מה שנכון נכון כתב:וכל ההבדלים מובנים בפשטות.
מה שנכון נכון כתב:במקומות הראשונים מדובר על דברים קצובים, מסוימים ומוגדרים שיש לומר לאחרים, משה יאמר לאהרן מה לומר כעת לפרעה, ויאמר ליהושע שה' ימחה את זכר עמלק, וה' אמר לבלעם מה לומר כשיחזור לבלק, ומשה לימד את השירה לבני ישראל.
במקומות האחרונים מדובר על ענינים רחבים וכלליים שיש בהם הרבה פרטים, ויש צורך ללמדם לימוד שלם על כל פרטיהם ודקדוקיהם, וזו השימה הנדרשת שם (גם בפ' יתרו).
ובשל ההבדל העניני הזה נאמר לשון לשים "לפניהם".
מעט דבש כתב:נ.ב.
אגב יש לדון אם חילוק כת"ר (שנראה אמיתי) יעמוד בת"י בשמואל (ב' כג, ב):
וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי
וּפִתְגָמֵי קוּדְשֵׁיהּ בְּפוּמֵי אֲנָא סָדַר
[ועיין עוד ת"י ישעיהו ו, ז; ירמיהו א, ט].
אברהם כתב:מה שנכון כתב "נראה שמתרגם לשון 'שימה לפני' כלשון סידור, רק בדברים מופשטים, כגון 'דברים' או 'משפטים'. שבזה לא שייכת הלשון 'שו קדמוהי' אבל בדברים ממשיים, אשר ניתנים 'לשים' כפשוטו, מתרגם בלשון 'שו'".
וטעמו משום שהבין 'סדר' מלשון סידור הדברים, ראשון ראשון ואחרון אחרון, וכן נראה שהבין בהמשך הדברים במה שחילק בין דברים כלליים מלאי פרטים שצריך לסדרם וכו' לבין דבר מסויים וכו'.
אברהם כתב:אבל באמת לשון 'סדר' באונקלוס הוא לשון 'עריכה והזמנה לשימוש', כמו למשל 'וערכו עצים על האש' - וסדרו, וכן עריכת הנרות מתורגמת סדר, וכן עריכת לחמי השולחן. ורבינו מעט צרי שליט"א נלאה למצוא בכל פעם תירוץ למה שייך בזה סדר, מפני שהבין כמשמעות המילה 'סדר' המדוברת בינינו. אבל באמת אינו לשון מיון ראשון ראשון וכדומה אלא לשון הזמנה לשימוש כאמור.
ויונתן תרגם 'תלתין ותלת חדא עשרא בסדרא' ר"ל שהיו הצלעות ל"ג לשלש רוחות הנה י"א לכל רוח מסודרות זו אצל זו:
...ואונקלוס גם הוא נתכוין לזה, שאמר ומליל משה ית סדר מועדיא דה' ואלפינון. והנראה כי דעתו לרמוז שלמדם סדר המועדות בתקוני העבור הנמסר לו על פה בסיני, ונרמז "באשר תקראו אותם מקראי קודש", והוא למדם על פה כל הסדר המקובל בסוד העבור:
והבא אל השדרות - כתרגום ודיעול לגו מן סדרא כלומר אדם אחר שיכנס תוך סדר משמרותיכם יומת
ושָׂם לשון סידור, מלשון ארמית שתרגם אשר שָׂם משה (דברים ד, מד) - דסדר משה, כלומר, מְסַדֵּר דרכיו אראנו בישע אלהים. ולזה הדרך נטו רז"ל (מו"ק ה, א) באמרם שהוא לשון שומא.
רוח שם משתתף, הוא שם האויר כלומר יסוד אחד מארבעה היסודות, ורוח אלהים מרחפת. והוא גם כן שם הרוח המנשבת, ורוח הקדים נשא את הארבה, רוח ים, וזה הרבה. והוא גם כן שם הרוח החיונית, רוח הולך ולא ישוב, אשר בו רוח חיים. והוא גם כן שם הדבר הנשאר מן האדם אחר המות אשר לא ישיגהו ההפסד, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, והוא גם כן השפע השכלי האלהי אשר ישפיע על הנביאים ויתנבאו בו, כמו שנבאר לך בדברנו בנבואה, במה שראוי שיוזכר בזה המאמר, ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, ויהי כנוח עליהם הרוח, רוח ה' דבר בי, וזה הרבה. והוא גם כן שם הכונה והרצון, כל רוחו יוציא כסיל, כוונתו ורצונו, וכמוהו ונבקה רוח מצרים בקרבו ועצתו אבלע, יאמר יתפרדו כוונותיו והנהגתו תתעלם, וכמוהו מי תכן את רוח ה' ואיש עצתו יודיענו, יאמר מי הוא אשר ידע סדר רצוני או ישיג הנהגתי למציאה איך היא, ויודיעני אותה, כמו שנבאר בפרקים (עיין בפ"ב, מהחלק ג') יבאו בהנהגה, והנה כל רוח מיוחס לשם היא לפי הענין החמישי, וקצתה לפי הענין האחרון אשר הוא הרצון כמו שבארנו, יפורש בכל מקום כפי מה שיורו עליו הדברים ההם:
ואשר חייב שיאמר רוח אלהים, בעבור ששמה מתנועעת ר"ל מרחפת, ותנועת הרוח לעולם מיוחסת לשם, ורוח נסע מאת ה', נשפת ברוחך, ויהפך ה' רוח ים, וזה הרבה.
וממה שצריך שתדעהו שהארץ שם משתתף, ויאמר בכלל ובפרט, יאמר בכלל על כל מה שתחת גלגל הירח ר"ל היסודות הד', ויאמר בפרט על האחד האחרון מהם והוא הארץ, מורה זה אמרו והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים, כבר קראם כולם ארץ.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 24 אורחים