יאיר כתב:הנה:
בדבר שאלתך. לדעתי, כיון שודאי ידע יעקב שעשו אחיו רשע גדול וודאי דאין הוא ראוי לעבודה זו,
על כן אינה לידו את הבכורה כדי שלא תחולל ע"י רשע זה.
ודו"ק. ויש עוד להאריך בזה.
אבימי כתב:לגבי המהלך (הנפלא!) של הבכור שור ותומכיו והתמיהה ה"מוסרית" על מעשה ה"ניצול" של יעקב נראה בפשטות כבר מרש"י שהיה ליעקב חשיבה אחראית לעתידו של עם ישראל ולכבוד שמים כמו שאומר שוודאי ש"אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה" כלשונו בפסוק ל"א, וראה יעקב לנכון להציל את עתיד האנושות מעיוות חמור של נתינת יכולת ההקרבה בידי לא-הגונים ולכן השתמש ביכולות תימרון לא קונבנציונאליות, שהוא די התמחה בהם, דרך אגב, כמו שרואים אצל לבן. (שוב,זה רק מסביר את הפן של המעלה שבקדושת בכור ולא את הצד הממוני או הזכותי)
דרך נוספת כתובה ברד"ק, שלהפך, הנתינה החינמית לנהנתן כעשיו היא לא דבר מרומם כלל וכלל בשביל צדיק, ורק אם יעקב מרוויח טוב-טוב מזה הוא מוכן להקריב את הכמות המדוייקת-ביותר של "עולם הזה" שהכין לעצמו. עיי"ש מה שמבאר בפסוק כ"ט.
ארי שבחבורה כתב:אבימי כתב:לגבי המהלך (הנפלא!) של הבכור שור ותומכיו והתמיהה ה"מוסרית" על מעשה ה"ניצול" של יעקב נראה בפשטות כבר מרש"י שהיה ליעקב חשיבה אחראית לעתידו של עם ישראל ולכבוד שמים כמו שאומר שוודאי ש"אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה" כלשונו בפסוק ל"א, וראה יעקב לנכון להציל את עתיד האנושות מעיוות חמור של נתינת יכולת ההקרבה בידי לא-הגונים ולכן השתמש ביכולות תימרון לא קונבנציונאליות, שהוא די התמחה בהם, דרך אגב, כמו שרואים אצל לבן. (שוב,זה רק מסביר את הפן של המעלה שבקדושת בכור ולא את הצד הממוני או הזכותי)
דרך נוספת כתובה ברד"ק, שלהפך, הנתינה החינמית לנהנתן כעשיו היא לא דבר מרומם כלל וכלל בשביל צדיק, ורק אם יעקב מרוויח טוב-טוב מזה הוא מוכן להקריב את הכמות המדוייקת-ביותר של "עולם הזה" שהכין לעצמו. עיי"ש מה שמבאר בפסוק כ"ט.
עיין בתגובתי הקודמת.
ובכלל, אם הדברים כה פשוטים כפי שאתה כותב מדוע כאשר מה שעמד על הפרק הוא הברכות - נושא מהותי לא פחות - לא פעל יעקב בכזו נחרצות, ואדרבה - נראה שלולא הוראתה המפורשת של רבקה הוא לא היה עושה כלום?
אבימי כתב:תמיהה קטנה הנסרכת בשובל קושיותיך: איך בכלל, אם בכלל, עובד דבר כזה של "למכור בכורה"? מילא אם מדובר על דיני ממונות, שגם שם צריך עיון איך זה עובד (מישהו יודע אם קיימת מקבילה בחושן משפט לזה?). אבל החובה לכבד בכור, הרי זו זכות שהיא לא בידי המוטב. וכי יעלה על הדעת שאדם יוכל למכור את אבהותו לאחר, שההוא יהיה מהיום האבא שצריך לכבדו? לא הבנתי כלל וכלל.
ארי שבחבורה כתב:אמנם, שיטה זו – על כל יתרונותיה – מעוררת בעיה אחרת, ואולי חמורה אף יותר, והיא – כיצד ניתן להבין את התנהגותו של יעקב מבחינה מוסרית? ואם לגבי המעשה השני של נטילת הברכות אנו יודעים כי הוא נעשה בהוראתה המפורשת של רבקה שפעלה ברוח-הקודש מה נאמר על המעשה הראשון של לקיחת הבכורה "בכוח גדול וביד חזקה"? וצ"ע.
אשמח לשמוע את דעתכם בענין.
מבקש חכמה כתב:בעניין מכירת הבכורה אציין מקורות ידועים:
שו"ת ריב"ש שכח:
עוד כתבת, שראית כתוב בשם הרב רבינו יעקב בן הרא"ש ז"ל, שכת' בשם אביו הרא"ש ז"ל, דהמקנה דבר שלא בא לעולם, אם נשבע על ככה, שקנה הקונה, ואפילו מת המקנה, המקח קיים; וראיתו, ממכירת הבכורה שמכר עשו ליעקב; וכתיב: השבעה לי. ואמרת שאודיעך דעתי. תשובה: לאו הרא"ש ז"ל, ולא הרב רבינו יעקב, חתימי עלה; ואיני רואה לתלות בגברי רברבי כותייהו סברא זו, שאין לה על מה שתסמוך גם הראיה שהביאו בשמם, אין לה עקר; לפי שהי' קודם הדיבור, ומאן לימא לן שלא היה אדם מקנה אז דבר שלא בא לעולם, והשבועה היתה לרוחא דמלתא, שלא יערער עשו בדבר, כי הכירו יעקב בזד יהיר ואיש זרוע, לפיכך השביעו
קצות החושן רעח,יג מחדש שמועיל סילוק בבכורה:
ולפי מ"ש אפשר דאבד עשו הבכורה במה שאמר למה זה לי בכורה דהוא מדין סילוק.
אבימי כתב:ארי שבחבורה כתב:אבימי כתב:
עיין בתגובתי הקודמת.
ובכלל, אם הדברים כה פשוטים כפי שאתה כותב מדוע כאשר מה שעמד על הפרק הוא הברכות - נושא מהותי לא פחות - לא פעל יעקב בכזו נחרצות, ואדרבה - נראה שלולא הוראתה המפורשת של רבקה הוא לא היה עושה כלום?
שלושה סיבות בפשטות להבדל:
א: בברכות מדובר במעשה רמאות. משא"כ בבכורה שזהו ניצול הזדמנות. (תחת תנאי לחץ ככל שיהיה עדיין זה הסכם רגיל)
ב: מדובר בהליכה נגד דעת אביו יצחק שאחז שהברכות כן שייכות לעשיו. יעקב ביטל את דעתו לאביו והיה צריך את הכרעת אמו כדי ללכת נגד זה. (רמב"ן)
ג: אני לא זוכר מי אמר את זה אבל ישנו מהלך שעם ישראל היה צריך באמת מצד יעודו להתנהל ללא הברכות, וזה שיש לעם ישראל חלק בעוה"ז זהו "חידוש". אתה זוכר משהו כזה? (זכור לי שזהו מהלך מוכר ומבוסס ולא רעיון פורח...)
בכלל, לפי הרד"ק לא קשה כלל.
מה נראה לך בקשר לשאלה שהבאתי בסוף דברי שם?
ארי שבחבורה כתב:לאיזה פירוש של הרשב"ם (וה'חזקוני') כוונתך?
ארי שבחבורה כתב:ואולם רבינו יוסף בכור-שור – מגדולי בעלי התוספות ומגדולי הפשטנים (מאפיין שבא לידי ביטוי מיוחד כאן וכדלהלן) – רוח אחרת היתה עמו, ובפירושו על התורה (כאן) הוא מיישב את הקשיים הנ"ל בדרך שונה ויחודית שהופכת את הקערה על פיה.
וז"ל: "והוא עיף" – דרך הציידים להיות עייפים ורודפים אחרי החיות, ופעמים טועים ביער שלושה וארבעה ימים, ויגיע להם רעב וצמא. וכן היה לעשיו – שהגיע עד שערי מות, ולא היה בו כח להשיב ידו אל פיו, כמו שהוא אומר: "הלעיטני נא וגו'" – כלומר, שפוך לתוך פי ואני אוכל, שאיני יכול אפילו לתת לתוך פי, ולא ללכת אל בית אבי, אך מצא את יעקב אחרי הצאן במרעה רחוק מן העיר, ואם היה האוכל מתמהמה לו היה מיד מת. ולכך אמר לו יעקב: אם אתה מת מיתת עצמך הרי כל אשר לאבי בידי, וכל בני קטורה וישמעאל ולוט שמילט זקני מן השבי ומן המות – יהיו משועבדים לי. ואם אוכילך ותחיה הריני מפסיד שרות גדול וממשלה גדולה – שאתה בכור ותיקח הכל. אבל אם תמכור לי בכורתך אז אוכילך ותחיה ולא תמות, ואני לא אפסיד במה שאוכילך. ואם לא תחמול על עצמך בשביל שלא תרצה שתבוא לי הממשלה גם אני לא אחמול על עצמך – כי כמו שאתה רוצה לעצמך אני אוהב לעצמי, ואיני אוהבך יותר ממני. ומחמת טענה זו אמר לו יעקב: "מכרה כיום את בכורתך לי... עכ"ל, והובאו דבריו ב'ספר הג"ן' ב'פענח רזא' וב'מושב זקנים'. וב'מושב זקנים' מובא ביאורם של הפסוקים הבאים לפי שיטה זו, וז"ל: אז ענה עשיו: "הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה" – מה שווה לי הבכורה כשאמות? ודאי אני רוצה למוכרה לך שתחייני ותאכילני. והאכילו יעקב על תנאי זה. וכשבקש עשיו לאכול לא היה יכולת בידו להאכיל את עצמו מחמת חלישות שהיה לו מחמת רעבון והלעיטו יעקב... עכ"ל. אשמח לשמוע את דעתכם בענין.
בספר הזהר מסביר רבי שמעון, כי עשו שׂנא את הבכורה למבראשונה, והיה מבקש מיעקב שיטלנה ממנו בלא כסף, אך יעקב עמד על כך שרכישת הבכורה תהיה בדרך מקח וממכר, ועתה – כאשר עשו ביקש ממנו לעיטה מן הנזיד – נקרתה ליעקב שעת הכושר לקנות את הבכורה במחיר. וזה לשון ספר הזהר:ארי שבחבורה כתב:כיצד ניתן להבין את התנהגותו של יעקב מבחינה מוסרית?
ולפי דרכינו למדנו לקח גדול: לאח רעב פורסים לחם ללא דיחוי, יהא מטונף בעבירות כאשר יהא.אֲמַרוּ לֵהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן: מִלְּתָא רַבְּתָא בָּעֵינַן לְמִבְעֵי קַמָּךְ בְּעִנְיָנָא דְיַעֲקֹב וְעֵשָׂו: אֵיךְ לָא בְּעָא יַעֲקֹב לְמֵיהַב לְעֵשָׂו תַּבְשִׁיל דִּטְלוֹפְחִין עַד דְּזַבֵּן לֵהּ בְּכֵרוּתָא דִּילֵהּ? וְעוֹד, דַּאֲמַר עֵשָׂו לְיִצְחָק אֲבוּהִי: 'וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמָיִם'.
אֲמַר לוֹן: בְּהָדָא שַׁעֲתָא אַתּוּן חַיָּבִין לְקַבָּלָא מַלְקוּת, דְּהֵאמַנְתּוּן לְפִתְגָמֵי דְעֵשָׂו וְשַׁקַּרְתּוּן לְפִתְגָמֵי דְיַעֲקֹב. דְּהָא קְרָא אַסְהֵד עֲלֵהּ 'וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם'. וְתוּ כְּתִיב 'תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב'.
אֶלָּא כָּךְ הוּא עִנְיָנֵהּ דְּיַעֲקֹב עִם עֵשָׂו: בְּגִין דְּעֵשָׂו הֲוָה סָנֵי לִבְכֵרוּתָא בְּקַדְמָיְתָא, וַהֲוָה בָּעֵי מִנֵּהּ דְּיַעֲקֹב דְּלִסְּבַהּ לֵהּ אֲפִלּוּ בְּלָא כְסַף. הָדָא הוּא דִכְתִיב: 'וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה'.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 31 אורחים