דרשה לחתן בראשית
לא נזכר במפורש איזה חטא שחטא הבל שיהיה סיבת מיתתו, ומאידך לא הוזכר הבל בין המתים בעטיו של נחש.
וברבינו בחיי פ' קורח (וכן בכד הקמח ע' קנאה) כתב "אמר שלמה ע"ה: "וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח", הזכיר "כל עמל" הם קניני הגוף כגון עושר ונכסים וכבוד ושאר מעלות השררה, "כל כשרון המעשה" תורה ותשובה ומעשים טובים, "כי היא קנאת איש מרעהו" בין בעושר בין בחכמה או איזו מעלה שתהיה הלא הקנאה מצויה בין איש לחבירו, "גם זה הבל" גם בחטא זה נכשל הבל שנתקנא בקין אחיו כשהביא מנחה לה', ועמד הוא ונתדמה בקרבנו לאביו שהביא בעל חי, ומתוך הקנאה באו לידי שנאה והיתה מריבה ביניהם על ירושת הארץ עד שנהרג, והנה המדה הזו חורבן העולם".
ובכלי יקר פ' ויקרא כ' "והבל אע"פ שהביא מבכורות צאנו מכל מקום לא טוב עשה שלא נתעורר אל הקרבן מעצמו ולא נזדרז למצוה זו מעצמו, רק אחר שראה שהקריב קין קרבן אז נתקנא בו, והבל הביא גם הוא להשוות עצמו אליו". וע"ע בכלי יקר פ' בראשית, ומש"כ בשם ס' צרור המור. (ובדרשת מהר"ל לשבת הגדול, כ' כעי"ז דהטעם דזכות המצוה של הקרבן לא הגינה על הבל, זהו מפני שלא עשה כן מעצמו אלא 'גם הוא').
ובריקאנטי כ' (וכעי"ז כ' גם הר"מ אבוסאולה תלמיד הרשב"א) "ודע כי יש לתמוה על מיתת הבל כי לא מצינו לו עון שיענש עליו מיתה כזו. והתשובה היא כי בהקרבת קרבנו הציץ להסתכל יותר מן הראוי, ונרמזה תשובה זו בפסוק [שמות ג, ו] ויסתר משה פניו כי ירא וגומר, והמבין יבין".
שו"ר בס' מאירת עיניים (לר"י דמן עכו) שכ' "ועוד מצאתי על סוד הגלגול אמרו חכמים ז״ל (שבת נ״ה.) אין מיתה בלא חטא, וע״כ יש תימה במיתת הבל הקרובה אחר ריצוי קרבנו ולא מצינו אליו חטא, ונשמתו היתה טהורה וראשונה, דע והבן כי מיתתו כמיתת בני אהרן שאמרו חכמים ז״ל (ע׳ ויק״ר פ״כ סי׳ ז', ועי ת״י סו״פ משפטים, וזוה״ק שם) ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו שראו והציצו, וע״י שנתקבל קרבן הבל ירדה שכינה והציץ יותר מדאי ונתחייב מיתה, ועכב הקב״ה מיתתו שלא לערבב שמחת קרבנו, ומגלגלין חובה ע״י חייב (שבת ל׳׳ב.) ונהרג ע״י קין, ורמז לדבר שנהרג ע״י קרבן, כדכתיב ויחר לקין מאד שקנא להבל על ריצוי קרבנו והרגו תכף ע״כ, ויה״ב שנ״ר דעת״ו מודה לחכם זה על אצילי בני ישראל אבל לא על בני אהרן שאין זה דעת הר״מ ז״ל, והפך האמת אמר בזה, ודוק ותשכח דקושטא קאמינא".
ועכ"פ כיון דקין הרגו, (וגם הרי זה היה ע"י ריב ודו"ד שהיה ביניהם), הרי עצם השאלה תלויה בנידון (בד' הזוהר והאוה"ח בהורדת יוסף לבור) עד כמה בעל בחירה יכול להזיק את רעהו שלא ע"י גזירה.