נחומצ'ה כתב:כידוע חמשת מוצאות הפה נחלקו בסדר זה:
בומ"פ לשפתיים
דנטל"ת ללשון
גיכ"ק לחיך
אחע"ה לגרון
זשסר"ץ לשיניים.
אך מה לאות ריש בין הזסש"ץ? היא מתאימה יותר לגיכ"ק או אחע"ה.
אכתוב חיבור של כמה הודעות ממה שכתבתי בדיון על זה ממקום אחר כאן:
https://www.tora-forum.co.il/viewtopic. ... 7&start=30כן הוא לגבי הר' הישראלית הנהוגה היום והיא מה שהספרדים קוראים ג' רפה אך ר' מתגלגלת, היא בהחלט מזכירה את אותיות השריקה אשר מוצאם מהשיניים כי נעזרת בהם שמוציאים האויר ובהתנגשות האויר עם השיניים נוצר הצליל.[אפשר להגיד שין בלי שיניים אך נשמע מוזר כנ"ל ריש.
תיאורו שאותיות השיניים נוצרות בהתנגשות האויר עם השיניים(בנוסף לנגיעה באזורים שונים) כך גם בריש הנ"ל. אין היא נוצרת ע"י נגיעה בלבד אלא אף העפה של האויר כלפי השיניים.]
כמו שהר' לא מקבלת דגש[חזק] גם כל האותיות הרפות לא מקבלות דגש חזק והן לא מהגרון, ב - מהשפתיים , ג' מהחיך, ד' - מהלשון, כ - מהחיך, פ - מהשפתיים ות' - מהלשון.
והנה המקור לדבריך הוא בספר יצירה וכן בזוהר פרשת פנחס כתוב שהר' מהשיניים. וכן הוא בספרי הדקדוק של הראשונים. ואם יש קושיא יש ליישבה עם המקורות.
אגב יש לציין שלר' היו שני מבטאים וכמו שהיא מנויה בספר יצירה עם האותיות הכפולות במבטא "בג"ד כפר"ת". ואחד המבטאים נשכח. וייתכן שזה שנשאר הוא הרפה ואם כנים הדברים אם נשים לב ב' רפה בניגוד לב' דגושה נהגית גם עם השיניים התחתונות, כ"כ פ' רפה ג' רפה מתקרבת יותר לגרון ומזכירה קצת ח' במידת מה, ד' ות' רפות כמנהג התימנים והבבלים נעזרות גם בשיניים.
ואם אנו רואים שכל אלו הרפות לא נהגות במאה אחוז מאזור מבטאם ואם באמת נשאר לנו ר' מתגלגלת שהיא הרפה והיא בין השיניים ללשון זה מייתר את הקושיא על הקירבה ללשון כי כך הרפות לא לגמרי ממוצאם.
וארחיב עוד בע"ה בספר יצירה ובזוהר מנו את האות ריש עם אותיות השיניים:
ספר יצירה(ב, ו):
כ"ב אותיות יסוד, חקוקות בקול, חצובות ברוח, קבועות בפה בחמש מקומות, אחה"ע בומ"ף דטלנ"ת זסשר"ץ גיכ"ק
זוהר במדבר רכח ע"א:
"....אחהע בַּגָרוֹן. בומף בְּשִׂפְוָון. גיכק בַּחֵיךְ. דטלנתּ בְּלִישָׁנָא. זסשרץ בַּשִּׁינַיִם"
וכן הוא בספרי הדקדוק ראשונים ואחרונים.
ולעניין המונים את האות ריש עם אותיות הגרון כבר כתב הרב משה בוטריל בפירושו לספר יצירה וז"ל:
"...כי המוצאים הם חמשה אחה"ע מוצא הגרון הוא, וטעות הוא ביד המדקדקים שיערבו הרי"ש עם זה המוצא, כי אות הרי"ש אינה ממוצא הגרון.."
(ועכ"פ מזה נשמע שכבר בתקופת הראשונים היו מי שמנו הריש עם אותיות הגרון ודלא כמו שכתב בשפת אמת על האחרונים).
אם כן מכל הנ"ל נראה שלא נכון למנות האות ריש עם אותיות הגרון על אף שאינה מקבלת דגש כמותן,(וראה להלן מדברי הראב"ע מה שאכתוב) וגם מבטאן הרפוי של אותיות בגד כפת לא מקבל דגש(לא קל, ולא חזק) אלא נאמרות ברפיון בלבד ויתר על כן האות ריש נמנית עם האותיות שמבטאן כפול ראה ספר יצירה(ד, א)
שבע כפולות בג"ד כפר"ת מתנהגות בשתי לשונות
ועוד שהיא מקבלת שוא נע ואותיות הגרון לא מקבלות שוא נע. כך שזה שיש דמיון בפרט מסויים אינו כדאי לשנות מוצאה כנגד הזוהר וספר יצירה.
וכך כתוב גם בתיקוני הזוהר וז"ל: "
שבע כפולות ב'ג'ד' כ'פ'ר'ת' כגוונא דא ב ב ג ד ד כ פ פ ר ת ת, דינא רפיא ודינא קשיא".
וכן ביארו בספר יצירה המפרשים הקדומים וקיבלו זה כפשוט. ר' יוסף ג'קטליה ועוד.
עכשיו לגבי מה כן, הנה לא נוכל לדעת בודאות כמובן אך אביא כמה ראיות שהאות שלכאורה הכי מתאימה לזה היא האות ריש המתגלגלת(ריש ספרדית הונגרית ערבית וכדו' ההבדלים ביניהם פחות משמעותיים לטעמי)
הראב"ע כתב בכמה מספריו שהאות ריש כבדה על הלשון וזה אמנם לא מוכיח שזה מבטא הריש אך הוא מתאים לה כי היא באמת מכבידה על הלשון. וקשה להיגוי ורבים הם שלא יכולים לאומרה.
וז"ל הראב"ע:
אות ריש. ידענו כי אין אות כבד על הלשון ממנו על כן לא ידגישוהו העברים, והעד כי לא נמצא נער קטן שיוכל לאומרו כלל.
והנה מדבריו נלמד גם שמה שהריש לא מקבלת דגש זה בגלל הקושי וההכבדה שלה על הלשון ולא בגלל שהיא מהגרון.
ובסידור איש מצליח כתבו בשמו שהריש גורמת לזעזועים בלשון וזה ממש כמו הריש המתגלגלת ולא ידעתי היכן כתב כן ואולי הבינו זה מדכתב שהיא כבדה על הלשון וצ"ע.
עוד קראו לאותיות הלשון אותיות השריקה בגלל שמתיזות אויר כלפי השיניים ובהתנגשו האויר בשיניים נוצא הצליל כראוי(ובלי שיניים גם ישמע אך שונה ולא כראוי).
וזה מתאים עם האות ריש המתגלגלת.
וראה בר' יונה אבן ג'נאח ספר הרקמה שער ב'(הובא בשפת אמת עמ' קמא) שכתב שאע"פ שהריש משתתפת עם אותיות השריקה וכו' דע כי מוצאה קרוב למוצא הל' והנון וכו' אבל הריש היתה ראויה אצל הראשונים ז"ל לשומה במוצא אותיות השריקה וכו' בעבור השיתוף אשר זכרתי לך.
ובאמת האות ריש המתגלגלת נהגית מאזור הלמד פחות או יותר וכשמדובבים את השפה היפנית שיש להם ריש מתגלגלת לאנגלית מחליפים הריש ואומרים למד במקום.
ועוד ראיה שהובא בשפת אמת שהרמב"ן ורס"ג שכתבו אות ר' עברית תמורת אות ר' ערבית מעולם לא שמו עליה נקודה וזה מורה שהן שוות במבטאן(כי כשיש שוני שמו נקודה מעל האות לציין הבדל).
ועוד(גם זה משם) שרס"ג ועוד כתבו את האותיות שהערבים מוסיפים על העברית ולא מנו ריש של הערבית שהיא בעצם ריש מתגלגלת ומשמע שגם בעברית יש הריש הנ"ל.
וזה לא ששלפנו איזה מבטא משום מקום כן הוא מנהג יהודים מהרבי מקומות בעולם.
עוד בה שאותיות הגרון אינן מקבלות אף דגש קל בניגוד לאות ר' שמקבלת דגש קל.(לפי המקורות, לצערנו אחד מהמבטאים נשכח מאתנו).
(לתוספת הבנה אציין שכתוב בספרי הדקדוק שכל האותיות לבד אותיות הגרון על אף שאין בהן סימון של דגש קל הן בחוזק של דגש קל וכיוון שהן כל הזמן כך לא הוצרכו לסמן דגש קל).
עוד אומר שלא באתי בדברי לומר שיש לשנות לאות הנ"ל וכמו שהדגשתי בדברי שלא נוכל לדעת ואך רק הבאתי שהיא תואמת למספר נקודות שהועלו. ושכן המנהג אצל רבים.
אם כל זאת גם לי הקטן יש כמה קושיות על האות הנ"ל ויישוב בדוחק ואכתוב בהודעה נפרדת בע"ה אך זה לגבי האות המתגלגלת הנ"ל אך לגבי זה שהיא מהשיניים(או הלשון בצירוף השיניים זה נראה לי הנכון).