דוגמא יותר קולעת היא הצורה 'לימנות'.
אך דומה שבפעלים מגזרת נחי לה"י חיסור הא הבנין שכיח פחות. שוה בדיקה.
בן ראובן כתב:ביקורת תהיה כתב:'ליהנות' איננה דוגמא מוצלחת, בהיות פה"פ הא
אכן מעניין שבכל הדוגמאות מן המקרא (לפי הרשימה שציין יאיר), מלבד אחת, השמטת הה"א בבניין נפעל היא לפני פה"פ גרונית.
יאיר אתמר כתב:לא כל הגרוניות גורמות - אלא ההא בלבד (הרי בהאבקו, להחלו, ובהעלותו, ואילו בפ"ה אין מקרה במקרא שאינו נחסר). ולכן, מ-8 מקרי חסרון הא הבניין במקור הנטוי של הנפעל שבמקרא יש לנכות רק את בהרג, ו-לענות, לראות, לאור, בכשל, ובעטף בהחלט מלמדים.
בן ראובן כתב:יאיר אתמר כתב:לא כל הגרוניות גורמות - אלא ההא בלבד (הרי בהאבקו, להחלו, ובהעלותו, ואילו בפ"ה אין מקרה במקרא שאינו נחסר). ולכן, מ-8 מקרי חסרון הא הבניין במקור הנטוי של הנפעל שבמקרא יש לנכות רק את בהרג, ו-לענות, לראות, לאור, בכשל, ובעטף בהחלט מלמדים.
זו מניין? אדרבה, מכך שבשבעה מתוך שמונה מקרי חסרון פה"פ היא גרונית, חריגה סטטיסטית משמעותית מאוד, יש ללמוד שהגרוניות גורמות וגורמות.
יאיר אתמר כתב:בן ראובן כתב:יאיר אתמר כתב:לא כל הגרוניות גורמות - אלא ההא בלבד (הרי בהאבקו, להחלו, ובהעלותו, ואילו בפ"ה אין מקרה במקרא שאינו נחסר). ולכן, מ-8 מקרי חסרון הא הבניין במקור הנטוי של הנפעל שבמקרא יש לנכות רק את בהרג, ו-לענות, לראות, לאור, בכשל, ובעטף בהחלט מלמדים.
זו מניין? אדרבה, מכך שבשבעה מתוך שמונה מקרי חסרון פה"פ היא גרונית, חריגה סטטיסטית משמעותית מאוד, יש ללמוד שהגרוניות גורמות וגורמות.
שלשה (מלבד בהרג), אא"כ נחשיב הריש לגרונית. אמנם ייתכן שיד הגרונית גם כן באמצע, מ"מ כיון ש: 1. תמיד אין ההא נחסרת לפני גרונית (כ-15 מקרים), ו-2. בארבעה מהמקרים אין פה"פ גרונית (ובהפעיל הרוב המכריע), אין זו הסיבה העיקרית (ולפחות, הבלעדית) להבלעת ההא. (ורק בפ"ה ניתן לטעון כן.)
בן ראובן כתב:יאיר אתמר כתב:בן ראובן כתב:יאיר אתמר כתב:לא כל הגרוניות גורמות - אלא ההא בלבד (הרי בהאבקו, להחלו, ובהעלותו, ואילו בפ"ה אין מקרה במקרא שאינו נחסר). ולכן, מ-8 מקרי חסרון הא הבניין במקור הנטוי של הנפעל שבמקרא יש לנכות רק את בהרג, ו-לענות, לראות, לאור, בכשל, ובעטף בהחלט מלמדים.
זו מניין? אדרבה, מכך שבשבעה מתוך שמונה מקרי חסרון פה"פ היא גרונית, חריגה סטטיסטית משמעותית מאוד, יש ללמוד שהגרוניות גורמות וגורמות.
שלשה (מלבד בהרג), אא"כ נחשיב הריש לגרונית. אמנם ייתכן שיד הגרונית גם כן באמצע, מ"מ כיון ש: 1. תמיד אין ההא נחסרת לפני גרונית (כ-15 מקרים), ו-2. בארבעה מהמקרים אין פה"פ גרונית (ובהפעיל הרוב המכריע), אין זו הסיבה העיקרית (ולפחות, הבלעדית) להבלעת ההא. (ורק בפ"ה ניתן לטעון כן.)
אכן החשבתי כאן את הרי"ש לגרונית, כי ייתכן ש(העדר) הדגש, או ניקוד הה"א (שעובר לבכ"ל), משחק כאן תפקיד.
דרומי כתב:ראה לדוגמא איך כתב הרמב"ם בהל' אישות פי"ז ה"ד.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 43 אורחים