יז,יז ולא ירבה לו נשים.
בירושלמי סנהדרין ב,ו ובויק"ר פר' מצורע איתא, די' של "ירבה" קטרגה על שלמה המלך שביקש לעקור היו"ד, דכתיב לא ירבה לו נשים והרבה לו, לא ירבה לו סוסים והרבה לו, לא ירבה לו כסף וזהב והרבה לו. ומפרשי המדרש עמדו בזה, מאי שנא דאות י' מ'ירבה' קטרגה ולא אות אחרת ממילה זו.
ונראה בס"ד לפרש לפי דברי רש"י בפר' בשלח עה"פ אז ישיר שכתב בתו"ד: אז יבנה שלמה במה, פי' בו חכמי ישראל שביקש לבנות ולא בנה, למדנו שהיו"ד ע"ש המחשבה נאמרה.
מעתה נראה, דאמנם היו"ד שמורה על המחשבה, זה היה יסוד ההיתר של שלמה המלך, שהכל הולך אחר המחשבה, והוא ירבה ולא ירום לבבו וכן לא יסיר לבבו, שהרי ודאי כוונתו לשמים להשיג בזה כל מיני תיקונים כמבואר בספרים. ורצה לעקור עי"ז כל התורה כולה דזיל בתר טעמא, וכן מפורש במדרש. ובאה האות יו"ד וקטרגה עליו דאם אזלינן רק בתר המחשבה. א"כ אף שרק ביקש לבנות במה , מה"ט גופא יחשב לו כאילו בנה.
=======================================================================================================================================================
זה לשון הרמב"ם בסוף הל' איסורי ביאה: יתירה מזו אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד.
וראה פתיחת הרמב"ם לספר נשים: תורת חכם מקור חיים לסור ממוקשי מוות. והיינו דמוקשי מוות זה האשה כמו דכתיב ומוצא אני מר ממוות את האשה, והתורה היא מקור החיים להנצל ממנה.
ולפי"ז מה מאיר לנו לשון הרמב"ם הל' מלכים ג,ו: וכן לא יהיה שטוף בנשים אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים שנאמר אל תתן לנשים חילך. על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו שלבו הוא לב כל ישראל. ולפיכך דבקו הכתוב בתורה יותר משאר העם שנאמר כל ימי חייו.
הרי מבואר דזה לעומת זה עשה האלוקים, ואם הקפידה תורה ביותר על הסרת לב המלך ע"י אשה, לעומת זאת דבקו הכתוב בתורה.