בקאפיטל י' פסוק ד' כתב הרמב"ן ז"ל:
"הנני מביא מחר ארבה - אמרו המפרשים: שהיו ימים רבים בין מכת הברד למכת הארבה בעבור הצומח לכם מן השדה (בפסוק הבא). ועל דעתי לא היו ימים רבים ביניהם, רק מעט, כי בידוע הוא שלא נמשך דין המצריים יותר משנה, כי משנות משה רבנו ייודע זה, כמו ששנינו במסכת עדיות (ב י): משפט המצרים במצרים שנים עשר חדש, וכן אמר (בפסוק הבא): יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד. וכתיב (בפסוק יב): אשר השאיר הברד, כי הייתה השנה ההיא בעצמה, אם כן היה הברד בחדש אדר בשנה ההיא, לא מקודם לכן, כי השעורה אביב והחיטה אפילה ולא יזיק אליה אם יכה הברד מה שצמח ממנה כי תשוב ותצמיח. ועדיין לא פרחה הגפן ולא הנצו האילנות, ולכך אמר הכתוב (לעיל ט כה): ואת כל עץ השדה שבר, כי שבר הענפים והפארות. ואחרי כן בחדש ימים בניסן צמחה החיטה והכוסמת, והיא הפליטה הנשארת להם מן הברד, והתחילו העצים להוציא פרח והניצנים נראו. וזה טעם הצומח, כי בא הארבה ואכל פרחיהם והשחית הכל אשר לא השאיר להם פרח או ציץ, ובחדש הזה עצמו נגאלו, והכתוב שאמר (להלן פסוק טו): ואת כל פרי העץ, יאמר על הנץ שיעשה פרי, כמו שאמר (שם): כל ירק בעץ:"
ובקאפיטל י"א פסוק י' כתב:
"ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה - אל פרעה אמר כן ואל עבדיו כמו שאמר בסוף דבריו (בפסוק ח): וירדו כל עבדיך אלה אלי. ולא פירש עתה איזה לילה תהיה המכה הזאת, כי הדבור הזה והאמירה אל פרעה קודם ראש חדש ניסן היה. וכשיאמר כחצות הלילה לא יודע איזה לילה הוא. והנה לא הודיעם משה ליל מכתם, אבל אמר בחרי אף לא אוסיף אני ראות פניך, אבל אתה תקראני ועבדיך ישתחוו לי כחצות הלילה לצאת מארצך. ובפרשה השניה (להלן יב יב): פירש לישראל הלילה ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה וגו', ובפרשה השלישית אמר (שם כט): ויהי בחצי הלילה הנזכר שעשו בו הפסח:"
א) איך לפי"ד מסתדר שמכות ארבה וחושך כולם היו בתחילת חודש ניסן - ולכאורה עוד לפני י' ניסן, דהרי לא מסתברא ש"מקחו מבעשור" היה עוד באמצע מכת חושך ?
ב) ועו"ק לפי"ז דאיך יתכן לומר שהאזהרה על מכת בכורות נאמר עוד בחודש אדר ולפני מכות ארבה וחושך ?