פורום אוצר החכמה

מפני מה כִּכָּ֛ר זָהָ֥ב בקמץ (בפרשות תרומה ויקהל), ולא כִּכַּ֤ר זָהָב֙ בפתח כדין סמיכות?

אולי כי הוא משפט ארוך, וזו הצורה הנכונה יותר לחלקו.
ראה עוד בהעמק דבר ותורה תמימה, ובעלון תורת הקורא.

הרהרתי לרגע שמא ככר וזהב זה שני דינים, משקלה ככר והחומר זהב, אלא שהרמב"ם פסק פב"ג מבה"ב, שרק בשל זהב משקלה ככר, ובשל מתכות אחרות אין קפידא על ככר.

הן הניקוד והן הטעמים מפרשים שאין 'ככר' נסמך.

(רצף טעמים מסוג כִּכַּ֤ר זָהָב֙ טָה֔וֹר יַעֲשֶׂ֖ה אֹתָ֑הּ די נפוץ במקרא, ראה למשל בראשית ספ"ב.)

מפני מה יַּם־סוּף֙ בפתח כדין סמיכות, ואילו יָ֣ם פְּלִשְׁתִּ֔ים בקמץ (וכן ים הערבה ים המלח ים כנרת, כולם בקמץ)?

'ים־סוף' נקוד פתח מפני המקף.
השאלה אכן נכונה גבי 'ים־המלח' בד' מקומות (מסעי לד, ג. יהושע ג, טז. יב, ג. יח, יט), וכן 'ים־כנרת' בשני מופעיו (מסעי לד, יא. יהושע יג, כז. וראה ביהושע יב, ג).

במסורה של גינצבורג (כרך ג עמ' 40): כל יָם קמץ בר מן יַם-סוּף שהוא פתח בשביל שנבקע.
ובדומה לזה במס"ג לשמות יג יח בכת"י וינה 35: כל ים סוף פת' בעבור שנפת' ושא' קמצי'. (והש' גם מס"ק שם ומס"ג תהלים ח ט; גינצבורג שם כרך א עמ' 724.)
בעט סופר לרד"ק (עמ' 24): ים כל ים קמץ ואפילו בסמיכות ענין ובמקף זולת ים סוף שהוא פתח לפי שהוא סמוך למלה זעירא. (וע"ע מכלול קפב ע"א.)
ייבין (הקפת התיבות הזעירות במקרא, עמ' 240) מעיר כי 'תיבת "ים" אינה באה במקרא לפני תיבה אחרת שטעמה בראשה'.
וע"ע תורת ההגה והצורות של בלאו, עמ' 97.