פרשת וירא..
עד שא"א (אברהם אבינו) לא נימול הוא נקרא אברם=243 לרמוז ששלט רק על 243 איברים..
אחרי שנימול זכה להקרות אברהם= 248 שאחרי המילה שלט על כל רמ"ח איברים..
אברהם-אבר מה - כלומר ביטול כל האנוכיות וכל הנגיעות- נעשה כלי נקי להשראת השכינה..
כל זה בא לרמוז שעד שהאדם לא מתמודד עם הברית קודש..
הוא נשלט על ידי מידת האנוכיות שלו.. והוא נשלט על ידי הנגיעות שלו..
כלומר האנוכיות והנגיעות מצביעות על חוסר שמירת הברית..
לכן יש חילוק גדול בין אברהם לפני המילה..
לבין אברהם אחרי המילה..
הגילוי האלוקי שהיה לא"א לפני המילה ואחרי המילה-אין בכלל מה להשוות ביניהם!
מובא בר' צבי אלימלך מדינוב..
שאחרי המילה א"א זכה להתגלות של נבואה כמעט כמו משה רבינו..
כי בהתחלה שה' ית' התגלה לא"א כתוב "ויפול על פניו"
כי לא היה לו כלים לספוג את האור האלוקי –לכן הוא היה נופל על פניו..
אבל אחרי המילה כתוב והוא יושב פתח האוהל..
(ששם היה לו גילוי אלוקי כידוע)
לא רק שא"א לא נופל אלא יושב..
בישוב הדעת.. כי זה כבר "קטן עליו" –מחמת ברית המילה שעשה..
כתוב בפסוק הראשון..
וַיֵּרָא אֵלָיו יְקוָק בְּאֵלנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאהֶל כְּחם הַיּוֹם..
ואומר הנועם אלימלך על הפסוק..
דהנה יש ג' גווני צדיקים יש צדיק אשר נפשו חושק ומתלהב לעבוד השם יתברך ברוך הוא אלא שאין יכול להעלות עצמו ולהתחזק בעבודתו יתברך מחמת איזה מניעה שבו..
(מניעה זה לא מחמת עברות כי אם כן אינו צדיק.. אלא מניעה של הגוף וכד')
ויש צדיק שהוא עובד השם יתברך בתורה ובתפילה, רק שהוא יודע מזה שהוא עובד השם ומחזיק עצמו לעובד השם. ויש צדיק שעובד באמת להשם יתברך ובכל עבודתו שעובד מחזיק עצמו שאינו עובד כלל שאינו אלא כמתחיל בעבודתו יתעלה. וזהו וירא כנ"ל והוא יושב פתח האהל כנ"ל שהיה נדמה בעיניו שאינו אלא על פתח האוהל הקדושה. כחום היום, פירוש גם כן כנ"ל שהיה מוחלט (ברור כשמש ) אצלו בתום לבבו שאינו אלא כמתחיל. וזהו (אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכּן חֲצֵרֶיךָ) אשרי תבחר ותקרב, רצה לומר שאתה השם בוחר בו ומקרבו ואף על פי כן בעיני עצמו אינו חשוב ודומה לו שאינו אלא שוכן חצריך, היינו בחצר שלפני הבית שלא נכנס כלל אל הקדושה כן חושב הצדיק האמתי תמיד וקל להבין:
כחם היום- בא לומר שהצדיק האמיתי לא אומר את זה בשביל לעשות איזה רושם..
או מענוה פסולה כי צריך להגיד את זה.. א- כי אם זה כך הנועם אלימלך לא היה קורא לזה הצדיק האמיתי..
ועוד מדובר על א"א.. שברור שהוא לא יעשה שום הצגה.. במיוחד שזה מה שהפסוק מעיד עליו..
שה' נגלה אליו-התגלות אלוקית גדולה (לכן כתוב אליו) וא"א מרגיש באמת שהוא רק בפתח של הקדושה..
וזה ברור לו כשמש בצהרים.. מה אברהם אבינו היה חוזר בתשובה טרי? מה הוא לא ידע את כל התורה כולה?? (בבלי ירושלמי תוספתא קבלה מדרשים ספר היצירה כו' כו') מה הוא כבר לא הגיע לדרגה של רב ומחזיר בתשובה לאלפים.. שכל העולם צריכים את הדעת תורה שלו.. אז כנראה שאפילו שמגיעים לזה..
אפשר להרגיש שנמצאים בפתח של הקדושה.. כמו חוזר בתשובה טרי..
ומי מעיד את זה.. מי שמתלהב משעור חסידות ומתפזר לאלף כיוונים?! לא! התורה הקדושה מעידה על כך..
(כך אומר הנועם אלימלך-מי שרוצה לחלוק עליו... שיסתדר איתו בשמים.. זה לא הלכה.. זה השגות אלוקות.. ומי שלא ראה בספרים הקדושים מישהו שחולק על זה.. אז ברור שאי אפשר לחלוק על זה..
כי בהלכה יש לנו יותר השגה.. מאשר בהשגות אלוקות.. כך שבהשגות אלוקות צריך בעל השגה אחרת שיחלוק.. ולא כל איזה אחד שלמד מסכת אחת ושכח את המסכת הקודמת.. שהוא פתאום יבוא ויחלוק על הנועם אלימלך..)
וכן ידוע ומפורסם המון סיפורים ומעשיות שלמות על ר' נחמן (מובא בחיי מוהר"ן וכן בשבחי הר"ן)
שכל פעם היה אומר שהוא לא יודע כלום..
(בגיל 20 הוא ענה לדוד שלו ר' ברוך ממזיבוז שכבר בגיל 13 הוא עבר את דרגת הבעל שם טוב זיע"א ואחרי שהגיע לארץ ישראל (גיל 30 בערך) הוא אמר שהוא השיג בארבע אמות בארץ ישראל –יותר מכל מה שהשיג עד עכשיו.. וכידוע שיש חילוק בין התורות שאמר לפני ארץ ישראל לבין התורות שאמר אחרי א"י..)
עד כדי כך שר' נחמן אמר "שה' ית' מתפאר בלא יודע שלי, יותר ממה שאני יודע"
רק צדיקי האמת היו יודעים שה' ית' זה אין סוף.. אבל באמת אין סוף.. אנחנו אומרים את זה.. אבל הם חיו את זה.. ויש מה להאריך ואכמ"ל..