אברך כתב:ראיתי בספר הכתב והקבלה על הפסוק זכר ונקבה ברא אותם בלשון זה:
זכר ונקבה. זכר שם תואר לאיש בעבור אותו האבר אשר ממשלת הזכרון בו אף שלא מדעת משא"כ ביתר איברי הגוף, כ"כ המפרשים.
...
אשמח לקבל הסבר מהו "אשר ממשלת הזכרון בו אף שלא מדעת"?
מה כוונתו "ממשלת הזכרון בו אף שלא מדעת".
בפשטות נראה, שהכתב והקבלה חולק על דעת רופאי ימינו הסוברים, שהאיבר המושל בזיכרון - הוא דווקא המוח.
ודעת הכתב והקבלה, קצת מסתייעת מכך, שאות המילה נקרא (כמה פעמים בסוף פרשת לך לך) "ברית", שכידוע קשורה לזיכרון, כדכתיב בתורה (לגבי בריתות אחרות): "וזכרתי את בריתי וגו' וראיתיה לזכור ברית עולם", "ויזכר אלוקים את בריתו", "ואזכר את בריתי", "וזכרתי להם ברית ראשונים", "וזכרת את ד' אלוקיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל למען הקים את בריתו", ועוד כיו"ב.
ועוד מסתייעת דעתו קצת מכך, שברית המילה נקראת (בסוף פרשת לך לך) "אות", שכידוע קשור אף הוא לזיכרון, כדכתיב בתורה (לגבי אותות אחרים): "והי' לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך", "ויהיו לאות לבני ישראל וגו' זכרון לבני ישראל", ועוד כיו"ב.
ומה שכתב "אף שלא מדעת", מסתמא כוונתו ליישב את מה שהוקשה לו מהמציאות עצמה, שהלוא מצינו שיש זיכרון גם אצל נשים ואצל כרות-שופכה וכדומה, לכן יישב שאיבר המילה מושל בזיכרונות הבלתי מודעים - אף שהם אינם מדעת. למשל, אם האדם "נזכר" במשהו - אז זה מדעת (ולכן זה מצוי גם אצל הנשים והמסורסים וכדומה), אבל אם האדם "זוכר" משהו (לאפוקי "נזכר" במשהו) - אז זה לא בהכרח מדעת, וקמ"ל שלמשל גם כשהאדם ישן - שאז אין לו דעת - הוא עדין זוכר דברים (מה שלכאורה אינו אמור להיות מצוי אצל הנשים והמסורסים וכדומה לפי הכתב והקבלה).