כשהספידו את יאשיהו כתוב שספדו לו שָׁרִים וְשָׁרוֹת
וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל יֹאשִׁיָּהוּ עַד הַיּוֹם וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל יִשְׂרָאֵל וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת:
(דברי הימים ב' ל"ה כ"ה)
והמיוחס לרש"י שם כתב: (ובאמת אינו מרש"י אלא מתלמיד הרס"ג* כמבואר בתוס' יומא ט.) ויתנם לחוק. כשמזדמן להם שום צער ובכיה שהם מקוננים ובוכים על המאורע הם מזכירים זה הצער עמו דוגמא בתשעה באב שמזכירים קינות על ההרוגים בגזירות שאירעו בימינו כן יבכיון על מות יאשיהו דוגמא ותהי חק בישראל וגומר לתנות לבת יפתח הגלעדי ארבעה ימים בשנה : והנם כתובים על הקינות. על ספר הקינות שעל כל צער ובכי שהיה להם היו מזכירים זה הצער עמו
וצ"ע דהא איתא ביבמות וכן נפסק בשו"ע (יו"ד שצ"ב ב') שאין מספידין לאחר י"ב חודש
ובתרגום שם "ואלא ירמיהו על יאשיהו אליא רבתא ואמרין עמיה כל רברביא ומטרונייתא והוון מתיבין באליהון על יאשיהו עד יומא הדין ויהבינון לגזירה שנה על ישראל דיהון ספדין על יאשיהו באליהון וכו'"
וי"ל שזו כונת התרגום שם ויהבון לגזרה שנה על ישראל שאה"נ במשך שנה בלבד ספדו עליו ולא יותר – ודו"ק
אמנם רש"י שם שכתב כדרך שבתשעה באב מזכירין קינות על ההרוגים שבימיהם ומשמע שהיה גם בשנים שאח"כ, י"ל שהוא אחז שזה קינות בעלמא ולא מספד, ולכן כתב כך,
אבל התרגום שכתב להדיא דהון ספדין לכן כ' שנה ותו לא.
ואגב מהי רמת המוסמכות של תרגום דה"י ומתי נכתב?
* הוספה מאוחרת: בתוס' ביומא כתב 'תלמידי ר' סעדיה' ואולי אינו ר' סעדיה גאון, אלא ר' סעדיה אחר שחי בצרפת, ודו"ק.