פורום אוצר החכמה

ידוע המדרש המובא ברש"י פרשת תולדות עה"פ 'יודע ציד' שהיה עשיו שואל את אביו 'כיצד מעשרין את המלח ואת התבן'.
מה בדיוק היתה שאלתו של עשיו [עכ"פ להבנת הנשאל - יצחק אע"ה שלא דחהו בקש], על עצם החיוב, על שיעור החיוב או משהו אחר, נחוץ לי מקורות שעסקו בכך ולא השערות.

שאלתו של עשיו לא הייתה על עצם החובה לעשר מלח ותבן, אלא "היאך מעשרין" - כיצד יש לחשב את ערכם של מלח ותבן. המאפיין את המלח והתבן הוא, שאפשר לחשב את ערכם בשתי דרכים: לפי שוויים העצמי ולפי ערכם בשעה שמשתמשים בהם.

המלח כשהוא לעצמו זול ביותר, אולם בתבשיל ערכו עצום, ובלעדיו התבשיל תפל. גם תבן כשהוא לעצמו ערכו מועט, והוא משמש למספוא או להסקה, אולם כאשר משתמשים בתבן ליצירת לבנים - הרי התבן מגבש את החומר ומעניק ללבנה את חוזקה.

זו הייתה שאלתו של עשיו - כיצד מעשרים את המלח והתבן, לפי שוויים העצמי או על-פי ערכם כשהמלח מעורב בתבשיל והתבן בלבנים. בכך ניסה לרמות את אביו ולהצטייר בעיניו כמדקדק במצוות. ואכן, יצחק חשב שהוא באמת מדקדק במצוות, ולכן ביקש לברכו. (ליקוטי שיחות)

לא היה איזה אשכול בנידון?

יישר כח גדול, שאלתי בעקבות מקור מסויים בו מובא המדרש בלשון כמה מעשרין את המלח וכו', לפי הביאור שהבאת זה מבואר היטב.

אני חושב שאפשר למצוא היום הרבה שיסבירו בדיוק איך הם מעשרים את המלח.

מורה צדק כתב:אני חושב שאפשר למצוא היום הרבה שיסבירו בדיוק איך הם מעשרים את המלח.

הוא מתכוון כנראה לביסלי מלוח, ולבמבה מלוחה, ועוד כיד ה' הטובה על מעשרי המעשרות שבשארית ישראל.

מצאתי כעת שבטעמא דקרא להגרח"ק ביאר הענין בכמה דרכים.

חיס כתב:שאלתו של עשיו לא הייתה על עצם החובה לעשר מלח ותבן, אלא "היאך מעשרין" - כיצד יש לחשב את ערכם של מלח ותבן. המאפיין את המלח והתבן הוא, שאפשר לחשב את ערכם בשתי דרכים: לפי שוויים העצמי ולפי ערכם בשעה שמשתמשים בהם.

המלח כשהוא לעצמו זול ביותר, אולם בתבשיל ערכו עצום, ובלעדיו התבשיל תפל. גם תבן כשהוא לעצמו ערכו מועט, והוא משמש למספוא או להסקה, אולם כאשר משתמשים בתבן ליצירת לבנים - הרי התבן מגבש את החומר ומעניק ללבנה את חוזקה.

זו הייתה שאלתו של עשיו - כיצד מעשרים את המלח והתבן, לפי שוויים העצמי או על-פי ערכם כשהמלח מעורב בתבשיל והתבן בלבנים. בכך ניסה לרמות את אביו ולהצטייר בעיניו כמדקדק במצוות. ואכן, יצחק חשב שהוא באמת מדקדק במצוות, ולכן ביקש לברכו. (ליקוטי שיחות)

לביאור זה המדובר במעשר כספים ולא במעשר טבל. וכעין זה כתב גם ב'תפארת תורה' להגרש"ד פינקוס.

ועוד ביאור נפלא עד"ז מצאתי בספר אבני שהם (שחור), שבבית יצחק היו מעשרין את המלח והתבן, ונסתפק עשיו אם הוא מדין מעשר טבל שצריך להפריש עשירית בדקדוק שביותר מכך מעשרותיו מקולקלים, או שהוא מדין מעשר כספים שהמהדרין נותנין יותר מעשירית עד חומש, ושימד"נ.

עוקר הרים כתב:

מורה צדק כתב:אני חושב שאפשר למצוא היום הרבה שיסבירו בדיוק איך הם מעשרים את המלח.

הוא מתכוון כנראה לביסלי מלוח, ולבמבה מלוחה, ועוד כיד ה' הטובה על מעשרי המעשרות שבשארית ישראל.

אני מתכוון למלח עצמו.

אהבתי את זה:

חיס כתב:שאלתו של עשיו לא הייתה על עצם החובה לעשר מלח ותבן, אלא "היאך מעשרין" - כיצד יש לחשב את ערכם של מלח ותבן. המאפיין את המלח והתבן הוא, שאפשר לחשב את ערכם בשתי דרכים: לפי שוויים העצמי ולפי ערכם בשעה שמשתמשים בהם.

המלח כשהוא לעצמו זול ביותר, אולם בתבשיל ערכו עצום, ובלעדיו התבשיל תפל. גם תבן כשהוא לעצמו ערכו מועט, והוא משמש למספוא או להסקה, אולם כאשר משתמשים בתבן ליצירת לבנים - הרי התבן מגבש את החומר ומעניק ללבנה את חוזקה.

זו הייתה שאלתו של עשיו - כיצד מעשרים את המלח והתבן, לפי שוויים העצמי או על-פי ערכם כשהמלח מעורב בתבשיל והתבן בלבנים. בכך ניסה לרמות את אביו ולהצטייר בעיניו כמדקדק במצוות. ואכן, יצחק חשב שהוא באמת מדקדק במצוות, ולכן ביקש לברכו. (ליקוטי שיחות)

וברשותכם אני אוסיף:
שבעצם עשו התכוון לעצמו...
כלומר הרי עשו מצד אחד לא היה שווה כלום שהרי היה בטלן וכל היום עושה עברות וא''כ הוא דומה למלח שערכו מועט מאוד
אבל מצד שני הרי אי אפשר שיהיה עולם בלא עשו כלומר בלא יצר הרע והס''מ שהוא שרו של עשו
נמצא שמצד זה עשו ערכו רב וכמו המלח שנותן טעם בכל התבשיל כך היצר נותן טעם בלימוד כמאמר הזוהר הידוע, וגם נותן טעם למצוות כי ידוע שלעת''ל שלא יהיה יצר נאמר ע''ז ימים שאין בהם חפץ.
א''כ כל דיברי עשו באו לסנגר על עצמו, וגם בניו - רומי - יטענו אותה טענה לעתיד לבוא ויאמרו שכל הגשרים והשווקים והמרחצאות לא עשו אלא לצורך ישראל כלומר הם תרמו בסופו של דבר גם אם לא נתכוונו להבאת העולם לתיקונו.
וזה מה שטוען עשו שדי לו בזה שכל התיקון של העולם כולו ושל יעקב לא יכול להתקיים בלעדיו.

העתק מהרשום אצלי:

בראשית כה-כז ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה. וברש"י "יודע ציד - לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצות". וכ"ה במדרשים. וכ' בעמר נקא "שהיה שואל מה טעם מעשרין את התבן שאינו ראוי למאכל אדם והמלח שאינו מגדולי קרקע וכסבור אביו שהוא מעשרן מפני היותו מדקדק במצות. ואין לפרש היאך מעשרין כמשמעו כיצד מעשרין התבן והמלח שאם באנו לעשרן נוציא מהן אחד מעשרה כשאר הדברים המתעשרין ומה טעם לשאלה זו". ובגור אריה כ' "נקט אלו השנים מפני שהם פטורין לגמרי, אפילו מדרבנן. ויש לדקדק על הלשון דקאמר 'האיך מעשרין' דמשמע שלא היה שואל רק היאך מעשרין, אבל אמר שודאי חייבים במעשר, ואם כן במה מסתפק 'האיך מעשרין', ויראה דכך היה עשו אומר - דודאי כל מידי שהוא לגמרי לאכילה, כגון פירות, חייבין במעשר לגמרי, אבל תבן שאינו רק שומר לפרי, וכן המלח שאינו עומד לעצמו אלא שנותן טעם באוכל, אין הסברא נותן שיתן מעשר ממנו. אבל מכל מקום כיון דהוא שומר לו, וכן גבי מלח שהוא נותן טעם אם כן הוא דבר שנהנים ממנו, 'היאך מעשרין אותו', וכו' ועשו מפני רמאותו היה אומר דסוף סוף כיון שהכל הוא מן השם יתברך היאך מעשרין אותו, כלומר דאין ליתן מעשר מהם לגמרי - דהא בעצמם אינם דבר, ואינם בשביל עצמם, אבל לפוטרם לגמרי - לא, ולכך קאמר היאך מעשרין אותם". וידידי הרב ... כ' בזה "נראה דדרכם היה להפריש מעשר מכל אשר להם וכמו שמצינו לגבי יעקב שאמר 'וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך', וזה היה מדין מעשר כספים, חוץ מגידולים שזה היה מדין תרו"מ ואיתא בכתובות דבמעשר כספים עין יפה היא חומש [כך פירש באהבת חסד ח"ב פרק י"ט אות ג' וכ"ד הגר"א], ולכתחילה צריך לתן חומש, אבל בתרו"מ אין מוסיפין על המעשר, ועשיו עשה עצמו כמסתפק אם מלח הוא גידולין וצריך לתן רק מעשר או שהוא מדין מעשר כספים ואז ראוי לתן חומש ולכן שאל היאך מעשרין דפשיטא ליה דצריך לעשר או מדין תרו"מ או מדין מעשר כספים". אגב, ראיתי פעם ש'ענן' שר"י ג"כ היתה לו איזה שיטה מחמירה בענין מעשרות, (אולי מעשר על כסף וזהב כי זה בא מהארץ, או כיו"ב). ורס"ג נתווכח עימו.