ולא הכירו בך שנתקה אהבתך מהם עד הנה (רש"י פ' שלח)

[חיימקה]

כן כתב רשי בפרשת שלח [יד יד]

ולא הבנתי מה פשר המילים "עד הנה" אדרבה עד הנה הייתה אהבת השם להם ומעכשיו והלאה נתקה האהבה.
אלא א"כ נאמר ש"עד הנה" חוזר על המילים "ולא הכירו בך".

[חיימקה]

הקפצה

[סגי נהור]

סרסהו ופרשהו: ולא הכירו בך עד הנה שנתקה אהבתך מהם.

[חיימקה]

ייש"כ - כך אכן הוצע לפני ג' שנים.
אשמח למצוא אם מאן דהו כתב על כך, בכ"א נוספו עשרות אלפי ספרים מגירסא 14.
ברש"י כפשוטו של זמננו [עוז והדר, לשם] לא התייחסו לנושא.

[כדכד]

לא הבנתי מאי קושיא
לא הכירו בך שניתקה אהבתך מהם עד הנה ואם עכשיו תהרגם הרי לא יבינו שזה משום שעכשיו נתקה אלא יאמרו "מבלתי יכולת ה'"

[חיימקה]

היה צל"ל מהנה ולא עד הנה

[כדכד]

למה? לא ניתקה אהבתך מהם עד עכשיו וגם עכשיו לא (עד ועד בכלל). הרי אילו היתה ניתקת האהבה לפני חטא המרגלים עדיין היה מובן לגויים אם ישראל היו נענשים אלא כיון שלא הכירו בניתוק האהבה עד עכשיו וגם עכשיו לא אז יאמרו "מבלתי יכלת ה'".

[חיימקה]

ייש"כ, מקבל.
כך גם אמר לי הבוקר עוד יהודי ת"ח, והתיישב על לבי.

[איש גלילי]

לכאורה אין צורך לפרש דעד היינו ועד בכלל. אלא שמתוך שלא ראו עד עכשיו שנתקה אהבתך מהם, א"כ לא יפרשו שהשמדתם מפני שנתקה אהבתך מהם [מפני שחטאו], אלא יסברו שאהבתך להם כבראשונה, רק שאינך יכול חלילה.

[כדכד]

אם עד לא עד בכלללמה לא יפרשו שניתקה בגלל החטא?

[איש גלילי]

כי הם כבר חטאו לפני זה. ובמצרים היו עובדים עבודה זרה.

[כדכד]

בסדר אבל אז לא ניתקה ועכשיו כן שהרי חטאו ואם הכירו שניתקה למה יאמרו מבלתי יכולת?

[איש גלילי]

כי הם יעדיפו להניח שזה מחוסר יכולת, ולא להניח דבר מוזר שפתאום ה' הפסיק לאהוב את העם שהוא אהב בכל מחיר. לכל היותר הם יוכלו להניח שמלכתחילה לא אהבם, והוציאם משנאתו אותם בשביל להמיתם במדבר, וזאת טענת משה במעשה העגל.

[כדכד]

למה מוזר להניח שהוא אהב אותם עד עכשיו ועכשיו הפסיק בגלל שחטאו בחטא חמור? מי אמר להם שה' אהבם בכל מחיר?

[שמואל שלומוביץ]

אולי הבנת הדברים ע"פ מה שאומר משה:

במדבר יד, יג-טז
וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־יְיָ֑ וְשָׁמְע֣וּ מִצְרַ֔יִם כִּֽי־הֶעֱלִ֧יתָ בְכֹחֲךָ֛ אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה מִקִּרְבּֽוֹ: וְאָמְר֗וּ אֶל־יוֹשֵׁב֘ הָאָ֣רֶץ הַזֹּאת֒ שָֽׁמְעוּ֙ כִּֽי־אַתָּ֣ה יְיָ֔ בְּקֶ֖רֶב הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁר־עַ֨יִן בְּעַ֜יִן נִרְאָ֣ה׀ אַתָּ֣ה יְיָ֗ וַעֲנָֽנְךָ֙ עֹמֵ֣ד עֲלֵהֶ֔ם וּבְעַמֻּ֣ד עָנָ֗ן אַתָּ֨ה הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיהֶם֙ יוֹמָ֔ם וּבְעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לָֽיְלָה: וְהֵמַתָּ֛ה אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וְאָֽמְרוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־שָׁמְע֥וּ אֶֽת־שִׁמְעֲךָ֖ לֵאמֹֽר: מִבִּלְתִּ֞י יְכֹ֣לֶת יְיָ֗ לְהָבִיא֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣ע לָהֶ֑ם וַיִּשְׁחָטֵ֖ם בַּמִּדְבָּֽר:

כלומר כיון שעמוד הענן היה נגלה על ישראל עין בעין וראו הגויים כל העת שהקב"ה נוהג עמם בדרך חיבה גם אחר החטא. לכן לא ניתן יהיה להניח שמפני החטא ניתקה אהבתו אליהם. וכמפורש לכאו' ברש"י.
ודבר זה מבואר ג"כ מפסוקים מקבילים בספר עזרא.

נחמיה ט, יח-יט
אַ֗ף כִּֽי־עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הֶעֶלְךָ֖ מִמִּצְרָ֑יִם וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדֹלֽוֹת: וְאַתָּה֙ בְּרַחֲמֶ֣יךָ הָֽרַבִּ֔ים לֹ֥א עֲזַבְתָּ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר אֶת־עַמּ֣וּד הֶ֠עָנָן לֹא־סָ֨ר מֵעֲלֵיהֶ֤ם בְּיוֹמָם֙ לְהַנְחֹתָ֣ם בְּהַדֶּ֔רֶךְ וְאֶת־עַמּ֨וּד הָאֵ֤שׁ בְּלַ֙יְלָה֙ לְהָאִ֣יר לָהֶ֔ם וְאֶת־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכוּ־בָֽהּ:

כלומר שהייתה הנהגה מיוחדת יוצאת מסדרי הדין והמשפט שלמרות החטאים הקב"ה לא שינה גילוי אהבתו לישראל בעמוד ענן בכל עת עליהם. גם כשלא היו ראויים לכך.
ואחר שהאומות היו רואים בעיניהם גילוי שכינה על ישראל, לא יכלו להניח שהרגם במדבר בגלל החטא, ומפני שניתקה אהבתו כעת, ויאמרו שהסיבה הוא מפני חוסר יכלתו ח"ו להביאם אל הארץ.

אלא שנותר לנו להבין מה טעם באמת לא סר הענן אחר שחטאו וכבר כמעט נידונו לכליה, ולמה בשעה שכזו עדיין טובת הענן בגילוי ובדרך חיבה 'עין בעין' לא סרה מהם. ועדיין ה' עמהם בקרב העם הזה. וזה וודאי דבר מתמיה וקשה מאד. איך יהיה חפצו ית' בעם הזה מחד, והרוגז עד לכלה מאידך.
וזה ענין רחב בפני עצמו.