אריק כתב:המילה ממנו משמשת בגוף שלישי יחיד, ובגוף ראשון רבים.
קראתי בזמנו שנחלקו ראשונים בניקוד המילה, האם הניקוד שלה זהה בשני המובנים של המילה או שהם מנוקדים בצורה שונה, ושהיו מסורות שונות בכך.
אודה לכל תשובה.
למנהגנו כמערבאי אין חילוק ביניהם, אך למנהג מדינחאי היה חילוק ביניהם, כמו שמופיע בספר החילופים.
שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (סי' רל"ב) כתב וז"ל: וכמדומה לי שבזה תלוי מה שדרשו ב"כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" אל תקרי ממנו אלא ממנו, אע"פ שבכל הספרים הכתובים אצלנו, אין חילוק במלת ממנו, בין שנופל על רבים בין שנופל על יחיד, אע"פ שכל מקום כנוי נו"ן וי"ו, לרבים ברפה וליחיד בדגשות. אלא שאני סבור שבין מדינחאי ומערבאי היה מחלוקת בממנו, שהאחד נוהג בו כבשאר הכנויין להרפות כל שהוא בא לרבים, והאחד נוהג כמנהג מקומנו לדגש הכל. וכמדומה שכן מצאתי בספרי המסורה שיש מחלוקת בין מדינחאי למערבאי. עכ"ל.
וכיוצא בזה כתב באבן עזרא עה"פ רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ (שמות א', ט'), וז"ל: מִמֶּנּוּ. כל ממנו בספרי אנשי מזרח סימן לרבים הנו"ן רפה כמשפט (=וא"כ בספריהם כתוב רַב וְעָצוּם מִמֵּנוּ), להפריש בינו ובין מִמֶּנּוּ פִנָּה (זכריה י', ד'), שהוא סימן לשון יחיד שאיננו נמצא בפני המדבר, שהוא דגוש כמשפט. וכל ספרי מערב שניהן דגושין בין שהוא סימן לשון יחיד, ובין שהוא סימן לשון רבים וכו'. עכ"ל.