מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יוני 03, 2015 10:18 pm

שוב ראיתי בתחילת ספר "אות לטובה" על מסכת שביעית, שנדפס שם מכתב הערות על הספר מדודו הגר"ח קניבסקי שליט"א, ובהערה אחרונה כתב הגאון שליט"א (על מה שכתב בספר שעיקר שימוש חציר הוא לבהמה) וז"ל,
כמדומה ששכח פסוק מפורש בפ' בהעלתך "זכרנו את הבצלים וגו' ואת החציר" (והוא כרתי כתרגומו, ומבואר בכ"ד [בכמה דוכתי] שהוא מאכל אדם), וזה כרשין דמתני'. והא דכתיב "מצמיח חציר לבהמה" מתרגמי' עסבא וע"ז אמרו בירושלמי אין לך מיוחד לבהמה אלא חציר ופשוט.
עכ"ל הגרח"ק שליט"א.

ושלחתי אליו, שהרי בעהמ"ח מסתמך שם על דברי הר"ש (הנזכרים בדברינו לעיל) שכתב בפירוש דכרישין הן מאכל אדם ע"י הדחק, דסתם חציר לבהמה כדכתיב "מצמיח חציר". וא"כ הר"ש השוה בזה את הכרישין של המשנה עם ה"חציר" של הפס' בתהלים שהוא לבהמה, וע"ז כתב הר"ש דהוא מאכל אדם ע"י הדחק. ומכל זה מבואר דהחציר דתהלים הוא החציר דפרשת בהעלותך, (והוא גם הכרתי שבש"ס). והוספתי במכתבי את הביאור הנ"ל (ע"פ הנצי"ב), לבאר היאך יתכן שנתאוו למאכל אדם ע"י הדחק.

ונתכבדתי בתשובתו הרמה וז"ל,
קבלתי מכתבו וראיתי שפלפל בחכמה ויישר כחו.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יוני 03, 2015 10:19 pm

ואמנם דעת התרגום בנביאים וכתובים אולי היא דעה אחרת, וכמו שהביא הגרח"ק שליט"א בהערתו הנ"ל דהתרגום בתהלים תרגם "מצמיח חציר לבהמה" - עסבא. (והביא ע"ז את הירושלמי, ע"ש). וכן תרגם התרגום במלכים-א' (י"ח, ה'). וכן בישעיה (מ', ו'-ז'). ובתהלים (קמ"ז, ח') "המצמיח הרים חציר". וע' אבן עזרא הכא בבהעלותך שכתב ד"חציר" הוא שם כולל לירקות שהם עשב השדה.

עכ"ד החכם הנ"ל שליט"א.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יוני 03, 2015 10:20 pm

אמר הנוטר, ונראה לענ"ד לפי דברי הרוקח בפירושי סידור התפילה ([מב] שמע ישראל עמוד רצ), ונתתי עשב בשדך לבהמתך שיגדלו עשבים שיאכלו הבהמות, זהו שחת תבואה שלא הביאה שליש וכרתי וכיוצא בהן, ונקרא עשב שהוא משביע הבהמה, זהו מצמיח כמו תבן חציר לבהמה ועשב כמו כרתי לעבודת האדם וכשיגדל ירקות ככרתי.

ומבואר בדברי הרוקח דניתן לקיים את ב' הפירושים יחדיו, כלומר, דבאמת כרתי זה מין של עשב, וכאשר הוא גודל הוא נהפך לירק וראוי למאכל אדם.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יוני 03, 2015 10:21 pm

ועוד יש לציין את דברי האליה רבה (סימן רה, ב), וז"ל, וכרתי וכו'. כתב מעדני מלך [ברכות פ"ו סימן טו אות ח] כרתי פירש הערוך פור"י בלע"ז, ושמעתי שהם כמין בצל בתמונת חצי עגולה ע"כ. אבל בתרגום בהעלותך [במדבר יא, ה] חציר כרתי. וכתב אור חדש [כללים בברכות כלל כא אות א] שהוא אשלי"ך בל"א. [מה זה אשלי"ך?].

וברמב"ם הלכות דעות פ"ד ה"ט, יש מאכלות שהם רעים ביותר עד מאד וראוי לאדם שלא לאוכלן לעולם... והחציר וכו', ובספר שערי דעה שם, וז"ל, והחציר. נזכר בכתוב (במדבר י"א) ופירש"י חציר הוא כרישין, ואמרינן בשבת דף מ"ד ע"ב דכרישין קשין לשינים ויפין לבני מעיים, ובמדרש רבה בראשית פ' ל"ז איתא מקום יש ששמו חצר מות שאוכלין כרישין, וכתב הרד"ל שם בהגהותיו דדריש חציר מלשון חצר מות והוא תרגום של כרישין עיין שם.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יוני 03, 2015 10:23 pm

עוד מכתביו של החכם.

את הקישואים ואת האבטיחים (י"א, ה')

העיר לי ח"א שליט"א, דבמסכת נדרים (סו:) איתא בר"ן ובתוספות דבוציני הם אבטיחים, והר"ן הוסיף דזהו "תרגום" של אבטיחים. והרי באמת בתרגום דידן כאן "בוציניא" הוא תרגום של קישואים ולא של אבטיחים. [וכן בכל הש"ס לא נראה דבוציניא היינו אבטיחים, בין לשיטת רש"י ובין לשיטת התוס' שנחלקו בזה בסוף מסכת סוכה (נו, ב), ובתוס' שם הביאו כמו התרגום שלפנינו]. ע"כ.

והנה שיטת רש"י בסוף סוכה ובכתובות (פג:) ובמגילה (יב.-יב:) ד"קרא" היא הדלעת הגדולה ו"בוציניא" היא הדלעת הקטנה. והתוס' בסוכה ובכתובות נחלקו עליו ופירשו ד"בוציניא" הוא ירק אחר, והם הקישואין, ע"ש בהוכחותיהם.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יוני 03, 2015 10:23 pm

והנה בב"מ (סד.) איתא דין שאמר רב על "קרי קרי", ופרש"י ועוד ראשונים דהיינו דילועין. אמנם הרמב"ם (פ"ט ממלוה ולוה ה"י) הביא דין זה על דוגמא של הקונה עשר קישואין או עשר אבטיחין. וקצת צ"ב, למה נקט ב' דוגמאות משלו תחת הציור של הגמ' עצמה דקאי ב"קרי" דהיינו דילועין.

ולהנ"ל אולי י"ל, עפ"י ב' הקדמות. א) דבאמת חזינן שיש ב' גירסאות בדברי התרגום הכא, דהא בתרגום דידן כתיב "בוציניא" על קישואים, וכן התוס' בסוכה ובכתובות הנ"ל הוכיחו מתרגום דידן כן, אמנם מהר"ן בנדרים (וכן מהתוס' שם נראה כן) מוכח דגרס באונקלוס ד"בוציניא" הוא תרגום של אבטיחים. ב) הרי שיטת רש"י הנ"ל היא ד"בוציניא" ו"קרא" הן מין אחד, זה קטן וזה גדול. (אלא דלרש"י שניהם הם דילועין). והשתא י"ל, דהרמב"ם הוי מספקא ליה שתי הנוסחאות שבאונקלוס האם "בוציניא" הם קישואים או אבטיחים, וגם נימא דהרמב"ם סבר כרש"י, אך להיפך, דאמנם מין אחד הם אך לא דתרווייהו דילועין כ"א להיפך, א"כ מזה יצא לו להרמב"ם לומר שגם "קרי" (כמו "בוציניא") הם קישואין או אבטיחין. ואולי הוא כפתור ופרח.

[וע' מהר"ם שיף בב"מ שם (על תוד"ה מה, בא"ד דלא) שתלה תירוצו שם על קושיית המהרש"א, שידוע שקישואין גדלים מהר. וצ"ע, דהרי רש"י וכמה ראשונים שם פירשו הגמרא בדילועין, וכן בש"ס לא נחלקו רש"י ותוס' כ"א על בוציני אך תרווייהו מודו דקרי היינו דילועין, והרי בתוס' בסוכה ובכתובות איתא להדיא דבזה גופא שונים דילועין וקישואין זה מזה, שקישואין גדלים מהר ודילועין גדלים לאט, וא"כ מאין לקח המהר"ם שיף לפרש הגמ' בפשיטות בקישואין ולתלות תירוצו בזה שהם גדלים מהר, אדרבה, הגמ' הרי מיירי בקרי שהן דילועין והן גדלים לאט.

ולכאורה אין לומר דנקט כן בגלל דברי הרמב"ם, שהרי הרמב"ם נקט ב' דוגמאות ועל כרחך שאין זה הפירוש בגמ' עצמה. אמנם לדברינו לעיל בדברי הרמב"ם שפיר י"ל דהרמב"ם פירש זאת בדוגמא של הגמ' עצמה. ואכתי דוחק הוא, דהא סוף סוף רש"י והראשונים פירשו להדיא בדילועין].

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יוני 03, 2015 10:24 pm

אמר הנוטר, נראה להוסיף כאן עוד פרפרת נאה בדרך צחות בענין בוצינא, דהנה העולם רגילים לומר על מי שמוחו אטום שיש לו ראש דלעת, וצ"ב מה נתייחד ירק זה.

ויתכן לפי דברי החת"ס בחידושיו לכתובות (יז, א), וז"ל, בוצינא דנהורא בחי' נר ישראל, ואמרו בוצינא דאלו נהורא הוה משמע אבוקה, והואיל וקאי לגבי הקדוש ברוך הוא לא יתכן לתוארו רק בנר כדאמרי' פ"ק דפסחים למה צדיקים דומין לפני הקדוש ברוך הוא כנר בפני אבוקה והא דלא אמרו בוצינא לחוד דהוה משמע דלעת כדלקמן פ"ג ע"ב בוצינא טב מקרא, וכההוא עובדא בנדרי' עבדי לי תרי בוציני תבר יתהון ארישי' דבבא ע"ש.

ואולי בדרך 'זה לעומת זה', מול בוצינא - ראש הברזל שהוא מאיר כנר וכאור הברק, ישנו ה'בוצינא' במשמעות השניה – ראש דלעת.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי מעט דבש » ה' יוני 04, 2015 12:24 am

יישר כח על דברי התורה הנפלאים.

רק הערה קטנה:

נוטר הכרמים כתב:עוד מכתביו של החכם.

את הקישואים ואת האבטיחים (י"א, ה')

העיר לי ח"א שליט"א, דבמסכת נדרים (סו:) איתא בר"ן ובתוספות דבוציני הם אבטיחים, והר"ן הוסיף דזהו "תרגום" של אבטיחים. והרי באמת בתרגום דידן כאן "בוציניא" הוא תרגום של קישואים ולא של אבטיחים. [וכן בכל הש"ס לא נראה דבוציניא היינו אבטיחים, בין לשיטת רש"י ובין בין לשיטת רש"י ובין לשיטת התוס' שנחלקו בזה בסוף מסכת סוכה (נו, ב), ובתוס' שם הביאו כמו התרגום שלפנינו].


ובאמת בערוך (בצין א) פירש הגמרא בנדרים (סו:)"אמר לה אייתי לי תרי בוצינין - פירוש, 'קשואין' תרגומו 'ית בוציניא'".

ואגב, לפי הלעז שהביא רש"י, ה'קישואים' שבפסוק הם הנקראים בלשונינו 'מלפפונים'.

ועיין גם בדרך אמונה (הל' תרומות ה, כג) "הקשות - אוגרק"ע" ובציון ההלכה (שם נב) "ומה שקורין לו היום 'מלפפון' אינו נכון".

אמנם עיין תרגום רס"ג, ופיהמ"ש לרמב"ם (כלאים א, ב) שהקישואים אינם ממש המלפפונים שלנו, אלא 'מלפפון ערבי' (ארוך יותר, טעמו תפל מעט, וקליפתו עשויה פסים פסים), והמלפפון שלנו נקרא גם מלפפון בלשון המשנה.

אמנם יש מפרשים ש'מלפפון' בלשון חז"ל הוא המלון (רש"ס כלאים פ"א ה"ב ע"פ הריבמ"ץ שם; ועיין בהערות לריבמ"ץ, שרבנו נתן אב הישיבה כתב שהמלפפון הוא מין ממיני האבטיחים שריחו טוב, וכן פירש רבנו האי גאון (תשובות הגאונים אסף, עמ' 179) שה"מלפפון מין מיני האבטיח".

ועיין רש"י (ע"ז ל: ד"ה אבטיח) שהמלפפון הוא הנקרא בלשוננו 'אבטיח' (או מלון; עיי"ש לעזי רש"י).

ובכפתור ופרח (פרק נו, עמ' רסא) הביא שני פירושים על 'מלפפון', אם כרמב"ם בפיהמ"ש, או שהוא מין אבטיח.
נערך לאחרונה על ידי מעט דבש ב ה' יוני 04, 2015 8:31 am, נערך 2 פעמים בסך הכל.

בקרו טלה
הודעות: 3931
הצטרף: ה' יוני 26, 2014 5:23 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי בקרו טלה » ה' יוני 04, 2015 1:07 am

ועי' בבית אפרים בענין קפלוטות
קבצים מצורפים
בית אפרים ח''ב.pdf
(206.54 KiB) הורד 380 פעמים

הוגה ומעיין
הודעות: 1961
הצטרף: ג' יולי 06, 2010 2:02 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי הוגה ומעיין » ה' יוני 04, 2015 7:49 am

מעט דבש כתב:אמנם עיין תרגום רס"ג, ופיהמ"ש לרמב"ם (כלאים א, ב) שהקישואים אינם ממש המלפפונים שלנו, אלא 'מלפפון ערבי' (ארוך יותר, טעמו תפל מעט, וקליפתו עשויה פסים פסים), והמלפפון שלנו נקרא גם מלפפון בלשון המשנה.

לא תימא רס"ג ורמב"ם, אלא אימא הרב קאפח.
רס"ג ורמב"ם מתרגמים קת'א = قثاء. אכן, בימינו משמש שם זה ביחוד למִין מְלַפְּפוֹן דַּק וּמְחֻסְפָּס, אך אנכרוניזם הוא לפרש שלסוג פרטי זה כוונת רס"ג ורמב"ם. במקור זהו שם כולל למין משפחת המלפפוניים, ורק ברבות הימים ייוחד בעיקר לסוג זה; רס"ג השתמש בשם זה בשל קירבתו ל"קישוא" שבלה"ק, וכל שאר הראשונים צעדו בעקבותיו. (והרב קאפח טועה בכה"ג במקומות רבים).
וכך כותב ליין בערכו:
قثاء.jpg
قثاء.jpg (65.92 KiB) נצפה 14274 פעמים

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי מעט דבש » ה' יוני 04, 2015 8:27 am

הוגה ומעיין כתב:
מעט דבש כתב:אמנם עיין תרגום רס"ג, ופיהמ"ש לרמב"ם (כלאים א, ב) שהקישואים אינם ממש המלפפונים שלנו, אלא 'מלפפון ערבי' (ארוך יותר, טעמו תפל מעט, וקליפתו עשויה פסים פסים), והמלפפון שלנו נקרא גם מלפפון בלשון המשנה.

לא תימא רס"ג ורמב"ם, אלא אימא הרב קאפח.
רס"ג ורמב"ם מתרגמים קת'א = قثاء. אכן, בימינו משמש שם זה ביחוד למִין מְלַפְּפוֹן דַּק וּמְחֻסְפָּס, אך אנכרוניזם הוא לפרש שלסוג פרטי זה כוונת רס"ג ורמב"ם. במקור זהו שם כולל למין משפחת המלפפוניים, ורק ברבות הימים ייוחד בעיקר לסוג זה; רס"ג השתמש בשם זה בשל קירבתו ל"קישוא" שבלה"ק, וכל שאר הראשונים צעדו בעקבותיו. (והרב קאפח טועה בכה"ג במקומות רבים).


יישר כח.

רק ישלים מר את הענין, וילמדנו מהו אם כן ה'מלפפון' שבלשון המשנה (כלאים פ"א מ"ב) לפי הרמב"ם, וגם מהו ה'אבטיח' שם, אם הוא אבטיח בלשוננו או לא.

הוגה ומעיין
הודעות: 1961
הצטרף: ג' יולי 06, 2010 2:02 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי הוגה ומעיין » ה' יוני 04, 2015 9:29 am

לשון הרמב"ם: הקשות והמלפפון, אלקת'א ואלכ'יאר. אבטיח (מ"ח), אלבטיך' (גם זאת בעקבות רס"ג המתרגם כך את האבטיחים שבפרשת בהעלותך).
ה'כ'יאר' - خِيَار - הוא שמם הקיבוצי של המלפפונים. ה'בטיך'' - بِطِّيخ - אף הוא שם כולל למיני האבטיחיים, ומין זה הנקרא כן בלשוננו, שבשרו אדום, הוא הנקרא כן בסתם בערבית.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי מעט דבש » ה' יוני 04, 2015 9:32 am

הוגה ומעיין כתב:לשון הרמב"ם: הקשות והמלפפון, אלקת'א ואלכ'יאר. אבטיח (מ"ח), אלבטיך' (גם זאת בעקבות רס"ג המתרגם כך את האבטיחים שבפרשת בהעלותך).
ה'כ'יאר' - خِيَار - הוא שמם הקיבוצי של המלפפונים. ה'בטיך'' - بِطِّيخ - אף הוא שם כולל למיני האבטיחיים, ומין זה הנקרא כן בלשוננו, שבשרו אדום, הוא הנקרא כן בסתם בערבית.


אז מה ההבדל בין הקשות והמלפפון (אלקת'א ואלכ'יאר)?

הוגה ומעיין
הודעות: 1961
הצטרף: ג' יולי 06, 2010 2:02 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי הוגה ומעיין » ה' יוני 04, 2015 9:41 am

אפשר להעלות השערות אך קשה לדעת בדיוק. מה שידוע הוא רק ששני השמות משמשים למשפחת המלפפונים, ושבתקופות שונות השתמשו בשמות הללו לסוגים מסוימים מכלל המין. למה בדיוק התכוונו הפסוקים והמשניות לפי דעת רס"ג והנמשכים אחריו? כשלוקחים בחשבון את הקירבה ההגאית בין קת'א לקישוא, שמחמתה יכול רס"ג להעדיף לתרגם את הקישוא בשם זה, כבר אין אפילו וודאות שרס"ג עצמו קבע לאיזה סוג בדיוק התכוונו הפסוקים והמשנה.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי מעט דבש » ו' יוני 05, 2015 9:01 am

הוגה ומעיין כתב:לשון הרמב"ם: ... אבטיח (משנה ח'), אלבטיך' (גם זאת בעקבות רס"ג המתרגם כך את האבטיחים שבפרשת בהעלותך).
... ה'בטיך'' - بِطِّيخ - אף הוא שם כולל למיני האבטיחיים, ומין זה הנקרא כן בלשוננו, שבשרו אדום, הוא הנקרא כן בסתם בערבית.


אמנם כבר הוכיחו שבלשון המשנה 'אבטיח' כנראה אינו הנקרא כן בלשוננו, אלא 'מלון', מהמשנה בעדויות (ג, ג) "מעי אבטיח... רבי דוסא מתיר לזרים וחכמים אוסרין" וברמב"ם שם "הזרע והרוטב שבתוך האבטיח", וזה אין באבטיח שלנו (ארחות רבינו ח"ב עמ' רסב בשם הקה"י; כרם ציון, הלכות פסוקות ע' קכא - הגרא"ד רוזנטל; דרך אמונה הל' תרומות יא, קז ובשעה"צ קצה). וברמב"ם (הל' תרומות יא, י) "קליפי אבטיח... אע"פ שאין בהן אוכל... הרי אלו אסורים לזרים" ובאבטיח שלנו הקליפות כלל אינן ראויות לאכילה (שעה"צ שם).

וראה עוד כאן.
נערך לאחרונה על ידי מעט דבש ב א' יולי 05, 2015 12:55 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

הוגה ומעיין
הודעות: 1961
הצטרף: ג' יולי 06, 2010 2:02 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי הוגה ומעיין » ו' יוני 05, 2015 9:33 am

שאלתי אתמול בעניין גם את הרב עזרא קורח, ודעתו דומה למה שכתבתי: שמות הפירות והצמחים בערבית-היהודית של ימה"ב לא ניתנים בד"כ לזיהוי מדויק, משום שעם המעבר מזמן לזמן ואפילו ממדינה למדינה באותו זמן, הם מרבים לנדוד מסוג לסוג באותו מין, או אפילו למין אחר בעל מראה דומה.

הוא הזכיר מספר דוגמאות, ביניהם כינויו של המשמש בערבית בתימן, שכאן בארץ משתמשים בו לכינוי השזיף, וכן שמה של הדלעת - دُبَّاء - שבמקור הוא שם למשפחה המורחבת, וכיום משתמשים בו ל"קרא" הקטנים שאוכלים בר"ה, ובתימן קראו לדלעת הגדולה בשם זה בתוספת הכינוי "טורקי", וכמו כן העבירו אותו גם לקישואים על שם דמיון הצורה.

והסיק שאכן הרב קאפח ניסה במקומות רבים לזהות ולתרגם, אך קשה לקבוע בכך מסמרות, ולכן בתרגומו שלו (מהדו' המאור) השאיר תמיד את השמות הללו בשפת המקור הערבית.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ש' יוני 06, 2015 10:51 pm

פרשת שלח

א

יד, מד ויעפלו לעלות אל ראש ההר.

אונקלוס תרגם: וארשעו למסק לריש טורא, ועי' בספר מעט צרי שתרגם עפ"י הכתוב במשנה תורה 'ותזידו'. [ואולי באמת לא תרגם משמעות המלה אלא לפי הענין, ועצם המלה יפרש כרש"י שהוא לשון חוזק הלב, וכאן ההדגשה היא שהיה בזה רשעות מיוחדת, וכמו שיתבאר. וראה בפירש"י לחבקוק (ב, ד) שפי' לשון עזות]. אלא דמ"מ צ"ב היכן זה נרמז כאן בפשט הכתוב.

וראיתי לפרש בזה, דהנה לכאו' יש להקשות דהכא כתיב 'ויעפילו לעלות אל ראש ההר' ואילו בסמוך כתיב 'וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא ויכום', משמע דעוד לא עלו עד ראש ההר, דאל"כ מה שייך כאן לשון ירידה.

ונראה דמה"ט פירש אונקלוס שהאי 'ויעפילו' אין הכוונה שעשו כן, אלא שהרשיעו בליבם לעלות לראש ההר, ולא צלחה מחשבתם בידם כי ירדו העמלקי וכו'. ולפי"ז יתפרש נמי קרא ד'ותזידו' על מחשבת הזדון שהעלו בדעתם לעלות ההרה, ולא צלחה בידם ולא עלו.

וביאור עומק הדברים למדנו בדברי הספורנו, וז"ל:
למה זה אתם עוברים את פי ה', והיא לא תצלח – כי באופן זה תהיו חוטאים לא לתיאבון והנאת עצמכם אבל להכעיס. ויעפילו – חזקו לבבם, כענין ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם. וירד העמלקי – ולא הניחם לעלות.

והיינו שזה גופא היה ענין ההרשעה והמזיד שבחטא זה שעלו לאחר שכבר שמעו מפי משה כי לא תצליח מחשבתם, ונמצא שמעיקרא אין כאן עבירה לתיאבון אלא מחשבת זדון להמרות את פי ה', ועי' אב"ע שג"כ פי' באופן אחד שהעליה אל ראש ההר לא תצלח.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ש' יוני 06, 2015 10:54 pm

ב

טו, לח ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת.

הנה במנחות ריש פרק התכלת (לח, א) תניא: מצוה להקדים לבן לתכלת. וראה בכתבי מרן הגרי"ז שם שביאר שנחלקו רש"י והתוס' עם הרמב"ם ביסוד הך דינא, דשיטת רש"י והתוס' דמצות הקדימה הוי דין סדר בפעולת העשיה דבעי לחברן בבגד בסדר זה דלבן קודם התכלת. אבל בדברי הרמב"ם בהל' ציצית (פ"א ה"ז) מבואר דדין הקדימה הוא משום דכתיב הכנף מין כנף, ולכן צריך לכרוך מין הכנף דהיינו הלבן בסמוך לבגד, והוי דין במעשה הכריכה של חוט הלבן שיהיה סמוך לבגד, דמה"ט הוא דבעי לכורכו תחילה, ולא דין סדר בעשיה כלל, יעו"ש.

ושמעתי דבר נאה ומתקבל מהרב ישראל זיכל שליט"א שהערה מקור השיטות במחלוקת התרגומים בפירושא דקרא דנן.

דהנה בתרגום אונקלוס כתיב: ויעבדון להון כרוספדין על כנפי כסותהון לדריהון ויתנון על כרוספדא דכנפא חוטא דתכלתא. מבואר דהא דכתיב 'ונתנו על ציצית' הנתינה היא על הכרוספדא דהיינו הגדיל, כמו דמתרגם אונקלוס בקרא דגדילים תעשה לך. וע"כ דדין הכתוב מיירי בכריכה שעל הגדיל, ואמר דיתנו על הכריכה שעל הגדיל דהיינו חוטי הלבן שעל הכנף פתיל תכלת.

ונראה שזוהי באמת שיטת הרמב"ם שמה שמקדים הלבן לתכלת היינו משום שהלבן הוא המין הסמוך לבגד, ובאמת דין נתינת התכלת היא על חוט הלבן ולא על הכנף.

אולם בתרגום יונתן ב"ע כתיב: ויתנון על אנפא גוליתהון שזיר דתכלא. אנפי גוליתהון היינו כנפי הבגד, וע"כ דבעי ליתן התכלת על כנפי הבגד. וא"כ נתינת התכלת ג"כ דינה על כנף הבגד ולא על חוט הלבן, ומבואר כשיטת רש"י ותוס' דבאמת גם נתינת התכלת היא על הכנף ורק דין קדימה נאמר בזה שיקדים הלבן.

ודאתינן להכי יש לבאר לפי"ז עוד מחלוקתם של רבותינו הראשונים בענין החוטין. דברש"י ותוס' מבואר דנותן שני חוטין לבן ושני חוטין תכלת. והמקור לזה מבואר בדברי תוס' שם ד"ה התכלת: וי"ל כיון דתרי מיני בעא רחמנא סברא הוא שיהיו שוין. אבל בדברי הרמב"ם מפורש דנותן שלש חוטין לבן ואחד תכלת.

ונראה דאמנם כל סברת תוס' אתיא לשיטת רש"י ותוס' הנ"ל, דתרי מיני בעא רחמנא שינתנו ע"ג כנף הבגד, ולכן סברא הוא שיהיו שוין. אבל לדעת הרמב"ם הנתינה על הבגד עצמו נותן רק חוטי הלבן, ונותן על הכנף רק ממין הכנף, ומה שנותן חוט תכלת הוא דין אחר של כריכה על הגדיל, ומעתה י"ל דאין לך בו אלא חידושו דסגי בחוט אחד, דלא בעי טפי לכריכה, והדברים נפלאים.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ש' יוני 06, 2015 10:56 pm

ג

מאת חכ"א שליט"א

ויוציאו דיבת הארץ (י"ג, ל"ב)
בפסוק זה, וכן להלן פי"ד פסוקים ל"ו ל"ז, מבואר דהמרגלים נחשבים ל"מוציאי דיבה". ובגמ' בערכין (טו.) איתא דהם היו "מוציאי שם רע". והיא היא.

והנה החילוק בין סתם מספר לשון הרע לבין מוציא שם רע, מבואר בחפץ חיים בכמה מקומות (ובעיקר בריש הלאוין ובריש הל' לשה"ר) דכל לשה"ר של שקר חשיב מוציא שם רע, ואילו לשה"ר בדבר אמת הוא רק בגדר מספר לשה"ר. ומקורו מפורש ברמב"ם (ריש פ"ז מהל' דעות).

והנה לדעת הרמב"ם דמוש"ר היינו דוקא בדברי שקר, לכאו' צ"ב דהא המרגלים לא שיקרו. אמנם כבר עמד בזה הרמב"ן (בפרשתנו י"ג, כ"ז) וביאר דאמנם התשובות שהשיבו על מה שנשלחו, בכל זה אמרו אמת והשיבו על מה שנצטוו, וגם היה להם לאמר שהעם היושב עליה עז והערים בצורות, כי יש להם להשיב אמרי אמת לשולחם וכו', וממשיך הרמב"ן וז"ל, אבל רשעם במלת "אפס" שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם וכו', והנה אמרו לו הארץ שמנה וכו' אבל אי אפשר לבוא אליהם כי עז העם והערים בצורות גדולות מאד וכו'. עכ"ל.

ובפס' ל"ב על הפס' "ויוציאו דיבת הארץ וגו'", כ' הרמב"ן דהוציאו דיבה בשקר, והוסיף וז"ל, ודע כי מוציא דיבה הוא כסיל אשר יאמר שקר אבל המגיד אמת יקרא מביא דיבה כמו שנאמר ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם. עכ"ל. וע' גם ברמב"ן להלן (י"ד, ל"ז). וכיו"ב כתב האבן עזרא (י"ג, ל') עה"פ "ויוציאו דיבת הארץ" דפירושו דבר שלא היה [היינו דבר שקר] משא"כ "ויבא יוסף את דיבתם רעה" [שזהו בדבר אמת], כי "ויבא" היפך "ויוציאו". עכ"ד.

וכ"כ הרמב"ן ורבנו בחיי ריש פר' וישב שזהו ההבדל בין "מביא דיבה" לבין "מוציא דיבה". וכ"כ השל"ה הק' בפרשת וישב גבי יוסף ובפרשתנו גבי המרגלים. ומסתמא הביאור הוא ד"מביא" פירושו שמביא את הדברים כמות שהן ללא תוספת משא"כ "מוציא" פירשו זאת כמוציא לאור עולם דבר חדש. אמנם בלשון "מוציא" אין זה מוכרח, די"ל דהוי כמוציא מרה"י לרה"ר. ושו"ר דכן נראה ברמב"ן בפר' וישב (הנ"ל) שכתב ד"מביא דבה" משמעותו "אשר יראה יגיד", ורבינו בחיי שם פירש דמביא דבה הוא אומר אמת "כי הוא מביא ראיה לדבריו", משא"כ מוציא דבה הוא שקר "דמוציא דברי שקרים מלבו". [וע' גם בדברי האפיקי ים (ריש ח"ב) ב"בינה במקרא"].

ופוק חזי דיוק נפלא בתרגום אונקלוס, דגבי המרגלים תרגם בכל מקום (עי' פי"ג פס' ל"ב, ופי"ד פס' ל"ו ל"ז) דאפיקו "שום ביש", והיינו שהוציאו "שם רע". וגבי יוסף תרגם "דבהון בישא", והיינו "דבה רעה" אך לא "שם רע". ולפי שיטת הרמב"ם דמוש"ר היינו משום דברי השקר, הדברים נפלאים, דגבי יוסף לא היה זה הוצאת שם רע. אבל לפי רבינו יונה לכאו' גם יוסף היה בכלל מוש"ר הואיל וסיפר על אחיו שחוטאים בעבירות חמורות.

[והנה הרמב"ן עצמו בפר' בראשית (ב', ט') הביא דאמרו רז"ל דשלשה אמרו אמת ואבדו מן העולם ואלו הן נחש ומרגלים ודואג האדומי הבארותי, ע"כ. (אמנם החפץ חיים בפתיחה לאוין ג' בסוף הבמ"ח הביא זאת בגירסא אחרת). אלמא דהמרגלים אמרו אמת, ולכאו' הוי סתירה לדברי הרמב"ן הכא וכנ"ל. ועכצ"ל דכוונת רז"ל היא דמצד הגדת וסיפור הדברים שאמרו הכל היה אמת ולא כזבו בשליחותם, ומ"מ אבדו מן העולם משום שהוסיפו לומר "אפס" וכדו' וכדברי הרמב"ן הנ"ל, ובזה הם נקראו מוציאי ש"ר ומוציאי דבה בשקר. וע' גם בספר פאת השולחן (לר' ישראל משקלוב, סי' א' סקט"ו). וע"ע בסוטה (ריש דף לה.) ובמהרש"א שם (ד"ה ויספרו). וע"ש עוד בגמ' אמר רב משרשיא מרגלים שקרו הוו וכו' ולא היא וכו', וברש"י (בד"ה ה"ג ולא היא)].

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת שלח - עַל צִיצִת הַכָּנָף

הודעהעל ידי מעט דבש » ב' יוני 08, 2015 1:01 am

(טו, לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת

מה פירוש סיפא דקרא וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת? מהו 'צִיצִת הַכָּנָף'?
[בהודעה קודמת כתבו בזה, ותחלה ארחיב הדברים, ואח"כ אתייחס למה שתלו דבר זה במחלוקת הראשונים].

המלה 'צִיצִת' בלשון הקודש, פירש הרד"ק (ספר השרשים, שורש 'ציץ'):
ענף הבגד, מה שנשאר מן הארוג, שהוא נתלה בו, יקרא ציצית, ולפיכך קרא החוטין שצוה הכתוב לתלות בכנף הבגד 'ציצית'

דהיינו, ש'ציצית' במקורו, הוא שם לחוטים שבשפת הבגד, וחוטי הציצית נקראים כן משום שגם הם חוטים התלויים בבגד.

ונמצא, שאפשר לבאר את הפסוק 'וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף' בשתי דרכים:
א) החוטים הלבנים שניתנו בכנף הבגד למצוה, וכרישא דקרא 'וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת' - עליהם יתנו את פתיל התכלת; חוטים אלו נקראים 'צִיצִת הַכָּנָף'.

ב) 'וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף' היינו בכנף הבגד, בחוטים היוצאים ממנו, שם יתנו פתיל תכלת, וכשם שנותנים חוטי לבן בכנף הבגד, כך נותנים פתיל תכלת בכנף הבגד.

ואפשרות שלישית, בין שתי דרכים אלו, הוא פירוש החזקוני:
"עַל צִיצִת הַכָּנָף - עם ציצית הכנף; דוגמא עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ (ויקרא כה, לא) פירוש, עם צצית הכנף שהיא לבן יתנו פתיל תכלת וכן אמרו רבותינו".


שתי הדרכים דלעיל קשות; על אפשרות א' קשה למה לא נכתב בקיצור, 'ונתנו על הציצית פתיל תכלת', ולמה הוגדרה כאן הציצית 'צִיצִת הַכָּנָף'.
ועל אפשרות ב' קשה, למה לא נכתב 'ונתנו על הכנף פתיל תכלת'; לשם מה נוספה כאן המלה 'ציצית'.

כאפשרות הראשונה פירש הרמב"ם (הלכות ציצית פ"א ה"ג)
נמצאו במצוה זו שני צווים, שיעשה על הכנף ענף יוצא ממנה, ושיכרוך על הענף חוט תכלת. שנאמר 'ועשו להם ציצית', 'ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת'.

וכאפשרות זו פירש גם רש"י (שבת כז: ד"ה כתיב), וכתב: "דהאי כנף קרא יתירא הוא, דהא כתיב על כנפי בגדיהם והוה ליה למכתב ונתנו על הציצית פתיל תכלת", ופירש שלכן דרש רבא (שם) "הכנף - מין כנף" (שאם הבגד הוא של משי, ציצית של משי פוטר בה), "דהכי משמע, ציצית של כנף תהא" (שם ד"ה מין).
דהיינו, שלכן מכונים חוטי הציצית 'צִיצִת הַכָּנָף', להורות שחוטי הציצית הם כמו הכנף - מאותו המין.

כאפשרות השניה משמע בתרגום המיוחס ליונתן עה"ת, שתרגם:
"וְיִתְּלוּן... עַל אַרְבַּעַת אַנְפֵּי גוּלֵיהוֹן דְמִתְעַטְפִין בְּהוֹן לְדָרֵיהוֹן וְיִתְּנוּן עַל אַנְפָּא גוּלְיַתְהוֹן שְׁזִיר דְתִכְלָא"
הרי שתרגם 'כנפי בגדיהם', ו'ציצת הכנף' באותו לשון, ומשמע שבשניהם המשמעות שוה: לתת על כנף הבגד חוטי לבן, ולתת על כנף הבגד תכלת.

וכן פירש הפרי מגדים (באגרותיו הנדפסות בשו"ע, אגרת ד אות צ) בדעת אונקלוס,
ודבריו שם באו בקיצור כדרכו, אך נראה שכונתו כך. דהנה בטור (או"ח יא) כתב "לא יתנהו על החוטין שעושין בשפת הבגד" ונפסק בשו"ע (שם סעיף יא).
ובב"י שם (טז, ב ד"ה ובתוך) הביא לשון הסמ"ג (עשין כו קח ע"ג)
וגם לא יניחנו ממש בשפת הבגד שגודלין כדי שיהיה חזק, שקורין בלע"ז ליישיד"א, שהרי 'על כנפי בגדיהם' כתיב וזה אינו נחשב מן הבגד.

ובמוסף הערוך (לר' בנימין מוסאפיה, ערך כרספד) כתב:
תרגום 'עַל צִיצִית הַכָּנָף' - 'כרוספדא דכנפא'; 'גדילים תעשה לך' (דברים כב, יב) 'כרספדין תעביד לך'; פירוש, בלשון יוני שפת הבגד.

ולפי"ז פירש הפמ"ג את לשון התרגום "עַל צִיצִת הַכָּנָף" - " עַל כְּרֻסְפְּדָא דְכַנְפָא", שהכונה שאין צריך לחתוך החוטים היוצאים מן הבגד (דלא כטור ושו"ע), אלא יתן פתיל התכלת על חוטים אלו שבכנף הבגד.
עכ"ד הפמ"ג, כפי הבנתי בדבריו.

[ואמנם במוסף הערוך אין נראה שכונתו לבאר כך הפסוק ''וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף", שהכונה לתת את התכלת על שפת הבגד. שהרי הביא גם הפסוק "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ", ושם אין הכונה ל'שפת הבגד', אלא לחוטי הציצית.
אלא כונתו כמו שכתב בפירוש רבנו האי גאון (כלים כז, יב) על לשון המשנה שם 'כרוספדין', וז"ל:
"'כרוספדין' לשון יוני, והוא כמין חוטין יתירין היוצאין בבגד משני קצותיו".

ואם כן, גם בפסוק ''וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף" הכונה לחוטי הציצית, הנקראים 'כרוספדין' בארמי משום שהם חוטים היוצאים מן הבגד].

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת שלח - עַל צִיצִת הַכָּנָף

הודעהעל ידי מעט דבש » ב' יוני 08, 2015 1:15 am

נוטר הכרמים כתב:הנה במנחות ריש פרק התכלת (לח, א) תניא: מצוה להקדים לבן לתכלת. וראה בכתבי מרן הגרי"ז שם שביאר שנחלקו רש"י והתוס' עם הרמב"ם ביסוד הך דינא, דשיטת רש"י והתוס' דמצות הקדימה הוי דין סדר בפעולת העשיה דבעי לחברן בבגד בסדר זה דלבן קודם התכלת. אבל בדברי הרמב"ם בהל' ציצית (פ"א ה"ז) מבואר דדין הקדימה הוא משום דכתיב הכנף מין כנף, ולכן צריך לכרוך מין הכנף דהיינו הלבן בסמוך לבגד, והוי דין במעשה הכריכה של חוט הלבן שיהיה סמוך לבגד, דמה"ט הוא דבעי לכורכו תחילה, ולא דין סדר בעשיה כלל, יעו"ש.

ושמעתי דבר נאה ומתקבל מהרב ישראל זיכל שליט"א שהערה מקור השיטות במחלוקת התרגומים בפירושא דקרא דנן.

דהנה בתרגום אונקלוס כתיב: ויעבדון להון כרוספדין על כנפי כסותהון לדריהון ויתנון על כרוספדא דכנפא חוטא דתכלתא. מבואר דהא דכתיב 'ונתנו על ציצית' הנתינה היא על הכרוספדא דהיינו הגדיל, כמו דמתרגם אונקלוס בקרא דגדילים תעשה לך. וע"כ דדין הכתוב מיירי בכריכה שעל הגדיל, ואמר דיתנו על הכריכה שעל הגדיל דהיינו חוטי הלבן שעל הכנף פתיל תכלת.

ונראה שזוהי באמת שיטת הרמב"ם שמה שמקדים הלבן לתכלת היינו משום שהלבן הוא המין הסמוך לבגד, ובאמת דין נתינת התכלת היא על חוט הלבן ולא על הכנף.

אולם בתרגום יונתן ב"ע כתיב: ויתנון על אנפא גוליתהון שזיר דתכלא. אנפי גוליתהון היינו כנפי הבגד, וע"כ דבעי ליתן התכלת על כנפי הבגד. וא"כ נתינת התכלת ג"כ דינה על כנף הבגד ולא על חוט הלבן, ומבואר כשיטת רש"י ותוס' דבאמת גם נתינת התכלת היא על הכנף ורק דין קדימה נאמר בזה שיקדים הלבן.


הנה בדעת רש"י ודאי אי אפשר לומר שמפרש "עַל צִיצִת הַכָּנָף" שהכונה ליתן התכלת על כנף הבגד כתיב"ע, שהרי שפתי רש"י ברור מללו (שבת כז: ד"ה כתיב): "דהאי כנף קרא יתירא הוא, דהא כתיב על כנפי בגדיהם והוה ליה למכתב ונתנו על הציצית פתיל תכלת"
והיינו שמפרש "עַל צִיצִת הַכָּנָף" שהכונה לתת על חוטי הציצית, ולכן הוקשה לו למה נקראת הציצית "צִיצִת הַכָּנָף" ולא 'ציצית' סתם.

וגם בכתבי הגרי"ז שם מבואר, שפירש הן בדעת רש"י (מנחות לח. ד"ה אלא, ושם ע"ב ד"ה מידי), ותוס' (שם לח. ד"ה התכלת) ש"עַל צִיצִת הַכָּנָף" פירושו על חוטי הציצית (ולא על כנף הציצית), רק שלרש"י יש כאן סדר בעשייה, שיתנו תחלה חוטי ציצית לבנים, ועליהם תכלת, ולרמב"ם (הל' ציצית א, ז) אינו דין בעשייה, אלא דין בתוצאה, שיהיה על 'צִיצִת הַכָּנָף' (הציצית שהיא ממין הבגד - דהיינו לבן) חוט תכלת. "דמדין הכנף צריך שיהא סמוך לבגד מין כנף" (לשון כתבי הגרי"ז), ואין נפק"מ באיזה סדר יתן, אלא שזו תהיה התוצאה.

עכ"פ, לדעת כולם "עַל צִיצִת הַכָּנָף" פירושו על חוטי הציצית.

ובדעת אונקלוס, ג"כ ראינו שהפמ"ג פירשו כתרגום יונתן ב"ע, ואין הכרח לפרש ש"עַל כְּרֻסְפְּדָא דְכַנְפָא" היינו חוטי הציצית, אלא כל דבר הנתלה בשפת הבגד נקרא כן, בין החוטים היוצאים משפת הבגד סתם, ובין חוטי הציצית.

ובשולי הדברים, עיקר החילוק בין התרגומים, וההוכחה מן הרמב"ם, כבר כתב בספר 'שיח חכמה' (ח"א סימן טו) המצ"ב, והודפס גם ב'חומש בכתב אשורי'.
קבצים מצורפים
שיח חכמה ח''א סימן ט''ו - על ציצית הכנף.PDF
(244.8 KiB) הורד 365 פעמים

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' יוני 14, 2015 7:57 pm

אגב גררא דברים נחמדים על הדיבור הראשון ברש"י.

טז, א וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי

וברש"י, ויקח קרח - פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא.

בספר דברי דוד להט"ז הקשה דאיתא מהא דאיתא בגמ' בעירובין (סד, א), רבי אחא בר חנינא מאי דכתיב ורעה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה, וזו אינה נאה מאבד הונה של תורה. ויעו"ש שגם לומר וזו נאה לבד ג"כ אסור. (ואסף לכל המחנות בענין זה בשו"ת יבי"א ח"ב יו"ד סי' טז).

ונראה להביא כאן כמה אופנים בדרך דרוש שנאמרו בביאור דברי רש"י.

כתב רבינו הפמ"ג בספר תיבת גמא כאן, וז"ל, אומרים הלצה, פרשה זו יפה נדרשת דבר בעתו מה טוב, ושלא בעונתו לא נאה לדרוש בפסח דיני סוכות או יוה"כ וכדומה, ופרשה זו מחלוקת יפה נדרשת תמיד, כי אין שעה שאין מחלוקת והכל בזמנו, ובבית הכנסת משיחים מן חיים ומתים וכל המחלוקת שם נעשה, וכשיוצאים הולכים למסור, וקורא אני עליהם שתולים בבית ה', יליף שתול פלגי מים תיגרא דמיא כו' בחצרות כו' יפריחו, עושה המחלוקת פרי, ה' יתן אהבה ואחדות ויגאלנו אמן.

ובמקו"א הבאתי אשר שמעתי בזה רעיון נאה משמו של הגאון רבי אברהם י. הכהן פאם זצ"ל ריש מתיבתא תורה ודעת, דנראה ביאור הדברים, דאין כאן רק מראה מקום עם 'הסכמה' בעלמא, אלא דרש"י הוא אבי אבות מפרשי הפשט, וכמו שכתב בכמה דוכתי: ואני לפרש פשוטו של מקרא באתי, ואמנם על דרך כלל הדרש אינו עולה בקנה אחד עם הפשט ושני שבילין הן. ברם, כאן בפר' קרח - בא רש"י ואומר - הפשט עולה יפה עם הדרש והיו לאחדים.

ועוד שמעתי בשם הגאון רבי מיכל זילבר שליט"א שאמר בזה, דהנה מצינו בדברי חז"ל בכמה דוכתי מעלת 'נאה דורש ונאה מקיים' (יעויין חגיגה יד, ב; יבמות סג, ב), וכן אמרו בירושלמי 'נאים הדברים כשהן יוצאין מידי עושיהן'. והנה בכל מגיד או בעל דרשן שדורש באיזה דבר חיזוק, תמיד תהיה הטענה כנגדו 'אם אמר לו טול קיסם מבין עיניך, אמר לו טול קורה מבין עיניך', אם זה על שקידת התורה או על תפילה וכד', אבל בנושא של מחלוקת יוכל כל אחד להיות נאה דורש, שהרי יטען שהוא נאה מקיים, כי הקולר תלוי בבעל דבביה, והינו הוא ה'בעל מחלוקת'.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' יוני 14, 2015 7:59 pm

טז, כח בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי.

ובתרגום אונקלוס: ארי לא מרעותי. כלומר, שלא עשה כן מרצון לבו, וצ"ב.

ונראה לבאר בס"ד בהקדם דברי תוס' בשבת (פז, ב) ד"ה ואתה שפירשו ענין התרעמות אהרן ומרים על משה שפירש מן האשה, וז"ל: אלא ודאי מתחילה פירש ממנה לגמרי משה מדעתו, ואע"ג דהסכים הקב"ה על ידו, מ"מ נתרעמו עליו לפי שאילו לא פירש מדעתו לא היה הקב"ה מסכים, דבדרך שאדם הולך מוליכין אותו, שהרי לאהרן ולמרים לא אמר לפרוש אע"ג דגם עמהם היה מדבר.

ועל דרך זה יש לבאר בדברי התרגום כאן, וכמש"כ באור החיים הק', וז"ל: ואולי כי צד החשד היה על זה הדרך , כי לצד שמצא משה חן בעיני ה', כשהיה משה חפץ לתת גדולה לאחד מקרוביו כגון הכהונה לאהרן והנשיאות לאליצפן וכדומה היה עושה ונמלך בה' והיה ה' מסכים על ידו, או היה חפץ וחושק בלבו לתת לאחיו וכדומה, וה' נתן לו תאות לבו, אבל לא לצד שיש עיכוב בדבר כי הוא זה הראוי לכהונה, ויעו"ש עוד.

ויעויין עוד בשל"ה הק' כאן חלק תורה אור שהאריך הרבה בביאור חטא מאתים וחמישים ראשי סנדראות וטעותן שלשם שמים נתכוונו, ובתו"ד כתב: ומאתים וחמשים איש לא חטאו בזדון, וחשבו שההתמנות שעשה משה הוא אמת שהוא על פי הגבורה, אמנם הוא משתדל בדבר והתפלל, והקדוש ברוך הוא רצון יראיו יעשה. אבל האמת לא היה כך, רק גזירת המקום היה כך. וזהו שאמר משה רבינו ע"ה 'והיה האיש אשר יבחר ה'', כלומר, השם יתברך הוא הבוחר. ולא אני ולא על דעתי.

ושוב מצאתי מפורש בדברי הרב חיד"א בספרו פני דוד על פס' זה, וז"ל: בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי, אפשר לפרש דרצה לומר דלא מיבעיא דלא עשה מדעתו רק ה' לו ציוה. אלא אפילו לא חשב והתאוה למלכות או לכהונת אהרן או לשלוח מרגלים וכיוצא וה' מילא משאלות לבו אין זה כי לא מלבי לא הרהרתי בלבי על זה, אלא הוא יתברך שלחני מרצונו דוקא.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' יוני 14, 2015 8:01 pm

יז, כא ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו.

תרגם אונקלוס: הא מננא קטלת חרבא הא מננא בלעת ארעא והא מננא דמיתו במותנא. וצ"ב מי היו אלו שמתו במיתת חרב.

ורבינו בחיי פירש דזה קאי על מיתת מקטירי הקטורת באש אשר יצאה מלפני ה', שהוא מדת הדין, וכן חרבו של הקב"ה הוא מדת דינו, יעו"ש. ובספר משך חכמה הביא דברי תוס' בב"ב (קיט, א ד"ה הא) דהוו דהיינו מעשה מרגלים כדכתיב ויכום ויכתום, ויעו"ש בתוס' דבליעת קורח היתה מיד אחר המרגלים.

בקרו טלה
הודעות: 3931
הצטרף: ה' יוני 26, 2014 5:23 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי בקרו טלה » א' יוני 14, 2015 11:33 pm

נוטר הכרמים כתב:יז, כא ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו.

תרגם אונקלוס: הא מננא קטלת חרבא הא מננא בלעת ארעא והא מננא דמיתו במותנא. וצ"ב מי היו אלו שמתו במיתת חרב.

ורבינו בחיי פירש דזה קאי על מיתת מקטירי הקטורת באש אשר יצאה מלפני ה', שהוא מדת הדין, וכן חרבו של הקב"ה הוא מדת דינו, יעו"ש. ובספר משך חכמה הביא דברי תוס' בב"ב (קיט, א ד"ה הא) דהוו דהיינו מעשה מרגלים כדכתיב ויכום ויכתום, ויעו"ש בתוס' דבליעת קורח היתה מיד אחר המרגלים.

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) [וכעי"ז במדרש אגדה]
ויאמרו בני ישראל לאמר הן גוענו אבדנו וגו'. היו אומרים על עצמם ולא היו מבינים מה הם אומרים מתו במעשה העגל בחרב ובמגפה ובתבערה באש ובמעשה קרח נבלעו ונשרפו ונפלו י"ד אלף ושבע מאות בכל זאת לא שמו אל לבם להאמין בבוראם.
[ועי' בשם משמואל - פרשת קרח - שנת תרע"ג שכותב בתו"ד
ולפי האמור יובנו דברי התרגום הא מיננא קטלת חרבא הא מיננא בלעת ארעא הא מיננא דמיתו במותנא, הנה התרגום הוציא הנשרפין, ועוד קטולי חרב מאן נינהו שלא הי' כאן שום חלל חרב. אך להנ"ל יובן שהרי ר"נ איש מקריבי הקטורת מותראין ועומדים היו שאחד יצא וכולם אבודין ומעצמם הכניסו עצמם לספק מיתה, ואין להתירא בשביל אלו, ואף שהגדנו שלא הרגישו ההתראה מ"מ שגגת תלמוד עולה זדון, ע"כ אין התרגום חושב אותם בתוך הטענה, אך לעומת זה הכניס קטולי חרב ואף שלא הי' כאן חללי חרב, בודאי כוונתו על עובדי העגל שנהרגו בחרב הלויים, שגם שם היו מוטעין ושוגגין כמ"ש בספרים וכבר דברנו מזה במק"א, ואף שעפ"י עדים והתראה נהרגו, מ"מ הרי לא התירו עצמן למיתה, שהרי לא היו חושבין עוד שמשה יבוא, ומבלעדי משה בודאי לא היו נהרגין, כמו שלא הי' כח בידם למנעם כי הנכשלים היו רבים, ובודאי על פי הדיבור נהרגו, וחשבו נמי שלאו משום קנס ועונש נהרגו אלא כמשל הנ"ל ואחד שוגג ואחד מזיד בחילול ה', ע"כ צירף התרגום קטולי עובדי העגל עם אלו:]
נערך לאחרונה על ידי בקרו טלה ב ה' יוני 25, 2015 11:09 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת קרח

הודעהעל ידי מעט דבש » ב' יוני 15, 2015 7:37 am

(יז, כא) ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו.
ראה עוד (לבד מההודעות הקודמות) כאן.

(יז, ב) כי קדשו
ראה כאן.
נערך לאחרונה על ידי מעט דבש ב א' יולי 12, 2015 11:55 pm, נערך 4 פעמים בסך הכל.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' יוני 19, 2015 11:44 am

אגב דעסיקנא השתא בשמועה דדובשא דתמרי בברכות לח.

ארץ זית שמן ודבש
כתיב בקרא (דברים ח, ח), אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ.

והנה בתרגום אונקלוס תרגם סיפא דהך סיפא דקרא "ארעא דזיתהא עבדין משחא והיא עבדא דבש", ומדויק דאת השמן התורה מייחסת לזיתים, אבל את הדבש התורה מייחסת לארץ עצמה, והיינו דהפסוק כאן לא מיירי בתמרים שעושים דבש אלא בדבש של תמרים, ונמצא שתמרים לא הוזכרו בתורה כלל, אלא דבש תמרים.

ומכאן נמצא מקור לדברי הרא"ש בפרק כיצד מברכין (סימן יב), וז"ל, ואמר מר בר רב אשי האי דובשא דתמרי מברך עליה שהכל מ"ט זיעה בעלמא הוא. וכתב בעל ה"ג והוא שנתן בו מים דאי לבדו הוא מברך עליו בורא פרי העץ דאישתני לעלויא כמו שמן זית... ואפשר דטעמא דגאון משום דבקרא כתיב ודבש ולא כתיב תמרים, ואם כן קרא איירי בדבש הזב מאליו מן התמרים ובכלל שבעת המינין הוא ומברך עליו בורא פרי העץ וברכה אחת מעין שלש, ולא דמי ליוצא מן הרמונים ומן התאנים וליין תפוחים דהני יוצאים על ידי כתישה וסחיטה, אבל הזב מאליו מן התמרים היינו דבש האמור בפסוק.

מאידך בתרגום המיוחס ליונתן שם איתא, 'אֲרַע דְּמִן זֵיתָהָא עַבְדִין מְשַׁח וּמִן תוּמְרַיָיהָא עַבְדִין דְּבָשׁ', ולפי"ז עיקר הזכרת התורה קאי על תמרים ששבחן הוא בכך שעושין דבש.

אולם ראה בתרגום יונתן לנביאים עה"פ במלכים (ב יח, לב) עַד־בֹּאִי֩ וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם אֶל־אֶ֣רֶץ כְּאַרְצְכֶ֗ם אֶרֶץ֩ דָּגָ֨ן וְתִיר֜וֹשׁ אֶ֧רֶץ לֶ֣חֶם וּכְרָמִ֗ים אֶ֣רֶץ זֵ֤ית יִצְהָר֙ וּדְבַ֔שׁ, וז"ל, עַד מֵיתִי וְאֶדְבַּר יַתְכוֹן לְאַרְעָא טָבָא כְּאַרְעֲכוֹן אַרְעָא עִבּוּר וַחֲמַר אַרְעָא חַקְלִין וְכַרְמִין אַרְעָא דְזֵיתָהָא עָבְדִין מִשְׁחָא וְהִיא עַבְדָא דְבַשׁ.

הרי שבמלכים פירש כמו האונקלוס כאן.

ובפרי מגדים (או"ח אשל אברהם סי' ריא ס"ק יג), דבש דכתיב בקרא הוא תמרים הנוטפין דבש כמו זית עושה שמן, ובהכרח הוא לדידן דמברכין עליו שהכל ולא מעין שלש לאחריו.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת חוקת

הודעהעל ידי מעט דבש » ה' יוני 25, 2015 8:45 am

פרשת חוקת
מראי מקומות

(יט, א) זאת חקת התורה
ראה כאן.

(כא, כג) ויבא יהצה
ראה כאן.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יולי 01, 2015 10:47 pm

אמנם לא על התרגום, אבל דברים נחמדים על הפרשה.

===

כב, יח וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ד' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה.

ופירש"י, מלא ביתו כסף וזהב - למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים.

והנה כבר הקשו קדמונים (מהר"ש פרימו ועוד) מדברי הברייתא דקנין תורה (מ"ט), אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום אמר לי רבי מאיזה מקום אתה אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני אמר לי רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות אמרתי לו בני אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה. הרי שגם ר"י בן קיסמא נקט בהפלגה 'אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם', ומאי שנא.

ונראה הביאור הפשוט בזה, דשאני אצל ר"י בן קיסמא שנקט לשון זו אחר שאותו האדם כבר הציע לו אלף אלפים דיני זהב וכו', וע"ז משיב כהלכה שגם אם יתן לו אינו דר אלא במקום תורה, אבל כאן אצל בלעם לא נזכר מידי שהציעו לו ממון, ואם בלעם אומר זאת בהפלגה כזאת אין זה אלא משום שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים. ושוב ראיתי שכ"כ בתורה תמימה כאן.

אכן זה את"ש רק לפי פשוטו של מקרא, שלא הציעו לו שלוחי בלק אלא כבוד ולא ממון, אבל יעויין בדברי מהרש"א בחידושי אגדות בבבא בתרא (עח, ב), וז"ל, אבל בלעם היה בעיניו מעט הכבוד הזה של קריאה וסעודה שא"ל כי היה בלעם רע עין בממון אחרים ורצה בשכר ממון וע"כ הוסיף לו בשליחות שנית כי כבד אכבדך וגו' כי כבד דהיינו בסעודה שאמרתי ועוד אכבדך במאד דהיינו ממון מלשון ובכל מאדך כמפורש ואשר שכר עליך את בלעם וגו', וע"כ השיב לו עתה אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וגו'.

ובאמת שכפירושו עולה בעליל מתוך פירוש רש"י בפס' יז (ומקורו במד"ר ובתנחומא כאן), כי כבד אכבדך מאד - יותר ממה שהיית נוטל לשעבר אני נותן לך.

והחיד"א מביא (בספרו חסדי אבות וראשי אבות על המשנה באבות שם) שנשאל בילדותו שאלה זו מרבו הג"מ יונה נבון בעל נחפה בכסף, והשיב לחלק שר"י בן קיסמא השיב שאדרבה טוב לו התורה ומקום תורה יותר מכל אבנים טובות ומרגליות שבעולם, אבל בלעם הרשע נקט לשון של 'לא אוכל לעבור', ומשמע שרק מחמת שאינו יכול לעבור פי ד' אינו עושה כן, אבל בלאו הכי מחמד הוא את הממון, והיה עושה כל אשר לאל ידו לנוטלו.

ונראה להרחיב יריעת הביאור בזה בהקדם המובא בספר בית יצחק (לר' יצחק ב"ר ניסן מווילנא) בשם רבינו הבית הלוי, בהא דכתיב להלן (כד, י-יג), וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים... וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר: אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ד' לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר ד' אֹתוֹ אֲדַבֵּר.

וצ"ב מה חרי האף הגדול הזה של בלק על בלעם, הלא מיד כשבאו אצלו עבדי בלק אמר להם בלעם (כב, יח), 'אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ד' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה', וא"כ מה מצא בו בלק עוון עתה.

אולם כאשר אדם אומר לחבירו לא אוכל לעשות כדבר הזה יש שני אופנים בדבר, דלמשל אם יאמר לחבירו הנני נותן לך מאה רובל כסף ולך הכה לרב העיר על הלחי, וישיב לו לא אוכל לעשות הדבר הזה, ועוד יאמר לאיש אחר, הנני נותן לך מאה רובל כסף ותגביה החומה הזה, וישיב לו ג"כ לא אוכל, הנה תשובת שניהם שווה ששנים אמרו לא אוכל, ובכ"ז אינו דומה לא אוכל של הראשון ללא אוכל של השני, דהראשון יכול לעשות הדבר הזה רק ששכלו ורוח האנושות אשר בקרבו לא יתנהו לעשות הדבר הזה, אולם השני אינו יכול באמת לעשות כן.

והנפק"מ ביניהם הוא דלהראשון אם יאמר אתן לך עשרת אלפים רו"כ ותכה את הרב על הלחי, יכול להיות שיתרצה לזה, אולם השני אף אם יתן לו עשרה מליון לא יעשה זאת, אחרי שאינו יכול לעשות כן באמת.

וזה הענין היה כאן עם בלק ובלעם, דבלעם אמר לבלק שאינו יכול לקלל את ישראל, וסבר בלק שכוונתו היא שלא ירצה לעשות דבר נגד רצון ד' מחמת טוהר לבו, אבל בלק היה יודעו ומכירו שיש לו עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה ובכסף או בכבוד רב ועצום יוכל להטות את לבבו, אך כאשר ראה בלק כמה פעמים שהוא עומד בשלו ואינו יכול להשיבו מדעתו, חרה אפו ואמר לו לקב אויבי וגו'. ואזי אמר לו בלעם טעית בחשבונך, אתה סבור שבאמת אוכל לקלל אותם רק שרוחי העדינה לא תתנני להלוך כנגד רצון ד', לא כן הוא, כי לא אוכל לעבור את פי ד' גם ברצוני, יען כי נתן ד' חכה בפי כמבואר בשילהי סנהדרין (קה, ב). עכ"ד.

ונראה להוסיף בזה נופך, דהנה המדקדק בלשון המקראות יראה חילוק גדול בין הפעם הראשונה שבלעם אמר לשליחי בלק 'אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ד' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה', ואילו בפעם השנית כששב בלעם על דברים אלו לבלק 'הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר: אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ד' לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר ד' אֹתוֹ אֲדַבֵּר', כאן נשמטה מילת 'אלקי'. וצ"ב.

אמנם לפי המבואר את"ש שבדבריו הראשונים נתן בלעם מקום לטעות כי אי היכולת לעבור את פי ד' היתה מחמת טוהר לבבו שלא לעבור את פי אלקיו, אבל בדבריו השניים שהתנצל בפני בלק על חוסר יכלתו מחמת ההכרח כבר לא הזכיר אלקי, כי באמת אינו יכול מחמת החכה שהושם לפיו ולא מחמת הכרתו האלקית. [יסוד הדברים מהגרא"ב פינקל זצ"ל].

ומעתה לפי"ז מבואר היטב שדברי בלעם הראשונים שאמר שאינו יכול רק מחמת הכרתו האלקית מלמדים על חמדת ממון גדולה, שהרי אם לא היה כן, כבר מהרגע הראשון היה לו להודות בפה מלא כי אין לו יכולת כלל לעבור את פי ד', ודוק.
נערך לאחרונה על ידי נוטר הכרמים ב ד' יולי 01, 2015 11:01 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יולי 01, 2015 10:49 pm

כב, כ ויבא אלקים... אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה.

ובתרגום יונתן ב"ע: ואמר ליה... קום טייל עמהון. ובפי' יונתן ביאר דשינה תרגומו משאר מקומות, ולא ה"ל למימר אלא קום אזל. אלא שהשי"ת לא ציוה לו רק טיול בעלמא, ואמנם בפס' כא על וילך עם שרי מואב תרגם ואזל, כי הוא שינה מאמרו ית' והלך ממש, ועל כן היטב חרה לו יתברך, וזהו שתרגם שם: ותקיף רוגזא דה' ארום אזיל הוא.

וראה באדרת אליהו (מהדו"ת) שהקב"ה אמר לו: אם לקרא לך באו האנשים, שלא באו אלא לקרא לך, קום לך אתם אבל לא לקלל , ואעפ"כ הלך בלעם וכונתו היה לקלל, לכך כתוב ויחר אף אלקים כי הולך הוא, לפי שהלך לקלל, יעו"ש. והדברים עולים בקנה אחד.

והשווה לזה השמועה הנפלאה בשם רבינו הגר"א המובאת בספר קול אליהו, בישוב לשונות המקראות, דמתחילה (פס' יב) אמר הקב"ה לבלעם: לא תלך עמהם לא תאר את העם כי ברוך הוא. ושוב בפס' זה אמר לו הקב"ה שילך אתם, ושוב כתיב: ויחר אף ה' כי הולך הוא, והרי לא אדם הוא ויתנחם.

אמנם, חילוק ישנו בין תיבת 'עם' ל'את', כי עם מורה על שיווי בדבר ההוא המדובר, ופעולת שניהם על כונה אחת ממש, כמו שפירש רש"י עה"פ: עם שרי מואב - לבו כלבם שוה. אך תיבת את מורה שאף שעושים את הדבר יחד, אין זה על כונה אחת, ובלבם אינם שוים .

וזהו דמתחילה אמר לו הקב"ה שלא ילך עמהם בעצה אחת בכונה זו ע"מ לקללם, ושוב אמר לו שיכול הוא לילך אתם לחוד, אבל לא בכוונה אחת, אלא שהוא ילך שלא ע"מ לקללם. אבל בלעם מחמת רשעו לא עשה כן, אלא הלך עמם ולבו כלבם שוה לקללם, ולכך חרה אף ה' עליו.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יולי 01, 2015 10:55 pm

נעתק מכאן: viewtopic.php?f=7&t=3606&p=180519&hilit=%D7%9B%D7%A8%D7%A2+%D7%A0%D7%A4%D7%9C#p180519

עוד דוגמא מעניינת מהפרשה, ולבל יחסר המזג הבאתי כבר הדברים בשלימותם.

כד, ט כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר.

איתא בגמ' סנהדרין (קה, א), מר בריה דרבינא אמר: שבא על אתונו... ומאן דאמר בא על אתונו היה כתיב הכא כרע שכב, וכתיב התם בין רגליה כרע נפל שכב וגו'.

בהגהות על הגליון מהג"מ ישעיה פיק ברלין כתב, וז"ל, כל העובר על הפסוקים יראה דהך קרא כרע שכב דכתיב בפר' בלק... בשבח לישראל נאמרה, כדמפרש בתרגום [ינוח ישרי בתקוף כאריא וכליתא ולית דיקימניה], ורש"י [כרע שכב כארי - כתרגומו, יתישבו בארצם בכח וגבורה], וכן בברכות יב ע"ב [אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא, בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה משום טורח צבור... אלא אמר רבי יוסי בר אבין משום דכתיב בה האי קרא כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. ופירש"י, דדמי לבשכבך ובקומך, שהקדוש ברוך הוא שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא], וע"ש דאין לענין כרע שכב שום שייכות לבלעם כלל, ומצוה לתקן ולהסביר, ועמ"ש בתקוני כלי שרת.

ויעויין בהגהות הגר"א שם: נמחק ב' תיבות כרע שכב ונ"ב נפל, [וקאי על דלעיל מיניה פס' ד נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם, וברש"י, פשוטו כתרגומו, שאין נראה עליו אלא בלילה כשהוא שוכב].

והרש"ש כתב, הגרי"פ גמגם בראיית פס' זה, והגר"א ז"ל משבש ליה, ולע"ד הכוונה מפני שתפס לשון שכיבה אשר מצאנוהו גבי בעילה כדמסיק ולא רבץ כלישנא דיעקב (ויחי), והוא ע"ד שאמרו במ"ר (בלק) על אמרו כי התעללת לשונו סרוח. ופי' המ"כ שתפס לשון טומאה כד"א ויתעללו בה. וכן בב"ר פ' פ"ז בפס' ותאמר שכבה עמי ולהלן ופרשת כנפיך וכו' אבל זו כו' ע"ש.

וממש כפירושו של הרש"ש ככתבו וכלשונו כתב גם בתורה תמימה כאן, (ומסתבר שהעתיקו, וראה עוד בהערותיו שמות פ"ב הערה לז), וכן ר"ר מרגליות בספר מרגליות הים (ולפלא שלא ציינו).

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יולי 01, 2015 10:56 pm

ונראה להוסיף בזה הערות אחדות.

א) במש"כ הגרי"פ שבדברי הגמ' בברכות מבואר שפס' זה מדבר בשבחן של ישראל, יעויין במהרש"א שם שכתב על דברי הגמ' 'משום דכתיב בה האי קרא כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו', וז"ל, הוא מגומגם דמוכלביא מי יקימנו לא משמע קימה של שחרית. ויותר ניחא להגיה קרא קמא הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף דמהאי קרא דרש שפיר ק"ש של שחרית ושל ערבית וכ"ה בהדיא בתנחומא ובמרדכי וילקוט ע"ש וק"ל.

ואולם יעויין בספר סמיכת חכמים בברכות שם שמבכר הגירסא 'כרע שכב' שדומה לק"ש שמקדים ג"כ שכיבה לקימה כדכתיב ובשכבך ובקומך, ועדיפא מקרא דהן עם כלביא יקום שמקדים קימה, ובספר פרדס יוסף מציין שהשפת אמת בפרשתן בכמה דוכתי העתיק כגירסת המהרש"א.

ב) נראה שגם לפי הגירסא בגמ' 'כרע שכב', אף כי יש בפשטות הכתוב ענין של שבחן של ישראל, מ"מ אליה וקוץ בה, ו'טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים', דהנה איתא בתנחומא (בובר, פרשת דברים - הוספה סימן ב), אלה הדברים אשר דבר משה. זש"ה מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון (משלי כח כג), מוכיח אדם זה משה... ממחליק לשון זה בלעם, שהיה אומר לישראל מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל (במדבר כד ה), למה היו דומין, לבן מלך שהיו לו שני פדגוגין, אחד אוהב ואחד שונא, זה שהיה אוהב היה מזהירו, ואומר בני הזהר בעצמך שלא תעשה עבירה, שאביך דיין ואם שומע שעברת עבירה אף על פי שהוא אביך, אינו נושא לך פנים, והאחד שהיה שונא אותו, אמר לו מה אתה מיצר, אביך מלך, עשה כל תאותך, ואל תתירא משום בריה, כי אביך אינו מקפיד עליך, כך הבן אלו ישראל, השני פדגוגין הם משה ובלעם, משה היה אוהבם... אבל בלעם היה אומר אל תיראו, בניו אתם, עשו כל מה שאתם מבקשים, ואינו מקפיד עליכם, לכל האומות עושה כל מה שגוזר עליכם, למה לא איש אל ויכזב (במדבר כג יט), אבל בכם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימינה (שם כ"ג) וכו'.

[ומעי"ז בפירש"י למשלי כח, כג, אבל בדברים רבה איתא שהחליק לישראל בברכותיו, שהרבה להם ברכות].

ונראה שרעיון זה שאמר בלעם 'עשו כל מה שאתם מבקשים, ואינו מקפיד עליכם', נמצא גם בפס' זה שעם ישראל שוכב שקט ושלו כארי וכלביא ואינו ירא מפחד פתאום.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת בלק

הודעהעל ידי מעט דבש » ה' יולי 02, 2015 12:13 am

נוטר הכרמים כתב:אמנם לא על התרגום, אבל דברים נחמדים על הפרשה.

===

כב, יח וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ד' אֱלֹקָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה.

ופירש"י, מלא ביתו כסף וזהב - למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים.

ונראה להרחיב יריעת הביאור בזה בהקדם המובא בספר בית יצחק (לר' יצחק ב"ר ניסן מווילנא) בשם רבינו הבית הלוי, בהא דכתיב להלן (כד, י-יג), וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים... וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר: אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ד' לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר ד' אֹתוֹ אֲדַבֵּר.

וצ"ב מה חרי האף הגדול הזה של בלק על בלעם, הלא מיד כשבאו אצלו עבדי בלק אמר להם בלעם (כב, יח), 'אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ד' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה', וא"כ מה מצא בו בלק עוון עתה.

אולם כאשר אדם אומר לחבירו לא אוכל לעשות כדבר הזה יש שני אופנים בדבר, דלמשל אם יאמר לחבירו הנני נותן לך מאה רובל כסף ולך הכה לרב העיר על הלחי, וישיב לו לא אוכל לעשות הדבר הזה, ועוד יאמר לאיש אחר, הנני נותן לך מאה רובל כסף ותגביה החומה הזה, וישיב לו ג"כ לא אוכל, הנה תשובת שניהם שווה ששנים אמרו לא אוכל, ובכ"ז אינו דומה לא אוכל של הראשון ללא אוכל של השני, דהראשון יכול לעשות הדבר הזה רק ששכלו ורוח האנושות אשר בקרבו לא יתנהו לעשות הדבר הזה, אולם השני אינו יכול באמת לעשות כן.

והנפק"מ ביניהם הוא דלהראשון אם יאמר אתן לך עשרת אלפים רו"כ ותכה את הרב על הלחי, יכול להיות שיתרצה לזה, אולם השני אף אם יתן לו עשרה מליון לא יעשה זאת, אחרי שאינו יכול לעשות כן באמת.

וזה הענין היה כאן עם בלק ובלעם, דבלעם אמר לבלק שאינו יכול לקלל את ישראל, וסבר בלק שכוונתו היא שלא ירצה לעשות דבר נגד רצון ד' מחמת טוהר לבו, אבל בלק היה יודעו ומכירו שיש לו עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה ובכסף או בכבוד רב ועצום יוכל להטות את לבבו, אך כאשר ראה בלק כמה פעמים שהוא עומד בשלו ואינו יכול להשיבו מדעתו, חרה אפו ואמר לו לקב אויבי וגו'. ואזי אמר לו בלעם טעית בחשבונך, אתה סבור שבאמת אוכל לקלל אותם רק שרוחי העדינה לא תתנני להלוך כנגד רצון ד', לא כן הוא, כי לא אוכל לעבור את פי ד' גם ברצוני, יען כי נתן ד' חכה בפי כמבואר בשילהי סנהדרין (קה, ב). עכ"ד.

ונראה להוסיף בזה נופך, דהנה המדקדק בלשון המקראות יראה חילוק גדול בין הפעם הראשונה שבלעם אמר לשליחי בלק 'אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ד' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה', ואילו בפעם השנית כששב בלעם על דברים אלו לבלק 'הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר: אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ד' לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר ד' אֹתוֹ אֲדַבֵּר', כאן נשמטה מילת 'אלקי'. וצ"ב.

אמנם לפי המבואר את"ש שבדבריו הראשונים נתן בלעם מקום לטעות כי אי היכולת לעבור את פי ד' היתה מחמת טוהר לבבו שלא לעבור את פי אלקיו, אבל בדבריו השניים שהתנצל בפני בלק על חוסר יכלתו מחמת ההכרח כבר לא הזכיר אלקי, כי באמת אינו יכול מחמת החכה שהושם לפיו ולא מחמת הכרתו האלקית. [יסוד הדברים מהגרא"ב פינקל זצ"ל].

ומעתה לפי"ז מבואר היטב שדברי בלעם הראשונים שאמר שאינו יכול רק מחמת הכרתו האלקית מלמדים על חמדת ממון גדולה, שהרי אם לא היה כן, כבר מהרגע הראשון היה לו להודות בפה מלא כי אין לו יכולת כלל לעבור את פי ד', ודוק.


דוקא כן יש בענין זה קשר לתרגום אונקלוס.

דהנה בשני הפעמים שהוזכרו לעיל:
(כב, יח) אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ד' אֱלֹקָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה
(כד, יג) אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ד' לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר ד' אֹתוֹ אֲדַבֵּר

בשניהם תרגם אונקלוס 'לֵית לִי רְשׁוּ'.

וראה רמב"ן (דברים כא, טז):
לא תוכל לאכול בשעריך (דברים יב יז), לא תוכל לתת עליך איש נכרי (שם יז טו), ואמר אונקלוס בכולם לית לך רשו. והטעם לא תתן יכולת לנפשך לעשות ככה, והוא מפליג באזהרה.


והנה בפסוק (שמות יט, כג)
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ד' לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ
לא תרגם אונקלוס בלשון 'לית רשו', אלא תרגם 'לא יכול עמא'

ונראה שהטעם הוא, מפני ששם אין זו אזהרה, אלא תיאור המצב הקיים, שאחרי שכבר הוזהרו על כך, אין יכולת בנפשם לעשות כן, מחמת הצווי.

וזה בבני ישראל, אבל בבלעם, תרגם לֹא אוּכַל בלשון 'לֵית לִי רְשׁוּ', משום שכדברי הבית הלוי שהובאו, לא הרגיש בנפשו שאינו יכול, אלא רק שאין לו רשות ותו לא (אמנם גם בדברי בלעם אל בלק תרגם כן, וזה דלא כדרכו של הבית הלוי).

ולכן, בפסוק (כב, לח)
וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹקִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר
תרגם אונקלוס בלשון יכולת, 'הֲמֵיכָל יָכֵילְנָא', משם ששם הכונה כמו שכתב הגר"א (אדרת אליהו מהדורה תנינא):
כיוון בזה, שהנבואה אינה באה לו מצד עצמו, אלא מצד הקב"ה, וזהו 'הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה', רק ברצון הקב"ה, אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹקִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר

(ועיי"ש בביאור ההבדל בין לשונות הפסוקים לפי דרכו).

אום אני חומה
הודעות: 855
הצטרף: ג' אוקטובר 07, 2014 2:42 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי אום אני חומה » ו' יולי 03, 2015 12:40 am

נוטר הכרמים כתב:כב, כ ויבא אלקים... אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה.

ובתרגום יונתן ב"ע: ואמר ליה... קום טייל עמהון. ובפי' יונתן ביאר דשינה תרגומו משאר מקומות, ולא ה"ל למימר אלא קום אזל. אלא שהשי"ת לא ציוה לו רק טיול בעלמא, ואמנם בפס' כא על וילך עם שרי מואב תרגם ואזל, כי הוא שינה מאמרו ית' והלך ממש, ועל כן היטב חרה לו יתברך, וזהו שתרגם שם: ותקיף רוגזא דה' ארום אזיל הוא.

וראה באדרת אליהו (מהדו"ת) שהקב"ה אמר לו: אם לקרא לך באו האנשים, שלא באו אלא לקרא לך, קום לך אתם אבל לא לקלל , ואעפ"כ הלך בלעם וכונתו היה לקלל, לכך כתוב ויחר אף אלקים כי הולך הוא, לפי שהלך לקלל, יעו"ש. והדברים עולים בקנה אחד.

והשווה לזה השמועה הנפלאה בשם רבינו הגר"א המובאת בספר קול אליהו, בישוב לשונות המקראות, דמתחילה (פס' יב) אמר הקב"ה לבלעם: לא תלך עמהם לא תאר את העם כי ברוך הוא. ושוב בפס' זה אמר לו הקב"ה שילך אתם, ושוב כתיב: ויחר אף ה' כי הולך הוא, והרי לא אדם הוא ויתנחם.

אמנם, חילוק ישנו בין תיבת 'עם' ל'את', כי עם מורה על שיווי בדבר ההוא המדובר, ופעולת שניהם על כונה אחת ממש, כמו שפירש רש"י עה"פ: עם שרי מואב - לבו כלבם שוה. אך תיבת את מורה שאף שעושים את הדבר יחד, אין זה על כונה אחת, ובלבם אינם שוים .

וזהו דמתחילה אמר לו הקב"ה שלא ילך עמהם בעצה אחת בכונה זו ע"מ לקללם, ושוב אמר לו שיכול הוא לילך אתם לחוד, אבל לא בכוונה אחת, אלא שהוא ילך שלא ע"מ לקללם. אבל בלעם מחמת רשעו לא עשה כן, אלא הלך עמם ולבו כלבם שוה לקללם, ולכך חרה אף ה' עליו.

הוספות
א. באברהם כתי' 'ויקח את שני נעריו אתו ואילו בבלעם כתי' 'ושני נעריו עמו', כי בלעם היה קרוב אצל נעריו והלך אתם שווה בשווה, בעוד שאברהם לא הלך לעקידה באותה הכוונה של אליעזר וישמעאל, כמובן, ולהכי כתיב 'שבו לכם פה עם החמור', ודרשו חז"ל 'עם הדומה לחמור', והיינו מפני שהלשון 'עם' מורה לנו שהם בשווה לחמור ממש, (ולא כפי שטועים לחשוב שחז"ל דרשו 'עם' בעי"ן פתוחה) (עפ"י מהר"ל, ועיין דרך חיים אבות ה-יט)

ב. 'בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים'. מבאר הספר חסידים (קסח) שמילת 'עם' הרי משמעותה בקרבה רבה ולכך מדויק: בחורים -וגם- בתולות, אבל לא בקרבה, זקנים -עם- נערים, 'עם' דייקא.

ג. הקשה לי ידיד דהגמ' (מכות י:) דורשת מהפס' אם לקרוא לך וכו' קום לך אתם' דבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, אמנם רש"י מתמהמה להביא דרשה זו עד תשובת המלאך לבלעם, הלא דבר הוא.
ונראה בס"ד לפי דברי הגר"א דס"ל לרש"י שעיקר כוונת הגמ' היא דווקא מלקמן, דמתחילה לא נתקיים ה'מוליכין אותו' לגמרי שהרי לא הורשה אלא ללכת אתם אבל בלי לרצות לקלל, אמנם אח"כ אומר לו המלאך 'לך עם האנשים', קיבל רשות ללכת ע"מ לקלל, הרי לנו ש'מוליכין אותו'.

ד. ועפ"י הגר"א יש לבאר דמתחילה כתיב 'וילך בלעם עם בלק ויבואו קרית חוצות', ליבו כליבו בשווה, אמנם אחרי שבלעם בירך את ישראל אומר לו בלק 'קום לך אתי', ברצונות שונים, אני רוצה שתקלל ואילו אתה רוצה להיות ה'רמקול של ה''...

ה.ועל דרך הגר"א (אבל לא עד הסוף) יש לבאר בריש פ' לך לך דכתי' 'וילך אתו לוט' ואח"כ כתי' 'ויעל אברם ממצרים וכו' ולוט עמו הנגבה', ד'עמו' פי' חיבור גדול ו'אתו' פי' חיבור חלש, ולכן מתחילה שאברהם היה עני הלך אתו לוט, ידע שאברהם הוא צדיק אבל לא נתאמץ להתקרב, אמנם שחזרו ממצרים 'ואברהם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב' ולוט רואה שיש כאן צדיק עם הרבה כסף ובלי יורשים מיד 'ולוט עמו'.
'וה' אמר אל אברהם אחרי הפרד לוט מעמו' פירש"י כל זמן שהיה הרשע עמו היה הדיבור פורש הימנו, והק' השפ"ח הא לעיל כתיב 'וירא ה' אל אברהם' והרי לוט היה אתו, אמנם למש"כ י"ל דלעיל היה לוט 'אתו' אך לא 'עמו'.

יתר10
הודעות: 945
הצטרף: ד' יוני 01, 2011 12:07 am

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי יתר10 » ו' יולי 03, 2015 11:38 am

נוטר הכרמים כתב:
כד, ט כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר.

איתא בגמ' סנהדרין (קה, א), מר בריה דרבינא אמר: שבא על אתונו... ומאן דאמר בא על אתונו היה כתיב הכא כרע שכב, וכתיב התם בין רגליה כרע נפל שכב וגו'.

בהגהות על הגליון מהג"מ ישעיה פיק ברלין כתב, וז"ל, כל העובר על הפסוקים יראה דהך קרא כרע שכב דכתיב בפר' בלק... בשבח לישראל נאמרה, כדמפרש בתרגום [ינוח ישרי בתקוף כאריא וכליתא ולית דיקימניה], ורש"י [כרע שכב כארי - כתרגומו, יתישבו בארצם בכח וגבורה], וכן בברכות יב ע"ב [אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא, בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה משום טורח צבור... אלא אמר רבי יוסי בר אבין משום דכתיב בה האי קרא כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. ופירש"י, דדמי לבשכבך ובקומך, שהקדוש ברוך הוא שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא], וע"ש דאין לענין כרע שכב שום שייכות לבלעם כלל, ומצוה לתקן ולהסביר, ועמ"ש בתקוני כלי שרת.

ויעויין בהגהות הגר"א שם: נמחק ב' תיבות כרע שכב ונ"ב נפל, [וקאי על דלעיל מיניה פס' ד נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם, וברש"י, פשוטו כתרגומו, שאין נראה עליו אלא בלילה כשהוא שוכב].

כהגהת הגר"א כן הוא בכת"י מינכן. ולגירסא זו שניהם דורשים נפל - נפל, וצ"ב אמאי הוצרך מר בריה דרבינא לפסוק חדש ולא דרש גם הוא מוהמן נפל ובי' בדק"ס "ומר זוטרא יליף מהמן דלא הוה בעילה ואיהו יליף מסיסרא" אמנם בכת"י התימני לסנהדרין חסר כל הקטע מאן דאמר קוסם וכו' ולפי גירסא זו לכאו' שניהם דורשים מוהמן נופל כל חד כדאית ליה.
נוסח נוסף נמצא בכת"י וטיקן 171 שגורס מיד אחר המימרא דר' יוחנן: מר בריה דרבנא אמר שבא על אתונו שנא' ויודע דעת עליון וכו'. ולפי זה מר בריה דרבינא דרש את זה מותהי לו סוכנת כבהמשך הגמ'.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת בלק - מראי מקומות

הודעהעל ידי מעט דבש » ש' יולי 04, 2015 11:27 pm

פרשת בלק
מראי מקומות


(כד, יא) ועתה ברח לך
ראה כאן.

(כד, כד) וצים מיד כתים
ראה כאן,
וכאן,
וכאן,
וכאן,
וכאן.

(כה, ד) קח את כל ראשי העם והוקע אותם
ראה כאן.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: שמות המקומות בתרגום אונקלוס

הודעהעל ידי מעט דבש » ש' יולי 04, 2015 11:35 pm

ראה כאן.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת פינחס - מראי מקומות

הודעהעל ידי מעט דבש » ה' יולי 09, 2015 8:27 pm

פרשת פינחס
מראי מקומות


(כו, מו) ושם בת אשר שרח
ראה כאן.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת מטות - מראי מקומות

הודעהעל ידי מעט דבש » א' יולי 12, 2015 1:57 am

פרשת מטות
מראי מקומות


(לא, כד) וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם וְאַחַר תָּבֹאוּ אֶל הַמַּחֲנֶה
ראה כאן.

(לב, ג) עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן
(לב, לד) וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר
כאן,
וכאן.

(לב, מב) וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ
ראה כאן.
נערך לאחרונה על ידי מעט דבש ב א' יולי 12, 2015 2:13 am, נערך 3 פעמים בסך הכל.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת מסעי - מראי מקומות

הודעהעל ידי מעט דבש » א' יולי 12, 2015 2:01 am

פרשת מסעי
מראי מקומות


(פרק לה) לשונות 'מיתה' שבפרק זה
ראה כאן,
וכאן.

(לה, יא) וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ
(לה, טו) לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה
(לה, כה) אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה
(לה, כו) אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה
(לה, לב) לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ
ראה כאן.


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 68 אורחים