מתי מספר

[אלי בנאי]

למשיבים שלום
בפרשת ואתחנן מצאנו את הכתוב: 'מְתי מספר', לראשונה פגשנו את 'מְתי מספר'
כאשר יעקב מסביר לשמעון ולוי על דבר שכם ואומר: 'ואְני מתי מספר' (בר' לד, 30).
ויש הרבה במקרא, כמו: 'מְתי שוא', 'מְתִם והנשים והטף' (דב' ב, 34) והכל בהבנה של 'אנשים'
או 'גברים' או אפילו 'עם'. יפה פירש ראב"ע על: (ו) יְחִ֥י רְאוּבֵ֖ן וְאַל־יָמֹ֑ת וִיהִ֥י מְתָ֖יו מִסְפָּֽר:(דב' לג, 7),
'אל' מושך עצמו ואחר עמו.
על 'במְתי מעט' (דב' כו, 5), כותב ראב"ע כך: 'ורבי יונה דקדק אותה כולה באר היטב בערך 'מתה': ראב"ע על הפסוק.
מדובר על רבינו יונה אבן ג'אנח שחיבר את 'ספר השרשים', וכך כתב:

לפורום.docx

(199.13 KiB) הורד 120 פעמים

כל מאמצי, גם עם עזרת חברים, נפלו ולא הצלחתי לפענח את רבנו יונה.
שאלתי: 1. האם יש מקום כתוב שמפרש את רבנו יונה.
2. האם אחד המשיבים עמד על דבר רבנו יונה שורש 'מתה'
3. אשמח לחברותא בלימוד טלפוני עם הבקיאים בעניין.
אלי בנאי
054-4978989
תודה רבה
כא אב תש"פ יום שלישי (11.08.2020)
להשתמע בטוב

[ביקורת תהיה]

לא הצלחתי לפענח את דברי רבנו יונה.

היכן בדיוק הקושי?

[אלי בנאי]

בקורת תהיה שלום ותודה
איך נקשר ' וּזְנִ֔ים מְרֻקָּחִ֖ים' (דה"ב טז), לעניים מְתים.
אם אני מבין נכון, רבנו יונה מסביר את עניין היחיד והרבים של 'מְתי'
שהרי ראב"ע אומר שהוא תואר רק ברבים - בעברית, וכנראה שבארמית אפשר שיהיה
ביחיד. וגם לא הבנתי את כניסת ס' דניאל לסוגיה, וגם לא הבנתי את 'שלשום', וגם לא הבנתי
את 'ויקח משה את החזה', וגם לא הבנתי את 'מעיר נושבת' ואיך 'פתי חבר אל המקום הזה 'פתאם פתע'.
אצלי רב הלא מובן על המובן.
ואם ראב"ע אומר שרבנו יונה סיכם הכי טוב את עניין 'מְתי' - הייתי שמח להבין את רבנו יונה.
אלי בנאי
054-4978989
תודה

[ביקורת תהיה]

תורף דבריו:
השם 'מְתִים' ('עִיר מְתִים') והשם 'מְתוֹם' ('עִיר מְתֹם') – שמות נבדלים הם, אם כי משורש אחד: 'מתה'.
'מְתִים' הוא לשון רבים (של 'מְתָה', אך השם ביחיד אין), ומשמעו 'אנשים'. 'עיר מתים' – עיר של אנשים.
לעומתו 'מְתוֹם' הוא שם־תואר בלשון יחיד. ומשמעו 'נושב'. 'עיר מתום' – עיר מיושבת בִּמְתִים (באנשים).
'מתום' – צורה מקוצרת של 'מִתְיוֹם'. [כמו שאתה אומר מן 'פדה' – 'פִּדְיוֹם' ('כסף הפדיום'), כך אתה אומר מן 'מתה' – 'מִתְיוֹם', ובקיצור: 'מְתוֹם'.]
ועל דרך זה השם 'פתאום'. שרשו 'פתה', וצורתו המקורית 'פִּתְיוֹם', אלא שהאלף החליפה את היוד, ו'פתיום' הפך ל'פתאום'.
ואגב 'מתים' הוא מבאר את השם (שמקורו ארמית) 'זְנִים', שלדעתו היחיד ממנו הוא 'זְנָה', ובארמית – 'זַנְיָא', כמו 'חזה' – חַדְיָא.