מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: על נוסחאות התרגום

הודעהעל ידי מעט דבש » א' אוגוסט 10, 2014 4:24 pm

אאאא_ב כתב:מישהו שאל אותי. האם נכון השיטה שאימצו הרב בעל מחבר מעט צרי לשנות באונקלוס לפי הפסוק, והרי האונקלוס בא לפרש ואפשר שבדווקא כתב רבים במקום יחיד וכדומה בניגוד למה שכתוב פשטות בתורה, כמו כן, האונקלוס הרי חולק כמה וכמה פעמים עם חז"ל ולפי איזה פרמטרים נתקן את האונקלוס שלנו.


כבר כתבתי לעיל -
הרב מעט צרי לא שינה אפילו אות אחת מסברא.

כל הנידון כאן זה השוואת נוסחאות.

אם נוסחתנו היתה מוחזקת למדוייקת, והיינו מוצאים שינוי, היינו דוחקים לפרשו, ו'שבקיה לקרא דאיהו דחיק'; והרי גם בלשון המקרא מצינו יוצאים מן הכלל בכללי הדקדוק.

אך אחרי שכבר הוחזק נוסחתנו בשיבושים, ונוסחאות אחרות הוחזקו בדיוק, אם אנו רואים במקום מסויים שיש שינוי מלשון המקרא, ולא נראה שיש כאן כוונה פרשנית [אפשר לראות דוגמאות שכתבתי לעיל מפרשת ואתחנן] ברור שנעדיף את הנוסח שהוחזק למדוייק, וגם תואם ללשון המקרא.

אבל במקום שיש מגמה פרשנית, בדרך כלל המצב להפך; הדפוסים הוחזקו ל'השוות' ללשון המקרא, ודוקא הנוסחאות המדוייקות שימרו את השינוי מלשון המקרא.

אפשר להביא הרבה דוגמאות, אך קשה עלי הטורח.

רב טקסט
הודעות: 193
הצטרף: ה' נובמבר 24, 2011 12:31 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי רב טקסט » ב' אוגוסט 11, 2014 9:55 pm

מעט דבש כתב:(ד, ה) רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים
קְיָמַיָּא וְדִינַיָּא
זה תרגום של "הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים" עם ה' הידיעה (כדלקמן ו, א). ובנוסחאות מדוייקות 'קְיָמִין וְדִינִין', כמו שהוא לקמן (פסוקים ח, יד).

כבר כתב הבחור שהרבה פעמים מצאנו בתרגום הסיום קמץ ואל"ף הראוי לידיעה אף בלא ידיעה, עי' בדבריו בהקדמה למתורגמן ובשרש גבר ועוד.
ועי' בספר שפה ברורה לאבן עזרא בראש הספר שכתב מן החסרונות של לשון ארמי שאין להם דבר המורה על הידיעה, עיש"ה.

מעט דבש כתב:(ד, ט) פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ
דִי חֲזוֹ עֵינָיךְ
המלה 'חֲזוֹ' היא לשון זכר. וכן הנוסח בנוסחאות המצויות לקמן (י, כא), אבל לא השוו מדותיהם, כי בשלושה מקומות אחרים (ז,יט; כא, ז; כט, ב), הנוסח, 'חֲזָאָה', כמשפט לשון נקבה רבות בארמית ('עינים' לשון נקבה).
ובנוסחאות מדוייקות הנוסח 'חֲזָאָה' בכל המקומות [וצורת רבים זו בארמית היתה מוזרה למדפיסים, ולכן שינוה. אמנם עיין רש"י (שמות א, יז) שכתב שזו הצורה בלשון נקבות בארמית].

אכן מהדוורת התרגום שלפנינו מלאים טעויות מן הסוג הזה, ועי' למשל בסוף פרשת מסעי בתרגום כן עשו בנות צלפחד, שאיתא כן עבדו, ובנתינה לגר כתב שצ"ל עבדא, וכ"ה במהדורות קדומות ומדויקות.

מעט דבש כתב:(ד, כא) וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה
וּבְדִיל דְלָא לְמֵיעַל לְאַרְעָא טָבָא
(ד, כב) וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת
וְתֵירְתוּן יָת אַרְעָא טָבָא הָדָא

'טָבָא' הוא לשון זכר (כדלעיל ג, כה ועוד), ובכל מקום מתרגם 'אַרְעָא טָבְתָא' לשון נקבה (לעיל א, לה; ג, כה; לקמן ו, יח; ח, י; ט, ו; יא, יז) וכן הוא בנוסחאות מדוייקות גם בשני פסוקים אלו. כיון שהמלה 'אַרְעָא' ל' נקבה היא, וכמו שתרגם בפסוק כב 'אַרְעָא הָדָא' ('הַזֹּאת' - וכדלקמן כב, יד ועוד), ולא 'אַרְעָא הָדֵין' ('הַזֶּה' - לעיל ג, כה ועוד) (נתינה לגר).

כבר הקשה כן רו"ה, הובא בחומש רעדלהיים תר"ט, אבל מ"מ נמנע מהגיה אחר שראה כן גם בכ"י.

מעט דבש כתב:(ד, לט) וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ
וּתְתוּב לְלִבָּךְ
'וּתְתוּב' הוא תרגום של 'וְשַׁבְתָּ' (לקמן כג, יד). ולפי"ז פירושו, שאתה תָּשׁוּב (תחזור) אל לבבך... ובנוסחאות מדוייקות 'וְתָתִיב', או 'וְתָתֵיב' (כדלקמן כד, יג), שאתה תָּשִׁיב (הידיעה) אל לבבך.


לפי דיוק הלשון ע"פ דניאל, יש להשאיר עכ"פ השוא ביו"ד של תתיב, עי' סידור עבודת ישראל בנוסח יקום פורקן על יפיש חייהון, (ואף דשם לא קבלנו דבריו הוא מפני שמצאנו הרבה פעמים נפיש כאילו הוא משרשי חסרי פ"א נו"ן).
ועכ"פ לדעת היעב"ץ ודעמיה שצריכים התרגומים להיות תואמים ללשון המקרא בדינאל צר"ל כך, וכמו שהוא בהרבה חומשים מצויים בפ' בהר על ישיב.
(אכן בנוסחאות הנחשבות מדויקות אינו כן בכל התרגום, ואין בידי להאריך עתה בשאלה יסודית זו).

מעט דבש כתב:(ה, כב)
אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹקֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ
וּמָיְתִין אֲנַחְנָא
המלה 'וָמָתְנוּ' שבלשון המקרא, שבאה בלשון עתיד (ע"י ו' ההיפוך), תרגמה בלשון הוה - 'וּמָיְתִין' (וּמֵתִים). אך האות ו' בראש המלה שבתרגום תמוהה, כי הא ניחא בלה"ק באה האות ו' להפוך מעבר לעתיד, אבל אונקלוס הרי תרגם בלשון הווה, ואין צורך להפוך. ועוד, שכלל לא מצינו ו' ההיפוך בלשון ארמית. ובנוסחאות מדוייקות הנוסח 'מָיְתִין אֲנַחְנָא' ללא האות ו'.

בכל התרגומים מצויים הווין המהפכים לעולם אף שהרבה פעמים אין שם מקום של וי"ו המשך, וכנראה פירושהו כעין מה שראב"ע כותב עליהם שהן כפ"א רפה בלשון ישמעאל, הנאמר קודם סיום המאמר.

מעט דבש כתב:(ז, ז) חָשַׁק ה' בָּכֶם
צָבֵי ה' בְּכוֹן
'צָבֵי' (האות צ' בניקוד קמץ) הוא ל' הווה (ע' לקמן כה, ז; במדבר יא, ח) וזה דלא כלה"כ. ובנוסחאות מדוייקות כאן ולקמן (י, טו) 'צְבִי', ל' עבר.

באמת מצאנו הרבה בתרגום שמשנה כעין זה להוה, אבל נדמה שבאמת בלשון הוה צריך להיות צבא בקמץ.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: על נוסחאות התרגום

הודעהעל ידי מעט דבש » ג' אוגוסט 12, 2014 12:11 am

תחלה אשיב באופן כללי, שאם היה בידינו נוסח מדוייק, והיינו מוצאים בו תמיהות, היינו טורחים למצוא הסברים, וכדרך שעשה 'רב טקסט'; אבל אחרי שגם הוא מודה שנוסחתנו משובשת בהרבה מקומות [והרי לא יישב אלא חלק מן המקומות שבפרשת ואתחנן; ועדיין נותרו עשרות עשרות שיבושים לאורך כל התרגום], ויש בידינו נוסחאות מדוייקות שאין בהם כל שיבושים אלו, ואין כלל צורך לתרצם, למה נחזיק דוקא בנוסח משובש, ונחפש לו תירוצים?

והנה הרמב"ם (מו"נ א, מח) כתב לבאר את דרכו של אונקלוס בלשונות ראייה שבאו אצל הקב"ה (וירא ד'), אימתי מתרגם "וחזא ד'", ומתי מתרגם "וגלי קדם ד'", וביאר בזה פירוש מסויים, וסיים:
"אבל נפסד עלי זה הפירוש הטוב הנאה אשר אין ספק בו בג' מקומות, היה מחוקם לפי זאת הסברא שיפרשם, וגלי קדם ה', ואני מוצא אותם בנוסחאות, וחזא ה'... והקרוב אצלי שיהיה זה טעות שנפל בנוסחאות, שאין אצלנו כתיבת אונקלוס בזה, עד שנאמר שמא יש לו בזה פירוש... וצריך שיבוקש הרבה בדקדוק הנסחאות בזה. ואם תמצא אלו המקומות כמו שזכרנו לא אדע להם כוונה בזה".

ויהיו דברי הרמב"ם אור לרגלינו: רק אחרי שנדע שהנוסח שבידינו הוא הנוסח המדוייק ("וצריך שיבוקש הרבה בדקדוק הנסחאות בזה") נֹאמר "שמא יש לו (לאונקלוס) בזה פירוש" .

ולעצם ההערות:

רב טקסט כתב:
מעט דבש כתב:(ד, ה) רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים
קְיָמַיָּא וְדִינַיָּא
זה תרגום של "הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים" עם ה' הידיעה (כדלקמן ו, א). ובנוסחאות מדוייקות 'קְיָמִין וְדִינִין', כמו שהוא לקמן (פסוקים ח, יד).

כבר כתב הבחור שהרבה פעמים מצאנו בתרגום הסיום קמץ ואל"ף הראוי לידיעה אף בלא ידיעה, עי' בדבריו בהקדמה למתורגמן ובשרש גבר ועוד.
ועי' בספר שפה ברורה לאבן עזרא בראש הספר שכתב מן החסרונות של לשון ארמי שאין להם דבר המורה על הידיעה, עיש"ה.


נכון שמצאנו מקומות שמתרגם בצורה של ידיעה למרות שאין ה' הידיעה; אבל כאן תמוה מאד למה בפסוקים הקרובים (פסוקים ח, יד) תרגם בלא ה' הידיעה, ומה מיוחד בפסוק כאן.

ואחרי שבידינו נוסחאות מדוייקות שיש בהם עקביות, ורק במקום שיש ה' הידיעה במלים "חוקים ומשפטים" תרגם עם ה' הידיעה, למה לחפש תירוצים?

ודברי האב"ע קשים, וכמו שכבר העיר המגיה שם, שהרי מצינו בתרגום צורה של ידיעה, ע"י א' בסוף המלה, וכמו שכתב ר' אליהו בחור. ואולי כוונת האב"ע, שצורה זו אינה בכל המלים, ובמלים שמתסיימות באל"ף אין אפשרות לעשות ידיעה, וכמו שהביא האב"ע דוגמא ממלת 'ארעא', ששם אין הבדל אם היא ידועה או לא, כי בכל מקרה יש א' בסוף המלה.

רב טקסט כתב:
מעט דבש כתב:(ד, כא) וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה
וּבְדִיל דְלָא לְמֵיעַל לְאַרְעָא טָבָא
(ד, כב) וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת
וְתֵירְתוּן יָת אַרְעָא טָבָא הָדָא

'טָבָא' הוא לשון זכר (כדלעיל ג, כה ועוד), ובכל מקום מתרגם 'אַרְעָא טָבְתָא' לשון נקבה (לעיל א, לה; ג, כה; לקמן ו, יח; ח, י; ט, ו; יא, יז) וכן הוא בנוסחאות מדוייקות גם בשני פסוקים אלו. כיון שהמלה 'אַרְעָא' ל' נקבה היא, וכמו שתרגם בפסוק כב 'אַרְעָא הָדָא' ('הַזֹּאת' - וכדלקמן כב, יד ועוד), ולא 'אַרְעָא הָדֵין' ('הַזֶּה' - לעיל ג, כה ועוד) (נתינה לגר).

כבר הקשה כן רו"ה, הובא בחומש רעדלהיים תר"ט, אבל מ"מ נמנע מהגיה אחר שראה כן גם בכ"י.


ואילו היה לו נוסחאות מדוייקות שכנגד כ"י זה, מן הסתם גם הוא היה מגיה.

רב טקסט כתב:
מעט דבש כתב:(ד, לט) וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ
וּתְתוּב לְלִבָּךְ
'וּתְתוּב' הוא תרגום של 'וְשַׁבְתָּ' (לקמן כג, יד). ולפי"ז פירושו, שאתה תָּשׁוּב (תחזור) אל לבבך... ובנוסחאות מדוייקות 'וְתָתִיב', או 'וְתָתֵיב' (כדלקמן כד, יג), שאתה תָּשִׁיב (הידיעה) אל לבבך.


לפי דיוק הלשון ע"פ דניאל, יש להשאיר עכ"פ השוא ביו"ד של תתיב, עי' סידור עבודת ישראל בנוסח יקום פורקן על יפיש חייהון, (ואף דשם לא קבלנו דבריו הוא מפני שמצאנו הרבה פעמים נפיש כאילו הוא משרשי חסרי פ"א נו"ן).
ועכ"פ לדעת היעב"ץ ודעמיה שצריכים התרגומים להיות תואמים ללשון המקרא בדניאל צר"ל כך, וכמו שהוא בהרבה חומשים מצויים בפ' בהר על ישיב.
(אכן בנוסחאות הנחשבות מדויקות אינו כן בכל התרגום, ואין בידי להאריך עתה בשאלה יסודית זו).


הנוסח שלפנינו ודאי מוטעה; השאלה העומדת כאן היא, האם להגיה מסברא ע"פ דניאל, או ע"פ נוסחאות מדוייקות כאן.
לדעתי אין בזה שאלה.
ואם נגיה את התרגום לפי דניאל, נצטרך לתקן באלפי מקומות. והיעב"ץ לא הלך בדרך זו רק משום שראה שהתרגום מלא שיבושים כרימון, ולוקה בחוסר עקביות מרובה בלשונו. ואחרי שיש בידינו נוסחאות שעקביים מאד בלשון הארמית שבהם, למה נזדקק לזה.

רב טקסט כתב:
מעט דבש כתב:(ה, כב) אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹקֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ
וּמָיְתִין אֲנַחְנָא
המלה 'וָמָתְנוּ' שבלשון המקרא, שבאה בלשון עתיד (ע"י ו' ההיפוך), תרגמה בלשון הוה - 'וּמָיְתִין' (וּמֵתִים). אך האות ו' בראש המלה שבתרגום תמוהה, כי הא ניחא בלה"ק באה האות ו' להפוך מעבר לעתיד, אבל אונקלוס הרי תרגם בלשון הווה, ואין צורך להפוך. ועוד, שכלל לא מצינו ו' ההיפוך בלשון ארמית. ובנוסחאות מדוייקות הנוסח 'מָיְתִין אֲנַחְנָא' ללא האות ו'.

בכל התרגומים מצויים הווין המהפכים לעולם אף שהרבה פעמים אין שם מקום של וי"ו המשך, וכנראה פירושהו כעין מה שראב"ע כותב עליהם שהן כפ"א רפה בלשון ישמעאל, הנאמר קודם סיום המאמר.


גם בנוסח התרגום המצוי מצינו שהשמיט ו' ההיפוך בפסוק "ויעזוב את עבדיו" (שמות ט, כא) שתרגם "שבק", ולא "ושבק"; אמנם דבריו נכונים, שמצינו הרבה פעמים שלא עשה כן, וכנראה במקומות שאין בו"ו משמעות נוספת, השמיטו. ועיין על נושא זה באריכות גדולה בספר 'דבר טוב' בקונטרס 'ווי העמודים', וב'מעט צרי' (ויקרא א, א).
עכ"פ דבריו נכונים, שאין מטענת ו' ההיפוך ראיה לנוסחאות המדוייקות.

רב טקסט כתב:
מעט דבש כתב:(ז, ז) חָשַׁק ה' בָּכֶם
צָבֵי ה' בְּכוֹן
'צָבֵי' (האות צ' בניקוד קמץ) הוא ל' הווה (ע' לקמן כה, ז; במדבר יא, ח) וזה דלא כלה"כ. ובנוסחאות מדוייקות כאן ולקמן (י, טו) 'צְבִי', ל' עבר.

באמת מצאנו הרבה בתרגום שמשנה כעין זה להוה.


זה לשון הפסוקים (ז, ו-ז) "בך בחר ד' אלקיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה: לא מרבכם מכל העמים חשק ד' בכם ויבחר בכם"
דהיינו שה"חשק" המדובר כאן על כך שהקב"ה חשק לבחור את עם ישראל. וזה היה בעבר, ולמה ישנה אותו אונקלוס להווה.

רב טקסט כתב:אבל נדמה שבאמת בלשון הוה צריך להיות צבא בקמץ.


כן הוא גם במדוייקות, במקום שהוא לשון הווה, וכמו שציינתי (דברים כה, ז; במדבר יא, ח); ועיין שו"ת הרשב"ש (סימן שמו), ודבריו צ"ע.

רב טקסט
הודעות: 193
הצטרף: ה' נובמבר 24, 2011 12:31 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי רב טקסט » ג' אוגוסט 12, 2014 10:17 pm

דרך כלל לא באתי לחלוק על דבריך אלא להעיר שלא כל הדברים משמשים הוכחות לנוסח המדויק (גם אני הק' משלים הפרשה באחת הנוסחאות המיוסדות על ספרי תימן ודפוס סביוניטה).

מה שכתבת לענין ארעא לא הבנתי דפשוט שאל"ף שבסוף ארעא הוא כאל"ף שבסוף גברא, ונאמר לפעמים ארע (אולי רק בסמיכות, אבל לא מפני הסמיכות, אלא מפני שבסמיכות אין מקום למבורר כלל (כמו בלה"ק, או מפני שאינו מבורר בעצמו עד שנברר הנסמך, או שבירור הנסמך הוא עצמו בירור ואין צורך בשני בירורים). וכבר כתב שם ראב"ע שאיןאפשרות בארמי לסמיכות אלא בהוספת דל"ת). ופשוט שכוונת האבן עזרא מפני שמצאנו הרבה עם אל"ף גם בלא סמיכות.

אמנם מה שכתבת לענין דעת היעב"ץ לא נראה כן מתוך דבריו בלוח ארש, כי כתב שם שלשון חז"ל לחוד אבל לשון התרגום שוה ללשון המקרא, עי"ש הנוסח בריך שמיה לענין ברחמי \ ברחמין. ואין הזמן להאריך.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת עקב

הודעהעל ידי מעט דבש » ד' אוגוסט 13, 2014 12:14 pm

פרשת עקב
(דברים ח, ד)
וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה
וּמְסָנָךְ לָא יְחִיפוּ

פרשת כי תבא
(דברים כט, ד)
וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ
וּמְסָנָךְ לָא עֲדוֹ מֵעַל רַגְלָךְ


וּמְסָנָךְ
בפרשת עקב פירש"י "לא בצקה - לא נפחה כבצק, כדרך הולכי יחף, שרגליהם נפוחות". ואילו בפרשת כי תבא מפורש שהלכו עם נעלים, ולא יחפים. וכבר עמדו על כך מפרשי רש"י.
אונקלוס לא פירש כרש"י, שהלכו יחף, אלא גם כאן בפסוק פירש שהלכו עם נעלים ['וּמְסָנָךְ' - וּנְעָלֶיךָ].

לָא יְחִיפוּ
רבינו בחיי פירש כונת אונקלוס שלא התקלקלו הנעלים שברגליהם. אך לא ביאר הלשון 'לָא יְחִיפוּ', איך משמעותו שלא התקלקלו הנעלים.
ובספר 'אור התרגום' ביאר, ש'יְחִיפוּ' הוא, לשון גרידה וחיכוך, כמו "אשה חופפת" (ב"ק פב.) [וכן 'חף (מפשע)' - פירושו מגורד ונקי מעשיית רע; ע"פ רד"ק שורש 'חפף'], וכונת התרגום שהמנעלים לא השתפשפו וכלו.

ביאור הפסוק
אך היכן כתוב בפסוק 'וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה' שהנעלים לא השתפשפו?
נראה שאונקלוס מבאר את הפסוק כדרך הרד"ק (שרשים, שורש 'בצק'), שאין כונת הפסוק שהלכו יחפים כרש"י, אלא הכונה שנעליהם לא כלו, ולכן הרגלים לא בצקו, משום שהנעלים כיסו את הרגל כל הזמן.
ואונקלוס תרגם את התוצאה ('וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה') לפי הסיבה, שהטעם שהרגל לא בצקה, משום שהנעל לא בלתה.
ובזה עשה את שני הפסוקים (פרשת עקב ופרשת כי תבא) כאחד, שבשניהם מדובר על כך שהיו להם כל הזמן נעלים, והנעלים לא כלו ע"י שפשוף (מעט צרי).

דרך אונקלוס
ומצאנו בעוד מקומות שתרגם אונקלוס את הסיבה, במקום התוצאה המוזכרת בפסוק, כגון בפסוק "פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרַיְמָה" (שמות יג, יז) שתרגם "דִּלְמָא יְזוּעוּן עַמָּא" (שמא יחרדו העם); תרגם הסיבה שֶׁיִּנָּחֵם העם, שהוא משום הפחד (מרפא לשון).
נערך לאחרונה על ידי מעט דבש ב ב' ספטמבר 15, 2014 12:00 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

אמסטרדם
הודעות: 1498
הצטרף: א' אוקטובר 20, 2013 8:13 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי אמסטרדם » ה' אוגוסט 14, 2014 4:55 am

חידה: מה הפירוש של "עזב תעזוב עמו"?
בעברי את הסדרא שמו"ת זכיתי לפירושו הנפלא של אונקלוס.
שתעזוב השנאה שיש לך על חבירך ותעזור לו.

לומד_בישיבה
הודעות: 1763
הצטרף: ד' נובמבר 06, 2013 7:20 am

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי לומד_בישיבה » ה' אוגוסט 14, 2014 6:38 am

מישהו מכיר את הספר על התרגום ראו בקובץ המצורף.
לתשומת לבו של הרב מעט דבש.
קבצים מצורפים
האם אתה מכיר את הספר הלזה על התרגום.pdf
(99.16 KiB) הורד 488 פעמים

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי מעט דבש » ה' אוגוסט 14, 2014 10:09 am

נמצא באוצר. ובספר 'מעט צרי' מובא הרבה.

הספר בא להראות שרוב לשון התרגום מקורו מלשון הקודש, ומראה מה מקור המלים הארמיות בתנ"ך.

יש מחלקה שלמה של ספרים על התרגום באוצר [בקטגוריה 'תנ"ך', תת קטגוריה 'תרגומים'], אך ספר זה משום מה לא קוטלג תחת קטגוריה זו.

לומד_בישיבה
הודעות: 1763
הצטרף: ד' נובמבר 06, 2013 7:20 am

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי לומד_בישיבה » ג' אוגוסט 19, 2014 10:16 am

כתיב בפרשת וזאת הברכה (לג,ב), "ואתה מרבבות קודש", ואיתא בספרי ואתא מרבבות קודש זה לשון ארמי, והגהות מהריעב"ץ למסכת סופרים פרק א הלכה ט' ועוד מנו זה בכלל כל הלשון תרגום שנכתבו בתורה, וצ"ב. א. מנין להם שזה לשון תרגום. ב. למה זה באמת נכתב בלשון ארמי ולא בלשון הקודש

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי מעט דבש » ג' אוגוסט 19, 2014 11:01 am

דרשות ר"י אבן שועיב פרשת נח
ולכן נענשו בבלבול שפה, כי תחלה היה להם שפה אחת ודברים אחדים, כי יש בעמים שיש להם שפה אחת ואין להם דברים אחדים, כמו בספרד וצרפת שיש להם לעז אחד ואינן מדברים לשון אחד, כי אין אלו מבינים את אלו אלא בדוחק, וכן עמים אחרים בלונברד"יאה, אבל דור הפלגה הכל היה שפה אחת ודברים אחדים והוא לשון הקדש כי כלם היו מדברים בו וכשנתפרדו בעונם נתקלקל הלשון ונתפרדו לע' אומות ולשבעים לשון, ונשאר לשון הקדש בישראל ובזרעם ואבדנו ממנו הרבה, ונשאר ממנו קצת בפי האומות, וזהו אמרם ז"ל ריש פרקין דסנהדרין טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים, כי הוא לשון הקדש. וכן בראש השנה שכן בערביא קורין לדכרא יובלא, כי חלילה שנלמוד מצותינו הקדושות מלשונות הגוים, ושנביא ראיה מלשונם הגרוע, אבל הוא לשון קדש נשאר בידם. והיתה הקבלה ביד חכמי ישראל כי אותו לשון הוא לשון קדש


וכן כתב השל"ה (תורה שבעל פה בסופו, אחרי אות ת', בכלל 'פה קדוש' - דפוס יוזעפאף ח"ד דף יד.), וכן כתב היעב"ץ ('עזר אור' על התשבי ערך אפיקומן) ועוד.

לומד_בישיבה
הודעות: 1763
הצטרף: ד' נובמבר 06, 2013 7:20 am

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי לומד_בישיבה » ג' אוגוסט 19, 2014 3:26 pm

בספר לקוטי תורה להאריז"ל פ' וזאת הברכה עמד לפרש מדוע נכתב ואתא בלשון ארמי.

תשבי
הודעות: 51
הצטרף: א' יולי 06, 2014 6:32 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי תשבי » ה' אוגוסט 21, 2014 11:21 am

בספר מעט צרי כותב להאריך מהו וירונו (שמינו ט,כד) יעו"ש ולכאו' הרי מפורש בכמה גמרות שרנה הכוונה תפילה, ומדוע א"כ התעקש התרגום לפרש שם שהכוונה לשבח וראה גם בת"י שגם הוא פירש שהתפללו וכפי שאנו אומרים לשמוע אל הרנה ואל התפלה.

בקרו טלה
הודעות: 3931
הצטרף: ה' יוני 26, 2014 5:23 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי בקרו טלה » ה' אוגוסט 21, 2014 5:05 pm

תשבי כתב:בספר מעט צרי כותב להאריך מהו וירונו (שמינו ט,כד) יעו"ש ולכאו' הרי מפורש בכמה גמרות שרנה הכוונה תפילה, ומדוע א"כ התעקש התרגום לפרש שם שהכוונה לשבח וראה גם בת"י שגם הוא פירש שהתפללו וכפי שאנו אומרים לשמוע אל הרנה ואל התפלה.

ירושלמי מגילה פרק א ה"ט
דא"ר סימון בשם ריב"ל בעשרה לשונות של שבח נאמר ספר תילים באישור בניצוח בניגון בשיר במזמור בהשכל ברינה בתודה בתפילה בברכה.

רש"י ברכות ו ע"א
במקום רנה - בבית הכנסת, ששם אומרים הצבור שירות ותשבחות בנעימת קול ערב:

תשבי
הודעות: 51
הצטרף: א' יולי 06, 2014 6:32 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי תשבי » ה' אוגוסט 21, 2014 6:59 pm

והרי הפניתי לספר מעט צרי ועיין שם מה שמביא מברכות לא,א לשמוע אל הרנה ואל התפלה זו תפלה, ופירש רש"י רנה זו תפילה של שבח וכן הוא ברד"ק תהלים יז,א שרנה לשון צעקה הוא.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת ראה

הודעהעל ידי מעט דבש » ה' אוגוסט 21, 2014 11:50 pm

בס"ד

פרשת ראה
(יד, ו) וכל בהמה מפרסת פרסה, ושסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו:
וכל בעירא דסדיקא פרסתה, ומטלפן טלפין תרתין פרסתה מסקא פשרא בבעירא יתה תיכלון:

כמה סימני טהרה של בהמה נאמרו כאן?
לדעת רש"י סימני הטהרה במקרא זה הם שנים:
א) "מפרסת פרסה" - 'פרסה' היא כף הרגל הדורכת על הארץ, ו'מפרסת' הוא לשון סידוק. וכוונת המקרא, שכף הרגל של הבהמה סדוקה.
"שוסעת שסע" - שהסדק עובר מצד לצד. כי המלה 'מפרסת' מציינת רק שיש סדק, אבל לא שהסדק עובר מצד לצד (רא"ם ויקרא יא, ג). אך אין זה סימן נפרד, אלא הוא גדר ב'מפרסת פרסה', שהחלוקה תהיה לשנים לגמרי, ולא כרגלי הגמל שהחלוקה היא רק מלמעלה.
ויש עוד דין, שהפרסה תהיה עשויה מחומר צפורני, ולא כרגלי החתול שהוא בשר. וזה נלמד מ"כל הולך על כפיו" (ויקרא יא, כז).
ב) "מעלת גרה".


לדעת רבנו ישעיה (הובא ברא"ם שם), והרא"ה (חולין נט. ד"ה סימני) סימני הטהרה הנלמדים מכאן, הם שלשה:
א) "מפרסת פרסה" - 'פרסה' היא כעין מנעל עגול מחומר צפורני, המכסה כל הרגל (ולא כרש"י שהכונה לכף הרגל), וכוונת המקרא, שרגליה מסתיימות בצפורן אחד, ואין הרגלים מסתיימות בצפורניים בכל אצבע כמו חתול וכלב וזאב וארי, וכיוצא בהן.
ו'מפרסת' אינו לשון סידוק, אלא הכונה שהבהמה היא בעלת פרסה. וכן פירשו עוד ראשונים (רס"ג, אב"ע, רשב"ם, שרשים לרד"ק).
ב) "שוסעת שסע" - שפרסה זו תהיה חלוקה לשנים [אך אין זה כצפורניים שאף שיש שני צפורניים, אך כל אחד היא ברייה בפני עצמה, וכאן היא פרסה אחת שנחלקה].
ג) "מעלת גרה".

הסבר התרגום
לפי רש"י הסבר התרגום הוא:
"וכל בעירא דסדיקא פרסתה" - שהפרסה סדוקה.
"ומטלפן טלפין תרתין פרסתה" - "שמובדלת מלמעלה ולמטה בשתי צפרנין" (רש"י ויקרא יא, ג). והמלה "טלף" כאן פירושה סדק העובר מצד לצד, והוא לשון בקוע (רא"ם שם).
או שפירוש המלה "טלף" היא 'צפורן', אך מכך ששינה ללשון רבים ("ומטלפן טלפין"), משמע שהסדק (המוזכר באונקלוס בתרגמו "מפרסת") עובר עובי הפרסה עד שנהיה שתי פרסות (גור אריה שם).
ולפי"ז הפסוק דיבר על עצם החלוקה ("ושוסעת שסע"), ואונקלוס תרגם לפי הסיבה של החלוקה, שכיון שיש שני צפורניים נוצרה חלוקה של הפרסה לשנים.

אך לפי רבנו ישעיה, אונקלוס הפך את סדר הפסוק;
שפירוש "שוסעת שסע" הוא שהפרסה חלוקה לשנים, ווזאת תרגם אונקלוס במלים "דסדיקא פרסתה",
ואילו "מפרסת פרסה" שהכונה שיש לבהמה פרסה מחומר צפורני , זאת תרגם אונקלוס במלים "ומטלפן טלפין", שפירושו שיש לה פרסה צפורנית.
אלא שנתקשה בזה רבנו ישעיה, למה באמת הפך אונקלוס את סדר הפסוק.

נעזרתי בספר הנפלא 'סימני חיה ובהמה', וב'מעט צרי'.
נערך לאחרונה על ידי מעט דבש ב ב' אוגוסט 10, 2015 11:17 am, נערך 2 פעמים בסך הכל.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי מעט דבש » ו' אוגוסט 22, 2014 12:12 am

תשבי כתב:בספר מעט צרי כותב להאריך מהו וירונו (שמיני ט,כד) יעו"ש ולכאו' הרי מפורש בכמה גמרות שרנה הכוונה תפילה, ומדוע א"כ התעקש התרגום לפרש שם שהכוונה לשבח וראה גם בת"י שגם הוא פירש שהתפללו וכפי שאנו אומרים לשמוע אל הרנה ואל התפלה.


יש כמה סוגי תפלות, וגם אונקלוס מחלק ביניהם, וכמו שתרגם 'בחרבי ובקשתי' - 'בצלותי ובבעותי' (תפלתי ובקשתי), ועיין שם בהעמק דבר (בהוספות) החילוק בין 'צלותא' ל'בעותא'.
ותפלה הנקראת 'רנה' בלשון המקרא, נקראת אצל אונקלוס 'שבח'. והכונה היא ל"תפלה של שבח" כלשון רש"י בברכות (לא.). ואין ראיה שאונקלוס אינו מפרש לשון תפלה, אלא מה שלא תרגם 'וצלו' או 'ובעו', משום שהם סוגי תפלות אחרות. ומ"מ גם 'ושבחו' אפשר לפרשו על "תפלה של שבח".

תשבי
הודעות: 51
הצטרף: א' יולי 06, 2014 6:32 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי תשבי » ו' אוגוסט 22, 2014 11:35 am

אחלי שהרב מעט דבש ימשיך להיות עקבי מידי שבוע בשבוע אילו היה יודע כמה תועלת זה מביא גם לי אישית וגם לאלו החברים המקשיבים לדברי שגם הם החלו מאז להקפיד על שמו"ת היה מכפיל כהנה וכהנה.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי מעט דבש » ו' אוגוסט 22, 2014 11:39 am

תודה על העידוד והמשוב.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת שופטים

הודעהעל ידי מעט דבש » ה' אוגוסט 28, 2014 10:00 pm

פרשת שופטים
(יז, ו) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד:
עַל מֵימַר תְּרֵין סָהֲדִין אוֹ תְּלָתָא סָהֲדִין יִתְקְטִיל דְּחַיָּב קְטוֹל לָא יִתְקְטִיל עַל מֵימַר סָהִיד חַד:

(יט, טו) עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר:
עַל מֵימַר תְּרֵין סָהֲדִין אוֹ עַל מֵימַר תְּלָתָא סָהֲדִין יִתְקַיַּם פִּתְגָמָא:

פרשת כי תצא
(כד, טז) לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ:
לָא יְמוּתוּן אֲבָהָן עַל פּוּם בְּנִין וּבְנִין לָא יְמוּתוּן עַל פּוּם אֲבָהָן אֱנָשׁ בְּחוֹבֵהּ יְמוּתוּן:

לפי המבואר ברד"ק (סה"ש שורש פה) הביטוי 'עַל פִּי' בלה"ק, יש לו שתי משמעויות:
א) כינוי לדיבור או מאמר; כגון 'על פי ד' יחנו ועל פי ד' יסעו' (במדבר ט, כ); 'משכן העדת אשר פקד על פי משה' (שמות לח, כא).
ב) משתמשים במלה 'פִּי' לשיעור הדברים; 'לחם לפי הטף' (בראשית מז, יב); 'איש לפי אכלו' (שמות יב, ד); 'איש כפי עבדתו' (במדבר ז, ה); 'ולפי העלות הענן' (שם ט, יז); 'לפי שכלו יהלל איש' (משלי יב, ח); 'אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי' (מלכים א' יז, א).
ומזה גם 'עַל פִּי' לשיעור הדברים, כגון 'על פי אשר תשיג יד הַנֹּדֵר' (ויקרא כז, ח); 'על פי השנים הנותרׂת' (שם כז, יח); 'על פי הגרל' (במדבר כו, נו).
ונראה שבדומה למשמעות השניה מקובל לומר בלשון זמננו 'מודד' או 'קריטריון'.

ובתרגום מצינו שמחלק בין שתי המשמעויות; את המשמעות הראשונה מתרגם בלשון 'עַל מֵימְרָא' כמו 'על פי משה' שתרגם 'על מימרא דמשה', והמשמעות השניה מתרגם בלשון 'עַל פּוּם', כמו 'על פי אשר תשיג יד הַנֹּדֵר' שתרגם 'על פום דתדביק יד נָדְרָא'.

ויש מקומות שאין המשמעות ברורה, אם היא כמשמעות הראשונה או השניה. וכגון 'וַנַגֶּד לו עַל פִּי הדברים האלה' (בראשית מג, ז) שהרד"ק (שורש פה) פירשו לשון 'שיעור', ואילו אונקלוס תרגמו 'וחוינא ליה עַל מֵימַר פתגמיא האלין'.

ומעתה יש לדון על לשון הפסוק 'עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים' האם פירושו 'דיבור ומאמר', או פירושו 'שיעור'.

ושפתי חז"ל ברור מללו (ספרי שופטים קפח; הובא ברש"י דברים יט, טו) "על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר - לא על פי כתבם ולא על פי תורגמן". והיינו שדייקו מלשון 'על פי' שצריך לעשות ע"י דבורם דוקא, ולא ע"י אגרת ותורגמן.
וכן הוא בגמרא (גיטין עא.) "שאני עדות, דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם"

ובתרגום מבואר, שאין זה דרך דרש, אלא כך פשוטו של מקרא כאן, שמשמעות 'עַל פִּי' היא דיבור ומאמר.
[ואם היה זה דרך דרש, היה אפשר לומר שלפי הדרש אין הכונה 'עַל פִּי' לדיבור, אלא לאיבר הפה ממש, וכן משמע קצת מלשון הגמרא 'מפיהם ולא מפי כתבם'].

ועכשיו נעבור לפסוק האחרון שהבאנו 'לא יומתו אבות על בנים':
לפי מה שנתבאר עולה, שאונקלוס שם מפרש המקרא בלשון 'שיעור' שהרי תרגם "לָא יְמוּתוּן אֲבָהָן עַל פּוּם בְּנִין וּבְנִין לָא יְמוּתוּן עַל פּוּם אֲבָהָן" שהוא לשון שיעור, ולא לשון דיבור ומאמר.
וזה מתבאר כמו שכתבו כמה ראשונים (רמב"ן ויקרא כז, כט ד"ה ולדעת; וכן ב'משפט החרם' ובהשגות על סה"מ שורש ב, דפוס ורשא כב: ד"ה ואני; שו"ת הרשב"א ח"א, סי' אלף קפה בשם תשובת הרי"ף; ר"ן סנהדרין כז: ד"ה לא יומתו) שפשוטו של מקרא הוא, שאבות לא ימותו בחטא בניהם, ומקרא מלא הוא (מלכים ב' יד, ו) "ואת בני המכים לא המית ככתוב בספר תורת משה אשר צוה ה' לאמר, לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, כי אם איש בחטאו יומת". ומה שדרשו חז"ל (סנהדרין שם; ספרי כי תצא רפ) שהכונה לעדות בנים, היא דרשה, ולא פשוטו של מקרא. ואונקלוס פירש כפשוטו.
אמנם בתוס' (כתובות כט. סוד"ה אלו; ע"ז לו: ד"ה דכתיב) מבואר שפשוטו של מקרא הוא על עדות, אלא שסוף הפסוק 'אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ' הוא שלא יומתו בעון אבות או הבנים.

אך לפלא הוא, שבפסוק במלכים כתב הרד"ק וז"ל: "לא יומתו אבות על בנים - כי משמעות הכתוב כן הוא, כמו שאמר 'איש בחטאו יומת', אלא שרבותינו ז"ל קבלו כי בכלל לאו זה עדות הקרובים, כמו שתרגם אונקלוס 'על פום בנין' ו'על פום אבוהון', אבל עיקר ההזהרה הוא שלא יומתו האבות בעון הבנים והבנים בעון אבות, כמו שהביא ראיה הנה מן הפסוק"
וקשה על דבריו מכמה צדדים:
א) איך ראה בתרגום שכוונתו לעדות, ולא לעוון אבות.
ובפרט שבתרגום יונתן במלכים שם תרגם "וְיָת בְּנֵי קַטְלַיָּא לָא קְטַל כְּמָא דִכְתִיב בִּסְפַר אוֹרַיְתָא דְמֹשֶׁה דְפַקֵּיד ד' לְמֵימַר לָא יוּמְתוּ אֲבָהָן עַל פּוּם בְּנִין וּבְנִין לָא יוּמְתוּן עַל פּוּם אֲבָהָן אֱלָהֵין אֱנָשׁ בְּחוֹבֵיהּ יְמוּת"
הרי שאף ששם פירוש המקרא הוא כפשוטו, תרגם בלשון 'עַל פּוּם', ומשמע שאין הכונה לעדות, אלא שלא יומתו אבות בעון הבנים.

ב) אם הכונה באונקלוס למיתה ע"י עדים, למה תרגם בלשון מיתה (שמשמעותה מיתה בידי שמים), ולא בלשון 'קטלא', שמשמעותה מיתה בידי אדם, וכמו שכתב הרמב"ן (שמות כא, כט). ועיין לעיל בפרשת מסעי שהארכתי בזה.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת כי תצא - תרגום אונקלוס כמקור הלכתי

הודעהעל ידי מעט דבש » ה' ספטמבר 04, 2014 1:23 am

פרשת כי תצא

(כג, יח)
לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
לָא תְהֵי אִתְּתָא מִבְּנָת יִשְׂרָאֵל לִגְבָר עֶבֶד וְלָא יִסַּב גֻּבְרָא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתְּתָא אָמָא:


תרגום אונקלוס כמקור לאיסור
לא מצוי הוא שיוזכר התרגום כמקור הלכתי.

תרגומו של פסוק זה הוא מן הבודדים שדנו בו הפוסקים רבות, כמקור לאיסור עבד ושפחה.

יש הרבה לדון בתוכן דברי הפוסקים, אך נציין רק כמה נקודות העולות מן הדברים.

א) אין בדברי חז"ל מקור מפורש לאיסור עבד ושפחה; לא מצאנו דברים מפורשים בזה בש"ס בבלי וירושלמי, וגם לא במדרשי ההלכה. אלא שלפי רוב הראשונים, כמה סוגיות מתבארות לפי ההנחה שאיסור עבד ושפחה נלמד מהפסוק כאן.
זאת אומרת, לפי ראשונים אלו, שכל כך פשוט היה לגמרא פירושו של אונקלוס לפסוק, עד שלא ראו צורך אף לציינו.
כך למשל כשמוזכר בגמרא בכמה מקומות (פסחים פח: חגיגה ב: יבמות ק. ב"ב יג. ערכין ב:) שחצי עבד חצי בן חורין אינו יכול לישא שפחה, לא ביארה הגמ' מדוע; אלא שרש"י ביאר (פסחים פח: וכן בחגיגה ב:): "לישא שפחה אינו יכול - דצד חירות אסור בה, דכתיב 'לא יהיה קדש' - 'לא יסב איתתא אמה'".

ושמא זוהי כוונת המהר"ם (גיטין מא. תוד"ה לישא) שכתב: "לישנא דמורגל בגמרא לומר תמיד באיסורא דעבדות לאו דלא יהיה קדש".

ב) רוב הראשונים פסקו כתרגום אונקלוס, שאיסור עבד ושפחה הוא דאורייתא [1] ולרמב"ם (הל' איסו"ב יב, יא) לפי רוב השיטות הוא מדרבנן. וכמו שכתב בביאור הגר"א (אבה"ע ד, יט): "ולכל הפוסקים הוא מדאורייתא, כמו שכתוב בפרשת כי תצא 'לא תהיה קדשה' כו', וכמו שכתוב בתרגום אונקלוס שם. אבל הרמב"ם כתב הוא מדברי סופרים וכו'"

מעניינת העובדה, שלמרות שאין הרמב"ם פוסק כאונקלוס, הוא מביאו (הלכות איסורי ביאה יב, יג), וכותב:
"אל יהי עון זה קל בעיניך מפני שאין בו מלקות מן התורה, שגם זה גורם לבן לסור מאחרי י"י, שהבן מן השפחה הוא עבד, ואינו מישראל ונמצא גורם לזרע הקדש להתחלל ולהיותם עבדים. הרי אונקלוס המתרגם כלל בעילת עבד ושפחה בכלל 'לא יהיה קדש' ו'לא תהיה קדשה'".

וכוונת הרמב"ם בכך שהביא התרגום, כתב בשו"ת הרדב"ז (חלק ד סימן קפח)
"לאו משום דסבירא ליה הכי, שהרי הוא ז"ל כתב באותו הפרק בעצמו דאיסור שפחה מדרבנן, אלא להפליג באיסור השפחה כתב כן".
"ואע"פ דלגבי דין אינו סובר כמוהו, מכל מקום לא דבר ריק הוא, שיצא מפי קדוש" (שו"ת מהרשד"ם יו"ד סימן קצז).

-------------------------

[1] רש"י (פסחים פח: ד"ה לישא; חגיגה ב: ד"ה לישא; יבמות נה. ד"ה שפחה; שם ע. ד"ה משום רבינו (לענין קדשה); קידושין סט. ד"ה או דיעבד; ע"ז לו: ד"ה נשג"א); תוספות (פסחים פח. ד"ה לישא; יבמות טז: ד"ה קסבר; שם עט. ד"ה נתינים; כתובות כט. ד"ה אלו נערות; גיטין מא. ד"ה לישא, ותוס' רא"ש שם; קידושין כא: ד"ה בביאה; שם עה: ד"ה ורבי ישמעאל; ב"ב יג. ד"ה כופין ותוס' ישנים שם); רמב"ן (קידושין סט. ד"ה שמע מינה; ועיין מש"כ בפירושו עה"ת, ובסה"מ שורש ה, ול"ת שנה); רשב"א (קידושין סט. ד"ה ש"מ); ריטב"א (שם ד"ה אמר); מאירי (חגיגה ב. ד"ה מי; קידושין סו: במתני'; גיטין לח: ד"ה המשחרר; אך כתב שהוא רק בשבעה עממין); תוס' רי"ד (קידושין סט. ד"ה ממזר), ובפסקי הרי"ד (שם); סמ"ג (ל"ת פ); יראים (סי' לד; בישן – רה); סמ"ק (מצוה רצא); ר"ן (קידושין ל. מדפי הרי"ף ד"ה או דיעבד); ריא"ז (קידושין פ"ג ה"ו אות ג, הובא בשלטי הגבורים ל. מדפי הרי"ף אות א).

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי מעט דבש » א' ספטמבר 14, 2014 10:23 pm

פרשת כי תבא
(דברים כו, יד)
לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ
לָא אֲכַלִית בְּאֶבְלִי מִנֵּיהּ

כתב הרמב"ן (בראשית יד, ו) על אונקלוס: "שהוא רודף הענין, לא המלות", ובזה יובן, שפעמים אותה מלה עצמה, פעם מתרגם כך, ופעם כך, לפי הענין.
וכן אפשר לראות בפסוק דנן; המלה 'אוֹנִי' מצויה עוד פעם אחת בחומש (בראשית לה, יח) על רחל, שנתנה שם לבנימין "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי", ושם תרגם אונקלוס "וּקְרַת שְׁמֵיהּ בַּר דְּוָיִי", הרי שכאן תרגם 'אוֹנִי' - אבלי, ואילו שם תרגם אוני ' דְּוָיִי' ('צערי' - עיין רמב"ן ויקרא יב, ב), הכל לפי הענין.

והנה מצינו מחלוקת ראשונים בחיוב אבלות על מת, וג' שיטות בדבר:
א) שיטת מקצת רבוותא שהביא הרי"ף (ברכות ט: מו"ק יא:) שכל ז' ימי האבלות הם מדאורייתא.
ב) שיטת הגאונים, והרי"ף עצמו (שם י.) והרמב"ם (הל' אבל א, א) שאבלות יום ראשון דאורייתא, ושאר הימים דרבנן.
ג) שיטת ר"ת ור"י (הובאו בתורת האדם לרמב"ן מהדורת זכרון יעקב אות פא; ברבנו יונה ברכות ט: מדפי הרי"ף; טור יו"ד שצח) והרא"ש (מו"ק פ"ג ס"ג וסימן כז) שכל ז' ימי האבלות דרבנן.

ולשיטה השלישית, כתב רבנו יונה "שאין לשון אנינות ולשון אבילות אחד, שלשון אנינות נאמר על דברים ידועים שהוא אסור ביום ראשון מן התורה, שיום ראשון אסור לאכול מעשר שני, דכתיב 'לא אכלתי באוני ממנו' וכו'"
וברא"ש (מועד קטן פ"ג ס"ג):
"אבל באבילות לא מצינו בשום מקום שנוהג ביום ראשון מן התורה, והכי תנן בסנהדרין פרק נגמר הדין (מו:) 'אין קרובין מתאבלין עליו אלא מתאוננין' אלמא משמע דאבילות ואנינות תרי עניני נינהו".

ושם בגמרא בסנהדרין "ולא היו מתאבלין, אבל אוננין, שאין אנינות אלא בלב".

אבל לשיטה השניה, כתב רבנו יונה (שם)
"וס"ל דליכא הפרש בין לשון אנינות ללשון אבלות".

והנה, מכך שתרגם אונקלוס בלשון אבלות, ולא בלשון צער גרידא, כמו שתרגם ' בֶּן אוֹנִי' - 'בַּר דְּוָיִי', משמע לכאורה שסובר שאבלות ואנינות חד הם, ואין הפרש ביניהם, ולפי"ז אבלות יום ראשון דאורייתא (וכבר דייק כן מלשון 'אבל' שבתרגום הגרי"פ פערלא בסה"מ לרס"ג ל"ת רנב - דף רסב:).

אך יש לדחות, שאם היה מתרגם בלשון צער, היה משמע שבכל מצב של צער שיש לאדם אסור לו לאכול מעשר שני, ולא היה משמע דוקא בפטירת הקרובים, ולכך תרגם בלשון אבלות שמשמש בדרך כלל לאבלות על מת.

הוגה ומעיין
הודעות: 1961
הצטרף: ג' יולי 06, 2010 2:02 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי הוגה ומעיין » א' ספטמבר 14, 2014 10:49 pm

עוד בפרשת כי תבא (אפשר להוסיף?)
(דברים כח, לח)
זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה
בר זרע סגי תפיק לחקלא
ועמד בגירסה זו כמה"ר לוי נגאר בהערותיו הנדפסות בתאג' חזון שמעון, לקיימה ולאשרה אף שהוא נראית מחודשת. שהרי פשוטו של מקרא מדבר בהוצאת השדה את הזרע ולא בהוצאת האדם את הזרע לשדה.
ואפשר שמקורו של אונקלוס ממשקלו של הפסוק הבא, "כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת", המפרש את חוסר היבול למול השקעת האדם ולא למול תנובתה המקורית של השדה.
והעירני חכ"א שזה שלא כשהש"ך (חו"מ סי' שטז ס"ק ה): דשדה אשכחן נמי לשון נקבה וכדכתיב זרע רב תוציא השדה. ולדברי אונקלוס שהמוציא הוא האדם, לשון תוציא הוא עתיד נוכח לזכר ולא נסתרת לנקבה. ובחיפוש באוצה"ח מצאתי שעמדו בהערה זו על הש"ך כמהר"י ארגואיטי בזכר עשות אות השי"ן סי' סה, ובשו"ת יד אלעזר הורביץ סי' מד, ובהערה לשרידי אש ח"ד עמ' נ הערה 8**.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי מעט דבש » א' ספטמבר 14, 2014 11:55 pm

הוגה ומעיין כתב:עוד בפרשת כי תבא (אפשר להוסיף?)


זו כל מטרת אשכול זה - שכל אחד יכתוב את הערותיו.

ולעצם ההערה - עיין רש"ש ב"ק נח: תוד"ה שמין, שגם הוא פירש כש"ך.

אמנם בב"ר (כב, יב) משמע כתרגום (שערי אהרן).

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת בראשית, ופרשת לך לך

הודעהעל ידי מעט דבש » ו' אוקטובר 31, 2014 11:50 am

פרשת בראשית
מראי מקומות


(ב, ז) ויהי האדם לנפש חיה
ראה כאן,
וכאן,
וכאן,
וכאן,



(ב, כד) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו
ראה כאן.

(ו, ג) בשגם הוא בשר
ראה כאן.


פרשת לך לך
מראי מקומות


(טו, ב) ואנכי הולך ערירי
ראה כאן.

####################################################################

פרשת לך לך
(בראשית יז, י)
זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר:
מִגְזַר לְכוֹן כָּל דְּכוּרָא:


בשו"ת חתם סופר (יו"ד רמט ד)
"אם לברך על נוסח 'על המילה' כשחוזר על ציצין המעכבים את הפריעה - לכאורה הי' נראה דלא יברך, דהרי כל מפרשים פירשו 'מילה' לשון חתוך וכריתה, וכן חברו בקונקר"דאנציוס (בקורקנדציה) בשרש 'מול' עם כל התיבות הדומים לזה, וכן לוע"זו בספר מילים, וכן תרגום אונקלוס 'גזרו' [='נִמֹּלוּ אִתּוֹ' (בראשית יז, כז) 'גְּזָרוּ עִמֵּהּ'] והוא חתוך, כמו 'גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד [הַחַי] לִשְׁנָיִם' (מ"א ג, כה), וזה לא שייך על הפריעה, שלשונו גילוי עטרה, כמו 'וּפָרַע [אֶת] רֹאשׁ הָאִשָּׁה' (במדבר ה, יח), וא"כ לא שייך נוסח 'על המילה' לברכו כשפורע לחוד...


אך בהמשך התשובה הוכיח ש'פריעה' נקראת ג"כ מילה, וכתב ע"ז:
"קים להו לרבנן דפריעה נמי אקרי מילה ... וטעמא נ"ל, משום ד'מילה' אין פירושו הכא חתוך וכריתה כלל, אלא הסרת הדבר, וכדמתרגם האונקלס 'וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ' (דברים ל, ו) 'יַעְדֵּי [יְיָ אֱלָקָךְ יָת] טַפְשׁוּת לִבָּךְ' אעפ"י ששם הוא לשון מושאל על ערלת הלב מלשון מילה שבערלת הבשר, מ"מ נ"ל שבשניהם אינו אלא לשון הסרה. ועוד שגם שם כריתה אינו מורה על חתוך בכל מקום כמו 'הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם' (ירמיהו לד, יח) שפירושו חתוך, ו'יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ' (דניאל ט, כו) פירושו הסרה וכליון, וה"נ 'יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ' (ויקרא יב, ג) פירושו שיסור הערלה מבשרו" (עכ"ל).


והנה נראה מדבריו, שלשון 'מילה' בלשון המקרא לעתים פירושה חיתוך, ולעתים פירושה הסרה, וכאן בברית מילה פירושה הסרה (וזה דלא כחכמת אדם בסוף 'בינת אדם', שסובר שמילה היא חיתוך בדוקא, ואם מסיר הערלה שלא ע"י חיתוך לא קיים המצוה).

אבל מה שכתב החת"ס בתחלת דבריו שלשון 'גזר' בתרגום הוא לשון חיתוך, כמו 'גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם', מזה לא חזר בו, וגם לא הוכיח משום מקום שאינו כן.

ולפי זה, אף שהוכיח החת"ס ש'מילה' אין פירושה חיתוך, אבל התרגום תרגם לשון 'מילה' לפי הענין, וכיון שבדרך כלל צורת עשיית המילה היא ע"י חיתוך, תרגם בלשון 'גזר' שפירושה חיתוך, וכמו שכתב הרמב"ן על אונקלוס במקום אחר (ויקרא יט, טז) "לא חשש לפרש לשון הכתוב ... כי להבין הענין הוא מתכוין".

אבל בשו"ת דברי חיים (יו"ד ב, קיד) הבין בדעת החת"ס שגם לשון 'גזר' בתרגום אינו בדוקא חיתוך, אלא לשון הסרה, וכמו לשון 'כרת' בלשון המקרא שלפי החת"ס לעתים פירושה הסרה.

וצ"ע, כי הרי החת"ס עצמו הוכיח ממה שתרגם אונקלוס 'וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ' (דברים ל, ו) 'וְיַעְדֵּי יְיָ אֱלָקָךְ יָת טַפְשׁוּת לִבָּךְ' שמילה לעתים פירושה לשון הסרה, ואם גם 'גזר' משמש גם כלשון הסרה, למה שינה אונקלוס תרגומו ממקום למקום, ובברית מילה תרגם בלשון 'גזר', ואילו שם תרגם בלשון 'עדא' (שפירושה הסרה), הרי יכל לתרגם בשניהם או 'גזר' או 'עדא', כי שניהם משמשים כלשון הסרה.

ועיין בשו"ת יהודה יעלה (יו"ד רנא) שנראה שהבין דברי החת"ס כמ"ש, ודלא כדברי חיים.
נערך לאחרונה על ידי מעט דבש ב ה' מאי 14, 2015 3:32 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי מעט דבש » ה' נובמבר 06, 2014 11:23 pm

פרשת וירא
מראי מקומות


(יח, כז) הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי
ראה כאן.

(יט, ג) וּמַצּוֹת אָפָה וַיּׂאכֵלוּ:
וּפַטִּיר אֲפָא לְהוׂן וַאֲכַלוּ:


ראה כאן
וההמשך כאן
נערך לאחרונה על ידי מעט דבש ב ב' יולי 20, 2015 11:10 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

כח הטענה
הודעות: 242
הצטרף: ה' ינואר 23, 2014 9:05 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי כח הטענה » ש' נובמבר 08, 2014 9:10 pm

בפסוק: "הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דברת" ת"א ית קרתא דבעיתא עלה, והיינו שמפרש את העיר אשר דברת עליה.
אמנם לפי פיסוק הטעמים שיש טיפחא במילה "העיר", נראה שפירושו לבלתי הפכי את העיר כאשר דברת או שהמילים אשר דברת הולכות על תחילת הפסוק כאילו היה כתוב הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה אשר דברת לבלתי הפכי את העיר.

עוד תופעה מענינת מצאנו בפרשת וירא, שאונקלוס- שבדרך כלל נצמד לתרגום מילולי- "מזיז" מילה ממקום למקום. בפסוק וישא אברהם את עיניו, עיי"ש ברש"י.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי מעט דבש » ש' נובמבר 08, 2014 9:47 pm

פרשת לך לך
ופרשת וירא

ראה כאן

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי מעט דבש » ש' נובמבר 08, 2014 11:12 pm

פרשת וירא
(כב, ב)
וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ
וַאֲמַר דְּבַר כְּעַן יָת בְּרָךְ

אונקלוס פירש 'נא' לשון עתה.
אבל רש"י פירש "אין נא אלא לשון בקשה" (והוא מסנהדרין פט:).

ועיין בנושא זה באורך כאן

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת חיי שרה - שבועת אליעזר והתנאי שבה

הודעהעל ידי מעט דבש » ד' נובמבר 12, 2014 11:49 pm

פרשת חיי שרה
פרק כד


דברי אברהם לאליעזר עבדו
(ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּד' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹקֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:
(ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק: [אֱלָהֵין לְאַרְעִי וּלְיַלָּדוּתִי תֵּיזֵיל וְתִסַּב אִתְּתָא לִבְרִי לְיִצְחָק:]
(ה) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם:
(ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה:
(ז) ד' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם:
(ח) וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה:


סיפור אליעזר למשפחת רבקה
(לז) וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ:
(לח) אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי: [אֱלָהֵין לְבֵית אַבָּא תֵּיזֵיל וּלְזַרְעִיתִי וְתִסַּב אִתְּתָא לִבְרִי]:
(לט) וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי:
(מ) וַיֹּאמֶר אֵלָי ד' אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי:
(מא) אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי כִּי תָבוֹא אֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְאִם לֹא יִתְּנוּ לָךְ וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי:


לפי רש"י (קידושין סא: ד"ה בשלמא) תוכן הפסוקים מתחלק כך:

השבועה
(ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּד' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹקֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:
(לז) וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ:

התנאי - תנאי כפול
צד אחד בתנאי
(לח) אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי: [אם לא ילך תחול עליו השבועה]

צד שני בתנאי
(מא) אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי כִּי תָבוֹא אֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְאִם לֹא יִתְּנוּ לָךְ וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי: [אם ילך לא תחול עליו השבועה]
(ח) וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה: [כנ"ל].

אבל בתרגום אונקלוס מוכח שאינו מפרש כן, כי בפסוק לח "אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ" לא תרגם 'אִם לָא' אלא תרגם 'אֱלָהֵין' שפירושו 'אֶלָּא' (עיין רמב"ן בראשית כה, לא), ואם כך הוא המשך של לשון השבועה "לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ, אֶלָּא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ", ואין זה תנאי בשבועה.

וכך אמנם דעת התוס' (קידושין סא: ד"ה בשלמא), שאין זה תנאי, אלא הכל מלשון השבועה (תוכן הדברים ע"פ 'שיטה לא נודע למי' קידושין שם, תוספות ומהרש"א).

והמדקדק יראה, שכל הנידון הוא בסיפור אליעזר למשפחת רבקה (פסוקים לז - מא), אבל בדברי אברהם עצמו לא מוזכר תנאי כפול, שהרי מוזכר רק צד אחד (פסוק ח) "וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת", ולא מוזכר שאם לא ילך תחול עליו השבועה, ולשון השבועה היא (פסוקים ג - ד) "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּד' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹקֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ, כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" ושם לכאורה גם רש"י יפרש "כִּי אֶל אַרְצִי" שהוא המשך של השבועה, ופירושו "אֶלָּא אֶל אַרְצִי" (וכתרגום אונקלוס גם שם "אֱלָהֵין לְאַרְעִי").

ועיין בזה בחתם סופר (קידושין סא:), ובשם משמואל (תרע"ח), שמפרשים שבאמת אברהם אבינו לא עשה תנאי, ורק אליעזר הציג זאת כאילו היה תנאי, עיי"ש.

כח הטענה
הודעות: 242
הצטרף: ה' ינואר 23, 2014 9:05 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי כח הטענה » ה' נובמבר 13, 2014 10:10 pm

חיי שרה

במקו"א עמדנו בפסוק "וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה" (כג יג) ותרגם אונקלוס את המילים המודגשות – ברם אם את עביד לי טיבו קביל מני.
והרמב"ן כתב ב' פירושים במילים אלו וז"ל בפי' הראשון: אם אתה לו שמעני שיעורו אם אתה אם תשמעני וענינו כמו אם אתה תשמעני ובא הכפל לנחץ הענין וכו' ואחר כתב פירוש ב' וז"ל או יאמר אם אתה כאשר אמרת כלומר שפיך ולבך שוים בענין ואם תשמעני וכן ויאמרו להם אחיהם מה אתם ודומה ללשון הזה על דעתי למה זה אנכי, אולי זה דעת אונקלוס שאמר אם את עביד לי טיבו שתעשה רצוני כאשר אמרת.
כלומר שלדעת הרמב"ן אונקלוס תרגם כך: אך אם אתה – אם את עביד לי טיבו. לו שמעני – קביל מני.
ודבריו צ"ע קצת כי אם כן היה לו לתרגם אם את עביד לי טיבו אם את מקבל מני בלשון תנאי (כמו שכתב הרמב"ן ואם תשמעני) או לוי ותקבל מני (כמו שפירש רש"י) אבל אונקלוס תרגם קביל מני שהוא תרגום של המילה 'שמעני' בפני עצמה והניח את המילה 'לו' לכאורה בלא תרגום, והוא פלא. וכנראה לכן נסתפק הרמב"ן בפירושו.

והנה, פיסוק הטעמים בפסוק זה גם כן בטיפחא על המילה 'לו' כאילו שייך מילה זו לתחילת המשפט, והמילה 'שמעני' עומדת בפני עצמה.
ונראה לענ"ד לפרש שאונקלוס תרגם את המילה 'לו' שמשמעה הלואי, עביד לי טיבו. כלומר שפירש אם אתה לו – אם אתה לרצוני, שמעני. ובזה אתי שפיר פיסוק הטעמים אל נכון, והוא פירוש מחודש למילה זו.

וראב"ע כתב על מילים אלו וז"ל אם אתה תעשה כן לו תשמעני או טעמו אם אתה תעשה כן לו נתתי כסף השדה.
ולא ביאר לפי פירושו השני את המילה 'שמעני' ונראה שהיא איננה מן המשפט כולו והפסוק מתפרש כאילו כתוב – שמעני. אך אם אתה, לו נתתי כסף השדה וגו'. וגם לפי זה פיסוק הטעמים מובן, שבא להפריד את המילה 'שמעני' משאר חלקי המשפט, אך עדיין אין פיסוק הטעמים מסכים לפירוש זה כי לפי הפירוש הזה היה צריך להיות טעם מפסיק בין המילה 'אתה' למילה 'לו'.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי מעט דבש » ה' נובמבר 13, 2014 11:05 pm

פרשת חיי שרה

אוסיף עוד:

ר' שלמה דובנא, בביאור 'נתיבות השלום', הביא את הרמב"ן וכתב לבאר (תוך כדי ציטוט לשון הרמב"ן):
"כוונתו (של הרמב"ן), שבכל אלו הפסוקים יש חסרון איזה מלות: 'ויאמרו להם אחיהם מה אתם (אומרים)'; 'למה זה אנכי (בעולם)'; וכן כאן, 'אם אתה' (איש חסד ואמת), ו'לו שמעני' כמו 'ואם תשמעני', וחסר וי"ו החבור, כדרכה להחסר לפעמים....


(כאן סיים לצטט את הרמב"ן, ואח"כ כתב:)
אבל רש"י פירש 'לו' הלואי, 'אם אתה לו שמעני' – הלואי ותשמעני. ומפרש 'שמעני' שהוא ציווי במקום עתיד, וכאשר מצאנו לרוב עתיד במקום ציווי. והטעם מסכים לפירושו, שמוטעם 'אם אתה לו' במרכא טפחא, ולפי ת"א והרמב"ן ש'אם אתה' הוא מאמר נפרד מן 'לו שמעני', ראוי להיות 'אתה' בטפחא, ו'לו' במונח" (עכ"ל ר' שלמה דובנא).


ועל זה כתב הרוו"ה (בביאורו הנקרא 'מפורש'):
ואונקלוס תרגם 'אם את עביד לי טיבו'. ונראה שלדעתו מלת 'לו' שם תאר הוא לאיש שוחר טוב, וכפיו כן לבו, וכאשר כן מצאנו שמות דברים על משקל פִע 'לְעִי הַשָּׂדֶה' (מיכה א, ו) 'אַף בְּרִי יַטְרִיחַ עָב' (איוב לז, יא). ולכן גם בעל הטעמים שם טעם מפסיק במלת 'לו', להפרידו מן 'שמעני'. ויהיה 'שמעני' כפשוטו, לשון פיוס הבא בכל מקום. והרב המבאר לא כן ידמה בתרגום אונקלוס, ולכן אמר שתרגומו מתנגד לבעל הטעמים, ונהפך הוא, אבל שניהם יתאחדו.


ובנתינה לגר כתב:
מלת 'עבד לי טיבו' הן התרגום של מלת 'לו', ולכך נפרד 'לו' בנגינה מפסקת, ולא אבין מ"ש בעל נתיבות השלום שהנגינה תתנגד לפירוש התרגום אונקלוס?

כח הטענה
הודעות: 242
הצטרף: ה' ינואר 23, 2014 9:05 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי כח הטענה » ה' נובמבר 13, 2014 11:40 pm

מעט דבש כתב:אוסיף עוד:
ייש"כ. ואחרי כתבי ראיתי שגם בנפש הגר דן בדברי התרגום הללו, עיי"ש.

מעט דבש כתב:אבל רש"י פירש 'לו' הלואי, 'אם אתה לו שמעני' – הלואי ותשמעני. ומפרש 'שמעני' שהוא ציווי במקום עתיד, וכאשר מצאנו לרוב עתיד במקום ציווי. והטעם מסכים לפירושו, שמוטעם 'אם אתה לו' במרכא טפחא, ולפי ת"א והרמב"ן ש'אם אתה' הוא מאמר נפרד מן 'לו שמעני', ראוי להיות 'אתה' בטפחא, ו'לו' במונח" (עכ"ל ר' שלמה דובנא).
תמהני איך פירש את פיסוק הטעמים לפי פירוש רש"י. אני איני יודע לפרשו אלא לפי התרגום.

כח הטענה
הודעות: 242
הצטרף: ה' ינואר 23, 2014 9:05 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי כח הטענה » ה' נובמבר 13, 2014 11:51 pm

הערה נוספת שיש להעיר בתרגום לפרשתינו:
אשורים ולטושים ולאמים, ת"א למשרין ולשכונין ולנגון. ודברי רש"י והרמב"ן ידועים.
אך יש לעיין למה תרגם את מילת לאמים - לנגון שפירושו איים, ובתולדות תרגם לאומים - מלכון. וכנראה שהכא תרגם מעניין אשורים ולטושים שהם לשון פיזור. לפי תרגומו.

רב טקסט
הודעות: 193
הצטרף: ה' נובמבר 24, 2011 12:31 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי רב טקסט » ב' נובמבר 17, 2014 6:22 pm

בענין אך אם אתה לו, כעין דבריכם כתב ר' יצחק בער, המכונה ר' זעליגמאן דוב, עורך סידור עבודת ישראל, ומחבר הביאור עליו 'יכין לשון', בגליון תרגום אונקלוס שלו (ראה כאן)

ז"ל:
עביד לי טיבו זה תרגום של לו בפסוק וצריך עיון כי כל לו מתורגם בלשון לוי או אילו או דילמא ורק כאן עזב אונקלוס את דרכו הנהוגה, אבל בא ותבין, לו האמור כאן לקח אונקלוס לשם דבר, דבור על איש שוחר טוב לכל, בל"א ..... (אין בידי לקרא האותיות הלוזעיות), כאשר גם בעברית באו שמות משתי אותיות כמו עי, צי כי, והנה אם תדייק בנגינות הפסוק תמצא אשר גם בעל הטעמים הבין כן לו לשם דבר, כי שם טעם מפסיק בו להפרידו מן שמעני, ותראה מה מאד התחכם אונקלוס במשמעות הכתוב יותר מכל אשר לפניו והבאים אחריו.

וכנראה מקורו בדברי רו"ה המובאים למעלה, וכבר מצאתי לו הרבה פעמים שמביא בתוך דבריו מפירושי רו"ה.

כח הטענה
הודעות: 242
הצטרף: ה' ינואר 23, 2014 9:05 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי כח הטענה » ב' נובמבר 17, 2014 10:50 pm

רב טקסט כתב:בענין אך אם אתה לו, כעין דבריכם כתב ר' יצחק בער, המכונה ר' זעליגמאן דוב, עורך סידור עבודת ישראל, ומחבר הביאור עליו 'יכין לשון'
תודה.
למען האמת לי לא נח כ"כ בביאורו של הרו"ה ושל בעל עבודת ישראל, מתרי טעמי. האחד שהוא נראה לי פירוש מחודש מדי במילה 'לו'. והב' שלשון אונקלוס לא משמע כן כ"כ.
יותר נראה לי לפרש כמ"ש לעיל דכיון ש'לו' הוא לשון הלואי והבעת משאלה, המילים "אם אתה לו" מתפרשות אם אתה ממלא משאלתי.

רב טקסט
הודעות: 193
הצטרף: ה' נובמבר 24, 2011 12:31 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי רב טקסט » ג' נובמבר 18, 2014 5:35 pm

גם אצלי זה מחודש.
ובכל אופן יש לקבל מהם החצי, דהיינו הדקדוק דזה שאמר שמעני בלשון ציווי, המתפרש כאן כפיוס, ולא אמר תשמעני, הוא שגרם לחתוך ממנו מלת לו.

כח הטענה
הודעות: 242
הצטרף: ה' ינואר 23, 2014 9:05 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי כח הטענה » ו' נובמבר 21, 2014 12:16 am

תולדות

עלי קללתך בני ת"א עלי אתאמר בנבואה דלא ייתון לוטיא עלך ברי.
וודאי איננו תרגום מילולי אלא לפי העניין והדרוש, אך נראה שביאור המילים לפי התרגום הוא כהרשב"ם וז"ל עלי ועל צוארי כלומר אל תירא כי היתה בוטחת במה שאמר לה הקב"ה ורב יעבד צעיר.
ופשוט.

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת ויצא

הודעהעל ידי מעט דבש » ד' נובמבר 26, 2014 12:56 am

פרשת ויצא

אציין כמה וכמה תרגומים בפרשתנו, שדנו עליהם בעבר בפורום דנן.

(כח, כ כב) וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר... וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹקִים
ראה כאן

(כט, יז) וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת
ראה כאן.

(ל, טו) וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי
ראה כאן

(ל, טז) וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא
ראה כאן

(ל, מג) וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד
(לא, א) וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה
ראה כאן

(לא, כ) וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי
ראה כאן

(לא, כא) וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ
ראה כאן

(לא, לט) גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה
ראה כאן
נערך לאחרונה על ידי מעט דבש ב א' ינואר 04, 2015 9:49 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

כח הטענה
הודעות: 242
הצטרף: ה' ינואר 23, 2014 9:05 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי כח הטענה » ד' נובמבר 26, 2014 8:41 am

ברהטים בשקתות המים
ראה כאן

אלי כהן
הודעות: 1121
הצטרף: ו' אוגוסט 23, 2013 12:03 am

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי אלי כהן » ד' נובמבר 26, 2014 10:25 am

לומד_בישיבה כתב:ביאור: מעט דבש אינו הרב לב מח"ס מעט צרי.

איך אתה יודע?
לשון אחר: האמנם הקשר - שבין הניק "מעט דבש" - לבין שם-הספר אשר בחידושיו דן כאן בעל הניק הנ"ל, הוא קשר מקרי בלבד?


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 60 אורחים