הודעהעל ידי עושה חדשות » ש' אוקטובר 24, 2015 10:43 pm
"למען ייטב לי בעבורך". פירש"י יתנו לי מתנות.
ועי' במפרשים לבאר החילוק ממה שאמר אברהם מחוט ועד שרוך נעל.
ובפי' רבי חיים פלטיאל ובפי' הריב"א ובעמר נקא לרע"ב כ' דאין בזה משום שונא מתנות יחיה, כיון דמתנות עכו"ם שאני.
והנה בסמ"ע סי' רמט סק"ד כ' "וכונת חז"ל דדרך בני אדם להיות להוט אחר ממון בסוברם להחיות נפשו ונפש ביתו, וקאמר דאדרבה שונא מתנות יחיה, כי הלהוט אחר מתנות צריך להחניף הבריות ואינו מוכיחן על מעשיהם הרעים שרואה בהם".
ולפ"ז פשוט דל"ש כן במתנות עכו"ם כיון דבלא"ה אינו מוזהר על תוכחתם, וכדכ' רש"י בסנהד' עה, א דהוכח תוכיח את עמיתיך ולא גוי.
וכן הביא במשמר הלוי קידושין סי' קה בשם הרב מטשעבין שהוכיח כן להגר"י סרנא, עי"ש בענין לימוד הלכה ע"י הטעמים
וברש"י משלי נראה דשנאת המתנות היא להתרחק מן הגזל, וע"ע רש"י חולין מד, ב, ואולי גם לפ"ז מתנות מעכו"ם קיל טפי.
ואגב, גם מה שמתפללים לא להצטרך למתנת בשר ודם, ורגילים לחשוב שיש בזה חיסרון 'בעצם' מה שנהנה משל אחרים, אמנם בחז"ל מבו' הטעם בזה מפני שמתנתם מועטה ובושתם מרובה, וכ"ה חלק מהנוס'. ודו"ק.