עיר הנידחת.
המחלוקת על הריגת כל אנשי העיר כולל נשים וטף .
א.
בסה"מ מצווה תסד.
וברמב'ם עבודה זרה פרק ד.
עיר הנידחת..
...אִם הֻדְּחָה כֻּלָּהּ; וְאִם נִמְצְאוּ הָעוֹבְדִים רֻבָּהּ, מַכִּין אֶת כָּל הַטַּף וְהַנָּשִׁים שֶׁלָּעוֹבְדִים
לְפִי חֶרֶב.
ובכסף משנה שם - מציין למגדל עוז שהאריך לבאר - וז'ל המ"ע:
.. וכבר תמה ר״מ הלוי מטוליטולא עליו למה העניש הנשים והקטנים שאינן בני חיוב. ?
* והשיבו חכמי לוניל ז״ל בראיה דגרס בספרי הכה תכה את יושבי העיר מכאן אמרו חכמים:
אין מקיימין את הטפלים כלל שהורגין אותן דדריש את רבויא,
* ועוד דבכריתות פלוגתא דר׳ אליעזר ור״ע, דר׳ אליעזר סבר קטנים בני רשעי ישראל נהרגין -
ור״ע סבר אין נהרגין, ופסק כר׳ אליעזר משום דהתם ספרי ר״ש וקאי כר׳ אליעזר.
* ועוד דאיכא למילף מעדת קרח ואנשי יבש גלעד שהרגו הנשים והטף אע״פ שהן לא חטאו נענשו בעבור הגדולים משני טעמים:
חדא שהם סבה וגורמים לישיבת הגדולים, שהן הנן העיקר לסייע לעוברי עבירה,
" כי מי גרם לאנשים שישבו בעיר ? חברת הנשים.וכיון שהודחו עימהם , נהרגין".
ועוד - לרדות הגדולים בהריגתן [של הטף] שהן חביבין עליהן: ע"כ.
ב.
הסערה.
מאחרי משפטים אלה של מגדל עוז נמצאים חילופי אגרות סוערות בין הרמ"ה והר'י מלוניל על ההיתכנות שיהרגו טף שלא חטאו בעוון אבותיהם.
דעת הרמ״ה
(ר׳ מאיר ב״ר טודרוס הלוי אבולעפיה), בעניין עונש הטף והנשים באיגרתו לחכמי לוניל משיג על הרמב״ם גם בעניין הריגת הנשים בעיר הנידחת וגם בעניין הריגת הטף....
..ואשר לטף, מגיב הרמ״ה על דברי הרמב״ם מן הבחינה הערכית, ואומר: 'חלילה לאל מרשע'. והוא ממשיך ותמה על חיובו של קטן: 'וכי היכן מצינו קטן חייב, שזה חייב ?'.
והוא מביא ראיות אחדות מן התלמוד שאין להעניש את הקטנים.
הגמרא, במסכת סנהדרין סא ע״ב., אומרת: 'לכל דבריהם, זה וזה שוים'.
כלומר, דינם של רבים שעבדו עבודה זרה, הנידונים כעיר הנידחת, הוא כדינו של יחיד שעובד עבודה זרה, פרט ליוצאים מן הכלל שהתלמוד מונה שם. אם כן,
* כיצד הרמב״ם מוסיף על ההבדלים שבין היחיד לרבים, ומחדש שברבים הורגים את הטף?
* ועוד, שכאשר מדגיש התלמוד את חומרת הדין של אנשי העיר הנידחת, אין מזכירים אלא שממונם אבד, ואין מזכירים שגם הנשים והטף נענשים.
* ועוד, שבבן סורר ומורה, שואלת הגמרא (סנהדרין סח),.. היכן מצאנו שענש הכתוב קטן,
שיהיה צורך כאן לפטרו ?!
* ואם משום הפסוק 'החרם אותה ואת כל אשר בה' (דברים יג, טז), אין כלול בזה עונש הקטנים.
ג.
ר׳ אהרן ב״ר משולם מלוניל [ מפרובאנס.- חברו של הראב״ד].
משיב על השגת הרמ״ה, ומיישב את דברי הרמב״ם גם בעניין הנשים וגם בעניין הטף. בעניין הנשים,
הוא מעמיד את דברי הרמב״ם בנשים שהודחו לעבודה זרה...
וז'ל - ועל שאלתו של הרמ״ה, שאם כן, הנשים ...
..ויש לומר,..ואלו הנשים, אף על פי שלא היה להם התראה, או שהודחו מעצמם, הורגין אותם לפי חרב, לפי שהם היו עיקר לסייע ידי עוברי עברה, והן הנה היו סבה לאנשים הנדחין.
אבל יש לומר לדברי הרב ז״ל, כיון דסבירא ליה: הקטנים בני רשעי ישראל נהרגין, כל שכן נשי העובדים שהודחו עמם. דכל מקום שאמרה תורה וצותה להרוג הטף, צותה להרוג את הנשים,
כמו שראינו בעדת קרח ובאנשי יבש גלעד .
ד. המקור.
ואשר למקור דברי הרמב״ם, הוא אומר:
'ומי יודע, אולי יש אתו ברייתא דמסייע ליה בטעמא, ומעינינו נעלמה, וכהנה רבות עמו׳.
כלומר, תחילה ר׳ אהרן נותן טעם שבכל מקום שאמרה תורה להרוג את הטף,
ציוותה גם להרוג את הנשים.
ובנוסף מתייחס למקור , אומר ר׳ אהרן: אולי היה בידו ואיננו בידינו?
ואשר להריגת הטף, ר׳ אהרן מביא אסמכתאות לדבר משלושה מעשים הנזכרים במקרא: מעדת קורח; מאנשי יבש גלעד; ומהמתת שבעת בני שאול, שמסרם דוד לגבעונים.
מן המקראות הללו, אנו למדים, שהקב״ה מחמיר בעבודה זרה, בשבועה ובחילול השם. במקרים אלו
יש להחרים ולהשמיד הכול, למען ישמעו וייראו הנשארים, כי יש לך אדם שבנו הקטן חביב עליו מגופו.
ה.
בדבריו ר׳ אהרן מסביר -,
שישנם מקרים מיוחדים שנצרכו להריגת הטף - כעבודה זרה, שבועה וחילול השם בהם החמירה התורה במיוחד. ומסתמך גם על מה שנאמר בבן סורר ומורה, שהוא נהרג על שם סופו.
היינו, ענישת הקטנים מטרתה אינה רק ליירא את הגדולים, אלא מטרתה היא -
הענשת הקטן עצמו, שייענש על שם סופו. וזה לשונו: ואשר הגדלת להפליא על דברי רבינו הרב, דקאמר: "מכין את הטף לפי חרב", באומרך: חלילה לא־ל מרשע, וכי היכן מצינו קטן חייב, שזה חייב ?! והשתוממו מחשבותיך, ונבהלו רעיוניך, ונפלא הדבר בעיניך׳.
ו. ר׳ אהרן מבטל תמיהה זו:
'למה תשתומם ותשתאה ? פקח עיניך וראה :
בעדת קרח, אשר ירדו הם ונשיהם ובניהם הנסמכים עמהם חיים שאולה;
והתבונן באנשי יבש גלעד, שבשביל האנשים שחטאו, אשר לא באו אל המצפה, הכו הטף ונשים.
ואם אנשים חטאו, טף ונשים מה חטאו?
וכן בשאול כתיב: "ינתן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לד׳" [שמואל ב׳ כא, ו].
ואם שאול חטא, בניו הבאים אחריו מה חטאו?
אלא חומר הוא שהחמיר הקב״ה בעבודה זרה ושבועה וחילול השם,
להחרים ולהשמיד הכל, למען ישמעו ויראו הנשארים. כי יש לך אדם שבנו קטן חביב עליו מגופו.
וכן מצאנו בבן סורר ומורה, נדון על שם סופו׳.
המשך בחלק הבא.