מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
הוגה ומעיין
הודעות: 1364
הצטרף: ג' יולי 06, 2010 2:02 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי הוגה ומעיין » ב' דצמבר 01, 2014 7:28 am

בפרשת קורח, פרק יז פסוק ב, מתרגם אונקלוס "כי קדשו" "ארי אתקדשא", כך לנוסח כתבי יד ודפוסים שונים.

וכתב במרפא לשון שכן נכון כיון שהוא לשון נקבה.

ובמעט צרי כתב שהוא לשון רבים בלשון נקבה. והוא חידוש בעיני, שסברתי שלשון רבים בלשון נקבה הוא "אתקדשן" ולא "אתקדשא".

ומרס"ג נראה שהוא לשון יחידה נקבה, שכן תרגם "קד תקדסת". ויל"ע אם הכוונה לכל מחתה יחידה, או לאש.

למי עוד דברים בנידון, אם "אתקדשא" הוא לשון רבות או לשון יחידה?

הוגה ומעיין
הודעות: 1364
הצטרף: ג' יולי 06, 2010 2:02 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי הוגה ומעיין » ב' דצמבר 01, 2014 1:23 pm

שאלתי את הרב קורח, ואמר שהן "אתקדשא" והן "תקדסת" משמשות הן ללשון יחידה והן ללשון רבות. וכהנה רבות בשפות רבות, שאין הבחנה בין יחידה לרבות. (דוגמה שנתן, מילת היידוע, למשל ביידיש. ביחיד: דער, ברבים: די, ביחידה וברבות: די).

אריסמנדי
הודעות: 233
הצטרף: ד' יולי 18, 2012 6:15 am

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי אריסמנדי » ב' דצמבר 01, 2014 4:33 pm

'אִתְקַדַּשָׁא' הוא לשון רבות בלבד. ליחידה ייאמר: אִתְקַדַּשַׁת.

כך הוא במסורת הלשון של תרגום אונקלוס לתורה ות"י לנביאים, תרגומי בבל. (צורה כמו 'אתקדשָׁן', וכן בשאר פעלי עבר בכל הבנינים, היא "תיקון" מעתיקים ומדפיסים טועים. אומנם בלשון תרגומי א"י יש סיומת נו"ן כזו אך התנועה שלפניה היא צירי, למשל: אִתְקַדְּשֵׁן).

אפשר שהרב קרח אמר את המובא בשמו לעיל על סמך לשון תלמוד בבלי, שבו אכן יש כצורת 'אתקדשא' גם ליחידה (אך יש להעיר כי מסורת לשון הבבלי לא נשמרה לנו בבירור כל כך, גם לא ע"י התימנים ששימרוה יותר משאר העדות).

הוגה ומעיין
הודעות: 1364
הצטרף: ג' יולי 06, 2010 2:02 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי הוגה ומעיין » ב' דצמבר 01, 2014 11:20 pm

יישר כח!
הרב יעקב לויפר העיר לי בשולי דבריך, שמה שכתבת כמסתפק נראה כודאי: בארמית הבבלית לא הקפידו בכך. החילופים הרבים המתועדים בכתבי יד רבים כל כך, מרחיקים את אפשרות שגגת המעתיקים.

כח הטענה
הודעות: 240
הצטרף: ה' ינואר 23, 2014 9:05 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי כח הטענה » ש' דצמבר 06, 2014 10:26 pm

וישלח

ויבואו על העיר בטח (לד כה) במאמר שהועלה כאן עמד בחילוק בין התרגום לפיסוק הטעמים דלהתרגום בטח מתייחס לעיר ולהטעמים לכאורה אזיל על ביאתם שהיתה בטח.

בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם (לד כז) בת"י ובזו ית קרתא דסאיבו בגוה אחתהון. ולפ"ז יש לקרוא 'העיר אשר טמאו אחותם'. אבל לפי פיסוק הטעמים שהוא באתנחתא על המילה העיר, נראה ש'אשר טמאו אחותם' הוא טעם למה עשו כן ולא כינוי לעיר.
ובאונקלוס ובזו קרתא די סאיבו אחתהון, תרגם מילה במילה ע"פ לישנא דקרא וא"א להוכיח דעתו.

צופר הנעמתי
הודעות: 1673
הצטרף: א' יולי 14, 2013 12:12 am

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי צופר הנעמתי » א' דצמבר 07, 2014 12:00 am

כח הטענה כתב:ויבואו על העיר בטח (לד כה) במאמר שהועלה כאן עמד בחילוק בין התרגום לפיסוק הטעמים דלהתרגום בטח מתייחס לעיר ולהטעמים לכאורה אזיל על ביאתם שהיתה בטח.


וכבר עמד ע"ז הכותב שם שאליבא דאמת אין מן הטעמים משמעות לכאן או לכאן.

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי מעט דבש » א' דצמבר 07, 2014 10:43 pm

אריסמנדי כתב:'אִתְקַדַּשָׁא' הוא לשון רבות בלבד. ליחידה ייאמר: אִתְקַדַּשַׁת.
כך הוא במסורת הלשון של תרגום אונקלוס לתורה ות"י לנביאים, תרגומי בבל


עיין רש"י שמות א, יז על הפסוק "ותחיין את הילדים"
"תרגום הראשון וקיימא...לפי שלשון עבר לנקבות רבות"

הוגה ומעיין
הודעות: 1364
הצטרף: ג' יולי 06, 2010 2:02 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי הוגה ומעיין » א' דצמבר 07, 2014 11:12 pm

יישר כח!

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת וישלח

הודעהעל ידי מעט דבש » א' דצמבר 07, 2014 11:19 pm

פרשת וישלח
מראי מקומות


(לב, כד) ויאבק איש עמו
(לג, יג) ודפקום יום אחד
ראה כאן

(לד, יג) ויענו בני יעקב... במרמה
ראה כאן וכאן

(לה, א) בברחך מפני עשו אחיך
ראה כאן

(לו, לט) בת מי זהב
ראה כאן
נערך לאחרונה על ידי מעט דבש ב ג' דצמבר 09, 2014 9:20 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

נוטר הכרמים
הודעות: 4625
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' דצמבר 09, 2014 7:35 am

לז, לב וישלחו את כתנת הפסים.

יש להבין מהו ענין השליחות כאן, וראה בתרגום יוב"ע ששלחו את הכתונת בידי בני זלפה ובני בלהה, וביאר בפי' יונתן דזה כדי שלא יבין יעקב שהרי הם היו אוהבי יוסף. וראה עוד בדעת זקנים מבעלי התוס' ובחזקוני ששלחו זאת לאביהם, אבל הם לא רצו להביאה פן ירגיש בדבר, כי הדבר ידוע ששונאים אותו .

אולם בתרגום אונקלוס לא תרגם ושדרו מלשון שליחות אלא ושלחו, וצ"ב.

ברם, נראה שמצינו בכמה מקומות בדבריו שלשון שליחות מתפרש על נתינת דבר או העברתו, וכאן ג"כ מתפרש שהעבירו ומסרו את כתנת הפסים.

ראה לעיל בפר' וישלח (לב,ד) בשליחת המלאכים וכן שם (לב,ו) בשליחת דבר לעשו וכן שם (לב,יט) בשליחת המנחה, בכל אלו המשמעות היא לא מענין שליחות אלא העברה.

וראה עוד להלן בפרשתינו (לח,יז) בהבטחת יהודה כי ישלח את הגדי ודרישת תמר ערבון עד אז - עד שלחך, שתרגם אונקלוס בלשון שליחות דהיינו שזה מענין העברה ונתינה. וראיתי שכן מביאים מדברי האב"ע (עזרא ד,טו) דכאשר הנשלח הוא חפץ ולא אדם, הפירוש ב'שליחות' הוא לשון שילוח מתנה.

אולם להלן (לח,כ) בשליחת הגדי בפועל ביד רעהו העדלמי של יהודה תרגם: ושדר, כי זהו ענין שליחות ויפוי כח ולא העברה, כי הלא שלחו ליטול את הערבון ולא לקחתו.

ומעניין עד מאוד, שגם להלן (לח,כה) דכתיב: והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, לא תרגם אונקלוס מענין שליחות אלא שלחת, והיינו כאמור שבעצם לא היה כאן מינוי שליחות, אלא העבירה את דבריה באמצעות אחר, ויל"ע בכ"ז.

אולם נראה שהאמת היא ע"ד שכתב הרמב"ן להלן פר' מקץ (מא,מה), וז"ל: כאשר יעשה התרגום בקצתם... ובקצתם לא ישנה דבר כאשר עשה בסיחון מלך חשבון ובעוג מלך הבשן וזולתם הרבה, וזה לפי מה שהיו נקראים בלשון ארמית בדורו, יעו"ש.

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי מעט דבש » ג' דצמבר 09, 2014 3:31 pm

הבנתי שהכוונה לחלק בין לשון שליחות שהיא העברה מאחד לשני, לבין לשון שליחות שהיא יפוי כח [לעשות פעולה מסויימת], שהראשון מתורגם בלשון שליחות, והשני בלשון 'שדר'.

והנה המקום היחיד שמצאנו לשון 'שדר' בתרגום אונקלוס [לפי "אוצר התרגום" המבוסס על נוסח דפוס סביוניטה שי"ז], הוא בפרשת יהודה ותמר.

ולפי החילוק הנ"ל, רק שם הוא לשון יפוי כח, ואין בכל התורה עוד לשון כזו.

והוא תמוה, שהרי מצינו עוד מקומות שהוא לשון שליחות לעשות פעולה, ולא להעביר דברים או חפץ, ואף על פי כן תרגם בלשון שליחות.

כמו 'ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו' (בראשית מו, כח), 'למחיה שלחני אלקים לפניכם' (מה, ה), וכן שליחות המרגלים, ועוד הרבה.

נוטר הכרמים כתב:אולם נראה שהאמת היא ע"ד שכתב הרמב"ן להלן פר' מקץ (מא,מה), וז"ל: כאשר יעשה התרגום בקצתם... ובקצתם לא ישנה דבר כאשר עשה בסיחון מלך חשבון ובעוג מלך הבשן וזולתם הרבה, וזה לפי מה שהיו נקראים בלשון ארמית בדורו, יעו"ש.


זה לשון הרמב"ן שם:
"ואל תשתומם בעבור שקראוהו (=למשה רבינו) סופרי המצריים מוניוס, כי ישנו השמות ללשון מובן או מורגל להם כאשר יעשה התרגום בקצתם, כגון בין קדש ובין שור (בראשית כ, א), בין רקם ובין חגרא, וכן בהרבה מן השמות, ובקצתם לא ישנה דבר כאשר עשה בסיחון מלך חשבון ובעוג מלך הבשן וזולתם הרבה, וזה לפי מה שהיו נקראים בלשון ארמית בדורו, וכן עשו הנוצרים המעתיקים"

וכוונתו פשוטה, שבמקומות שגם בלשון ארמית שבזמן אונקלוס עדיין נקראו בשמות התורה, ולא שינו שמם - גם אונקלוס לא שינה; ובמקומות שכן השתנה שמם בלשון ארמית בדורו - שינה [ועיין כיוצא בזה בתוס' רא"ש (קידושין יא. ד"ה טעמייהו) "ואונקלוס לפי דורו תרגם שבימיו היה מטבע ששמו מעה שהיו מהם עשרים בשקל"].

והרב 'נוטר הכרמים' כנראה הבין שכוונת הרמב"ן שאונקלוס מתרגם פעם כך ופעם כך, ללא סיבה מיוחדת. והוא תמוה מאד, שכן רבותינו דקדקו בחילופי הלשונות שבתרגום, עיין למשל ברש"י (בראשית מג, טו) שחילק בין שתי צורות לקיחה: "אין לקיחת הכסף ולקיחת האדם שוה בלשון ארמי. בדבר הנקח ביד מתורגם 'וּנְסֵיב', ודבר הנקח בהנהגת דברים מתורגם 'וּדְבַר'".

ובמקום אחר (שמות ל, כט) "כל משיחת משכן, וכהנים, ומלכים, מתורגם לשון רבוי, לפי שאין צורך משיחתן אלא לגדולה, כי כן יסד המלך שזה חנוך גדולתן. ושאר משיחות כגון רקיקין משוחין, ו'ראשית שמנים ימשחו' (עמוס ו, ו) לשון ארמית בהן כלשון עברית"

ועוד ברש"י (ויקרא יג, נח) "תרגום של כבוסין שבפרשה זו לשון לבון - 'ויתחוור', חוץ מזה שאינו ללבון אלא לטבול לכך תרגומו 'ויצטבע', וכן כל כבוסי בגדים שהן לטבילה מתורגמין 'ויצטבע'".

והרמב"ם במו"נ (א, כז מח ועוד) האריך מאד לבאר בחילוקי התרגומים באונקלוס לענין הרחקת ההגשמה, ועיי"ש בפרק מח שבלשונות שמיעה היה קשה לו מג' מקומות, ולכן כתב שיתכן שהיא ט"ס בתרגום, ולא עלה על דעתו לומר שאונקלוס לא דקדק בזה.

וגם הרמב"ן (בראשית מו, א) הביא את דבריו, והאריך לדחותו, אך גם לדעתו אונקלוס דקדק ודקדק, אך מטעמים שבקבלה 'וסודם ליודעי חן'.

אמנם לא אכחד, שבברכת הנצי"ב על המכילתא (בשלח פרשה ב דף פז, א) כתב לחלק בין לשון 'צלותא' ללשון 'בעותא' (ועיקר הדברים כתב בהעמק דבר בראשית מח, כב), וכתב בתוך הדברים: "ואע"ג דתרגום אונקלוס לא דקדק הרבה בזה, ותרגם גם על 'ואתחנן אל ד' (דברים ג, כג) 'וצליתי', וכן בספר במדבר י"א ב' 'ויתפלל' - 'וצלי', ועוד כמה פעמים, מכל מקום כאן ['ויחל משה' (שמות לב, יא) 'וצלי משה'] דקדק יפה לביאור הענין, וכן מצוי בתרגום אונקלוס".

וצריך עיון.
נערך לאחרונה על ידי מעט דבש ב ד' דצמבר 10, 2014 9:35 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

כח הטענה
הודעות: 240
הצטרף: ה' ינואר 23, 2014 9:05 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי כח הטענה » ד' דצמבר 10, 2014 8:41 am

הבוקר חשבתי דיש לומר שהפועל "שלח" באונקלוס משמעו שליחות שהצליחה בפעולתה, והפועל "שדר" משמעו שליחות שלא הצליחה ולכן הוא משתמש בו בתרגום שליחת הגדי.

ביאור הדברים: כאשר אומרים על אדם שהוא עשה פעולה מסוימת פירושו של דבר שהפעולה נעשתה, ולא שהוא ניסה לעשותה. לדוגמא - ויגל את האבן מעל פי הבאר פירושו שיעקב אכן גלל את האבן ולא שהוא ניסה לגלול אך היא היתה מדי כבדה.
למרות זאת התורה אומרת וישלח יהודה את גדי העיזים למרות שהגדי לא הגיע לתמר, כי בלשון הקודש פעולת השליחה היא מסירת החפץ או הפעולה לשליח. אך בתרגום אונקלוס הפועל 'שלח' מתייחס לעצם ביצוע הפעולה על ידי שליח או להעברת החפץ ממקום למקום, ולכן במקום שבו יהודה רק ניסה לשלוח את הגדי אך לא הצליח בכך אונקלוס משתמש בתרגום 'שדר' שמשמעו עצם פעולת המסירה לשליח כמו שליחה בלשן הקודש.

ויותר נראה לבאר ש"שלח" משמעו שליחת חפץ או אדם ממקום למקום ואילו "שדר" משמעו מסירת החפץ או הפעולה לשליח.
וא"כ ברוב המקומות מתרגם אונקלוס "שלח" בין בחפצים שנשלחו כמו החותמת והמטה והפתילים ובין באנשים שנשלחו למקום אחר כמו יוסף ויהודה למצרים והמרגלים לא"י.
אך כאן מכיוון ששליחת הגדי לידי תמר נכשלה, לא יתכן לתרגם "שלח" וצריך לתרגם "שדר" שכן הגדי נמסר לשליח אך לא הגיע לידי תמר.

ועל פי הסברים אלו מדוקדק גם כן שאף בפרשת יהודה ותמר פעמיים מתורגמת שליחת הגדי בלשון "שדר" - וישלח יהודה את גדי העיזים, הנה שלחתי הגדי הזה. ופעם אחת מתורגמת בלשון "שלח" - אנכי אשלח גדי עיזים מן הצאן. כי כשהבטיח יהודה שישלח היתה כוונתו שהגדי יגיע לידי תמר וא"כ יאות לזה התרגום 'אשלח'.

הדברים קרובים מעט למה שנכתב לפני כן ע"י נוטר הכרמים אך נדמה לי שהסברי יותר פשוט ויותר מדוייק.

[וכיו"ב נצרך אונקלוס לתרגם שילוח האמור בפרשת גירושין כ"פטר" משום שבלשון הקודש השילוח הוא הוצאת הדבר מרשותי ויתכן להשתמש בפועל זה גם על הוצאת האשה מרשות בעלה. אך בתרגום אונקלוס "שלח" משמעו ממקום למקום וא"א להשתמש בפועל זה בגירושין שעיקרם ההוצאה מרשות הבעל ולא הגעה למקום אחר.]

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת וישב

הודעהעל ידי מעט דבש » ד' דצמבר 10, 2014 9:44 pm

פרשת וישב

(לח, ז) וַיְמִיתֵהוּ ד'
וַאֲמִיתֵיהּ ד'
(לח, י) וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ
וַאֲמִית אַף יָתֵיהּ

כתב הרמב"ן (שמות כא, כט), שלשון מיתה בידי אדם מתרגם אונקלוס בלשון "קטלא", ואילו לשון מיתה בידי שמים מתרגם בלשון "מיתה" (עכ"ד).

ולפי"ז מובן למה בפסוקים כאן תרגם בלשון מיתה.

אך קשה שמצינו גם שמתרגם בלשון "קטלא" במיתה בידי שמים,
כגון "וְהֵמַתָּה את העם הזה כאיש אחד" (במדבר יד, טו) שתרגם "וּתְקַטֵּיל", וכן "ומשנאתו אותם הוציאם להמיתם במדבר" (דברים ט, כח) תרגם "אַפֵּקִנּוּן לְקַטָּלוּתְהוֹן בְּמַדְבְּרָא".

ונראה כמו שכתבתי למעלה (אות ב), שהיכן שבא במקרא בלשון הפעיל, והמוות בצורה לא טבעית, מתרגם בלשון "קטלא".

ולפי"ז, כאן מתו ער ואונן בצורה טבעית, אלא שלא מתו בזמנם עקב חטאם.

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: לשון שליחות בתרגום

הודעהעל ידי מעט דבש » ד' דצמבר 10, 2014 11:47 pm

כח הטענה כתב:ויותר נראה לבאר ש"שלח" משמעו שליחת חפץ או אדם ממקום למקום ואילו "שדר" משמעו מסירת החפץ או הפעולה לשליח.
וא"כ ברוב המקומות מתרגם אונקלוס "שלח" בין בחפצים שנשלחו כמו החותמת והמטה והפתילים ובין באנשים שנשלחו למקום אחר כמו יוסף ויהודה למצרים והמרגלים לא"י.
אך כאן מכיוון ששליחת הגדי לידי תמר נכשלה, לא יתכן לתרגם "שלח" וצריך לתרגם "שדר" שכן הגדי נמסר לשליח אך לא הגיע לידי תמר.


יישר כח על הביאור היפה.
ונראה שבתרגום יונתן על נביאים אינו כן, אלא מתרגם בלשון 'שדר' גם בשליחות ממקום למקום (ש"א טז, יט ועוד).

כח הטענה כתב:[וכיו"ב נצרך אונקלוס לתרגם שילוח האמור בפרשת גירושין כ"פטר" משום שבלשון הקודש השילוח הוא הוצאת הדבר מרשותי ויתכן להשתמש בפועל זה גם על הוצאת האשה מרשות בעלה. אך בתרגום אונקלוס "שלח" משמעו ממקום למקום וא"א להשתמש בפועל זה בגירושין שעיקרם ההוצאה מרשות הבעל ולא הגעה למקום אחר.]


נראה שזו כוונת רש"י (בראשית מג, יד) על "ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין":
"ושלח לכם - ויפטר לכון, כתרגומו, יפטרנו מאסוריו לשון 'לחפשי ישלחנו' (שמות כא, כו כז) ואינו נופל בתרגום לשון 'וישלח' שהרי לשם הם הולכים אצלו"

ולהרחיב הענין אוסיף, שאונקלוס מתרגם לשון שליחות שבתורה בשמונה אופנים:
א. בלשון שליחה [כך מתרגם רוב לשון שליחה - בראשית ג, כג ועוד הרבה].
ב. בלשון 'שדר' [בפרשת יהודה ותמר].
ג. בלשון הובלה ["והמשלח את השעיר לעזאזל" (ויקרא טז, כו) "ודמוביל"].
ד. בלשון לווי ["ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ואת כל אשר לו" (בראשית יב, כ) "ואלויאו"; וכן שם יח, טז].
ה. בלשון גלות ["כי בכל אלו נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם" (ויקרא יח, כד) תרגם "דאנא מַגְלִי מן קדמיכון"].
ו. בלשון פיטורין [בשחרור עבד, בגירושי אשה, ובשחרור ממאסר, וכדלעיל]
ז. בלשון הושטה [בכל לשון של שליחת היד - בראשית ח, ט ועוד].
ח. בלשון גרוי ["וגם את הצרעה יְשַׁלַּח ד אלקיך בם" (דברים ז, כח) - "יגרי"; אמנם "וְשָׁלַחְתִּי את הצרעה" (שמות כג, כח) תרגם בלשון שליחות, וכנראה שם כיון שהוא בנין קל, פירש שהוא שליחות ממש].

ותרגם כל מקום לפי ענינו, וכן מצוי בעוד מלים, שבתורה כולם נכללים במלה אחת, ואונקלוס תרגם כל מקום לפי ענינו. וכגון לשון לקיחה שבתורה, שתרגם בחמש עשרה צורות שונות.
ועיין רמב"ן (במדבר טז, א) על מה שתרגם אונקלוס '"ויקח קרח" - "ואתפליג":
"ואונקלוס שתרגם 'ואתפלג', פתר הענין, לא הלשון, כמנהגו במקומות רבים. וכן תרגם 'על דבר קרח' (במדבר יז, יד) 'על פלוגתא דקרח', ותרגם 'בדבר בלעם' (במדבר לא, טז) 'בעצת בלעם', כי הוא מזכיר הענין בתרגומו"

נוטר הכרמים
הודעות: 4625
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' דצמבר 12, 2014 10:07 am

ייש"כ של 'כח הטענה' ו'מעט דבש' על דבריכם הנכוחים. ב"ה רווחא שמעתתא.

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: לשון שליחות בתרגום

הודעהעל ידי מעט דבש » ב' דצמבר 15, 2014 2:35 pm

מעט דבש כתב:אונקלוס מתרגם לשון שליחות שבתורה בשמונה אופנים...ותרגם כל מקום לפי ענינו, וכן מצוי בעוד מלים, שבתורה כולם נכללים במלה אחת, ואונקלוס תרגם כל מקום לפי ענינו. וכגון לשון לקיחה שבתורה, שתרגם בחמש עשרה צורות שונות.
ועיין רמב"ן (במדבר טז, א) על מה שתרגם אונקלוס '"ויקח קרח" - "ואתפליג":
"ואונקלוס שתרגם 'ואתפלג', פתר הענין, לא הלשון, כמנהגו במקומות רבים. וכן תרגם 'על דבר קרח' (במדבר יז, יד) 'על פלוגתא דקרח', ותרגם 'בדבר בלעם' (במדבר לא, טז) 'בעצת בלעם', כי הוא מזכיר הענין בתרגומו"


דברי רמב"ן אלו, הואיל ואתא לידן, נימא בהו מילתא.
א.
כאמור, מצוי שיש מלים שבמקרא הוא לשון כללי להרבה משמעויות, ואונקלוס מתרגמו בכל מקום לפי ענינו, וכמו לשון שליחות שתרגמו בשמונה צורות.

אלא שיש לשים לב, שיש בזה שתי צורות של תרגום; יש תרגום מילולי, ויש תרגום עניני, שע"ז כתב הרמב"ן ש"הוא מזכיר הענין בתרגומו". וכן כתב רש"י (שמות טו, יג וכן בבראשית מב, ט; מג, ג) "לא דקדק לפרש אחר לשון העברית".

בדוגמאות שהבאנו לעיל, בלשון שליחות, אין אלו תרגומים של הענין; כולם תרגומים מילוליים. אלא שבעוד שבלשון הקודש הכל נכלל במלה 'שליחות', הרי שבארמית יש מלה נפרדת לכל סוג שליחות; יש להוביל, ויש ללוות, יש להגלות, ויש לפטר, יש להושיט, ויש לגרות.

גם בלשון לקיחה, שכתבנו לעיל שתרגם בחמש עשרה צורות שונות, מצינו ברש"י (בראשית מג, טו)
"אין לקיחת הכסף ולקיחת האדם שוה בלשון ארמי. בדבר הנקח ביד מתורגם 'וּנְסֵיב', ודבר הנקח בהנהגת דברים מתורגם 'וּדְבַר'" - וזהו תרגום מילולי.

אבל מאידך, בפסוק 'ויקח קרח' (במדבר טז, א) פירש הרמב"ן ש'ויקח' פירושו "שלקח עצה בלבו לעשות מה שיספר", וסיים: "ואונקלוס שתרגם 'ואתפלג', פתר הענין, לא הלשון, כמנהגו במקומות רבים. וכן תרגם 'על דבר קרח' (במדבר יז, יד) 'על פלוגתא דקרח', ותרגם 'בדבר בלעם' (במדבר לא, טז) 'בעצת בלעם', כי הוא מזכיר הענין בתרגומו"

והיינו, שאונקלוס כלל לא תרגם מילולית את הלשון 'ויקח', אלא פירש הענין, שקרח נחלק מתוך העדה. וגם בדוגמאות שהביא הרמב"ן אין אלו תרגומים מילוליים, כי אין במשמעות 'דבר קרח' מחלוקת, ואין במשמעות 'דבר בלעם' עצה, אלא במקום לתרגם מילולית, פירש את הענין.

ב.
מצינו גם להפך, שבלשון הקודש יש מלה נפרדת לכל משמעות, ואילו אונקלוס כלל הכל במלה אחת.

וכגון המלה 'שבק' באונקלוס, שמתרגמת שתים עשרה לשונות שונות [עיין בזה בדברי הגרש"י זוין בקובץ נועם, חלק ט עמוד מ]..

וגם כאן יש לחלק, בין מקומות ש'שבק' הוא תרגום מילולי, אלא שבלשון התרגום הוא לשון כללית, לבין היכן שאינו אלא ביאור הענין.

ואלו הם התרגומים המילוליים [הבאנו רק דוגמאות מהתרגומים לכל שורש, ולא כולם]:

עזב
'ואשר לא שם לבו אל דבר ד'... ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה' (שמות ט, כא) 'שבק'
'לעני ולגר תעזוב אותם' (ויקרא יט, י; כג, ב) 'תשבוק'

נטש
'וַיּטֹּשׁ אלוק עשהו' (דברים לב, טו) 'ושבק פולחן אלקא דעבדיה'
'ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי' (בראשית לב, כח) 'שבקתני'.

חדל
'חדל ממנו ונעבדה את מצרים' (שמות יד, יב) 'שבוק מננא'.

נתן
'לא יתן אתכם מלך מצרים להלך' (שמות ג, יט) 'לא ישבוק'
וברש"י (שם) "לא יתן - לא ישבוק, כמו (בראשית כ, ו) 'על כן לא נתתיך', (שם לא, ז) 'ולא נתנו אלקים
להרע עמדי', וכולן לשון נתינה הם" [וגם בדוגמאות שהביא רש"י תרגם אונקלוס בלשון 'שבק'].
ובלשון חז"ל (ב"ר עה, ט) "כשם שהיתה בדעתו של לבן לעשות עמי רעה ולא עזבתו" (הגרש"י זוין שם).

נוח
'אחיכם האחד הניחו אתי' (בראשית מב, לג) 'שבוקו'.

סלח
'וסלחת לעוננו' (במדבר יד, כ) 'ותשבוק'
וברמב"ן (במדבר יד, יז) "והנכון בעיני כי סליחה הנחת העונש כדברי אונקלוס".

ואלו הם התרגומים שהם ביאור הענין:

נשא
'גדול עוני מנשא' (בראשית ד, יג) 'מלמשבק'.
הוא פירוש הענין, שפירוש הנשיאה כאן היא 'סליחה', שהיא הנחת העונש.

נזר
'ואת ענבי נזירך לא תזמר' (ויקרא כה, ה) 'ענבי שבקך'
וברמב"ן: "הגפן שלא עבדו ולא חפר ולא זמר אותו יקרא 'נזיר', כי הזירו והפרישו ממנו כאילו אינו שלו, מגזרת 'אשר נזורו מעלי בגלוליהם' (יחזקאל יד, ה), פירשו ממני, וכן 'וינזרו מקדשי בני ישראל' (לעיל כב ב). ואמר אונקלוס 'שבקך', שהנחת אותם לשמיר ולשית היו".
והיינו ש'נזירה' היינו הפרשה, אבל אונקלוס לא תרגם מילולית בלשון הפרשה, וכמו שתרגם 'וינזרו מקדשי בני ישראל' - 'ויפרשון', אלא תרגם לפי הענין, לשון עזיבה, שעזב את הכרם.

שכח
'ותשכח קל מחוללך' (דברים לב, יח) 'שבקת פולחן אלקא דעבדך'.
פירש הענין, ששכחת הקב"ה פירושה עזיבת עבודתו.

יצג
'רק צאנכם ובקרכם יֻצָּג' (שמות י, כד) 'לחוד ענכון ותוריכון שבוקו'.
'אציגה נא עמך מן העם אשר אתי' (בראשית לג, טו) 'אשבוק'.
אין זה פירוש מילולי, שהרי בפסוק 'והצגתיו לפניך' (בראשית מג, ט) תרגם 'ואקימנה'; וכן 'ויציגם לפני פרעה' (בראשית מז, ב) 'ואקימינון'.

ירף
'לא יַרְפְּךָ' (דברים ד, לא; לא , ו) 'לא ישבקינך'.
וברש"י (לא, ו) "לא ירפך - לא יתן לך רפיון להיות נעזב ממנו".

אצל
'הלא אָצַלְתָּ לי ברכה' (בראשית כז, לו) 'שבקת'.
וברמב"ן (במדבר יא, יז):
"אבל אונקלוס יעשה בו (בשורש 'אצל') שני פנים, תרגם כאן 'וארבי', וכן 'ואל אצילי' (שמות כד, יא) 'ולרברבי', ותרגם 'הלא אָצַלְתָּ לי ברכה', 'שבקת'. נראה שדעתו באצילות שהוא ענין המשכה, או מאציל הנותן על המקבל, ויאמר בכאן אמשיך מאשר אצלך מן רוח הנבואה ושמתי עליהם, ונאמר עוד על ההמשכה שימשיך הנותן אצלו מן הדבר הנתון וישאר עמו, וזה טעם 'הלא אָצַלְתָּ לי ברכה', שמשכת לי אצלך אחת מן הברכות לברכני בה".
והיינו ש'אצל' הוא לשון המשכה, אלא שאונקלוס תרגם הענין, שכיון שימשיך הנותן אצלו מן הדבר הנתון, והשאיר אצלו, הרי 'עזב' אצלו ברכה.
נערך לאחרונה על ידי מעט דבש ב ש' ינואר 03, 2015 11:01 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת מקץ

הודעהעל ידי מעט דבש » ו' דצמבר 19, 2014 12:51 am

פרשת מקץ
מראי מקומות


(מא,לח) ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו
ראה כאן.

(מא, מב - מג) ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף... וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתן אתו על כל ארץ מצרים
ראה כאן.

(מג, יח) להתגלל עלינו
(מה, מא) כהן אן
ראה כאן.

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת מקץ

הודעהעל ידי מעט דבש » ו' דצמבר 19, 2014 1:14 am

פרשת מקץ

(מב, לז) וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ
יָת תְּרֵין בְּנַי תְּמִית


לפי מה שכתבתי כאן, גם כאן הכוונה שימותו בצורה טבעית, על ידי קללת יעקב אבינו. ובתרגום יונתן תרגם 'תקטול בשמתא' (בנידוי). ועיין רמב"ן, אב"ע וספורנו.

או כפירוש אחד שהובא בריב"א עה"ת "עוד יש לומר, אם לא, 'את שני בני תמית' - לשון שבועה, ר"ל תמיתם המיתה, אם לא אביאנו אליך". והיינו שתבוא להם המיתה בצורה טבעית.

כח הטענה
הודעות: 240
הצטרף: ה' ינואר 23, 2014 9:05 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי כח הטענה » א' דצמבר 28, 2014 2:31 pm

סוף פרשת ויגש (באיחור קל)

(מז כו)וישם אתה יוסף לחק עד היום הזה על אדמת מצרים לפרעה לחמש
ת"א ושוי יתה יוסף לגזרא עד יומא הדין על ארעא דמצרים דיהון יהבין חד מן חמשא לפרעה. ונראה מזה דעתו לפסק את הפסוק כך: וישם אותה יוסף לחק וגו' על אדמת מצרים, לפרעה לחמש. ופירש את המילים לפרעה לחמש שיתנו החמש לפרעה ולפ"ז הלמ"ד שב'לחמש' יתירה, והיה לו לומר לפרעה החמש.

אמנם בפיסוק הטעמים הטיפחא שבמילה 'לפרעה' מפסיק יותר מהתביר שבמילה 'מצרים', וא"כ יש לפסק את הפסוק כך: "על אדמת מצרים לפרעה, לחמש" ופירושו שאדמת מצרים היא לפרעה לעניין החמש.

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת ויחי

הודעהעל ידי מעט דבש » ש' ינואר 03, 2015 10:17 pm

פרשת ויחי

(בראשית מט, כד) וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ

וְתַבַת בְּהוֹן נְבִיּוּתֵיהּ עַל דְּקַיֵּים אוֹרַיְתָא בְסִתְרָא וְשַׁוִּי תֻקְפָא רֻחְצָנֵיהּ
[וַתָּשָׁב בהם נבואותו, על שקיים התורה בסתר, ושם בחוזק בטחונו]

כל תרגום זה, בא לפרש שלשת מלים אלו "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ".

כיצד מתיישב התרגום בלשון המקרא?

לדעת מנחם בן סרוק (במחברתו שורש איתן) פירוש המלים "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ" הוא "וְשַׁוִּי תֻקְפָא רֻחְצָנֵיהּ", וכל המלים הקודמות "וְתַבַת בְּהוֹן נְבִיּוּתֵיהּ עַל דְּקַיֵּים אוֹרַיְתָא בְסִתְרָא", אינן אלא "להרחיב הפתרון עד אשר יתיישב היטב"

והשיג שם על יהודה בן קוֹרַיִשׁ שהבין ש"וְתַבַת בְּהוֹן נְבִיּוּתֵיהּ" הוא תרגום מילולי של "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ", והמלה "וְתַבַת" היא תרגום "וַתֵּשֶׁב", המלה "בְּהוֹן" תרגום של "בְּאֵיתָן" והמלה "נְבִיּוּתֵיהּ" תרגום של "קַשְׁתּוֹ".

ולפי דברי יהודה בן קוֹרַיִשׁ "עַל דְּקַיֵּים אוֹרַיְתָא בְסִתְרָא" היא הוספה לביאור, והמלים "וְשַׁוִּי תֻקְפָא רֻחְצָנֵיהּ" לכאורה הוא פירוש שני של אונקלוס, וכמו שכתב הרמב"ן (שמות טז, יד) "וכן יתרגם אונקלוס בשני פנים בכתובים רבים"; וגם רש"י בפרשתנו כתב (מט, יא ד"ה בני) שאונקלוס תרגם הפסוק שם בשני פנים.

ומצינו שני מפרשים, רש"י והאב"ע (בהקדמה ל'שיטה אחרת'), שכתבו לבאר התרגום במקצת כדברי יהודה בן קוֹרַיִשׁ, שהמלה "וְתַבַת" היא תרגום "וַתֵּשֶׁב" אלא שהמשך התרגום כתב כל אחד לבאר באופן אחר.

לדעת רש"י המלה "וְתַבַת" היא תרגום "וַתֵּשֶׁב", והמשך התרגום "בְּהוֹן נְבִיּוּתֵיהּ עַל דְּקַיֵּים אוֹרַיְתָא בְסִתְרָא" היא הוספה על המקרא, והמלים "בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ" תרגומם "וְשַׁוִּי תֻקְפָא רֻחְצָנֵיהּ"; וסיים רש"י: "וכך לשון התרגום על העברי ותשב נבואתו, בשביל שאיתנו של הקדוש ברוך הוא היתה לו לקשת ולמבטח".

אבל לפי האב"ע, המלה "וְתַבַת" היא תרגום "וַתֵּשֶׁב", והמלה "בְּאֵיתָן" מפרש אונקלוס בשתי צורות: האחת ש"בְּאֵיתָן" פירושו "באותם", וזהו שתרגם "בְּהוֹן"; והשניה מפרש ש"בְּאֵיתָן" בחילוף אותיות הוא "נביאות", וזהו שתרגם "נְבִיּוּתֵיהּ" (ויש כאן חידוש, שצירף אונקלוס את שני פירושיו למשפט אחד, ותרגם "וְתַבַת בְּהוֹן נְבִיּוּתֵיהּ"). וסיים האב"ע: "וידענו כי דרך הפשט לא נעלמה ממנו. כי הקל שבקלים ידענו, רק תפש דרך דרש, כי שבעים פנים לתורה".

ולכאורה לפי דבריו, המלה "קַשְׁתּוֹ" מפרש אונקלוס "עַל דְּקַיֵּים אוֹרַיְתָא בְסִתְרָא", וצ"ע איך.

והמשך התרגום "וְשַׁוִּי תֻקְפָא רֻחְצָנֵיהּ", ג"כ לא ביאר האב"ע, אך לכאורה הוא פירוש שלישי (יותר קרוב לפשוטו) על "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ".

ולסיכום:

לפי מנחם בן סרוק:
וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ - [וְתַבַת בְּהוֹן נְבִיּוּתֵיהּ עַל דְּקַיֵּים אוֹרַיְתָא בְסִתְרָא] וְשַׁוִּי תֻקְפָא רֻחְצָנֵיהּ.

לפי יהודה בן קוֹרַיִשׁ:
[א]
וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ - וְתַבַת בְּהוֹן נְבִיּוּתֵיהּ [עַל דְּקַיֵּים אוֹרַיְתָא בְסִתְרָא]

[ב]
וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ - וְשַׁוִּי תֻקְפָא רֻחְצָנֵיהּ.


לפי רש"י:
וַתֵּשֶׁב - וְתַבַת [בְּהוֹן נְבִיּוּתֵיהּ עַל דְּקַיֵּים אוֹרַיְתָא בְסִתְרָא];
בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ - [וְשַׁוִּי] תֻקְפָא רֻחְצָנֵיהּ

לפי האב"ע:
[א]
וַתֵּשֶׁב - וְתַבַת
בְּאֵיתָן - בְּהוֹן נְבִיּוּתֵיהּ (ומפרש 'באיתן' בשני פנים).
קַשְׁתּוֹ - עַל דְּקַיֵּים אוֹרַיְתָא בְסִתְרָא.

[ב]
וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ - וְשַׁוִּי תֻקְפָא רֻחְצָנֵיהּ.
נערך לאחרונה על ידי מעט דבש ב א' ינואר 04, 2015 6:40 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת ויחי

הודעהעל ידי מעט דבש » ש' ינואר 03, 2015 10:29 pm

מראי מקומות

(מח, טו) האלקים הרועה אותי
ראה כאן.

(מט, י) ומחוקק מבין רגליו
ראה כאן.

(מט, יב) חכלילי עינים מיין
ראה כאן.

(מט, כו) ברכות הורי
ראה כאן, וכאן

(מט, כו) נזיר אחיו
ראה כאן.
נערך לאחרונה על ידי מעט דבש ב ב' ינואר 12, 2015 10:04 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

כח הטענה
הודעות: 240
הצטרף: ה' ינואר 23, 2014 9:05 pm

Re: שמות

הודעהעל ידי כח הטענה » ו' ינואר 09, 2015 12:57 am


מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת שמות

הודעהעל ידי מעט דבש » ו' ינואר 09, 2015 7:31 am

(ד, כד)
ויפגשהו ד', ויבקש המיתו

וערע ביה מלאכא דד', ובעא למקטליה


אף שמדובר במיתה בידי שמים, תרגם אונקלוס בלשון 'קטלא', ולא בלשון מיתה, כיון שמדובר במיתה בידי שמים שבאה בלשון הפעיל, והמות לא טבעי.

ראה למעלה. פרשת מסעי.

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת שמות

הודעהעל ידי מעט דבש » ב' ינואר 12, 2015 9:57 pm

פרשת שמות
מראי מקומות


(ב, ט) היליכי את הילד
ראה כאן.

(ב, כא) ויואל משה לשבת את האיש
ראה כאן
[בתוך הדברים, על בראשית יח,כז 'הנה נא הואלתי']

(ג, ח) ארץ זבת חלב ודבש
ראה כאן.

(ד, ו) הבא נא ידך בחיקך
ראה כאן.
נערך לאחרונה על ידי מעט דבש ב ב' יולי 20, 2015 11:16 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת בא

הודעהעל ידי מעט דבש » ו' ינואר 23, 2015 11:49 am

פרשת בא

(שמות יב, מו) בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה.
בַּחֲבוּרָא חֲדָא יִתְאֲכִיל לָא תַּפְּקוּן מִן בֵּיתָא מִן בִּסְרָא לְבָרָא.


נחלקו בגמ' (פסחים פו.) בפירוש פסוק זה (ופירוש רש"י עה"ת בפסוק כאן, הוא כשיטת רבי שמעון דלקמן).

'בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל' לרבי יהודה
לרבי יהודה, מותר לחלק את קרבן הפסח מראש לשתי חבורות, או לשני מקומות; אך אחרי שהתחילו לאכול, אסור למי שאוכל לעקור ממקום למקום, ועל זה נאמר "בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל".
וכשם שאסור לעקור ממקום למקום, כך אסור לעקור מחבורה לחבורה, אף באותו בית, כיון שנחשב כשני בתים (רש"י שם ד"ה קופץ, וד"ה יכול).

ואיסור זה של עקירה, הוא אף אם אינו מעביר את בשר הפסח עמו ממקום למקום או מחבורה לחבורה, אלא אף באופן שהולך לחבורה אחרת שמנויים על אותו שה, אסור לו לאכול שם, כיון שאין האוכל אוכל בשני מקומות.

"מכאן אמרו השמש שאכל כזית בצד התנור (שהיה צולהו ושכח והכניס כזית לתוך פיו והוא היה נמנה עליו - רש"י), אי פקח הוא ממלא כריסו ממנו (דאם יעמוד משם שוב לא יאכל - רש"י), ואם רצו בני חבורה לעשות עמו טובה באין ויושבין בצדו" (גמ' שם).

'לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת' לרבי יהודה
עוד איסור יש בפסוק, 'לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת' - שאסור להוציא מבשר הפסח מן הבית שאוכל בו.

ולגבי איסור זה תניא (פה:) "לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה - אין לי אלא מבית לבית; מחבורה לחבורה מנין, ת"ל 'חוּצָה' - חוץ לאכילתו".

וכתבו התוספות (פו: ד"ה ומר), שברייתא זו גם כרבי יהודה אתיא, שאף שמותר לחלק הפסח מראש לשתי חבורות, אבל אחר שנחלק ולקחו כל חבורה חלקה, אסור להוציא חלק חבורה זו לחבורה אחרת.

ביאור התרגום אליבא דרבי יהודה - 'בַּחֲבוּרָא חֲדָא יִתְאֲכִיל'
כתב רבינו דוד (פסחים פו: ד"ה ר"ש), ובשבלי הלקט (סימן ריח - דף צד:) שאפשר לבאר התרגום אליבא דרבי יהודה (וכן משמע מרש"י פסחים מא: ד"ה לא פסל), ומה שתרגם 'בַּחֲבוּרָא חֲדָא יִתְאֲכִיל', היינו שאחר שהתחילו לאכול אסור לעבור מחבורה לחבורה, אף שמותר לחלק מראש לשתי חבורות.

ונמצא שהתרגום חידש לן, שלא רק מן הבית אסור לעקור אחר שהתחילו לאכול (כפשטא דקרא), אלא אף מחבורה לחבורה.

ביאור התרגום אליבא דרבי יהודה - 'לָא תַּפְּקוּן מִן בֵּיתָא'
אמנם המשך התרגום לא ביארו לנו רבותינו, מה שתרגם 'לָא תַּפְּקוּן מִן בֵּיתָא', למה שם השאיר כלשון המקרא, ותרגם איסור ההוצאה על הבית, ולא תרגם איסור ההוצאה מן החבורה.

וצ"ל, שכיון שהאיסור להוציא מחבורה לחבורה אינו פשוטו של מקרא, אלא מדרשא אתיא, וכברייתא דלעיל דילפינן ליה מ'חוּצָה', לכך אונקלוס תרגם כפשוטו, על איסור ההוצאה מן הבית.
ויתכן גם שאונקלוס חולק על דרשה זו, וסובר שאיסור ההוצאה אינו אלא מן הבית, ולא מן החבורה.

'בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל' לרבי שמעון
לרבי שמעון, אסור לחלק את קרבן הפסח לשתי חבורות, ומה שנאמר 'בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל', פירושו 'בחבורה אחת'. אבל מותר לאכול בשני מקומות, וכדאיתא במכילתא (מסכתא דפסחא טו; הובאה ברש"י עה"ת) לדעת רבי שמעון: "כיצד, היו בבית ובָקְעָה עליהן הקורה ויוצאין לחוץ, היו בחצר וירדו גשמים עליהם, ונכנסו בתוך הבית - נמצא אוכלים אותו בשני מקומות".

'לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת' לרבי שמעון
לגבי האיסור השני שבפסוק, 'לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת' - לכאורה משמע במכילתא שאין איסור לרבי שמעון להוציא את קרבן הפסח מן הבית, שהרי מתיר לצאת מן הבית אם בקעה עליהן קורה. וסיום המכילתא הוא "לא תוציא מן הבית וגו' - חוץ לחבורה. אתה אומר חוץ לחבורה, או אינו אלא חוץ לבית, תלמוד לומר 'חוצה', חוץ לאכילתו".

וא"כ פירוש הפסוק הוא 'לא תוציא מן החבורה', וכפירוש רש"י עה"ת.

אך בתוספות (פסחים פו: ד"ה ומר) מבואר שגם לרבי שמעון אסור להוציא מן הבית, דפשיטא להו דהברייתא (פסחים פה:) שהובאה לעיל "לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה - אין לי אלא מבית לבית; מחבורה לחבורה מנין, ת"ל 'חוּצָה' - חוץ לאכילתו", קאי נמי אליבא דר"ש (ואדרבא, נדחקו לאוקמי גם כרבי יהודה), ובברייתא זו מפורש שאסור להוציא מן הבית.

וא"כ נמצא לכאורה שיש מחלוקת בין המכילתא לגמרא בדעת רבי שמעון, אם יש גם איסור להוציא מן הבית (באופן שלא הוציא מן החבורה, כגון שכל החבורה יצאה לחוץ), או שהאיסור הוא רק להוציא מהחבורה.

אבל זהו דוחק לומר כן, וגם בסמ"ג (ל"ת שנב - צ ע"א) הביא את שתי הברייתות (ונראה מדבריו שהעמיד את הברייתא בגמ' כר"ש נמי, וכתוס'), ומשמע שאין כל מחלוקת.

ומצאתי במשאת משה (פסחים סימן קכ, ד"ה ועוד), שביאר שאין כל מחלוקת בין הברייתות, ואין כוונת המכילתא בסיום דבריה "אתה אומר חוץ לחבורה, או אינו אלא חוץ לבית, תלמוד לומר 'חוצה', חוץ לאכילתו", לומר שאין המקרא כפשוטו, ו'לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת' פירושו 'לא תוציא מן החבורה'.

אלא שכשחבורה נמצאת בבית, ואין שם חבורה נוספת, מותרים לפנות הפסח מזוית לזוית, ואין זה נחשב הוצאה מן החבורה, לפי שכל הבית הוא מקום החבורה [ומצאתי שלכאורה הדברים מפורשים בתוספתא (פ"ו ה"ט) בדעת ר"ש "אם אין שם אלא חבורה אחת, אוכל בכל הבית כולו ואינו חושש"].

וזו כוונת המכילתא, שאמנם אסור להוציא מן הבית, וכפשטא דקרא, אך איסור ההוצאה אינו איסור עצמי, אלא שבשעה שיוצא מן הבית, פורש מחבורתו, ואסור להוציא מן החבורה. וזה ילפינן מ'חוּצָה', שהכונה 'חוץ לאכילתו'.

ולכן אם כל החבורה יוצאת מהבית, אין בזה איסור, שאין בזה פרישה מן החבורה. וזהו היתרו של רבי שמעון במכילתא שתצא כל החבורה מן הבית אם בקעה עליהן קורה. אבל בברייתא שבגמ' האוסרת להוציא מבית לבית, מיירי ביחיד היוצא מחבורתו, שבזה אם יוצא מן הבית הרי פורש ממקום החבורה, והוא 'חוץ לאכילתו'.

ויותר מזה מבואר בירושלמי (פסחים פ"ז הי"ג; הובא בחזו"א או"ח קכד, פו. אות ב ד"ה ויש), שרק יחיד המוציא חייב, אבל שנים פטורים, משום שנחשבים חבורה בפני עצמם, ואין כאן הוצאה מן החבורה (אמנם לעצם הדברים, מבואר בירושלמי שם שהם שני איסורים נפרדים, איסור הוצאה מן הבית ואיסור הוצאה מן החבורה, ויכול לעבור בשני לאוים - משאת משה שם ד"ה ועוד קשה).

ביאור התרגום אליבא דרבי שמעון - 'בַּחֲבוּרָא חֲדָא יִתְאֲכִיל'
רש"י (פסחים פו: ד"ה ת"ל), והמאירי (שם פו. ד"ה שתי), והסמ"ג (ל"ת שנב - צ ע"א), ורבינו דוד (שם ד"ה ר"ש, בפירושו הראשון), נקטו שהתרגום הוא כרבי שמעון.

ומה שתרגם 'בַּחֲבוּרָא חֲדָא יִתְאֲכִיל' הוא כפשוטו, שאסור לחלק הפסח לשתי חבורות, וצריך לאוכלו דוקא בחבורה אחת.

ביאור התרגום אליבא דרבי שמעון - 'לָא תַּפְּקוּן מִן בֵּיתָא'
לפי מה שנתבאר לעיל, מה שתרגם על איסור הוצאה מן הבית, הוא כברייתא בגמ' (פסחים פה:) שאסור להוציא מן הבית, ולא רק מן החבורה, ומבואר בתוס' (פסחים פו: ד"ה ומר) דאתיא נמי כר"ש.

ועיין לעיל ליישב מה דאיתא במכילתא (הובאה ברש"י עה"ת) אליבא דר"ש שאין איסור להוציא אלא מן החבורה ולא מן הבית.

ומה שתרגם כאן על הבית ולא על החבורה, אף שלר"ש ודאי יש איסור גם להוציא מן החבורה, ולא רק מן הבית (ולפי המבואר לעיל, גם במוציא מן הבית איסורו משום שהוציא מחבורתו), אולי משום שרצה להשאיר כלשון המקרא, ורק בתחלת הפסוק 'בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל' הוכרח לשנות, ולתרגם על החבורה, כיון שלר"ש כל האיסור אינו אלא על החבורה, שאסור לחלק הפסח לשתי חבורות.

אמנם קשה, שבירושלמי שהובא לעיל (פסחים פ"ז הי"ג) מבואר שרק יחיד המוציא חייב, אבל שנים פטורים, ואונקלוס (בנוסחאות מדוייקות) שינה מלשון הפסוק 'לֹא תוֹצִיא' לשון יחיד, ותרגם 'לָא תַּפְּקוּן' - לשון רבים. ויתכן שאונקלוס חולק על ירושלמי זה.

אזוטרי
הודעות: 39
הצטרף: ה' דצמבר 01, 2011 4:40 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי אזוטרי » ו' ינואר 23, 2015 12:46 pm

יישר כוחך הרב מעט דבש שפתיים ישק.
אם כבודו יכול להסביר מהו כוונת התרגום אצל משכו וקחו. אתנגידו וסבו ולפי"ז להסביר דברי רש"י שכתב בא י"ג בדברי אגדה המושכין את הלב (שבת פז,א)
האם הגדה והגדת לבנך הוא מלשון גוד או אגוד או מלשון סיפור דברים יישר כוחך למפרע
--
בטעות כתבתי צרי היות ובזמנו הבנתי את העניין לאחר שעסקתי במ"צ ותיקנתי.
נערך לאחרונה על ידי אזוטרי ב ו' ינואר 23, 2015 2:38 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

בקרו טלה
הודעות: 2289
הצטרף: ה' יוני 26, 2014 5:23 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי בקרו טלה » ו' ינואר 23, 2015 1:45 pm

--
נערך לאחרונה על ידי בקרו טלה ב ג' ינואר 27, 2015 2:35 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת בא

הודעהעל ידי מעט דבש » ו' ינואר 23, 2015 2:47 pm

פרשת בא
מראי מקומות


(יב, ח) על מרורים יאכלהו.
ראה כאן.

(יב, יא) ואכלתם אותו בחפזון
ראה כאן.

(יב, יג) ופסחתי עליכם
(יב, כג) ופסח ד' על הפתח
(יב, כז) אשר פסח על בתי בני ישראל
ראה כאן.

(יב, טו) תשביתו שאור
ראה כאן.

(יב, מג) כל בן נכר לא יאכל בו
ראה כאן,
וכאן.
נערך לאחרונה על ידי מעט דבש ב ה' מאי 14, 2015 1:50 am, נערך 4 פעמים בסך הכל.

שינדלהיים
הודעות: 47
הצטרף: ו' מאי 25, 2012 1:24 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי שינדלהיים » ו' ינואר 23, 2015 3:33 pm

אזוטרי כתב:יישר כוחך הרב מעט דבש שפתיים ישק.
אם כבודו יכול להסביר מהו כוונת התרגום אצל משכו וקחו. אתנגידו וסבו ולפי"ז להסביר דברי רש"י שכתב בא י"ג בדברי אגדה המושכין את הלב (שבת פז,א)
האם הגדה והגדת לבנך הוא מלשון גוד או אגוד או מלשון סיפור דברים יישר כוחך למפרע
--
בטעות כתבתי צרי היות ובזמנו הבנתי את העניין לאחר שעסקתי במ"צ ותיקנתי.

כפי הנראה כוונתו לזה

נוטר הכרמים
הודעות: 4625
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ש' ינואר 24, 2015 6:55 pm

דברים מענינים מאוד על מצוות פדיון הבן ופרשת 'קדש לי כל בכור' viewtopic.php?f=7&t=8023&p=71327&hilit=%D7%A4%D7%98%D7%A8+%D7%A8%D7%97%D7%9D#p71304

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת בא

הודעהעל ידי מעט דבש » ש' ינואר 24, 2015 7:28 pm

לעיל כתבתי:

כתב הרמב"ן (שמות כא, כט), שלשון מיתה בידי אדם מתרגם אונקלוס בלשון "קטלא", ואילו לשון מיתה בידי שמים מתרגם בלשון "מיתה" (עכ"ד).

ונראה שיש בזה כמה חילוקים:

(א) הלשון 'קטל' במיתה בידי אדם, מתייחסת רק לפעולת ההריגה, אבל במקום שמדובר על תוצאות פעולת ההריגה, מתרגם בלשון מיתה.


וכן הוא בפרשתנו:

(י, כח) "כי ביום ראותך פני תמות", שתרגם בלשון מיתה, ולא בלשון 'קטלא'.

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת בשלח

הודעהעל ידי מעט דבש » ב' ינואר 26, 2015 11:12 pm

(שמות יג, יט)
ויקח משה את עצמות יוסף עמו
ואסיק משה ית גרמי יוסף עמיה

תרגם לשון לקיחה בלשון העלאה.

והיינו שמפרש שאין כוונת הפסוק על מעשה הלקיחה ממצרים, אלא על כל ארבעים שנה שהיו העצמות במחיצת משה.

וכן כתב המהרש"א (סוטה יג:) בביאור הגמרא שם, "דויקח משה את עצמות יוסף עמו דמשמע דכל העלייה משה היה עושה בכל אותן מ' שנים" (מעט צרי).

אריסמנדי
הודעות: 233
הצטרף: ד' יולי 18, 2012 6:15 am

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי אריסמנדי » ב' ינואר 26, 2015 11:32 pm

לענ"ד הוא כדי להשוות ללשון השבועה שהשביע יוסף כמפורש על אתר: כי השבע השביע...והעליתם (='ותסקון') את עצמותי וגו' (וכן לשון השבועה בסוף חומש בראשית). ומצוי שהתרגום משווה הלשון בכה"ג, ובייחוד כאן שבא לומר שקיים את השבועה ולא שינה. (יתכן שראיתי כך במפרשי התרגום ושכחתי.)

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי מעט דבש » ב' ינואר 26, 2015 11:36 pm

אריסמנדי כתב:לענ"ד הוא כדי להשוות ללשון השבועה שהשביע יוסף כמפורש על אתר: כי השבע השביע...והעליתם (='ותסקון') את עצמותי וגו' (וכן לשון השבועה בסוף חומש בראשית). ומצוי שהתרגום משווה הלשון בכה"ג, ובייחוד כאן שבא לומר שקיים את השבועה ולא שינה. (יתכן שראיתי כך במפרשי התרגום ושכחתי.)


כן כתב ב'מרפא לשון' התימני.

אריסמנדי
הודעות: 233
הצטרף: ד' יולי 18, 2012 6:15 am

Re: מפורש זה תרגום - ביאורים והערות על תרגום אונקלוס

הודעהעל ידי אריסמנדי » ב' ינואר 26, 2015 11:42 pm

יש"כ.

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת בשלח

הודעהעל ידי מעט דבש » ג' ינואר 27, 2015 8:21 pm

פרשת בשלח
מראי מקומות


(טו, ח) נערמו מים
ראה כאן.

(טו, ט) אמר אויב
ראה כאן.

(טו, יז) עד יעבר עמך ד'
ראה כאן.

(טו, יח) ד' ימלוך לעולם ועד
ראה
כאן
וכאן
וכאן.

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת יתרו

הודעהעל ידי מעט דבש » ב' פברואר 09, 2015 8:26 pm

מראי מקומות

(יט, י) וכבסו שמלותם
ראה כאן.

(יט, כה) פן יפרץ בהם
ראה כאן.

(כ, ז) לא תשא את שם ד' אלקיך לשוא
ראה כאן.
נערך לאחרונה על ידי מעט דבש ב ב' יולי 27, 2015 12:49 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.


מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת משפטים

הודעהעל ידי מעט דבש » ש' פברואר 14, 2015 9:33 pm

מראי מקומות

(כד, ז) נעשה ונשמע
ראה כאן.

מעט דבש
הודעות: 2754
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: פרשת תרומה

הודעהעל ידי מעט דבש » ד' פברואר 25, 2015 12:56 am

מראי מקומות

(כה, לט) ככר זהב טהור
ראה כאן.
נערך לאחרונה על ידי מעט דבש ב ד' פברואר 25, 2015 1:40 am, נערך פעם 1 בסך הכל.


חזור אל “מקרא ותרגום”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 9 אורחים