הריגת 'כל זכר בטף' במלחמת מדין

[היכלי שן]

בפרשת מטות (במדבר לא, א-ב): "וידבר ה' אל משה לאמר נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים", והנה לא פורט מה צריך לעשות כדי לנקום.
לאחר מכן כתוב: "ויצבאו על מדין כאשר צוה ה' את משה ויהרגו כל זכר". ולא מפורט האם הרגו גם את הזכרים הקטנים.
לאחר מכן כתוב: "ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בה' על דבר פעור ותהי המגפה בעדת ה' ועתה הרגו כל זכר בטף". הרי שבתחילה לא הרגו את קטני הזכרים. ורק בהמשך נאמר להם להרוג כל זכר בטף.
והנה לא ברור מדוע בתחילה לא הרגו את קטני הזכרים. ועוד, אם משום מה לא הרגו כי חשבו שלא צריך להרוג, א"כ מדוע אח"כ תוך כדי הנידון כלפי הריגת הנקבות הקטנות נאמר להם להרוג כל זכר בטף.

[עץ הזית]

בתחילה דנו זאת כמלחמה רגילה - שלא הורגים את הטף והנשים.
אך למעשה היו כאן שני שינויים ממלחמה רגילה, שינוי אחד המתבקש מאליו (עד שמשה רבנו גער בהם על כך שהם לא עמדו עליו מעצמו) שהיה צריך להרוג את הנשים כיון ש"הן הנה היו" וכו', ושינוי נוסף הוא שבמלחמה זו נצטוו להרוג כל זכר בטף - ואת זה הם אכן לא יכלו לדעת מעצמם ולכן משה רבינו לא גער בהם על זה וממילא לא מפורש מה הטעם לשינוי זה, אך לכאורה העניין הוא שצריך להשמיד את מדיין לגמרי כעין דין שבעה עממים (שגם בהם הטעם להרגם זה כדי שהם לא יחטיאו, ובהם הציווי הוא "לא תחיה כל נשמה") אלא שבשונה מבשבעה עממים במדיין כן החיו את הנשים אשר לא ידעו משכב זכר (וכנראה אם היו מחיים גם את הזכרים אז התרבות המדיינית היתה ממשיכה, אבל על ידי הטף בנשים בלבד היא לא שרדה).

[חלא בר חמרא]

עיין באבנ"ז עה"ת שבאמת לא היה חיוב להרוג טף בתחילה, ורק אח"כ התחדשה המצוה הזו עי"ש הטעם.