אחד מן המגידים נשא משלו ויאמר: חמותי ראיתי אור באחד מספרי הדרוש (שכחתי את השם. ה. ל.), המבאר את הפסוק "וישראל אהב את יוסף... כי בן זקונים הוא לו" באופן זה. איתא במדרש שכשחלם יעקב את חלומו בבית א-ל ראה את דמות דיוקנו חקוקה בכסא והמלאכים היו עולים ויורדים להתבונן בצורתו של יעקב הדומה לדמות שבכסא הכבוד. והנה, יעקב איש קדוש היה ומעולם לא הסתכל בצורתו, ועל כן לא ידע שהדמות שבכסא הוא דמות צורת תוארו. וכיון שראה יעקב את יוסף "כי בן זקונים הוא לו-שהיה זיו איקונין שלו דומה לו" חשב יעקב שהדמות שבכסא הוא דמותו של יוסף, ואם כן חשב שיוסף הוא הוא הרגל הרביעי שבמרכבה, ולכן אהב אותו מכל בניו.
הוסיף אותו דרשן בספרו את הסיפור הידוע על מהרי"א שאמר למשלחת שנלוו עמו שעה שראה את עצמו במראה כי בודאי ישלח ה' מלאכו לפנינו והצליח את דרכנו שהרי הנני רואה כאן במראה דמות צורה הדומה למלאך אלוקים ולא ידע כי את עצמו ראה, וקינח שאולי אפשר עפ"ז לבאר את דברי רז"ל על דרך הפשט, שהרי בחדר משכבה של אותה מרשעת ודאי היו תלויים מראות צובאות רבות, ונשקפה לו דמות דיוקנו של יוסף כמו שחר מבין המראות, וירא והנה דמות דיוקנו של אביו נגלית לו, ועי"ז פרש מן העבירה.
ולפרפרת אוסיף מה שמצאתי באמתחתי מתוך קובץ אחד שיצא לאחרונה, שיוסף לא ראה והתקין כי אם את ... צורת הלבנה