היש אדם שלגביו מוכח מהכתובים שמת ערירי, חוץ מעֵר אונן מחלון ובת-יפתח

[אלי כהן]

ולכאורה כך גם לגבי מיכל בת שאול - שעליה כתוב ש"לא היה לה ילד עד יום מותה", שהלא לכאורה "ילד" כולל גם "ילדה" (וכדמוכח לכאורה מפרשת משפטים "וילדה לו בנים או בנות האשה וילדיה" וגו', ולא כתוב "האשה וילדיה וילדותיה" - לכאורה משום ש"ילדות" כלולות ב"ילדים").

שימו לב שמהכתובים אין ראיה - לגבי נדב ואביהו - ולגבי אחזיה מלך ישראל (ולגבי סלד בן נדב - בדהי"א ב: ל, ולגבי יתר בן ידע - שם: לב), כי אמנם עליהם כתוב "ובנים לא היו להם" - או "לא היה לו בן" - או "לא בנים", אבל הלא מעי"ז כתוב גם על צלפחד - וגם על אלעזר בן מחלי בן מררי בן לוי (שם כג: כב, וגם על ששן שם ב: לד) - אף על פי שכידוע הם לא מתו עריריים שהלא עליהם גם כתוב שעכ"פ להם היו בנות (אמור מעתה: התיבות "ובן אין לו" אינן בהכרח מעידות שגם אין לו "בת", וכן מוכח להדיא גם מבמדבר כז ח, ודוק).

גם אין ראיה לגבי חיאל בית האלי, כי אמנם עליו כתוב 'בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה', אבל לא כתוב כלום לגבי בנותיו, וגם לא - האם בניו שמתו השאירו צאצאים חיים.

גם אין ראיה לגבי הבל.

[לבי במערב]

מותר לשאול (או שמא להקשות) למאי נפק"מ?

[דרומי]

על יהושע בן נון כתוב בחז"ל שלא היו לו ילדים

[אלי כהן]

מותר לשאול (או שמא להקשות) למאי נפק"מ?

לטעמיך, שאתה שואל למאי נפק"מ, אפשר לגנוז את כל ספרי סדר הדורות, כי למאי נפק"מ לדעת ששם אמו של אברהם היה אמתלאי בת כרנבו? ולטעמיך, מה הנפ"מ שמצאה התורה לספר לנו ששם בת-הדוד (נחור) של יצחק היה מעכה? וששם-בכורו של נחור היה עוץ? וששם חמותו של הדר מלך אדום היה מטרד? וששם-אביה היה מי זהב? וששם אחות לוטן היה תמנע? ובכלל, את שאלת הנפ"מ ניתן להקשות על כל דבר: למשל, מה הנפ"מ של שאלתך? ומה הנפ"מ של תגובתי לשאלתך?

[אלי כהן]

על יהושע בן נון כתוב בחז"ל שלא היו לו ילדים

בעוד שאני הדגשתי בכותרת: "מהכתובים". ודוק.

[אראל]

חיאל בית האלי, מתו כל ילדיו בחייו כשבנה את יריחו, כמו שנאמר 'בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה'
[אם השאלה כולל גם מי שהיו לו בנים ומתו ל"ע]

[לבי במערב]

לטעמיך, שאתה שואל למאי נפק"מ, אפשר לגנוז את כל ספרי סדר הדורות . .

שאלתי היתה מסקרנות גרידא, לידע היש לזה נפק"מ בענין תורני כלשהו; ותו לא.
ולטעמיך אשיב, שעל דא כבר אמורה מילתי:

[האם] מותר לשאול (או שמא להקשות) למאי נפק"מ?

[חרסון]

מותר לשאול (או שמא להקשות) למאי נפק"מ?

לטעמיך, שאתה שואל למאי נפק"מ, אפשר לגנוז את כל ספרי סדר הדורות, כי למאי נפק"מ לדעת ששם אמו של אברהם היה אמתלאי בת כרנבו?

בבא בתרא צא א:

"ואמר רב חנן בר רבא אמר רב אמיה דאברהם אמתלאי בת כרנבו אמיה דהמן אמתלאי בת עורבתי וסימניך טמא טמא טהור טהור אמיה דדוד נצבת בת עדאל שמה אמיה דשמשון צללפונית ואחתיה נשיין. למאי נפקא מינה? לתשובת המינים"

(ועיין רש"י).

[שברי לוחות]

מחלון

[הפשטן]

[אם השאלה כולל גם מי שהיו לו בנים ומתו ל"ע]

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=42523

[אלי כהן]

לטעמיך, שאתה שואל למאי נפק"מ, אפשר לגנוז את כל ספרי סדר הדורות . .

שאלתי היתה מסקרנות גרידא, לידע היש לזה נפק"מ בענין תורני כלשהו; ותו לא.
ולטעמיך אשיב, שעל דא כבר אמורה מילתי:

[האם] מותר לשאול (או שמא להקשות) למאי נפק"מ?

אני הינחתי שאכן "מותר" לשאול (ולהקשות) למאי נפ"מ, ומייד מיהרתי להשיב על השאלה (בין אם היא כבר נשאלה ובין אם היא רק עומדת להישאל).

[אלי כהן]

מותר לשאול (או שמא להקשות) למאי נפק"מ?

לטעמיך, שאתה שואל למאי נפק"מ, אפשר לגנוז את כל ספרי סדר הדורות, כי למאי נפק"מ לדעת ששם אמו של אברהם היה אמתלאי בת כרנבו?

בבא בתרא צא א:

"ואמר רב חנן בר רבא אמר רב אמיה דאברהם אמתלאי בת כרנבו אמיה דהמן אמתלאי בת עורבתי וסימניך טמא טמא טהור טהור אמיה דדוד נצבת בת עדאל שמה אמיה דשמשון צללפונית ואחתיה נשיין. למאי נפקא מינה? לתשובת המינים"

(ועיין רש"י).

אה"נ, ומה שתענה על אמתלאי ועל מטרד ועל תמנע וכו' (כגון שתענה "לתשובת המינים"), תענה גם על השאלה הצדדית שנשאלתי "למאי נפקא מינה" (לדעת את מה שאני מנסה לברר בכותרת של האשכול).

[אלי כהן]

מחלון

בכותרת של האשכול ציינתי: "מוכח מהכתובים".

[שברי לוחות]

עיין רות פרק ד'

[צביב]

דברי הימים א פרק ב פסוק ל, פסוק לב.

[אלי כהן]

מחלון

בכותרת של האשכול ציינתי: "מוכח מהכתובים".

עיין רות פרק ד'

בזכותך הוספתי את מחלון בכותרת של האשכול. ייש"כ.

[אלי כהן]

דברי הימים א פרק ב פסוק ל, פסוק לב.

כבר התייחסתי לזה, בתחילת הפיסקה השנייה שבהודעה הראשונה של האשכול, ע"ש.

[בברכה המשולשת]

על יהושע בן נון כתוב בחז"ל שלא היו לו ילדים

מצד שני מבואר בחז"ל שנשא את רחב ומצאצאיו היו כו"כ כהנים ונביאים ועל כרחנו שלפי זה היו לו בנות

[איתן]

שמואל ב יח,יח:

ואבשלם לקח, ויצב-לו בחיו את-מצבת אשר בעמק-המלך--כי אמר אין-לי בן, בעבור הזכיר שמי; ויקרא למצבת, על-שמו, ויקרא לה יד אבשלום, עד היום הזה.

אמנם באמת היו לו שלושה בנים ובת כמוזכר בשמואל ב יד,כז. כנראה בהתחלה סבר שימות ערירי ולכן בנה את המצבה.

[בברכה המשולשת]

שמואל ב יח,יח:

ואבשלם לקח, ויצב-לו בחיו את-מצבת אשר בעמק-המלך--כי אמר אין-לי בן, בעבור הזכיר שמי; ויקרא למצבת, על-שמו, ויקרא לה יד אבשלום, עד היום הזה.

אמנם באמת היו לו שלושה בנים ובת כמוזכר בשמואל ב יד,כז. כנראה בהתחלה סבר שימות ערירי ולכן בנה את המצבה.

כמדומני שאיתא בגמרא שהם נפטרו בחייו, רח"ל

[אלי כהן]

חיאל בית האלי, מתו כל ילדיו בחייו כשבנה את יריחו, כמו שנאמר 'בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה'
[אם השאלה כולל גם מי שהיו לו בנים ומתו ל"ע]

אבל לא כתוב כלום לגבי בנותיו (של חיאל בית האלי), וגם לא - האם בניו שמתו השאירו צאצאים חיים (כי אם השאירו אז לכו"ע הוא עצמו לא יוכל להיחשב כערירי).

[איש גלילי]

על יהושע בן נון כתוב בחז"ל שלא היו לו ילדים

מצד שני מבואר בחז"ל שנשא את רחב ומצאצאיו היו כו"כ כהנים ונביאים ועל כרחנו שלפי זה היו לו בנות

תמוה איך לא שמו אל לבם האריות שבחבורה, כי באותו מקום (מגילה יד:) שאמרו חז"ל שלא היו לו ילדים (ודייקו כן מדברי הימים), גם אמרו שנשא את רחב, והקשו, ותירצו שלא היו לו בנים כי אם בנות.

[אראל]

חיאל בית האלי, מתו כל ילדיו בחייו כשבנה את יריחו, כמו שנאמר 'בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה'
[אם השאלה כולל גם מי שהיו לו בנים ומתו ל"ע]

אבל לא כתוב כלום לגבי בנותיו (של חיאל בית האלי), וגם לא - האם בניו שמתו השאירו צאצאים חיים (כי אם השאירו אז לכו"ע הוא עצמו לא יוכל להיחשב כערירי).

לגבי בנותיו, לא כתוב בקללת יהושע שיחול רק על הבנים ולא על הבנות, ואם נתקיים נתקיים גם בבנותיו,
[ובמלבי"ם יהושע, מבאר קללת יהושע, שלא ישאר להבונה שאר נין ונכד, עיי"ש]

[אלי כהן]

אז למה הבאת דווקא, את הדוגמא של חיאל בית האלי, ולא את הדוגמה של נדב ואביהו, או של אחזיה מלך ישראל (שאליהם כבר התייחסתי בפיסקה השנייה של הודעתי הראשונה הפותחת את האשכול)?
איך שלא יהיה, מה שכתבת לגבי בנותיו, זאת השערה, זה לא משהו שעולה בוודאות מהכתובים.
גם מה שכתבת על "נין ונכד", לא עולה מהכתובים, ולכן הדגשתי בכותרת של האשכול: "מהכתובים".

[אראל]

פשטות הכתובים [בלי ליכנס לדוחקים..], מוכיחים שקלל יהושע, כדי שלא יהין מישהו לחזור ולבנות את יריחו, והיינו שימותו כל צאצאיו כעונש על מה שחזר ובנה את העיר, ומה זה משנה אם בנים או בנות?? בודאי אם מגיע לו עונש שיכול ילדים, היינו כל ילדיו בלי יוצא מן הכלל, ופשוט הוא
ובעונשי התורה למי שמתחייב כרת וערירי ל"ע, האם הפירוש שרק הבנים ימותו ולא הבנות??

מה ששאלת 'למה לא הבאתי' וכו'... אה"נ, צודק, ומה אעשה שברגע שראיתי את האשכול נצנץ חיאל בית האלי במוחי....

[אלי כהן]

לגבי שאלתך על "כרת וערירי": הפירוש של תיבת "ערירי" הוא, מי שמת בלי צאצאים. זאת משמעות המילה, ולכן לא שייך להקשות - שאולי גם מי שיש לו בנות נחשב ערירי. כמו שלא ניתן להקשות, שאולי גם אדומי נחשב מעם ישראל. יש פירוש ידוע לכל מילה, כולל המילה "ישראל" וכולל המילה "ערירי" וכולל המילה "בראשית" וכולל המילה "ברא" וכו'.

אבל לגבי בונה-יריחו, לא רק שמהכתובים אין ראיה שהקללה הייתה שהוא ימות ערירי, אלא אפילו אין מהם ראיה שימותו "כל" בניו הזכרים, שהלא אולי כוונת הפסוקים היא שימותו רק הבן הבכור והבן הצעיר! סוף כל סוף, מהפסוקים אין שום ראיה שהעונש הוא של כרת וערירי! הגע בנפשך: האם מפסוקי המכה האחרונה שבפרשת בא יש ראיה שפרעה נענש שיהיה ערירי? אדרבא, מסתמא - כוונת הפסוקים היא - שימות רק "בכור-פרעה" ולא שאר בניו! ואפילו אם תמצי לומר שכוונת פסוקי בונה-יריחו היא שימותו "כל" בניו הזכרים, עדין אין מהפסוקים ראיה שימותו גם בנותיו, משום שמהפסוקים אין שום ראיה שהעונש הוא של כרת וערירי! ואפילו אם תמצי לומר שכוונת הפסוקים היא שימותו גם בנותיו, עדין אין מהפסוקים ראיה שימותו גם נכדיו וניניו, משום שמהפסוקים אין שום ראיה שהעונש הוא של כרת וערירי!

לגבי זה שאינך פוסל להביא כדוגמה גם את נדב ואביהו וכו': הנה כבר הפרכתי את הדוגמה הנ"ל ואת דומותיה, בפיסקה השנייה של הודעתי הראשונה הפותחת את האשכול, ע"ש.

[לבי במערב]

שימו לב שמהכתובים אין ראי' . . אמנם עליהם כתוב "ובנים לא היו להם" - או "לא היה לו בן" - או "לא בנים", אבל הלא מעי"ז כתוב גם על צלפחד - וגם על אלעזר בן מחלי בן מררי בן לוי (שם כג: כב, וגם על ששן שם ב: לד) - אף על פי שכידוע הם לא מתו עריריים שהלא עליהם גם כתוב שעכ"פ להם היו בנות (אמור מעתה: התיבות "ובן אין לו" אינן בהכרח מעידות שגם אין לו "בת", וכן מוכח להדיא גם מבמדבר כז, ח. ודוק).

אם לדין יש תשובה:
שמא י"ל, שרק במקום שפרט הכתוב והוציא מן הכלל בפירוש - לא כלל הבנות בלשון "ובן אין לו"; אבל היכא שלא פרט - מאן יימר שאין הבנות בכלל.
ועפ"ז אין ראי' ממ"ש כת"ר.

גם אין ראיה לגבי . . אונן.

ואני, מקרא אני דורש: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו" וגו' (וישב לח, יא); ואין טעם לייעודה לשלה, אילולא ענין היבום (וכדמוכח מהפסוקים דלעיל מיני').
ועל כותרת האשכול שניסח כת"ר מסתמך הנני, דכתב "מוכח מהכתובים" [ולא "מפורש בכתוב(ים)"].

[אראל]

פשטות הכתובים [בלי ליכנס לדוחקים..], מוכיחים שקלל יהושע, כדי שלא יהין מישהו לחזור ולבנות את יריחו, והיינו שימותו כל צאצאיו כעונש על מה שחזר ובנה את העיר, ומה זה משנה אם בנים או בנות?? בודאי אם מגיע לו עונש שיכול ילדים, היינו כל ילדיו בלי יוצא מן הכלל, ופשוט הוא
ובעונשי התורה למי שמתחייב כרת וערירי ל"ע, האם הפירוש שרק הבנים ימותו ולא הבנות??

מה ששאלת 'למה לא הבאתי' וכו'... אה"נ, צודק, ומה אעשה שברגע שראיתי את האשכול נצנץ חיאל בית האלי במוחי....

לגבי שאלתך על "כרת וערירי": הפירוש של תיבת "ערירי" הוא, מי שמת בלי צאצאים. זאת משמעות המילה, ולכן לא שייך להקשות - שאולי גם מי שיש לו בנות נחשב ערירי. כמו שלא ניתן להקשות, שאולי גם אדומי נחשב מעם ישראל. יש פירוש ידוע לכל מילה, כולל המילה "ישראל" וכולל המילה "ערירי" וכולל המילה "בראשית" וכולל המילה "ברא" וכו'.

אבל לגבי בונה-יריחו, לא רק שמהכתובים אין ראיה שהקללה הייתה שהוא ימות ערירי, אלא אפילו אין מהם ראיה שימותו "כל" בניו הזכרים, שהלא אולי כוונת הפסוקים היא שימותו רק הבן הבכור והבן הצעיר! סוף כל סוף, מהפסוקים אין שום ראיה שהעונש הוא של כרת וערירי! הגע בנפשך: האם מפסוקי המכה האחרונה שבפרשת בא יש ראיה שפרעה נענש שיהיה ערירי? אדרבא, מסתמא - כוונת הפסוקים היא - שימות רק "בכור-פרעה" ולא שאר בניו! ואפילו אם תמצי לומר שכוונת פסוקי בונה-יריחו היא שימותו "כל" בניו הזכרים, עדין אין מהפסוקים ראיה שימותו גם בנותיו, משום שמהפסוקים אין שום ראיה שהעונש הוא של כרת וערירי! ואפילו אם תמצי לומר שכוונת הפסוקים היא שימותו גם בנותיו, עדין אין מהפסוקים ראיה שימותו גם נכדיו וניניו, משום שמהפסוקים אין שום ראיה שהעונש הוא של כרת וערירי!

לגבי זה שאינך פוסל להביא כדוגמה גם את נדב ואביהו וכו': הנה כבר הפרכתי את הדוגמה הנ"ל ואת דומותיה, בפיסקה השנייה של הודעתי הראשונה הפותחת את האשכול, ע"ש.

הדמיון מפרעה לא הבנתי, אצל פרעה לא כתיב רק מ'בכור' פרעה היושב על כסאו עד 'בכור' השבי, רק הבכור ולא זולת
ובקללת יהושע כתיב ב'בבכורו' ייסדנה ו'בצעירו' יצב דלתיה, כלומר מן הבכור עד הצעיר, כולם ימותו

[אלי כהן]

אם לדין יש תשובה:).

שייך לומר "אם לדין יש תשובה", רק כדי לדחות ראיה, אבל אני התכוונתי - לא להביא ראיה - אלא להפך: לדחות את הראיה מהפסוק לגבי נדב ואביהו ("ובנים לא היו להם").

שמא י"ל, שרק במקום שפרט הכתוב והוציא מן הכלל בפירוש - לא כלל הבנות בלשון "ובן אין לו"; אבל היכא שלא פרט - מאן יימר שאין הבנות בכלל.).

אתה עצמך מעמיד את השערתך על "שמא" גרידא, וא"כ גם אתה מודה לי שאין ראיה שנדב ואביהו לא הותירו בנות חיות!

ועפ"ז אין ראי' ממ"ש כת"ר.

אבל היכן טענתי שיש ראיה, עד שאתה דוחה ש"אין ראיה"? הלא אני לא טענתי - שיש ראיה - שנדב ואביהו הותירו בנות חיות, אלא להפך - טענתי שאין ראיה - שנדב ואביהו לא הותירו בנות חיות, ככה שמי שצריך להביא כאן ראיה לטובת משהו - זה רק מי שטוען שנדב ואביהו לא הותירו בנות חיות.

ואני, מקרא אני דורש: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו" וגו' (וישב לח, יא); ואין טעם לייעודה לשלה, אילולא ענין היבום (וכדמוכח מהפסוקים דלעיל מיני').

בזכותך שיניתי כעת את הכותרת, ייש"כ.

[אלי כהן]

הדמיון מפרעה לא הבנתי, אצל פרעה לא כתיב [אלא] רק מ'בכור' פרעה היושב על כסאו עד 'בכור' השבי, רק הבכור ולא זולת. ובקללת יהושע כתיב ב'בבכורו' ייסדנה ו'בצעירו' יצב דלתיה, כלומר מן הבכור עד הצעיר, כולם ימותו

אילו נכתב "מבכורו אשר ייסדנה ועד צעירו אשר יציב דלתיה", אה"נ. אבל הלא בפסוק מוזכרים רק בכורו וצעירו, לא מבכורו ועד צעירו.
ואדרבא, כשם שלגבי פרעה יש לפרש - שדווקא בכורו ולא שאר בניו - משום שבפסוק מוזכר דווקא הבכור, ככה לגבי בונה-יריחו אפשר לפרש - שדווקא הבכור והצעיר - משום שבפסוק מוזכרים דווקא הבכור והצעיר (לא מהבכור ועד הצעיר).

[לבי במערב]

שייך לומר "אם לדין יש תשובה", רק כדי לדחות ראי', אבל אני התכוונתי - לא להביא ראי' - אלא להפך: לדחות את הראי' מהפסוק לגבי נדב ואביהו ("ובנים לא היו להם").

דחיתי הראי' מצלפחד וחבריו [ששייך לומר "ובנים לא היו לו" - על מי שבנות היו לו, ונותרו בחיים].

אתה עצמך מעמיד את השערתך על "שמא" גרידא, וא"כ גם אתה מודה לי שאין ראי' שמתו גם בנותיהם של נדב ואביהו!

השערה ושמא דבר אחד הם; על-כן, א"ש לומר "מעמיד את השערתך על "שמא" גרידא" - כי ה"שמא" יוצר את ההשערה, וההשערה היא-היא ה"שמא". וד"ב.

עכ"פ, לעניננו:
כיון שידוע לנו שלנדב ואביהוא לא היו בנות; ולשון הכתוב מוכיחה כן; והקושי מצלפחד (וחבריו) יש ליישבו בקל - ממילא תבנא לדינא, דמוכח מהכתובים שערירים מתו.

אבל היכן טענתי שיש ראי', עד שאתה דוחה ש"אין ראי'"? הלא אני לא טענתי - שיש ראי' - שנדב ואביהו הותירו בנות, אלא להפך - טענתי שאין ראי' - שגם בנותיהם מתו, ככה שמי שצריך להביא כאן ראי' לטובת משהו - זה רק מי שטוען שגם בנותיהם מתו.

כנ"ל, דחיתי ראיית כת"ר מצלפחד וחבריו - וע"ז כתבתי ש"אין ראי'" מהם.

לטעמי, אין תכלית בדיוני-הסרק של מי אמר ומי יוכיח.
ולכשתמצי, הרי לכה"ג כוונת שאלתי דלעיל: למאי נפק"מ דשאלה זו?
ולנושא זה נפק"מ דשאלתי; דבה תלוי' התשובה לשאלת נדב ואביהוא (ואחזי', סלד ויתר).

[אלי כהן]

דחיתי הראי' מצלפחד וחבריו [ששייך לומר "ובנים לא היו לו" - על מי שבנות היו לו, ונותרו בחיים].

הבה נעשה סדר:

מצלפחד הבאתי ראיה לכך - ששייך לומר "ובנים לא היו לו" - לפחות על מי שעליו גם נכתב שהוא הותיר בנות חיות, והלא את הראיה הזאת - אתה לא הצלחת לדחות - וכנראה גם לא התכוונת לדחות, שהלא גם אתה מודה ששייך לומר "ובנים לא היו לו" - על מי שעליו נכתב שהוא הותיר בנות חיות. היעלה על הדעת שאתה רוצה לדחות דבר שמוסכם גם עליך?

אבל את מה שכתבתי על ראייתך מהפסוק על נדב ואביהו, לא כתבתי בדרך של הבאת ראיה מצידי, אלא בדרך של דחיית כל ראיה לכך שהם לא הותירו בנות חיות. אפרט: למעשה, אחרי שהוכחתי בראיה מצלפחד - ששייך לומר "ובנים לא היו לו" - לפחות על מי שעליו נכתב שהוא הותיר בנות חיות, מייד נפלה ראייתך מהפסוק "ובנים לא היו להם" - שאותה הבאת לכך שנדב ואביהו לא הותירו בנות חיות, משום שאני טוען (לא מוכיח אלא טוען) כי שמא שייך לכתוב "ובנים לא היו לו" - לא רק על מי שעליו נכתב שהוא הותיר בנות חיות - אלא גם על מי שבפועל הותיר בנות חיות גם מבלי שכך נכתב עליו. את זה אני כותב בדרך של שמא - כלומר של השערה - לא של ראיה.
שים לב, שבכותרת ביקשתי ראיה ("מוכח מהכתובים"), דהיינו ראיה כזאת אשר - כל השערות-"שמא" אשר ינסו לדחותה - יתגלו לבסוף כהשערות בלתי אפשריות.

השערה ושמא דבר אחד הם; על-כן, א"ש לומר "מעמיד את השערתך על "שמא גרידא" - כי ה"שמא" יוצר את ההשערה, וההשערה היא-היא ה"שמא". וד"ב.

אכן השערה ושמא חד הם, אבל השערה היא לא הוכחה, בעוד שאני ביקשתי שיהיה "מוכח" (מהכתובים), כלומר אני ביקשתי ראיה (אשר כל השערות-"שמא" - אשר ינסו לדחותה - יתגלו לבסוף כהשערות בלתי אפשריות).

כיון שידוע לנו שלנדב ואביהוא לא היו בנות.

ידוע? לי זה לא ידוע.

ולשון הכתוב מוכיחה כן...דמוכח מהכתובים שערירים מתו.

את ההוכחה (כלומר הראיה) שאותה אתה מנסה להביא מלשון הכתוב, כבר דחיתי בדרך-שמא (לא בדרך של ראיה/הוכחה).

והקושי מצלפחד (וחבריו) יש ליישבו בקל.

מצלפחד אין שום קושי על שיטתך, ולכן לא היית צריך לטרוח ליישב קושי שמלכתחילה לא היה קיים.
מצלפחד יש רק ראיה (ודאית וחותכת) לכך, ששייך לומר "ובנים לא היו לו" - לפחות על מי שעליו נכתב שהוא הותיר בנות חיות. כל זה מאפשר להעלות השערה - בדרך של שמא (לא של ראיה), לכך שאולי שייך לכתוב "ובנים לא היו לו" - לא רק על מי שעליו נכתב שהוא הותיר בנות חיות - אלא גם על מי שבפועל הותיר בנות חיות גם מבלי שכך נכתב עליו.

כנ"ל, דחיתי ראיית כת"ר מצלפחד וחבריו - וע"ז כתבתי ש"אין ראי' " מהם.

הבה נעשה סדר:

מצלפחד הבאתי ראיה לכך - ששייך לומר "ובנים לא היו לו" - לפחות על מי שעליו נכתב שהוא הותיר בנות חיות, ואת הראיה הזאת - אתה לא הצלחת לדחות (וכנראה גם לא התכוונת לדחות).

אבל את ההשערה שלי (לאפוקי ראיה), שמשערת שאולי שייך לכתוב "ובנים לא היו לו" - לא רק על מי שעליו נכתב שהוא הותיר בנות חיות - אלא גם על מי שבפועל הותיר בנות חיות גם מבלי שכך נכתב עליו, לא מספיק לדחות - בדרך-שמא (דהיינו בדרך של השערה מנוגדת) - כפי שעשית, משום שכדי לדחות השערה - צריך להביא ראיה/הוכחה לכך שההשערה לא נכונה, והלא אף ראיה/הוכחה כזאת - עדין לא הובאה על ידיך. מה שכן הובא על ידיך, זאת השערה (בדרך-שמא) שמנוגדת להשערה שלי (שאף היא נאמרת בדרך-שמא), אבל לא די בהשערתך כדי להפיל את השערתי - כשם שכמובן גם לא די בהשערתי כדי להפיל את השערתך.

מה בין השערה לבין ראיה/הוכחה? ובכן ההשערה - שכאמור נאמרת רק בדרך-שמא - תישאר על עומדה (כהשערה-גרידא) גם אחרי שמולה תוצג השערה נגדית (שאף היא נאמרת אפוא בדרך-שמא), בעוד שהאופן היחיד להפיל השערה - הוא ע"י שמולה מציגים ראיה/הוכחה נגדית - שלמעשה תמיד נאמרת כמשהו ודאי וחותך. מה שאין כן לגבי האופן להפיל ראיה/הוכחה פלונית - שכאמור תמיד נאמרת כמשהו ודאי וחותך: היא נופלת (לפחות זמנית) מייד כשמולה מוצגת השערה נגדית - שנאמרת בדרך-שמא - כלומר שנחשבת (לפחות זמנית) כהשערה אפשרית, בעוד שהאופן היחיד להשאיר את אותה ראיה/הוכחה פלונית על עומדה הוא להוכיח (באופן ודאי וחותך) - שהשערת ה"שמא" ההיא שהוצגה מול אותה ראיה/הוכחה פלונית - היא השערה בלתי אפשרית.

לטעמי, אין תכלית בדיוני-הסרק של מי אמר ומי יוכיח.

אמור נא, האם שמעת פעם את האימרה: "המקשה - מקשה בכח, והדוחה [קושיא] - דוחה בקש"? והוא הדין: "המוכיח - מוכיח בכח, והדוחה [הוכחה] - דוחה בקש"?

עכ"פ, אני בא רק: א. להוכיח (באופן ודאי וחותך) את מה שממילא מוסכם גם עליך. ב. לדחות (בדרך-שמא) את ההוכחה שאותה התיימרת להביא (באופן ודאי וחותך) מהפסוק על נדב ואביהו.
לפי האימרה הנ"ל יוצא, שכדי לדחות את הוכחתך - אני לא צריך להביא הוכחה נגדית - מספיק לי להביא קש (השערת שמא).
עכ"פ, בכותרת, אני ביקשתי הוכחה, כלומר ראיה חותכת אשר - לא רק שאותה אי אפשר להפיל ע"י שום הוכחות חותכות נגדיות אלא גם - כל קש נגדי שינסה לדחותה (בדרך-שמא) יתגלה לבסוף כקש בלתי אפשרי.

ולכשתמצי, הרי לכה"ג כוונת שאלתי דלעיל: למאי נפק"מ דשאלה זו?

ועל שאלתך כבר עניתיך, ממטרד, וממי זהב, ומתמנע וכו'.