מה זה נין

[מעיין]

עכשיו ראיתי שנמצא כמה פעמים בירושלמי 'מגיב ליה'
ולדוגמא במס' ברכות פ"ג סוף ה"א
ר' יונה ר' יוסי גליליא בשם רבי יסא בר חנינא אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת והא רבי יוחנן שאל לר' ינאי קומי ערסיה דר' שמואל בן יוצדק הקדיש עולתו לבדק הבית והוא מגיב ליה נימר כד הוה רחיק או כד הוון מסקין ליה לסדרה והא ר' ירמיה שאל לר' זעירה קומי ערסיה דר' שמואל בר רב יצחק נימר כד הוה רחיק הוה מגיב ליה כד הוה קריב לא הוה מגיב ליה
ומ"מ לא השתמשו בזאת המילה ותולדותו 'תגובה' עד 'עברית החדשה'

[זקן ששכח]

הארת אגב: מה שהוזכר ב'עלים לתרופה' בשם ספר יוחסין ש'נין' כוונתו לדור רביעי ולמד כן ממה שאמר 'ונינו קינן', לדעתי אינה ראיה, כי אפשר לבאר כוונת דבריו שהיה קינן 'נין', כלומר בן לנכדו של אדה"ר - אנוש.
אין בדברי לסתור את עצם העובדה שהיו מי שבארו כן, אבל לא נוכל להוכיח על כך כלום מדברי הספר יוחסין.

[הור ההר]

עכשיו ראיתי שנמצא כמה פעמים בירושלמי 'מגיב ליה'
ולדוגמא במס' ברכות פ"ג סוף ה"א
ר' יונה ר' יוסי גליליא בשם רבי יסא בר חנינא אין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת והא רבי יוחנן שאל לר' ינאי קומי ערסיה דר' שמואל בן יוצדק הקדיש עולתו לבדק הבית והוא מגיב ליה נימר כד הוה רחיק או כד הוון מסקין ליה לסדרה והא ר' ירמיה שאל לר' זעירה קומי ערסיה דר' שמואל בר רב יצחק נימר כד הוה רחיק הוה מגיב ליה כד הוה קריב לא הוה מגיב ליה
ומ"מ לא השתמשו בזאת המילה ותולדותו 'תגובה' עד 'עברית החדשה'

אכן, זמן רב חיפשו מילה שתתאים לפועל באידיש "רעגירען", ובתחילה היו כותבים בעקבות האידיש "לרגר". עד שהמשורר ביאליק חידש את המילה "להגיב" ע"פ "אגביה" שבארמית. על אף שבמקור אין הבדל בין השיב לבין אגיב.
(כך זכור לי שכותב י. אבנרי ביד הלשון)

[תולעת ספרים07]

עקרונית אתה צודק, אבל צריך מעט לתקן את הפרשנות, נין בפסוק "לניני ולנכדי" לפי רש"י הוא בן, ונקרא כך בן כי קם לשלוט תחת אביו.
עכ"פ, לא לזה ציפינו טענת שזה פסוק מפורש שנין הוא בן הנכד, ועדיין לא ראינו שהבאת מי שפירש כן, אדרבה הבאת את רש"י שסובר שהוא בן.

לא הבנתי איך הגעת למסקנה מוזרה זו כאשר רש"י להדיא כותב שכוונת הכתוב שם הוא שליט ולא בן וזה שכתב שם התרגום ובעקבותיו רש"י שהכוונה לבן זה בגלל שבהמשך הפסוק כתוב שם נכד ממילא בהכרח שמה שהוזכר נין כוונתה לבן.
ועליך להתבונן היטב שוב בדברי רש"י שהבאתי
וברש"י שם: ינון לשון מלכות ושררה כמו (משלי פרק כ''ט פסוק כ"א) ואחריתו יהיה מנון, אם תשקר לי ולניני (בראשית פרק כ"א פסוק כ"ג) השליט על נכסי אחרים, אמרו בלבם נינם יחד (לקמן ע''ד פסוק ח) מלכיהם יחד עכ"ל

[די הייליגע צדיק]

וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי
ציטטתי מתוך הכתוב, ושם מפורש ניני, ולדעת כמה מפרשים הכוונה ל"נין" - כמו שנוהגים לומר אצלינו.

יגעתי ולא מצאתי במפרשי המקרא המפורסמים מי שמפרש כך "ולניני" כמו הביטוי של ה"נין" שבימינו כלומר הבן של הנכד.

מדברי רש"י הק' לא נראה שפירש כן, והדרא קושיא לדוכתי', לאיזה מן המפרשים הכוונה?

[תולעת ספרים07]

עלינו להבדיל בין שתי קושיות שהעלו כאן האחת אם תרגומו של נין הוא בן וכפי שכך ניתן להבין מדברי רש"י בבראשית פרק כ"א פסוק כ"ג ומדברי התרגום שם, ועל זה הוכחנו חד משמעי שאין זה הפשט ברש"י, ורש"י מפרש נין מלשון שליט (ויורש) בנכסי, וזה שכתב אצל אבימלך שהכוונה היא לבנו אין זה אלא מפני המשך הפסוק שכתוב שם נכד.
הקושיא השנייה שהעלו כאן: אם מצינו בשום מקום שתואר נין ניתן לבן הנכד - ועל זה אני אומר שאכן לא מצינו כדבר הזה - אמנם מצינו משהו הדומה לזה אצל אברהם אבינו ע"ה שכינה את אליעזר עבדו ובן משק ביתי וכו' כלומר שולט בנכסיו. - ועל זה אמרתי כי במידה ונאמר שבן משק ביתי הוא תואר מקביל לנין (הניתן לבן) שפיר נוכל להשליך ולכנות גם את בן הנכד בתואר נין דלא גרע מאליעזר עבד אברהם.
הבא נסכם את הדברים כך: נין, משמעותו שליט בנכסי ותואר זה ניתן לבן אך אין זה תואר הניתן דווקא לבן וגם מלכים ושרים קראם הפסוק נין וכדברי רש"י בתהלים אצל אמרו בליבם נינם יחד ועוד כהנה. - ובהחלט יתכן שניתן לכנות גם בן הנכד בתואר נין.

דרך אגב: מדברי הרד"ק בתהלים פרק ע"ב אצל "ינון שמו", משמע קצת שכינה את זרע זרעו בתואר נין, כאשר כותב שם הרד"ק (ואינו לפני) ינון שמו, שיהיה לעד, כמו שהבן הוא לעד. ע"ש ותרווה המון נחת עד דור ששי ועד בכלל.

[הרב לב טוב]

מה ביאור המילה נין שאצלנו הכונה לבן הנכד
ונדמה לי שיש המפרשים נין לבן

[גאולה בקרוב]

ראה בראשית כא, כג נין=בן
לקט יושר ח"א מהד' מכון ירושלים עמ' קכב
לקט יושר ח"ב עמ' 52 "בעל ברית לבן נינו", וזה מש"כ בהערה (בעז"ה יודפס בשנה הבאה):
נין פירושו נכד, וא"כ הכוונה כאן שהוא בעל ברית לבן נכדו. וכן נמצא אצל הראשונים באשכנז שנין הכוונה לנכד, ראה למשל בהגהות מיימוניות הל' יו"ט פ"ד אות ש והל' חובל ומזיק פ"ד אות ג, ומנהגי מהרי"ל עמ' תרלא. [ולא כלשון בזמננו שנין הוא בן הנכד, ולא כלשון הפסוק "אם תשקור לי ולניני ולנכדי" (בראשית כא, כג) שנין הוא הבן].

[שברי לוחות]

יש לציין גם לדברי האבן עזרא בסוף פרשת בשלח שיהושע היה נין אלישמע בן עמיהוד, והיינו נכדו, כמבואר בדברי הימים

[בקרו טלה]

גדולת 'בן נין'

[משולש]

(דרך אגב הסתפקתי אם בשפת היידיש קוראים לנכד אייניקל או ניניקל מלשון נין ואולי א ניני'קל
[/b]

עזוב את השטויות ..
המילה "אייניקיל" באידיש מקורו מהמילה Enkel (נכד) בגרמנית !!

עדיין לא מאוחר למצוא גם הקבלות בין הגרמנית לעברית. גם מצד שבכל השפות יש שרידי עברית, ובפרט בגרמנית שיש בה הרבה שרידים שנקלטו מהיהודים שישבו שם אלפי שנים.

[זאב ערבות]

ישבו ביהודים בגרמניה אלפי שנים? אולי אלף וקצת.
מצורף קובץ מהספרים יד הלשון, כך בתנ"ך, מחקרי מקרא ולשון ומבחר כתבים מהרמ"ש בענין נין ונכד, וזו ראיה נצחת ששפה מתפתחת ומשמעות מלים משתנה מדור לדור וזה לא דבר שנתון לשליטתו של אף אחד, וכמובן לכל אחד נתונה הרשות לידבק במשמעות המקורית אך אל יתפלא אם לא מבינים אותו. ראו כאן
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t= ... =40#p22817

[משולש]

ישבו ביהודים בגרמניה אלפי שנים? אולי אלף וקצת.

ראה כאן: viewtopic.php?f=66&t=28670
המסורות המקובלות נעות בין זמן בית ראשון לבית שני. קשה להאמין שבזמן החורבן השני עדיין לא היו יהודים באשכנז.

[זאב ערבות]

ישבו ביהודים בגרמניה אלפי שנים? אולי אלף וקצת.

ראה כאן: http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=66&t=28670
המסורות המקובלות נעות בין זמן בית ראשון לבית שני. קשה להאמין שבזמן החורבן השני עדיין לא היו יהודים באשכנז.

כל המסורות המובאות שם הם לא מבוססות אלא בנויות על השערות. אך בוודאי שלא היו שם קהלות מסודרות אלא מן הסתם עברו שם סוחרים וכדומה שהשאירו עקבות. למה זה דומה? לישוב היהודי בא"י לפני הגעת תלמידי הגר"א שאכן היו קבוצות של מתיישבים אך מספרם היה מועט ביותר. לגבי בית ראשון ושני - מה חיפשו יהודים באשכנז? האם הם רצו לממש את הפסוק מצפון תפתח הרעה?

[משולש]

המהרי"ל מספר על מצבה מתאריך של אלף ומאה שנה לפניו (לפני אלף ושבע מאות שנה בערך) זו לא השערה. יש שם עוד מקורות ועדויות נוספים.
אכן, יתכן שהישוב היה קטן מאוד באותם זמנים.

לגבי האשכנזים בא"י: בספר שרשי מנהג אשכנז חלק ה' מתאר ישוב אשכנזי גדול ומבוסס בארץ ישראל (בצפת, בירושלים, בעזה, ובמקומות נוספים) במשך מאות שנים לפני תלמידי הגר"א. הקהילה האשכנזית בירושלים חרבה בגלל חבורת השבתאים בראשות ר' יהודה חסיד.

[ר_חיים_הקטן]

המהרי"ל מספר על מצבה מתאריך של אלף ומאה שנה לפניו (לפני אלף ושבע מאות שנה בערך) זו לא השערה. יש שם עוד מקורות ועדויות נוספים.
אכן, יתכן שהישוב היה קטן מאוד באותם זמנים.

וכי ליקוטי המהרי"ל בני סמכא נינהו? viewtopic.php?t=9531

[עזריאל ברגר]

הובא בעלים לתרופה השבוע
במדור עלי הגיון

[שבענו מטובך]

הובא בעלים לתרופה השבוע
במדור עלי הגיון

יען חס אני על צוארי בני ישראל שלא תעקמנה חלילה (קרדיט: חד ברנש), אני מעלה את התמונה בדרך הישרה...

4.JPG (87.89 KiB) נצפה 5026 פעמים

[נוטר הכרמים]

דובר בזה בקובץ מבקשי תורה החדש.

[מיללער]

ומה זה נכד? (רמז: עי' רשב"ם ב"ב קח. ד"ה ולא מנחילין).

שם כותב רשב"ם, ש'נכד' הוא בן אח, היינו, אחיין.
ואוסיף לך, כי גם בפירושו לתורה, דברים ב יט (במהדורות המדוייקות ולא ה"מתוקנות"), כתב רשב"ם, שלוט היה נכדו של אברהם, היינו, בן אחיו!
ואכן, המונח 'נכד' משמש בלשון בני התקופה (חכמי אשכנז-צרפת ואיטליה) לתאר גם בני אח או אחות כפי שהראה ח' מיכל, אור החיים, עמ' 513.
והדברים עתיקין.

גם רבינו גרשום בפי' על מס' ב"ב משתמש בהשם נכד לבן-אח.

האם שם זה היתה שגורה להם כשם מושאל, או שהם פירשו את השם 'נכד' כבן משפחה? (דהיינו שלבן גיס וגיסה לא קראו נכד)

(ובד"א, בגרמנית/אידיש ישן קוראים לבת אח או בת אחות בשם ניכט"ע, אולי זה נגזר מהשם 'נכדה')

[עזריאל ברגר]

לרגל איחוד האשכולות, יש טעם לחזור ולדון מחדש:

לא הבנתי, ובלשון הקודש יש שם מיוחד לדור רביעי?

שלשים ורבעים = דור שלישי (נכדים) ודור רביעי.

נאמר "פוקד עוון אבות על בנים (ו)על שלשים ועל רבעים" (שמות כ,ה, במדבר יד,יח, דברים ה,ט) לעומת "פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים" (שמות לד,ז), ועפ"ז צ"ע אם השילש הוא הנכד או הנין.