פורום אוצר החכמה

אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם וגו'.

הנה בפרשה זו יש להקשות קושיות ותמיהות רבות וזה החלי:

"לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו". הנה מצינו שהקללות והברכות דתורת כהנים ודמשנה תורה נקראו "ברית", ועניין ברית הוא הסכם בין שני צדדים, וזה עניין הברית בברכות ובקללות, שהם קיבלו על עצמם שאם ישמרו התורה והמצוות יקבלו הברכות, ומנגד, שאם חלילה יעברו עליהם יחולו הקללות.

אך עניין הברית דפר' נצבים צ"ע, דמה קיבלו כאן תמורת הקללות שהזכיר כאן בהמשך הפרשה, ומה נתנו הם תמורת זה? ואמנם נאמר "למען הקים אותך היום לו לעם וגו'", אך זה צ"ע מה נתחדש כאן עתה בסוף הארבעים שנה, אחרי שכבר יצאו ממצרים וקיבלו התורה כולה?

עוד קשה שמתחיל בל' רבים "אתם נצבים", ואח"כ עובר ללשון יחיד "לעברך בברית", ושוב חוזר ומדבר בל' רבים "כי אתם ידעתם".

ועוד, בעניין העונש אשר יבוא על האיש או האשה או המשפחה או השבט אשר חפץ ללכת בשרירות לבו נאמר "לא יאבה ה' סלוח לו", ומשמע שרק הוא ייענש ולא כל העם, ומפורש כך בהמשך "והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל", אך מיד אח"כ נאמר שהנכרי והדור האחרון יראו "את מכות הארץ ואת תחלואיה", ויאמרו "על מה עשה ה' ככה לארץ", "ואמרו על אשר עזבו את ברית ה'", וזה בל' רבים, וכן בהמשך "וילכו ויעבדו אלהים אחרים וגו'", א"כ משמע שכולם עברו ברית, ואף העונש לכולם, כדאי' נמי בהמשך "ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה וגו', ויתשם ה' מעל אדמתם וגו' באף ובחמה ובקצף גדול". וא"כ תמוה דפתח בחטא דיחיד ובעונש דיחיד ומסיים בחטא דרבים ובעונש דרבים (ובכלי יקר כ' בפשיטות דכן הוא ולא ביאר יותר, ותמוה, דמשמע דזה המשך העניין הקודם)?

עוד תמוה דמודגש כאן מאוד עניין העונש לארץ דייקא ולא לעם: "וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה", "גפרית ומלח שרפה כל ארצה", "על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת", "ויחר אף ה' בארץ ההיא", "ויתשם ה' מעל אדמתם וגו' וישליכם אל ארץ אחרת". וזה צ"ב.

עוד יש להקשות, דבבריתות האחרות האמורות בתורה לא מצינו שיפרש שלא אתם לבדם הוא כורת את הברית ואת האלה אלא אף עם הדורות הבאים, ומה נתייחדה ברית זו שפירש כן להדיא?

והנראה בביאור כל הנ"ל, דהנה איתא בגמ' סנהדרין מג: דלא נתחייבו ישראל בערבות אלא אחר שעברו את הירדן. וצ"ע מנ"ל דהערבות חלה רק אז. ורש"י כ' שם (וכן כאן על הפסוק הנסתרות לה' אלקינו) דאחר שעברו את הירדן הלכו להר גריזים ולהר עיבל ושם עשו סדר הברכות והקללות וקיבלו עליהם הערבות. ולכאו' זה תמוה, דהיכן הייתה שם קבלת ערבות יותר מזמן שמיעת הקללות והברכות מפי משה בסיני ובערבות מואב? ועוד קשה דא"כ אין הדברים תלויים במעבר הירדן אלא במעמד הר גריזים והר עיבל ולמה תלה זה במעבר הירדן?


ואשר ייראה לומר בביאור כ"ז בס"ד, דמלבד הברית שנכרתה עם ישראל על עניין הברכות והקללות, נכרתה עמם כאן ברית שלישית, וכל עניינה הוא רק ואך עניין הערבות, דמקבלים הם על עצמם להיות ערבים זה בזה. ומפורש כן בגמ' דפסוק הנסתרות לה' אלקינו אמר להם בעניין הערבות, שאין להם ערבות על הנסתרות אלא על הנגלות.

ותמורת התחייבות הערבות ההדדית, מתחייב להם הקב"ה להעבירם את הירדן ולהכניסם לארץ וליישבם בה לעד. ולכן חלה הערבות במעבר הירדן דייקא, עוד לפני מעמד הר גריזים והר עיבל, דבזה נתקיים חלקו של הקב"ה בברית, ומי שלא רצה לקבל עליו הערבות היה יכול להשאר בעבר הירדן. ואף שהארץ הובטחה לאברהם, זה אך בתנאי שבניו יהיו לעם, ועם אינו אוסף יחידים אלא גוף אחד, וזו כוונת הפסוק "למען הקים אותך היום לו לעם", דזה נעשה ע"י הערבות, וכנ"ל.

והשתא א"ש כל קושיותינו. דפתח בלשון רבים, "אתם נצבים", דפונה אל כל ישראל, וממשיך ואומר להם "לעברך בברית וגו' אשר ה"א כורת עמך וגו' למען הקים אותך וגו' והוא יהיה לך לאלקים", ל' יחיד, להורות שמעתה הם כאיש אחד ויחיד, בגלל עניין הערבות דעליה נכרתה ברית זו (וכ"כ בכלי יקר, אלא דהמשיך בע"א), אך אח"כ ממשיך "כי אתם ידעתם וגו'", דחוזר ופונה אליהם כרבים, דכבר ביאר להם עניין הברית ועדיין המה אישים נפרדים דטרם חלה עליהם הערבות התלויה במעבר הירדן.

וזה עניין העונש אשר יקרה להם, דמתחיל ומפרש מה יקרה לאותו האיש או המשפחה או השבט אשר יפנה לעבוד אלהים אחרים, ומבאר דבו תרבץ כל האלה הכתובה בספר הזה, ומחה ה' את שמו מתחת השמים, היינו שייענש בעונש של כילוי גמור ולא רק גלות מן הארץ. וממשיך ומבאר עונשם של שאר העם, אשר כיון שנכנסו בערבות המה ערבים לחטא אותו יחיד, ולכן עונשם שתלקח מהם אותה מתנה שקיבלו ע"י הערבות הלא היא ארץ ישראל, ולכן מבאר דהעונש יהיה לארץ, דהיא תהיה גפרית ומלח ולא יוכלו לשבת בה, והם יושלכו מעל אדמתם וינתשו אל ארץ אחרת, דעברו ברית הערבות התלויה במעבר הירדן.

ולכן "אמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלקי אבותם", היינו ברית הערבות שהתחייבו למנוע מיחידים לחטוא בגלוי, וממשיך "וילכו ויעבדו אלהים אחרים וגו'", משום שע"י הערבות נחשב להם כאילו כולם עבדו ע"ז, ולכן כאן נאמר חטאם בל' רבים, אך עונשם אינו כילוי הגוף כעונשו של אותו חוטא יחיד, אלא הגלות מעל הארץ, ולכן חוזר ומדבר בארוכה דווקא על עונשי הארץ ההיא ותחלואיה.

וזהו שהוצרך לפרש כן דהברית נכרתת אף עם אשר איננו כאן עמנו היום, דבשלמא ברית הברכות והקללות היא ברית שעשויה להתחדש עם כל דור ודור, דמי שיקיים המצוות יזכה לברכות, ומי שיעבור עבירות יקבל הקללות, ואין להם כל טענה בעניין. אך הכניסה לארץ, לכאורה יש מקום לטעון שברית זו שייכת רק לדור המדבר שטרם היו בארץ, והקב"ה נותן להם את הארץ תמורת הערבות שיקבלו ע"ע, אך הדורות הבאים הלא נולדו בארץ והיא ארץ אחוזתם ומולדתם, ויכולים לטעון דמה מקום יש להוציאם מחזקת רכושם, אחוזתם ומקנתם, אם אחר יעבור עבירות? וע"ז אמר שאף אתם נכרתת הברית, וכפירוש המפרשים שנשמותיהם היו שם והסכימו לה, וא"כ אף הדורות הבאים קיבלו ע"ע שישיבת הארץ תלויה בערבות.

והנה בסנהדרין מד. הקשתה הגמ' למה נענשו ישראל על עכן, הא היה זה "נסתרות" ותירצה דידעו בו אשתו ובניו, עי'"ש. והנה מצינו שכשנפלו בעי קונן יהושע בפני ה': "אהה ה"א, למה העברת העביר את העם הזה את הירדן לתת אותנו ביד האמורי להאבידנו, ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן". ונראה שהיו כאן שתי טענות, דטען לקב"ה דמעבר הירדן היה טעות משתי בחינות, האחת דשם כבר נחו ממלחמות וכאן הם נלחמים והקב"ה מניחם לנפול ביד האמורים, והשנייה, דאם אמנם קרה זה כעונש על חטא של יחיד, הרי "לו הואלנו ונשב בעבר הירדן", דשם לא חלה עלינו ערבות, ולא היינו כולנו נענשים בעוון בצעו של האחד, וכנראה סבר יהושע שאף אחד אינו יודע מי חטא, וא"כ ענש אותם על הנסתרות, וזה לא רצו לקבל עליהם, ולכן אמר שעדיף היה לישב בעבר הירדן, דיש בו קדושת א"י, ואף מתקיימת בו ההבטחה לאברהם דזו ארץ קיני קניזי וקדמוני.