גימפעל כתב:מבקש תורה כתב:ח. כישוף בב"נ. ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות כ' רש"י שם טומאה כישוף ומעשה שדים, וצ"ע דכישוף אסור מה"ת ובנהדרין נו: דגם ב"נ מצווין על הכישוף.
עיין חדוא"ג מהרש"א סהנהדרין צ"א ע"א.
ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. והביא רש"י פי' חז"ל דמסר להם שם טומאה. ובביאור ענין זה דנו הראשונים. בחיזקוני כ' "פי' שם להשביע את השדים שיוכלו להזכיר את השם בטומאת הגוף ולא יזיק להם. וי"א ח"ו שלמד צדיק כאברהם שום שם קדוש לרשעים אלא מסר להם שם להשביע השדים באדוניהם הממונים עליהם שיעשו להם כל מה שירצו וקרי ליה שם טומאה כמו ששנינו הלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. וראיה לדבר זה שהרי מתנת חסר וי"ו עולה בגמטריה למדם להשביע השדים". וכעי"ז כ' בדעת זקנים "אמרו בפ' חלק שמות בטומאה מסר להם פי' שיהו יכולין להזכיר שם המפורש בטומאת הגוף ולא יזיק להם וגם היום יש ישמעאלים שבקיאין בשם ומזכירין אותו בטומאה. וקשה לה"ר משה היאך אדם וצדיק חשוב כאברהם ילמד השם לרשעים לכן פי' ה"ר יעקב בה"ר נחמן שם טומאה שם השדים שמשביעין אותן באדוניהם הממונים עליהם לעשות כל מה שרוצים כמו ספר בילא"ד ושם טומאה נקרא על שם רוח הטומאה כדאמרינן במס' חגיגה הלן בבית קברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. רמז לזה שהרי מתנות כתיב חסר וא"ו והוא עולה בגימטריא למדם להשביע השדים. מה"ר משה". ובהדר זקנים ובפי' הריב"א יש תוספת בזה "וה"ר יעקב ממוט"רוייל אומר שם טומאה. כלומר למדם לקרות לע"ז שלהם שם מטומאה כמו פעור ומרקוליס שנקראו ע"ש שמטמאין אותם ומתחלה היו קוראים אותם בשם הקב"ה כדכתיב אז הוחל לקרא בשם השם". (וכיון לפי' זה בתורה תמימה).
ובפי' רח"פ "וא"ת למה עשה זה הדבר ללמד להם שמות, וי"ל שהיה רואה אותם עסוקים בתרפים והיו צריכים להשתחוות לו קודם שהיה אומר לו שום דבר והיה מוכיחם אמרו לו היאך אנו מניחים אותם והלא הם מגידים לנו עתידות א"ל הניחום ואלמד לכם שמות אפי' תאמרו אותם במקום הטנופת יועיל לכם". ובריקאנטי כ' "מלמד שמסר להם שם הטומאה והם כשפים ומעשה שדים. וסוד הענין הוא, כי אברהם אבינו ע"ה היו בידו כחות הטהרה וכחות הטומאה. הטהרה בפנים ביניקת האילן מקור מים חיים, והטומאה מבחוץ הם כחות הערלה הנקראים קליפות אילן העליון, והנה במותו נתן כחות הטהרה ליצחק, את כל אשר לו ליצחק, בסוד בת היתה לו ובכל שמה. כחות הטומאה מסר לבני הפלגשים הראויין להם. וישלחם מעל יצחק בנו. שלא יכנסו טמאים בהיכל".
והנה רש"י בסנהד' צא, א כ' "שם טומאה - כשוף ומעשה שדים". וכ' מהרש"ל שם "ותימא הא בני נח מוזהרין על הניחוש והכשפים גם בפירוש החומש לא הזכיר רש"י אלא שם טומאה ולא פירש מידי". ובבאר שבע שם כ' "ולי נראה דלא קשיא מידי מכמה טעמים חדא מה שכתב הא בני נח מוזהרין על הניחוש ועל הכישוף היינו למ"ד בפרק ד' מיתות דבן נח מוזהר על הכשוף אבל לפום קושטא לא קי"ל הכי וכו' ואפילו למ"ד דבן נח מוזהר על הכשוף הא כבר כתב רבינו ירוחם והביאו בית יוסף בטור יורה דעה סימן קע"ט וז"ל אברהם שמסר שמות הטומאה לבני הפילגשים שע"י השבעה מותר בכל ענין אף על פי שמשביע בשמות הטומאה ואינו בכלל כשפים ע"י מעשה אחר או ע"י לחש וכן נראה עיקר ונכון להחמיר שהוא איסור תורה ע"כ ביאור דבריו שכתב שם קודם דלא מיקרי מעשה כשפים אלא כשלוקח דבר ועל ידו עושה מעשה או ע"י לחש בלא השבעה אבל ע"י השבעה לא מיקרי מעשה כשפים וא"כ מה שפירש רש"י כשוף היינו ע"י השבעה ולא זולת ועל ידי שלמד אברהם אבינו אותם כשוף ומעשה שדים כדי שיוכלו להציל עצמם או אחרים וזה היתר גמור כמו שכתב רש"ל ז"ל בעצמו בהגהתו לטור יורה דעה (מובא בדרישה סוף אות ד') וז"ל אם יכול אדם ללמוד מן המכשף עניני כשוף חשבתי דמותר ללמוד ולעשות להציל את עצמו או אחרים מתשובת מוהר"ר מנחם סימן מ"ו עכ"ל וכן משמע מפסקי מהרא"י סימן צ"ו וכבר מצאתי כתוב (פירוש הרא"ש בראשית שם) שם טומאה פירוש אפילו בטומאת הגוף יכולין להזכיר את השם ולא יזיק להם לפי שידע שבני הפילגשים לא היו נזהרים להזכיר שם בטהרה וי"א (פירוש הרא"ש בשם רבי יעקב בן נחמן) חס ושלום שלמד צדיק כאברהם שום שם קדוש לרשעים אלא מסר להם שם להשביע השדים באדונים הממונים עליהם שיעשו להם כל מה שירצו וקרי ליה שם טומאה כמו ששנינו הלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה כו' וא"ת מה לו לצרה זו למסור להם ותירץ הרי"ח ז"ל שאמר אברהם הואיל שאני שולחם מעל יצחק בני לארץ קדם שמא יראו לבני קדם אלילים ומגידים להם עתידות וגם הם יעשו כן כדי לידע עתידות וגם יהיו סבורים שיש ממשות באלילים לכן לימדם כדי שידעו שאין ממש באלילים ועוד מצאתי כתוב לכך מסר להם שם טומאה לפי שראה אברהם שלא היו ראויים לידבק בשם ולא להיות אצל יצחק לפי שנטו אחר הטומאה לצד שמאל ולכן לא הזכיר שמל אותם לשמונה לפי שראה שאין בהם ממש שחזרו לגללי אמם".