איך מנקדים פרשה - פרשתא

[תוכן]

פרשה א - פרשתא א, איך מנקדים את העברית ואיך את הארמית?

רוב תודות!

[עזריאל ברגר]

בלשון הקודש:
המילה "פרשה" מופיעה במקרא פעמיים בסמיכות:
"פרשת הכסף", "ופרשת גדולת מרדכי".
בשני המקומות הניקוד הוא פָּרָשַׁת (הראשון בפא דגושה, השני בפא רפויה, לפי כללי בגד כפת).
ועפ"ז לכאורה הניקוד צ"ל פָּרָשָׁה, וכמדומני שכך הוא בדפוסי וכתבי היד של המשניות (בריבוי מקומות שמופיעה המילה "פרשה").

בארמית - אינני יודע למצוא מקור, אך מסברא הייתי מנקד פַּרְשָׁתָא או פָּרָשָׁתָא.

[ארזי ביתר]

פָּרַשְׁתָא
פָּרָשָׁה

[עזריאל ברגר]

פָּרַשְׁתָא

מנלן?

[תוכן]

פָּרַשְׁתָא
פָּרָשָׁה

ת ללא דגש?

[כדכד]

בארמית - אינני יודע למצוא מקור, אך מסברא הייתי מנקד פַּרְשָׁתָא או פָּרָשָׁתָא.

גם לי הק' מסתבר כדבריו

[ביקורת תהיה]

ל"י פָּרַשְׁתָּא, ל"ר פָּרָשָׁתָא.
על משקל -
ל"י סַכַּנְתָּא, ל"ר סַכָּנָתָא.

[ארזי ביתר]

פָּרַשְׁתָא
פָּרָשָׁה

ע"פ מה שלמדתי, כך הוא. בתיבת פרשתא, התי"ו דגושה [ונשמט בטעות].

[כדכד]

מר למד שכך אומרים או שכך הוא ע"פ הדקדוק?

[כדכד]

בארמית - אינני יודע למצוא מקור,

במגילה ד.ג. או באזור נזכר "אעבור פרשתא דא ואתנייה" אם יש גמרות מנוקדות שאפשר לסמוך על המנקדים אז אולי משם אפשר

[יאיר אתמר]

פָּרָשָׁה - ודאי.

פרשתא -

ע"צ מלמד: פָּרַשְתָא, וכן ייבין, הניקוד הבבלי, עמ' 970 הע' 33: פָרַשְׁתָא, וכן בה"פ כת"י ששון 263 (דף 289) הידוע לשבח.
יאסטרב וסוקולוף: פַּרְשְׁתָא/פָּרְשְׁתָא.
מסו' תימן (עדה ולשון כד עמ' 206): פָּרִשְׁתָּא (מגילה ד א; *פָּרָשִיתָא ברכות ח ב).

[ביקורת תהיה]

א. ע"צ מלמד: פָּרַשְתָא.
ב. פָּרְשְׁתָא.
ג. פָּרָשִיתָא.

א. לא דק לדגש את התיו (חזון נפרץ במלונו), והעיקר תיו דגושה (כמו 'סכנתּא').
ב. אין שום טעם בקמצות הפא.
ג. בלתי סביר בעליל, שהרי בפרשיות רבות עסיקינן.

[יאיר אתמר]

ג. פָּרָשִיתָא.

ג. בלתי סביר בעליל, שהרי בפרשיות רבות עסיקינן.

שחזור מן פָּרָשִׁיַיתָא, לכן הכוכבית.

[ארזי ביתר]

מר למד שכך אומרים או שכך הוא ע"פ הדקדוק?

כך הוא ע"פ הדקדוק. אבדוק זאת שוב עם ידידי הדווקן רבי יעקב לויפר שליט"א.

[ביקורת תהיה]

שחזור מן פָּרָשִׁיַיתָא, לכן הכוכבית.

לשון סתרים.

[ארזי ביתר]

מענה הרב יעקב לויפר שליט"א:
פָּרַשְׁתָּא

[יאיר אתמר]

שחזור מן פָּרָשִׁיַיתָא, לכן הכוכבית.

לשון סתרים.

בגמ' פָּרָשִׁיַיתָא, ל"ר, ועפ"ז ל"י: פָּרָשִיתָא. כיון שזו צורה לא מתועדת נהוג לסמן כוכבית.

[ביקורת תהיה]

ולא נהירא, אלא 'פרשייתא' - צורת רבוי מיוחדת של 'פרשתא', כמו בעברית: 'פרשה', 'פרשיות'.

[יאיר אתמר]

צורן הריבוי הנקבי המורחב קיים גם בארמית?

[תוכן]

רוב תודות לכל העונים והמבררים. מדובר כאן בכת"י מדרש רבה, שהוא מונה הפרשיות, פרשתא א, פרשתא ב, וכן הלאה.

[ביקורת תהיה]

צורן הריבוי הנקבי המורחב קיים גם בארמית?

לפי מלונו של עצם הכהן, לכאורה התשובה חיובית.

[יאיר אתמר]

צורן הריבוי הנקבי המורחב קיים גם בארמית?

לפי מלונו של עצם הכהן, לכאורה התשובה חיובית.

רבו בדקדוקו עמ' 117 אינו מודע לכך (וכן גם קוטשר במאמר הביקורת המפורט שלו שבלשוננו כו). גם לויאס, מרגולית ובר-אשר סיגל בדקדוקיהם אינם מזכירים נטייה שכזו. וכנראה כך סברו גם פרופ' מורג וקארה האמורים. אולם, ראה דברי Noldeke במאמר המצורף עמ' 55 והלאה (מספרו Beiträge zur semitischen Sprachwissenschaft).

Zur Bildung des Plurals beim aramäischen Nomen.pdf

(3.32 MiB) הורד 184 פעמים

(אגב, בכת"י קויפמן [אצל הסופר] תמיד: פרשׁוֹת.)