היאך יעקב הבכור נשא גיורת?

[אליהו בן עמרם]

החזקוני בפרשת ויצא מתרץ על הקושיא המפורסמת היאך נשא יעקב שתי אחיות, ואומר: כי רחל ולאה התגיירו, וגר שתגייר כקטן שנולד דמי ואינן אחיות.
לפי זה קשה (בדרך פלפול כמובן) לכאורה:
והרי יעקב אבינו קנה את הבכורה, וא"כ חלים עליו דיני הכהונה (כדאיתא ברש"י בפרשת תולדות אמאי עשיו לא רצה את הבכורה), וא"כ היאך יעקב הבכור נשא גיורות?

ובשולי הדברים ראיתי גם מה שהביא הרב עושה חדשות באשכול "הצעת שידוך יצחק עם בכל", וכדלהלן:
ובפי' רח"פ כאן כ' "ברך את אברהם בכל. והק' מ"ה למ"ד פ' השותפין דבת היתה לו לאברהם ובכל שמה אמאי לא השיאה אברהם ליצחק דקודם מתן תורה היו מותרים כאשר אמר אברהם דכתיב אחותי בת אבי, ויעקב נשא שתי אחיות. ותי' מ"ה דיצחק בכור היה והיה בימיהם עבודה בבכורות והיו נוהגין בו כל דין קדושת כהונה כדפרש רש"י בפ' תולדות הנה אנכי הלך למות, וזאת הבת היתה בת הגר וולד שפחה שהרי הוא כמוה כדאיתא בפרק האומר ואפי' היתה משוחררת מ"מ משוחררת אסורה לכהן וה"ה לבכור".

ולכאורה גם רבקה אשת יצחק היתה גיורת (היוצא לכאורה מדברי החזקוני), וא"כ מה היא עדיפה על "בכל"?

[מיללער]

כלפי מה שרבקה לכאורה היתה גיורת ואסורה ליצחק, עי' בדברי מרן החת"ס בתורת משה פר' חיי ד"ה אל תאחרו אותי, ותוכ"ד הק' שלכן הצריך אליעזר לקפיצת הדרך בהליכתו משום שהיא היתה גיורת פחותה מבת ג' שנים שלשיטת רשב"י מותרת היא לכהן, ובאם לא היה מגיע בו ביום שוב תהי' גיורת יותר מג' שנים ותהי' אסורה, עיי"ש נועם דבריו

ואולי לפי דרכו נוכל לומר שרחל ולאה גם המה היו פחותות מבת ג' שנים ביום שנתקדשו?

(אבל לכאורה קשה לומר זה שהרי לאה ילדה תיכף, ואין לידה פחותה מבת י"א)

[אליהו בן עמרם]

כלפי מה שרבקה לכאורה היתה גיורת ואסורה ליצחק, עי' בדברי מרן החת"ס בתורת משה פר' חיי ד"ה אל תאחרו אותי, ותוכ"ד הק' שלכן הצריך אליעזר לקפיצת הדרך בהליכתו משום שהיא היתה גיורת פחותה מבת ג' שנים שלשיטת רשב"י מותרת היא לכהן, ובאם לא היה מגיע בו ביום שוב תהי' גיורת יותר מג' שנים ותהי' אסורה, עיי"ש נועם דבריו
ף
ואולי לפי דרכו נוכל לומר שרחל ולאה גם המה היו פחותות מבת ג' שנים ביום שנתקדשו?

(אבל לכאורה קשה לומר זה שהרי לאה ילדה תיכף, ואין לידה פחותה מבת י"א)

יישר כח ותודה.
לענ"ד הייתי מנסה לחלק בין איסורים הנוגעים לעבודת בית המקדש, כגון איסור שתויי יין ופרועי ראש שבזה אף הבכורות מצווים (כדאיתא ברש"י בפרשת תולדות), לבין איסורי חיתון שנוגעים אל הייחוס ושבט הכהונה בדווקא כדי לשמור על ייחוסם, ואולי לזה אין שייכות לבכורות - שאינם שבט.

[ביקורת תהיה]

לפי דרכו נוכל לומר שרחל ולאה היו פחותות מג' שנים ביום (שנתקדשו) [שנתגיירו].
(אבל לכאורה קשה לומר זה שהרי לאה ילדה תיכף, ואין לידה פחותה מבת י"א.)

בקונטרס 'מגיד דבריו ליעקב' להרי"ח סופר נר"ו (תניינא פרשת ויצא), מביא ממדרש תנחומא הקדמון: 'כיון שילדה רבקה עשו ויעקב, נולדו ללבן שתי בנות לאה ורחל, שלחו אגרות אלו לאלו והתנו ביניהן, כדי שיטול עשו את לאה ויעקב רחל'.
ושפיר יש לומר כי בשעת התנאים נתגיירו כאשר עדיין היו פחותות משלש שנים.

[ביקורת תהיה]

איסורי חיתון נוגעים אל הייחוס ושבט הכהונה בדווקא כדי לשמור על ייחוסם, ואולי לזה אין שייכות לבכורות - שאינם שבט.

זיל קרי בי רב:

אִשָּׁ֨ה זֹנָ֤ה וַחֲלָלָה֙ לֹ֣א יִקָּ֔חוּ וְאִשָּׁ֛ה גְּרוּשָׁ֥ה מֵאִישָׁ֖הּ לֹ֣א יִקָּ֑חוּ כִּי־קָד֥שׁ ה֖וּא לֵאלֹהָֽיו:
וְקִ֨דַּשְׁתּ֔וֹ כִּי־אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא מַקְרִ֑יב קָדשׁ֙ יִהְיֶה־לָּ֔ךְ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֥י יְיָ֖ מְקַדִּשְׁכֶֽם:

[ההוא דאמר]

החזקוני בפרשת ויצא מתרץ על הקושיא המפורסמת היאך נשא יעקב שתי אחיות, ואומר: כי רחל ולאה התגיירו, וגר שתגייר כקטן שנולד דמי ואינן אחיות.
לפי זה קשה (בדרך פלפול כמובן) לכאורה:
והרי יעקב אבינו קנה את הבכורה, וא"כ חלים עליו דיני הכהונה (כדאיתא ברש"י בפרשת תולדות אמאי עשיו לא רצה את הבכורה), וא"כ היאך יעקב הבכור נשא גיורות?

כדברי החזקוני כן כתב נמי המהרש"א [ח"א יומא כח, ב בפירושו הראשון] כיצד יעקב נשא ב' אחיות:

והנראה בכל זה דמה שנשא יעקב ב' אחיות כו' י"ל כיון דבנות נכרים היו האמהות וכשנשאו ליעקב נתגיירו אין להם קורבה כלל ולא נאסרו ליעקב כלל דכקטן שנולד דמו ודבר זה גם התורה עתידה להתיר.

ובנוגע לשאלה:
והרי יעקב אבינו קנה את הבכורה, וא"כ חלים עליו דיני הכהונה (כדאיתא ברש"י בפרשת תולדות אמאי עשיו לא רצה את הבכורה), וא"כ היאך יעקב הבכור נשא גיורות?
צריך לדחוק על פי דברי המהרש"א [שם] לגבי נישואי עמרם ויוכבד דודתו, שהיה זה ברוה"ק שמשם יצא הגואל. וז"ל:

והא דעמרם שנשא דודתו נראה דלק"מ דע"פ רוח הקודש עשה כן שנשא דבר שעתידה התורה ליאסר כי ידעו מתחלה בנבואה שתלד בן המושיע כמ"ש בסוטה מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות משה מלמד שהיתה מתנבאה כשהיתה אחות אהרן ולא אחות משה ואמרה שתלד אמי בן המושיע את ישראל.

[יש להעיר, דהלא מרים התנבאה לאחר שכבר נשא יוכבד את עמרם והוליד ממנה את אהרן ומרים, וצ"ת].
ועל פי זה י"ל, דהאבות צמצמו ככל הניתן באסורים, ולכך נמנעו מלשאת ב' אחיות, ולגבי איסור גיורת לא חשו לזה כעת, היות וראו בנבואה שעתידה שושלת בית ישראל לצאת מזיווגם.

[עושה חיל]

סתם שאלת תם: את מי היה לו לישא אם לא אותן? כל השאר ג"כ היו גויות, ועוד כנעניות?
ואת"ל שיכל לישא ישמעאליות, הרי ישמעאל נשא גויות, ואזלינן אחר האם.
אלא א"כ נימא שבזמן האבות הלכו אחר האב. גם לקולא. (עיין בשיעורי הגרי"ש מסכת ר"ה דף ג ע"ב)

בכלל קשה להגדיר עניין ההתגיירות קודם מתן תורה, דהרי קבלת התורה נחשבה גירות כמבואר ביבמות מו, דכניסת ישראל לברית למדנו דיני גירות, וכמבואר ברמב"ם "בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה וקרבן".
(אע"פ שאמרו חז"ל אברהם מגייר את האנשים ושרה את הנשים, מסתמא הכוונה להכניסם תחת כנפי השכינה באמונה שלימה בה'. לא שנחשבו יהודים. ומקור לא יזיק.)

[ביקורת תהיה]

קשה להגדיר עניין ההתגיירות קודם מתן תורה.

גיורת אסורה לכהן משום זונה (חזקה שנבעלה בגיותה לגוי - רש"י יבמות דף עו ע"א ד"ה כהן), ומאחר שנכנסה תחת כנפי השכינה פחותה מבת שלש שנים – שוב לאו זונה היא.

[עושה חיל]

קשה להגדיר עניין ההתגיירות קודם מתן תורה.

גיורת אסורה לכהן משום זונה (חזקה שנבעלה בגיותה לגוי - רש"י יבמות דף עו ע"א ד"ה כהן), ומאחר שנכנסה תחת כנפי השכינה פחותה מבת שלש שנים – שוב לאו זונה היא.

אי פסקינן כרבי שמעון (קידושין עח), אין הכי נמי.

[בברכה המשולשת]

ולפי דברי נפה"ח (ומקורותיו בזה) ניחא הקושיא לגמרי.
ומצד העיון יעויין עוד במש"כ הגר"צ שכטר שליט"א בספרו ארץ הצבי (כמדומני שכותרת הסימן היא "גדרי יוחסין באומה הישראלית" או מעין זה)

[אוהב עמו]

מצ"ב מש"כ פעם ונוגע קצת לשאלה זו

יח. גרים שגייר אברהם אבינו האם הוו גרים גמורים או גרי תושב.
הנה רבות האריכו רבותינו לדון האם לאבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב היה דין כישראל או כבני נח, ולכאורה הצד לומר שדינם היה כישראל משום שהקב"ה בחר באברהם אבינו ע"ה והבדילו משאר העמים, כעין הבחירה שהייתה לעם ישראל במתן תורה, ובחירה זו עברה לזרעו אחריו שהלכו בדרכיו כדכתיב כי ידעתיו למען יצוה וכו'.
אך לכאורה כל זה ניחא באברהם יצחק ויעקב ואחריהם השבטים דאמרינן בהו כיוון שאברהם אבינו היה לו דין ישראל הרי זרעו הוא כישראל, אך יל"ד באמהות הקדושות דבשלמא שרה אמנו יש לומר שכשם שהייתה בחירה באברהם כך הייתה בחירה בשרה להעמיד את האומה ישראלית ע"י שזרעם יקבל דין ישראל אך רבקה שהייתה בת בתואל איך נהיה דינה כישראל, ואפשר לומר שע"י שבאה לביתו של אברהם אבינו קיבלה דין ישראל אולם לאמור לעיל מתבאר שכבר בשעת הקידושין היתה כישראלית ולא היה דינה כבן נח וצ"ל דהוי כעין גיטו וידו באין כאחד, ודוחק.
ולכאורה יש לדון בכל הגירות שמצינו קודם מתן תורה מה היה גדרה דמצינו בחז"ל עה"פ את הנפש אשר עשו בחרן, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים.
הצל"ח (דורש לציון דרוש י"ג) כ' שאף שאברהם אבינו קיים את כל התורה מ"מ בני בית אע"פ שאברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים מ"מ הכי אותן גרים קיימו את כל התורה כולה העתידה להנתן רק הכוונה שהכניסום תחת כנפי השכינה שהפרישום מע"ז וגיירום היינו שקבלו עליהם ז' מצוות בני נח אבל לא היה דינם כישראל.
ומרן בעל איילת השחר שליט"א (בראשית יב,ד) גם כ' שגרים אלו היו גר תושב, והוסיף שמסתמא בנו של גר תושב אינו נעשה גר תושב וצריך קבלה מחדש, אך דייק מהרמב"ם פי"ב מאיסורי ביאה ה"ה שכ' הבא על בת גר תושב וכו' דכן יש לבנותיהם דינים מיוחדים .
מאידך בס' רביד הזהב כ' דהא דקיי"ל ביבמות כב,א שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי למדנו מהאי קרא דאת הנפש אשר עשו בחרן . שו"ר בספר גירות כהלכתה (להגרש"א שטרן שליט"א) סופ"ד שהביא מהראב"ן ביבמות כב,א שקדם לרביד הזהב בזה .
וכן מבואר בפרשת דרכים (דרך צדקה דרוש י"ז) שהק' איך הותר לאברהם אבינו ליטע אש"ל ולעשות צדקה עם העכו"ם הרי לא הותרה הצדקה אלא לישראל , ותי' שאברהם אבינו היה מגיירן לגמרי וכדאמרינן (בבראשית רבה פר' ל"ט סי' י"ד) ואת הנפש אשר עשו בחרן אמר רב הונא אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העכו"ם ומגיירו כאילו בראו, וכ' מהר"ש יפה בעל הלבוש דטעמא דכאילו בראו משום שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וטעם זה אינו אלא בגר גמור שבא לכלל ישראל וא"כ ע"כ ס"ל לאברהם אבינו שבאותו הגיור היו יוצאים מכלל בני נח לגמרי והיו נקראים בנים ככל הגרים הנקראים בנים .
ולכאורה משמע שהגירות הייתה גירות גמורה מהגמ' ע"ז ט,ב דאלפיים שנות תורה מתחילות מעת שיצא אאע"ה מחרן דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן, ופי' רש"י דמתרגמינן שעבידו לאורייתא, ולכאורה בגר תושב לא שייך לתורה, ועוד שכבר קודם לכן היו גרים ותושבים כנח ובניו שקיימו ז' מצוות בני נח והיו גרי תושב.
ולדרכו של הצל"ח צריך לומר שעד אברהם אבינו היו גרים תושבים אולם לא היה מצב של לימוד דינים לאנשים ונשים שיהיו גרים תושבים ומאז הנחלת תורה זו של גר תושב התחילו אלפיים של תורה.
ובאופ"א י"ל שהנה איתא בראש השנה יא,א דהמלאכים באו לאאע"ה בסוכות, וכ' מרן בעל טעמא דקרא (ר"פ וירא) שאותו העץ תלוש היה והיה סוכה דהא אאע"ה קיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה, והק' לו במשנת חיים (בראשית סי' נ"ז) ע"ז דהא המלאכים נראו כערביים וא"כ אינם בכלל קיום המצוות, ותי' מרן שליט"א (במכתב בנדפס במשנת חיים שם) שאאע"ה היה מלמד מצוות לאותם נפשות שעשה כמו שמצינו שלימדם בהמ"ז, וכמש"כ ברמב"ם פ"י ממלכים ה"י בן נח שרצה לעשות מצוות התורה כדי לקבל שכר אין מונעין אותו מלעשותה כהלכתו, ולא חילק בין מצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו וממילא אפשר לבאר שאע"פ שהיו גרי תושב מ"מ לימדם אאע"ה את מצוות התורה עד שלא ניתנה כדי שיוכלו לעשותה ולקבל שכר בעשייתם ומאז התחילו אלפיים שנות תורה.
יט. גרים שגייר אאע"ה מה עלה בסופם.
הנה בשלמא אם נאמר שבניו של גר תושב אין מקבלים דינו אחריו אלא צריכים קבלה בפני עצמם מובן שלא נשתייר מאומה מכל אותם אלפים ורבבות שהכניסו אברהם ושרה תחת כנפי השכינה, אבל אם נאמר שבני גר תושב מקבלים ג"כ דין גר תושב לכאורה לאן נעלמו כל אותם גרים ותושבים, ונראה פשוט דאע"פ שבגירות אמיתית א"א לחזור ממנה ולהעשות שוב לגוי מ"מ גר תושב ששב לסורו הרי אין לו יותר גר תושב , וא"כ כל אותם גרים תושבים הם או בניהם חזרו לסורם ולא נשתייר מהם מאומה . אך לפי"ז יל"ע מדברי הרמב"ם מהי ביתו של גר תושב אם היא מקבלת בעצמה עליה ז' מצוות בני נח היא עצמה גר תושב ולא מחמת אביה ואם חזרה לסורה הרי אינה גר תושב אע"פ שאביה גר תושב, וצ"ל שכל עוד לא קיבלה בעצמה ז' מצוות בני נח ולא מרדה בפירוש מקבלת דין אביה וחשיבא בת גר תושב.
שו"ר במשך חכמה (בראשית כא,לג) שהביא מפרקי דר' אליעזר שכל אותם נפשות שעשה אאע"ה חזרו לסורן, ומשו"ה לא נשתייר מהם מאומה. ואם נאמר שאותם הנפשות היו גרי תושב יהיה מוכח כהגרי"ז.
אך לכאורה י"ל דגירות קודם מתן תורה אף לאומרים שהיא גירות גמורה אפשר לחזור ממנה, וכן מצאתי שכ' בחידושי בתרא (שבת אות תרעג-ב) שלכאורה גירות אברהם והנפשות שעשה היתה גירות זמנית שחלה רק כל זמן שנתדבקו לדרכי ה' משא"כ כשעזבוה ונטמאו במ"ט שערי טומאה נתבטלה הגירות הזמנית והוכרחו לעוררה שוב ע"י קבלה חדשה, וכשנתעורר נתחדשה הגירות הישנה , אך לא הביא לזה מקור מהקדמונים.
והיה נראה לי דכל מאי דאמרינן שגירות גמורה שקודם מתן תורה אפשר לחזור ממנה ולבטלה אינו אלא בשאר גרים שבאו מרחוק שבהם אמרינן שרק כאשר מתנהגים בדרך התורה אזי הם גרים ואם מרדו פקעה גירותם, אבל בזרעו של אברהם אבינו אם היה דינו כישראל אזי אע"פ שחטא ישראל הוא, ונ"ל ראייה גדולה לזה שהרי אמרינן בקידושין יז,א מנלן שעכו"ם יורש את אביו דבר תורה ובעי למילף מעשיו ודחי דישראל מומר הוה, ומבואר שעשיו אע"פ שמרד חשיב כישראל והיינו שגירותו עומדת בתוקפה, ולמסקנה יליף מלוט דכתיב כי לבני לוט נתתי את ער ירושה, ולכאורה לוט נמי שמר תורה ומצוות כשהיה אצל אברהם אבינו עד אשר מרד כדפי' רש"י (בראשית יג,יא) עה"פ ויסע לוט מקדם בשם מדרש אגדה שהסיע עצמו מקדמונו של עולם ואמר אי אפשי לא באברם ולא באלוקיו, מכלל דמעיקרא היה תחת כנפי השכינה, ואמאי לא חשבינן ליה כישראל מומר, וע"כ שזרע אברהם גם אם חזר לסורו חשיב ישראל מומר אבל לוט שלא היה מזרע אברהם אלא נתקרב לו מרחוק, אזי חשבינן ליה כגוי כאשר חוזר לסורו ולא כישראל מומר, ועי' עוד לקמן משנ"כ עוד חילוקים בין זרע אברהם לשאר הגרים.
כ. גר שנתגייר כקטן שנולד בגרים שגייר אברהם אבינו.
לעיל כ' בשם הראב"ן והלבוש ורביד הזהב שגרים שגייר אברהם אבינו היו כקטן שנולד, ולכאורה הני דפליגי וסברי שגירות של אאע"ה לא הייתה גירות גמורה אלא היו כגרי תושב פשיטא שלא היו כקטן שנולד דמי, דלא מצינו גר שנתגייר בגר תושב דאפילו אביו אינו מקיים מצוות בני נח והבן הוא גר תושב לכאורה הרי הבן יורש את אביו דבר תורה, וה"ה להיפך .
ואף לדברי הראב"ן וסיעתו יש לדון טובא דלו יהיה שגירותם היא גירות גמורה והיה להם דין כקטן שנולד, האם כשיחזרו לסורם, וכמשנ"ת לעיל שיכלו אותם גרים לחזור לסורם אף על הצד שגירותם היא גירות גמורה, האם שב דינם כראשונה או שחשיבי שוב כקטן עכו"ם שנולד, ונפק"מ האם גר שנתגייר באופן זה וחזר לסורו האם יירש את אביו כדין עכו"ם יורש את אביו דבר תורה או לא, וכעת לא מצאתי מי שיעמוד בזה.
איתא בב"ק צז,ב מטבע של אברהם אבינו ושרה אמנו זקן וזקנה מצד אחד ובחור ובתולה מצד אחר, ובס' דף על הדף (שם) הביאו מהמנחת אלעזר שהביא לפרש זאת בשם מגיד מפורסם מליטא, ע"פ מה שאמרו חז"ל אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים וקיימא לן שגר שנתגייר כקטן שנולד וא"כ אותם גרים שגייר אברהם אבינו נעשו כצעירים לימים, והיינו כמטבע הנהפכת על צידה השני שאפילו זקן וזקנה ע"י שנתגיירו נעשו כבחור ובתולה.
ובגיליוני הש"ס שבת פט,ב הביא ממהר"י באסאן בשו"ת לחמי תודה סי' ה' שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין בא לכלל עונשין אלא כ' שנה אחר שנתגייר, ומבואר כאותו מגיד שגם זקן וזקנה נעשים כבחור ובתולה ונחשבים להם ימיהם מתחילה וכיוון שאין בי"ד של מעלה דנים עד גיל כ' אין נענשין אלא עד אחר כ' שנים שבאו לכלל גירות. אך הגיליוני הש"ס ציין לרש"י ר"פ חיי שרה ולענ"ד כוונתו בזה שמשמע מדברי רש"י שעד גיל כ' לא הייתה בת עונשין אע"פ שאאע"ה הכיר את בוראו בגיל ג' או בגיל מ' וא"כ מבואר שגיל כ' חשבינן מהלידה ולא משעה שהכירו אברהם ושרה את בוראם שמסתמא אז חשיבא כגירותם, ע"ש מה שציין עוד.
ועי' בקובץ היכלא ג' שיצא כעת שהאריך הגר"א וייס להקשות על דברי המהר"י באסאן, וכ' שפשוט שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אינו מחשיב את האדם כקטן בשניו.
ובספר חמודי צבי (בראשית תניינא) הביא דברי המדרש רבה עה"פ תשב הנערה אתנו ימים אלו שבעת ימי אבלו של בתואל, והיינו שטענו לבן ובני ביתו שאין טענה לשלח את רבקה מיד דהרי אסורה להנשא בתוך שבעת ימי אבל אביה, ופי' החמודי צבי שאליעזר השיב להם שאין אבילות לגרים כדאיתא יו"ד שעד,ה משום שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ ודאי כשתבוא רבקה לבית אברהם יגיירנה כדרך שגייר את כל הבאים לביתו ושוב לא תצטרך לנהוג אבילות ותוכל להנשא מיד. וע"ש שביאר שאליעזר אחז שדין אברהם כישראל ויצא מכלל בן נח, וממילא כשתתגייר רבקה הוי כגר שנתגייר כקטן שנולד.
והנה לכאורה אף אם נאמר שגרים שגייר אברהם אבינו לא היה בהם דין כקטן שנולד דמי, מ"מ ברבקה שבאה להדבק בזרע אברהם ודאי היה דינה כגירות גמורה, והיה בה דין גר שנתגייר כקטן שנולד דמי , וכמשנ"ת לעיל שזרע אברהם אף שלא שמרו תורה ומצוות חשיבי כישראל מומר ולא כעכו"ם. אך צ"ע דא"כ הוי ב' גדרי גירות קודם מתן תורה אף למי שלא היה מזרע אברהם ומנלן הא.